גורם בהתאחדות: "מה שקרה בקרואטיה היה בית משוגעים"
התקשורת. לא זו שאני חלק ממנה, אלא היעדר הקומוניקציה בין המאמן לשחקניו. עברית שפה קשה, אבל צרפתית קשה יותר, במיוחד אחרי התרגום. השפה פגעה בשחקנים ובמאמן, ואנחנו שילמנו.
אחת התוצאות מהקצר הפנימי בתקשורת היא התהוותה של תקשורת עוינת, כפי שהגדירו בנבחרת. פרננדס מצדו לא תרם דבר ליצירת מערכת יחסים סבירה. להפך, הוא תקף, הלשין ועשה כל טעות אפשרית בהתנהלות מול העיתונאים.
חשדנות. לאורך כל הדרך היא היתה באוויר. השיא היה באירוע האחרון לפני קרואטיה. ממש כמו בספרי המתח של אגתה כריסטי, כולם היו חשודים. במה? בהדלפת ההרכב. שומו שמיים. גם הרופא ואנשי הביטחון נכנסו לרשימה.
מחנאות. זו נוצרה בסטייל צרפתי, בדרך יצירתית. "כשיש בעיה אני קורא לדודו, טל ויוסי", סיפר לואיס. הוא קרא לשלושה שחקנים וידע ששניים מהם לא סובלים אחד, והאחד לא סובל את השניים האחרים. בגיוסי התמיכה בתוך הנבחרת בן חיים נשאר הרחק מאחור, והמחנאות רק תפסה תאוצה.
זימונים. המאמן לא ייצר שום הילה סביב ההגעה לנבחרת. שחקנים עם חלב על השפתיים קיבלו זימון. לפעמים זה עבד, אבל לפחות אצל 20 אחרים זה ממש לא הצליח. זוכרים את עודד אלקיים? גם הוא קיבל זימון.
הזיג-זג. מנע יצירת שיטה וסגנון משחק. פעם חלוץ בודד, פעם שלושה בלמים, פעם שלושה קשרים. בקיצור סלט גדול שבו האתמול לא דומה למחר.
לגיונרים. בעידן פרננדס נרשמה אינפלציה בשגרירים, אבל לא בהכרח באיכותם. האגו, היהירות, מכוניות הפאר ושעוני היוקרה העסיקו רבים מהם. פרננדס התעלם.
בעיות מבית. כבר באמצע הקמפיין ערער היו"ר אבי לוזון את מעמדו של המאמן. יורשיו סומנו בפומבי ופרננדס החל לאבד קשר אמיתי עם מעסיקיו. מסיבה זו פחתה השפעתו על השחקנים, גם אם חשב שלא. האדום של בן-חיים הוכיח זאת.
האימונים. הייתי במרביתם. כל אחד היה מביך יותר מקודמו. אפילו הצעירים לא זוכרים מתי סיימו אימון פעורי פה מחידושיו של פרננדס. תוסיפו את הצחוקים ואת הטיילת מסביב לכר הדשא, ותקבלו שוק במיטבו.
אף ניצחון לרפואה. נבחרת שלא מנצחת אף משחק מתוך ארבעה שהיו לה מול הנבחרות המדורגות מעליה היא נבחרת שלא הביאה שום ערך מוסף לקמפיין, למרות ים הכישרונות. וכן, אנחנו נזכור לבן-חיים את חוסר האחריות שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות