אל המציאות האכזרית הזו נכנס איציק קורנפיין, ובסדרת מהלכים שכללה שחרור שחקנים וקיצוץ בשכר הנשארים הצליח להעמיד את המועדון במצב שבו כ-15 מיליון שקלים יספיקו כדי להעמיד קבוצה חזקה בליגת העל.
דני נוימן, ניר ברקת ואחרים מצאו את החתן – גומא אגייאר. איש עסקים ברזילאי-אמריקני שעשה את הונו מחיפושי גז ונפט, התגייר ומעוניין לתרום לירושלים. הלהיטות שלו להשקיע בבית"ר הפתיעה את כולם, אותה להיטות שכנראה תוביל אותו אל כתיבת השורות שנחשפות במסמך הבא.
הרבה מאוד רכבות ריקות ואיטיות חצו את ירושלים בשנתיים שעברו מאז נחתם המסמך הזה שיוצא כעת לראשונה מהחדרים הסגורים בבית וגן וכיכר ספרא. ביום אחרי החתימה ופרסום ההבנות בגלי צה"ל, גומא אגייאר הוצג במסיבת עיתונאים חגיגית בכיכר ספרא והפך לכוכב – השורות שכתובות על דף וחצי באנגלית פשוטה ולא משפטית, נרשמו כשהאיש פעל בנאיביות האופיינית לו וחתם את שמו על מסמך שעלול השבוע, לעלות לו ביוקר.
כשגומא אגייאר התיישב וכתב את המייל הנ"ל ב-19 ביולי 2009 לנמען איציק קורנפיין והמכותב, ראש העיר ניר ברקת, הוא התבסס על הנחת היסוד ולפיה גאידמק מעוניין להיפטר מהקבוצה, לא מסוגל לעשות זאת בגלל הנושים, והמכשול העיקרי העומד בפניו הוא כיצד להציל את הקבוצה מפירוק באופן מיידי ומבלי שכספו יעוקל לפני שיכנס לקופה.
השורות החשובות מופיעות כבר בפתיח המסמך: "מתוך רגשותיי העזים וחיבתי למדינת ישראל והעיר ירושלים, מתוך רצוני לקדם את הספורט בהן ומבלי לצפות לתמורה או זכות כנגד הכסף שאשקיע", כותב אגייאר ומציין את העובדה שברור לו גם שהשקעה בכדורגל הישראלי אינה מניבה רווח.
"מתוך מחויבותי לכל
ההליך שמבקש אגייאר הוא פשוט מאוד מבחינתו, אך גם הוא מכין את עצמו ואת הנמענים לתרחיש שבו נושיו של גאידמק יערימו קשיים. ביולי 2009 גומא לא מכיר כמעט את האוליגרך הרוסי ולא מעלה על דעתו שאחרי עזרה כזו גאידמק יעשה ממנו בעתיד צחוק בתקשורת וימנע ממנו את הבעלות על בית"ר.
הבקשות שלו לפני שנתיים מתבססות בעיקר על ידי העקרונות הבאים: אגייאר לא מעוניין בשום קשר עם נושיו של גאידמק, הוא עדיין לא יודע האם בכוונתו להפוך לבעל הבית בבית וגן ובכל מקרה הוא מוכן לסייע בתנאי שהכסף מגיע לתקציב ולא לבעלי החוב של האוליגרך.
הבקשות של אגייאר – שלא ימולאו בסופו של דבר – הופכות את קורנפיין לשחקן מרכזי במשיכתה של בית"ר מידיו של גאידמק: על היו"ר להקים חברת אחזקות שתרשם על שמו בלבד (סעיף 1), ארבעת מיליון הדולרים יופקדו בחשבון נאמנות או בחשבון החברה החדשה בהנחה שהיא משוחררת מעיקולים (סעיף 2). החשש של אגייאר מפני הנושים של גאידמק מתבטא גא בארבעת הסעיפים הבאים 3-6.
אגאייר מכין את עצמו לאפשרות שבה בעלי החוב לא יאפשרו לקורנפיין להפוך הלכה למעשה לבעלים של בית"ר וגומא מאמריקה עולה על מסלול עוקף עיקולים שעובר דרך ההתאחדות לכדורגל ברמת גן וסיומו – ביום שני הקרוב בבית המשפט.
מהמסמך עולה שהתסריט של אגאייר למהלך התבסס על הצעדים הבאים: אם לא יהיה ניתן להעביר את הבעלות לחברת האחזקות החדשה, הכסף יועבר ישירות לקבוצה דרך הבקרה התקציבית שתבטיח שמלוא הסכום נכנס לתקציב השוטף. לצורך העברת הכסף אגייאר דורש מקורנפיין את כל האישורים לכך מההתאחדות לכדורגל על מנת למנוע מצב שתרומה לבית"ר מכסה עסקאות כושלות ומסעי בחירות הזויים של גאידמק.
כחלק מההליכה בנתיב עוקף הנושים החלופי, אגייאר מציב גם דרישה אל הבעלים ארכדי גאידמק שלמרבה האירוניה תחזק דווקא את איציק קורנפיין: "אם הבעלות על בית"ר לא תעבור לחברת האחזקות בשבועיים הקרובים", נכתב בסעיף 5, "הכסף יועבר בתנאי להתחייבות בכתב של מר גאידמק ולפיה מר קורנפיין יהפוך להיות מקבל ההחלטות והמנהל הבלעדי של הקבוצה".
העמוד השני של המסמך סולידי וקצר וכולל בתוך סעיף בודד, 7, בו אגייאר כותב לקורנפיין "צא לדרך – הכסף יגיע", חותם בכתב ידו ומעדכן בהוספת המכותב, ראש העיר ניר ברקת.
למעשה, אלמלא קשיים שהערימו בעלי החוב של ארכדי גאידמק באותו השבוע, יכולה הייתה להיווצר הסיטואציה ההזויה הבאה: איציק קורנפיין מקים חברה חדשה, מקבל את זכויות הניהול של בית"ר מגאידמק, מקבל 4 מיליון דולר מאגייאר והופך לבעל הבית של המועדון בשנים הבאות. מצחיק לחשוב שאגייאר כמעט רכש את הקבוצה עבור קורנפיין, במיוחד לאור מערכת היחסים בין השניים שהולכת ומתקררת ככל שחולפים הימים.
כשבועיים לאחר חתימתו של מסמך ההבנות הזה, ייחתם חוזה משפטי ורשמי יותר ובו מובטחים לגומא שני דיבידנדים. האחד, זכות ראשונים לרכישת המועדון עד מארס 2010, אופציה שירדה מהפרק בעיקר בשל מצבו הבריאותי. האלמנט השני שנתון כעת במחלוקת אומר כי הכסף יחשב להלוואה ללא מועד פירעון אך אם בעתיד תימכר הקבוצה לגורם שלישי, התמורה שיקבל גאידמק תועבר לידיו של גומא עד לסכום של ארבעה מיליון דולר.
בשלב מאוחר יותר, כחלק מההכנה להליך של רכישת המועדון, הושג הסדר בין בעלי החוב של גאידמק למיליארדר בדימוס ולפיו העברת הזכויות על הקבוצה תתאפשר בתמורה ל-400 אלף דולר. ההסכם הזה ופרשנויותיו המשפטיות מובילים כעת את הצדדים אל בית המשפט.
בטלית הזו שלושה אוחזין ולפי המסתמן בסוף השבוע הזה, אוהדי בית"ר עדיין צריכים לחשוש מקריעתה. הסוגיה המשפטית מורכבת ותקבע על פי הפרשנויות שיהיו מקובלות על השופט אבל כבר כעת המחלוקת ברורה לכל. על פי ההסכם בין אדלר ולוין לגאידמק הקבוצה עוברת לידי האמריקנים שיכסו את ההתחייבויות הקיימות במועדון (כ4 מיליון שקלים) וישחררו את עיקולי הנושים בסכום של כ-400 אלף דולר.
אנשי גאידמק טוענים מצידם שארקדי לא קיבל תמורה עבור הרכישה ולכן לגומא אין זכות לדרוש ממנו אף לא שקל. עורכי דינו של אגאייר יטענו מצידם כי הסכום שהועבר לנושים הוא למעשה "דמי רכישה" לטובת גאידמק ואין זה מעניינו של גומא אם הכסף מופקד בחשבונו או בחשבונות בעלי החוב.
מכאן ואילך מדובר בעניין לעורכי דין. הסוגיה תהפוך למורכבת יותר מכיוון שבעוד שענייניו של גאידמק מול הנושים לא מערבים את בית"ר וחשבונותיה ישירות, הסכום שהעביר גומא רשום כסוג של הלוואה לטובת המועדון ולכן אגייאר יכול להיחשב בסיטואציה מסוימת כבעל חוב של הקבוצה ולהפוך למטרד כלכלי עבור לוין ואדלר.
עכשיו הכדור עובר לידיים של בית המשפט וכדאי לקחת בעירבון מוגבל את אווירת ה"עסקים כרגיל" שמשדרים אנשיו של גאידמק. אם השופט יקבע ש-400 אלף הדולרים יעברו לגומא נושיו של ארקדי עשויים לטרפד את העסקה ולומר "אם שילמו לאגייאר שישלמו גם לנו" – הגלגל הזה ימשיך להסתובב מכיוון שגם אם יסכימו אדלר ולווין להשקיע עוד 400 אלף, גם הם ולמעשה כל סכום עד 4 מיליון יגיע לידיו של אגייאר.
במצב כזה, ההרפתקה הישראלית של צמד היהודים מאמריקה תתייקר ב-15 מיליון שקלים. גם אם הפסיקה הסופית לא תהיה לטובתו של גאידמק, פתיחת הליכים משפטיים ובעיקר החשש מהתארכותם עלולה למנוע את ישיבתם של אדלר ולווין בכס הבעלים. הם לא מספיק אוהבים את בית"ר כדי להסתכן בנפילה של 4 מיליון דולר, הם לא מטורפים שיכנסו למערכת ויזרימו כסף לפני שההליכים הבירוקרטים יושלמו ואת הסיבוב שלהם בבית וגן הם כבר עשו.
אם השניים ירדו מהעסקה, השעון כאילו יחזור שנתיים אחורה אל יולי 2009 בו בית"ר היתה שוב עם הגב לקיר רגע לפני פתיחת העונה כשאגייאר הוא המוצא האחרון שלה. בלי שום קשר לשאלה האם מצבו הבריאותי מאפשר לו לקנות ומבלי להתייחס לאגו הגאידמקי שעשוי לא למכור, דבר אחד ברור לעוסקים במלאכה: על מסמך כמו זה שחובר ביולי 2009 ונחשף כאן לראשונה, אפילו אגייאר לא יחתום פעם נוספת.
נא להמתין לטעינת התגובות
