ארז מסיקה: "הכול נעצר בבום"

יום ראשון בבוקר, כותרת באחד ממדורי הספורט קובעת שבהפועל ב"ש כועסים על מסיקה כי הוא הבריז וחתם בהפועל ראשל"צ. אני מתקשר לארז ומספר לו. "אני הברזתי?", הוא שואל. אני מעדכן אותו שמתייחסים לאחד אחר, ריף מסיקה, אבל השם מזכיר בי נשכחות. מסיקה מבין את הבדיחה.


שנה וחצי מאז פרש מכדורגל והוא מנסה להשתקם. "אפשר לומר שאני סוף-סוף מתקדם בחיים. הזמן מרפא כמעט כל דבר", הוא מדגיש, באופן מקרי בדיוק בשבוע שגם אריק בנאדו נאלץ לפרוש באופן כפוי מהמשחק.

צירוף המילים "מסיקה" ו"באר שבע" ישר מקפיץ את המלחמה שהתנהלה אז מול אלונה ברקת על הפיצויים. "לא הייתה מלחמה. אני קורא לזה חלק מחיי הכדורגלן בישראל. היו חילוקי דעות. דרשתי את מה שמגיע לי. חשוב לי לציין שיש לי עדיין סימפטיה למקום הזה. נכון שהייתי שם רק כמה חודשים, אבל תמיד אאחל לבאר שבע הצלחה".

הוא חזר בדיוק לפני שנתיים מקדנציה קצרה בקפריסין אחרי שנים מוצלחות במכבי ת"א. השבועות הראשונים בבאר שבע היו רגילים, והוא החל לשחק אצל גיא עזורי, אבל בדיקת אקו לב שעשה העלתה חשד לממצאים בעייתיים. ברקת הייתה זו שהתעקשה כי כל כדורגלניה יעברו את הבדיקה אחרי שבמועדון איבדו שחקן על המגרש בגלל דום לב.

מסיקה, שהיה רגיל בכל עונה רק לבדיקת הארגומטרייה במאמץ שדורשת ההתאחדות, קיבל הודעה שיש קצת בעיות כי אבי העורקים היה מורחב. אמרו שישלחו לפענוח במעבדה בארצות הברית את בדיקת הדם שלו ואז התקבלה הבשורה.

"לא אשכח את הרגע בו הודיעו לי", שחזר השבוע. "זה היה בחמישי בערב, אחרי שבוע שקדם לו משחק מצוין שלי בניצחון 2:3 על בית"ר ירושלים. בשעה תשע וחצי בלילה קיבלתי טלפון מד"ר חגית יונת, הבת של פרופ' עדה יונת שזכתה בפרס נובל. היא אמרה לי:'קיבלנו את התשובה שלך מארצות הברית. אתה לא יכול לשחק יותר כדורגל'.

"אמרתי לה: 'דוקטור, על מה את מדברת? יש לי מחר בבוקר אימון מסכם ובשבת משחק ענק מול מכבי חיפה. כל המשפחה שלי מגיעה לכאן לכבוד זה'. והיא אמרה:'ארז, אני מצטערת. אתה לא יכול לשחק'.

"הייתי בהלם. שמעתי את הדברים שלה ולא שמעתי. אשתי הביטה בי ושאלה:'ארז, מה קורה?' סיפרתי לה שהרופאה אומרת שיש לי תסמונת מרפן, ושנינו פרצנו בבכי. סמוך לחצות כבר היינו בדרך לחדרה, למשפחות שלנו. ידענו שאנחנו לא יכולים להתמודד עם הבשורה הזו לבד. נסעתי להורים כדי להירגע. הייתי חייב שיהיו לידי אנשים שיחזקו אותי".

ב"ש הוציאה הודעה שאתה מקורר.
"קיווינו שתוצאות הבדיקה לא נכונות. ניסו להסתיר את זה מהתקשורת ובאר שבע באמת הוציאה הודעה שאני חולה, אבל אחרי שבועיים הגיעה תשובה נוספת שאני סובל מתסמונת מרפן, שהיא סוג של מחלה גנטית שיכולה לפגוע בכל מיני מקומות בגוף.
 
"בעיקרון הגוף לא מייצר חלבון שאחראי לבניית הרקמות בגוף. אצלי זה התלבש על אבי העורקים בלב. אין אצלי במשפחה לאף אחד את המחלה הזו, למרות שהיא מוגדרת כמחלה גנטית".

ואז הודעת שאתה פורש.
"לא הייתי מסוגל להודיע על פרישה. המועדון כינס מסיבת עיתונאים והזמין את כל התקשורת. כולם המתינו וחיכו רק לי ואני לא יכולתי לעשות את זה. לא יכולתי להגיד שאני מפסיק לשחק כדורגל".

גם עכשיו קשה לך לדבר על זה.
"החיים חזקים מהכול, בריאות היא לפני הכול, אבל כל החיים שלי היו כדורגל. אנשים אמרו לי שהעיקר הבריאות ושטוב שגילו את זה, ואני לא יכולתי לקבל את זה שעוד אין לי 30 ואני צריך לפרוש. תכננתי את העתיד והאמנתי שיהיו לי עוד שנים, אבל אלוהים צחק על התכנונים, כמו שאומר המשפט המפורסם. הכול נעצר בבום אחד, והחיים הפסיקו.

"במשך חודשיים הייתי בהלם, אבל בסוף הבנתי שניצלתי, שאלוהים אוהב אותי. הוא נתן לי גם לחוות את הכדורגל, לשחק במכבי ת"א בליגת האלופות, לזכות בגביע המדינה, לשחק בחו"ל, ובכל זאת מנע ממני את הסיכון הגדול שבו הייתי כשעליתי לשחק.

"לפני הפועל ב"ש הייתי צריך לחתום בבני יהודה. קרוב לוודאי ששם לא היו מגלים את הבעיה כי אני לא חושב שעושים שם אקו לב. יכול להיות שהייתי משחק עד עכשיו בבני יהודה, אבל גם יכול להיות שלא הייתי היום משחק בכלל, ואתה מבין בדיוק למה אני מתכוון".

מתי היה הרגע שהכאב השתחרר?
"ביום ההולדת שלי ב-20 בדצמבר, בשנת הפרישה. לא אשכח את הערב הזה. הייתי עם אשתי והחברים הקרובים, בכיתי המון. הכול יצא החוצה ומפה והלאה התחלתי חיים חדשים".


עכשיו זו תקופה שכולם חוזרים להתאמן ותכף יוצאים למחנות אימונים. מתגעגע?
"זה הכי חסר לי. זה בדם שלי. לא הייתי מסתפק באימונים בקבוצה ותמיד רצתי לחדר כושר ועשיתי עוד ריצות במהלך היום. היום כשאני פוגש שחקנים שמתלוננים על אימונים, אני נותן להם בראש. לא יכול לשמוע את הטרוניות והבכי. אני מרגיש צורך להגיד להם כמה הם צריכים להודות על כל יום שהם עולים על הדשא ורצים.

כל יום שהם עוסקים במקצוע הכי כיפי בעולם, עם כסף ופרסום, זו ברכה. כשאתה בתוך זה אתה לא מבין מה הולך בחוץ וכמה אתה בר מזל שאתה בתחום. מה שבא תקבל בברכה כי כשזה ייגמר מכל סיבה שהיא, תבין כמה זה חסר".

עד איזה גיל תכננת לשחק?
"לא חשבתי על גיל. רציתי לשחק כל עוד הגוף נותן לי".

עד כמה אתה מגביל את עצמך היום בפעילות ספורטיבית?
"מגביל. תמיד ראיתי את עצמי עושה חדר כושר ומתאמן אחרי הכדורגל. היום אני יודע שאסור לי ספורט תחרותי, ולכן אני מרשה לעצמי קצת הליכה, קצת ריצה קלה. זה מגביל, אבל גם זו ברכה. עבודה בדופק גבוה מאוד יכולה להביא לקרע באבי העורקים ולכן אני נזהר".

על מה אתה חולם בלילה?
"הזיכרונות הם בעיקר מהעונה בה שיחקתי עם מכבי ת"א בליגת האלופות".

הגול ההוא בסלוניקי?
"יותר האווירה שהייתה בקבוצה. זה היה כיף לקום בבוקר וללכת לאימון, לצחוק, לשחק. בקרית שלום היה אז אושר אחד גדול".

בחרת להישאר בכדורגל ואתה לומד להיות מאמן. יש אנשים שהיו מעדיפים להתנתק מהכול בגלל הסיפור הקשה.
"בחודשיים הראשונים לא יכולתי לראות כדורגל. לא יכולתי לדבר על כדורגל. היו פותחים טלוויזיה עם משחק העונה והייתי קם והולך. אחרי זמן מה האהבה חזרה והיום יש לי תעודת מאמן כושר. סיימתי קורס מדריכי כדורגל ועכשיו אני באמצע קורס מאמנים, ואז אוכל לאמן בלאומית. אני אסיים את זה, ואז אעשה קורס פרו כדי לאמן גם בליגת-העל".

למה לא אימנת בעונה החולפת?
"רציתי לסיים את הלימודים כמו שצריך, הייתי גם עסוק בבניית בית בחדרה. אבל אין לי ספק שאני רוצה לעסוק בזה. כל ילד שפוגש אותי ברחוב ומדבר אתי על כדורגל מקבל הרצאה של שעה. החיידק אצלי בדם".

אז זה הכיוון בוודאות?
"זה הכיוון. יש לי את האהבה, את הסבלנות ואת הידע. אני רואה את עצמי בחלום הופך להיות בעוד כמה שנים מאמן לגיטימי בליגתהעל. כמו שחלמתי בגיל 15 להיות כדורגלן מצליח, כך אני חולם להיות היום מאמן".

כמאמן תרצה שחקן כמו ארז מסיקה?
"בוודאי. שחקן עם רגל שמאל שיכול לשחק במגוון של תפקידים ואוהב מאוד את המשחק. אני חושב שהייתי נכס לכל המאמנים".

תתחיל לאמן נוער או ישר בוגרים?
"ההעדפה היא בוגרים. לקחתי הרבה מהמאמנים שאימנו אותי, כמו אלי גוטמן ודרור קשטן. המודל שלי הוא בעיקר ניר קלינגר. הוא הביא אותי למכבי ת"א וסלל לי את הדרך. הוא האחראי להצלחה שלי בקריירה. אבל הדרך עוד ארוכה וצריך לחיות את הרגע".

מה יש לך לומר לבנאדו?
"ראיתי את אריק ובכיתי יחד אתו. אין אחד שמבין את המצב שלו טוב ממני. מהעמדה שלי, שנה וחצי אחרי הפרישה הכפויה, אני יכול לומר לאריק שהחיים חזקים מהכול והבריאות שווה הרבה יותר. גם אריק, גם שמעון גרשון, שפרש בנסיבות דומות, וגם אני צריכים להודות לאלוהים שנתן לנו לחוות את הדבר הזה אבל גם ידע לשמור על הבריאות שלנו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...