שנה וחצי לאחר שיצא לכבוש את אירופה בסערה, הקשר בן ה-30 השתוקק לחזור לארץ. כשקיבל את ההצעה להצטרף לעירוני רמה"ש, הוא לא חשב פעמיים.
"חיכיתי להצעה הראשונה שתגיע מישראל", הוא מודה השבוע, רגע אחרי שערך את אימון הבכורה בקבוצתו החדשה. "כבר שכחתי איך זה לדבר עברית. אין לך מושג כמה שהתגעגעתי לארץ. לא עניין אותי להגיע לקבוצה גדולה או קטנה, העיקר לחזור הביתה ולאוכל של אימא.
"התגעגעתי לפסטה שהיא מכינה לי אחרי אימונים. העובדה שזאת העונה הראשונה של רמה"ש בליגת-העל רק מאתגרת אותי יותר להצליח. ייקח לי קצת זמן להכיר את כולם, אבל מההתרשמות הראשונה שלי מהמאמן מומי זפרן ומהצוות המקצועי, אני מאמין שיש פוטנציאל גדול למועדון הזה. אולי אפילו נוכתר כהפתעת העונה".
זה דווקא החל כמו הגשמת חלום. בינואר 2010, בזמן שהעביר עונה מגומגמת באשדוד, קיבל דגו הצעה לעבור לקבוצת סאלימנה מתחתית הליגה הקפריסאית, שאותה אימן ניר קלינגר. בסאלימנה צפו בקלטת של דגו מאותו משחק שבו כבש צמד במדי מכבי ת"א נגד אייאקס במסגרת ליגת האלופות, וחככו ידיהם בסיפוק.
היה נדמה להם כי החתימו את אחד מכוכבי הכדורגל הישראלי, ולא כזה שנמצא בדמדומי הקריירה. מהר מאוד התברר לקפריסאים כי הציפיות שלהם מדגו התבססו על לא כלום. אמנם הקשר כבש ארבעה שערים, אך בין יכולתו הנוכחית לבין יכולתו מהתקופה הנוצצת במדים הצהובים לא נראה שמץ של דמיון.
"ההחלטה לעבור לסאלימנה הייתה ללא
קשה להגיד שהיית שם סיפור הצלחה.
"הגעתי בחלון ההעברות במטרה להציל את הקבוצה מירידה. היינו במינוס 15 נקודות מהקו האדום, והסיכוי שלנו לשרוד היה אפסי. הבעיה בליגה הראשונה שם היא שקבוצות התחתית מסיימות את העונה כבר במרס, כך שבפועל כמעט שלא שיחקתי באותה, וזה היה מבאס".
העונה השנייה של דגו בקפריסין לא הייתה טובה יותר. הוא הצטרף לאפולון ניקוסיה, וכל מטרתו הייתה להשכיח את הרושם שהותיר בחצי העונה הקודמת. "פתחנו טוב את העונה והרגשתי שאני מתאקלם מצוין", מספר דגו. "לצערי, הנאחס סירב לעזוב אותי. נפצעתי ברגל, מה שגרם לי להיעדר מספר חודשים מהמגרשים. פשוט לא היה לי מזל".
היה ברור שלנוכח אי הסתגלותו של דגו בניקוסיה, הפרידה בין הצדדים היא בלתי נמנעת. סירובו של הקשר לעבור לפאפוס גרם לראשי ניקוסיה לשלוח אותו להתאמן עם קבוצת הנוער של המועדון. "אני לא מצטער לרגע", הוא אומר בנחישות.
"נכון שלא הכול הסתדר כמו שצריך, אבל ניקיתי את הראש, הטענתי מצברים והיום אני חוזר לארץ ברוך משופר, שלא ניתן לפגוע בו כל כך בקלות כמו בעבר. אמנם הכדורגל הקפריסאי לא עולה ברמתו על הכדורגל שלנו, אבל השקט והשלווה שזכיתי להם שם שווים הכול".
מה ההבדלים בין הכדורגל הקפריסאי לישראלי?
"הקבוצות הקפריסאיות מתבססות בעיקר על שחקנים זרים, שמשדרגים את הרמה בליגה. אין להם את הצרות שלנו. השחקנים שם לא מוצאים את עצמם מרוב שיעמום ובטלה. אצלנו זה בדיוק ההפך. אתה אף פעם לא יודע מאיפה תנחת עליך המכה".
הכישלון של דגו בקפריסין - או ההצלחה היחסית, אם לאמץ את גרסתו של הקשר - היווה למעשה המשך ישיר לדעיכתו המקצועית בשנים האחרונות. מדברים על בחור מוכשר שעשה את כל הדרך מאשדוד לצמרת הכדורגל הישראלי, אבל כשמסתכלים על הרקורד, מלבד שתי עונות גדולות במכבי ת"א )ב-2003 אף נבחר לכדורגל העונה(, הדף די ריק.
דגו יודע היכן בדיוק התחילה ההידרדרות. "אנשים לא הבינו מה קרה לי כשאבי נמני וטל בנין שוחררו ממכבי", הוא מדבר על אותה עונה סוערת ב-2004 שבה הדהים קלינגר כשזרק את שני הקאנונים. "הקהל חיפש אותי וניסה לקשור אותי לכל הבלגן הזה, ולמרות ההסברים שלי שוב ושוב על כך שאין לי שום קשר לכך, הקללות המשיכו לזרום. זה כמובן התבטא במגרש. ישקר מי שיגיד שאלה דברים שעוברים לידו ולא חודרים פנימה".
הקרע שנוצר בין דגו לאוהדים הצהובים היה בלתי ניתן לאיחוי. כך מצא עצמו דגו, בעונת 2005/6, חותם בשורות היריבה העירונית. דגו היה שותף בזכייה של הפועל בגביע, אך לא ייזכר כמי שהטביע חותם במתחם חודורוב.
מכאן ואילך הקו המשיך מטה. מעברים חטופים לנתניה, וחזרה הביתה לאשדוד לא הביאו את נקודת המפנה שדגו ייחל לה. "אנשים רעים קשקשו שאני סוס מת", הוא נזכר. "רק חבל שהם לא ידעו איזו תקופה שחורה עברה עליי. אני לא מאחל לשונאים שלי תקופה כזאת".
באותם ימים הוא היה אמור להינשא לבת זוגו דורין, אך ברגע האחרון החתונה בוטלה. "כבר היינו מאורסים וקבענו תאריך לחתונה, אבל הבנתי שאנחנו לא מתאימים זה לזה, ושאם נתחתן זה יהיה רק עניין של זמן עד שנתגרש", משחזר דגו את הפרידה הכואבת. "הייתי שבור. הגעתי לאימונים ולמגרשים עם הראש ברצפה וללא שום חשק לגעת בכדור. אולי עכשיו אותם אנשים מבינים למה לא פגעתי במגרש".
נוסף לכל הצרות, דגו נאלץ להתמודד עם ניתוק כואב של יחסיו עם דוד תשובה, מי שכונה אביו המאמץ.
"לא הייתי רוצה להיכנס לעומק הדברים מכיוון שזה רק יגרום למחשבות הרעות להתעורר אצלי", הוא אומר בקול שקט. "אבל הבן אדם הזה, שנמצא אתי בעצם מגיל 12, פשוט בגד באמון שלי. גיליתי בשלב מסוים שכספים שהיו אמורים להגיע אליי, לא הגיעו ליעדם. באותו זמן לא האמנתי שתשובה מסוגל להרע לי וסירבתי בתוקף להקשיב לעצות של ההורים שלי.
"הם אמרו לי שאני חייב לסיים את הקשר אתו ולהתקדם הלאה. במקום זה החלטתי - בצעד מטופש שעד היום אני מצטער עליו - לנתק אתם את הקשר. כשהבלון הזה התפוצץ לי בפרצוף לא ידעתי איפה לקבור את עצמי ופשוט התחננתי שיסלחו לי. עכשיו אני מבין כמה מטומטם הייתי. משפחה זה מעל הכול ואסור ששום דבר יפגע בערך הקדוש הזה".
תשובה , בתגובה: "אני מאחל לברוך המון הצלחה בכל דרך אשר יפנה בעתיד. אינני עוסק ברכילות. מי שבקיא בפרטים, יודע שעשיתי דבר או שניים עבור ברוך במשך השנים".
פיצוץ היחסים עם תשובה היה הקטליזטור למעבר לאי השכן. "קל לנתח דברים בדיעבד", הוא עורך מעין סיכום ביניים. "כמובן שעשיתי הרבה טעויות, אבל בגדול אני מאוד שלם עם מה שעשיתי, ובעיקר עם ההישגים שהגעתי אליהם. אני לא מסתכל אחורה על אותה תקופה נוראית. יש לי עוד לפחות חמש-שש שנים לשחק, ואני מתכוון לתת את כל כולי כדי להוכיח שברוך דגו הישן והטוב עדיין קיים".
אתה כבר לא ילד. מתחילות לצוץ אצלך המחשבות על היום שאחרי?
"באירופה, הגיל שלי הוא גיל השיא של השחקנים. אני מרגיש היום הרבה יותר בשל ומנוסה וגם הרבה פחות תמים מהעבר. כמובן שיש מחשבות הלאה. תחום האימון בהחלט מעניין אותי וזה כבר רץ לי בראש לא מאתמול. חשוב לי להישאר בתחום. כדורגל זה החיים שלי".
איפה נפגוש אותך בעוד חמש שנים?
"אני לא יודע איפה תפגוש אותי מחר. הכול אצלנו בארץ כל כך נזיל, כך שבאמת אי אפשר לדעת מה יהיה. אני בטוח שצפוי לי ולקבוצתי החדשה עתיד ורוד. היה חשוב לי לחזור ולהוכיח את עצמי בכדורגל שלנו. עדיין לא אמרתי את המילה האחרונה כאן".
נא להמתין לטעינת התגובות
