"זו לא שאלה של כבוד," פילברט אמר לעיתונאים הצרפתים שהתעניינו מה יש לו נגד שוערה של פ.ס.ז' בעונה שעברה. "אדל כבר הגיש נגדי תלונה על סחיטה. אני יכול להיכנס לכלא לשבע שנים, לוקח פה סיכון, אבל אני חף מפשע. אולי אופ"א לא יכולה לחקור את הפרשה, אבל כדאי שהמשטרה תעשה זאת. מוטב שתתחיל בקמרון, כי אם היא תחקור לעומק האמת תצא לאור. אין לי מה להפסיד."
פילברט הוא מאמן כדורגל אלמוני עבור הצרפתים. בגיל צעיר התגלגל לקוסטהריקה, משם לקמרון, והחל לאמן קבוצות מקומיות. יום אחד הוא נתקל בביימנה, כך הכיר את אדל, שוער בפאיזאנס אבניר, קבוצה ביאונדה. כבר אז, בתחילת שנות האלפיים, הבחור היה בן ,19 לדבריו. אין סיכוי שהוא נולד ב17- ביוני .1986
ואז נוצרה אפשרות להעביר את השוער לארמניה. רק שלדברי פילברט, היתה בעיה בגיל. בירבאן חיפשו אחד צעיר במיוחד. אז בשביל לעשות התאמות לדרישות יצרו לשחקן זהות חדשה ושייפו לו את הגיל. כך אדל מצא את עצמו במזרח אירופה כשהוא נער בן .16
אדל, כמובן, הכחיש את כל הסיפור, אבל כשהיה בפריז תיאר מסע מזעזע שעבר בדרכו לביתו החדש: "הייתי בן 15 בערך. המנג'ר שהזמין אותי אמר שאלה רק מבחנים. הוא גם סיפר שארמניה דומה מאוד לצרפת, ובקמרון כולם ידעו על צרפת ורצו להגיע אליה.
"נסעתי עם חבר ונתקענו שם. התייחסו אלינו כמו אל גושי בשר רימו אותנו, התעללו בנו. בזבזנו שם את השנים היפות של הנעורים. לשמחתי, לסיפור שלי יש סוף טוב, אבל אני יודע כמה מהגרים מסיימים את חייהם בשולי הדרך. זו עבדות מודרנית."
אדל מצא את עצמו מרוויח בהתחלה 300 דולר בחודש. הסכום קפץ ל1,200- אחרי שאחד מחברי ההנהלה בירבאן התגלה כאיש
ב,2006- ללא כל אישור, ולמרות החוזה, הוא נמלט לדינמו בוקרשט שביקשה את שירותיו. הארמנים התלוננו בפיפ"א על המחטף ואדל נאלץ לשלם 15 אלף דולר לירבאן. לא עזר הערעור שהשוער הגיש על ההחלטה. לא רק שהוא נדחה, הקנס רק גדל.
דווקא בבוקרשט, במשחק גביע אופ"א נגד פ.ס.ז,' היה זה כריסטיאן מה, מאמן השוערים של הצרפתים, שהמליץ להנהלה לצרף את הבחור לסגל הרחב. ואכן, בקיץ ,2007 חמש שנים אחרי שיצא לירבאן, שדומה שתי טיפות מים לפריז, הוא נחת בעיר האורות האמיתית. בהתחלה כשוער שלישי, שחקן שולי במילואים, ולאט-לאט התחיל להתקדם בסולם הדרגות. ב28- בנובמבר ,2009 כשהשוער הבכיר גרגורי קופה, נפצע, הוחלט לתת לו צ'אנס, והזרקורים הופנו אליו.
אפילו קמרון ביקשה מפיפ"א שתעשה ג'סטה לשוער ותיתן לו לעמוד בשערה לקראת אליפות העולם בדרום-אפריקה. "זה החלום שלי. אהיה האיש המאושר בעולם," אדל אמר אז.
הקמרונים טענו שהאזרחות הארמנית נכפתה על השוער, הוא היה ילד. סמואל אטו ניסה להפעיל את קשריו, אבל פיפ"א דחתה את הבקשה. לרגעים המתוקשרים האלה חיכה בסבלנות מיודענו ניקולה פילברט.מתברר שמספר חודשים קודם לכן, בתחילת אוגוסט, ממש לפני משחק הליגה הראשון של העונה, פריז נגד מונפלייה, הוא ביקר במלון הקבוצה וביקש להתעמת עם השוער.
"אמרתי לו שאני לא מרוצה מאיך שהוא התנהג אליי," פילברט סיפר יותר מאוחר. "הוא צחק. אמר לי 'אני איש עסקים ואתה סנטימנטלי.' אז עניתי 'תתכונן, אני הולך לספר שאתה שיקרת בנוגע לגיל שלך ובקשר לזהות."' ניקולה סיפר מאוחר יותר לאחד העיתונים בדרום צרפת: "הוא היה שוער שני בקמרון כשהכיר אותי. גר אצלי בבית, האכלתי אותו.
"שמרתי על המסמכים שמוכיחים שקראו לו אמברוס ביימנה. נתתי לו קרוב ל35- אלף יורו אחרי שהוא עזב את קמרון, רק כדי שיסתדר עזרתי לו למצוא קבוצה בארמניה. בכל מייל ששלח לי הוא ביקש את עצתי, וסיים אותו במשפט 'ניקולה, אבא שלי."' פילברט רצה, לדבריו, את כספו בחזרה. הוא פנה למישל הידלגו, בעבר מאמן נבחרת צרפת, שמיודד איתו. ביקש ממנו שיעביר את המידע שבידיו לראשי פ.ס.ז,' שיידעו עם מי יש להם עסק.
"כשהידלגו דיבר איתי, כמעט נפלתי מהכיסא מרוב תדהמה," סיפר רובין לפרו, נשיאה של סן ז'רמן. "אני אמנם כאן כדי לתקן דברים, אבל פה אין מה לתקן. אם אדל חייב כסף, זה עניינו האישי. יש לנו תיעוד לכל ההיסטוריה הספורטיבית שלו. העתקים של שני הדרכונים, הארמני והקמרוני. תעודת לידה, תעודות זהות של הוריו. הכל מאומת."
לא עזרו ההכחשות של השוער והמועדון, ביבשת מיהרו לטפס על הסיפור. הנהלת סט. אטיין דרשה חקירה. סביליה הספרדית, שהפסידה לפריז בליגה האירופית, הגישה ערעור, ואפילו ראשי מכבי ת"א, שהודחו מאותו מפעל בשלב מוקדם יותר, הכניסו רגל.
אופ"א אכן זימנה את כל הצדדים לדיון בשוייץ. פילברט עלה לדוכן העדים והמשיך לטעון שאדל הוא בעצם אמברוס ביימנה. שאלו אותו אם הדרכון של אמברוס נמצא ברשותו, והוא ענה שלא, אבל את המספר הוא יכול להשיג. אופ"א דחתה את הערעור שהוגש על-ידי סביליה. טענה שאין לה את הכלים לחקירות מהסוג הזה.
פילברט טען שבמסדרון, בין הדיונים, אדל עבר לידו עם חיוך רחב וסינן: "אתה ממשיך להתעקש, אבל זה אתה שתסיים בכלא."
אדל נלחם אז בשיניים כדי לשנות את התדמית שהחלה לצאת לו. הוא הרגיש שהקהל הפנאטי של פריז מפנה לו עורף. פרקליטו, כריסטוף ביגו, אמר אז: "בפעם הראשונה שהוא נכנס למשרדי, ראיתי אדם שמחויב ללכת עם האמת עד הסוף. ההאשמות שהוצגו נגד השחקן מאוד חמורות, אבל לא מבוססות. האיש שמאשים טוען שהוא שקרן וחייב לו כסף, וזה מצחיק. המסמכים שבידינו מוכיחים שאין ספק בכלל לגבי הגיל והזהות."
בינתיים, בחודש פברואר האחרון, דחה בית המשפט תביעת לשון הרע שהגיש אדל נגד פילברט, שהאשים אותו באחד העיתונים בשקר לגבי הגיל והזהות. השוער תבע 80 אלף יורו וזכה לתשלום סמלי של יורו אחד מהעיתון. השופט כתב בהחלטתו שהעיתון לא עשה תחקיר רציני.
העניין בין השניים לא נגמר. לפני שלושה חודשים אדל נחקר במשך שעות ארוכות במשטרת פואסי. "לא עשיתי שום דבר רע. אני מקווה שכל הסיפור ייגמר בקרוב," אמר השוער לכתבים לפני שנכנס לב.מ.וו שלו וברח מההמולה.
רק שאדל משוכנע שהפרשה פגעה קשה בקריירה שלו. לפני הקיץ הוא היה משוכנע שסן ז'רמן הולכת להאריך את החוזה שלו בשנתיים, והוא יתפוס סופית את מקומו של גרגורי קופה שפרש לאחרונה בגיל .38
דיברו אז על הקפצת השכר של השוער מ30- אלף יורו בחודש ל70- אלף יורו. אדל דיבר על העתיד הוורוד בפריז, דחה לדבריו הצעה מקייסריספור הטורקית, אבל אז הבחין ביחס צונן מהצד הצרפתי, במיוחד מהמנהל הספורטיבי אלן רוש. כשהחל לרחרח, נאמר לו בפנים שעדיף שיחפש קבוצה חדשה.
אדל אמר אז שהלחץ סביב הפרשה והיחס של התקשורת גרמו לראשי המועדון לשנות את היחס כלפיו. "הם רצו שקט," אמר בעצב יום אחרי שנפרד מהפארק דה פרינס.
עכשיו, במתחם חודורוב, הוא אולי יוכל לתפוס קצת מרחק מפילברט המעיק ומהטראומה הארמנית. אבל תהיו בטוחים שתהיה לו משימה לא פחות קשה כשיפגוש את אלי טביב, מוני הראל, במבי ונעליו הגדולות של וינסנט אניימה.
נא להמתין לטעינת התגובות
