יוסל'ה מרימוביץ' .
בכל הקריירה שלו כשחקן שיחק מירמוביץ' בקבוצת מכבי תל אביב. בגיל 16 עלה לקבוצה הבוגרת והיה שותף פעיל לשש אליפויות ושישה גביעי מדינה בתפקיד קיצוני-שמאלי. במשחק האליפות של עונת 1949/1950 כבש מרימוביץ' את שער הניצחון (1:0), והעניק למכבי את התואר. בשנות ה-50 הוא שיחק בקבוצת החובבים וינגייט באנגליה, ביחד עם יוסל'ה גולדשטיין.
בגיל 34 פרש ממשחק פעיל ואימן את מכבי ת"א, הפועל ת"א, ונבחרת ישראל. בנבחרת החליף את ג'ורג' איינסלי (63-64), וזכה עמה בגביע אסיה, שנערך בארץ. לאחר מכן חזר לעוד קדנציה, ובין השנים 82-86 אימן את הנבחרת בטורניר הקדם אולימפי ובטורניר הקדם עולמי, דבר שנחשב די נדיר.
מירמוביץ' נחשב גם לזה שהחזיר את הפועל ת"א משנות השבעים העגומות לשנות השמונים המצוינות, תקופה בה הפועל זכתה בשלוש אליפויות וגביע. מירמוביץ' נחשב לזה שהכין את הקרקע למאמנים הבאים אחריו.
הוא נחשב לחבר טוב מאוד של בובי רובסון, ובעבר אף קיבל פרס על מפעל חיים. רובסון, שהגיע לאירוע, סיפר את סיפורי השיכחה של מרימוביץ', שזה היה הסמל המסחרי שלו בשנות השמונים. בכלל, מרימוביץ' נחשב לאחד מהאנשים הנחמדים ביותר
שהיו בכדורגל. משחקו האחרון כמאמן הוא הביס את בית"ר ירושלים 0:4 בשנת 89.
היה מלך השערים בליגה בעונות 49/50, 46/47. זכה בשמונה אליפויות כשחקן. ובחמישה גביעים, והבקיע 120 שערי ליגה במכבי ת"א, מתוכם 67 אחרי קום המדינה, ו-53 לפני.
אבי נמני הביע צער על מותו ואמר: "תנחומיי למשפחה. מרימוביץ' היה אחד מאבני הדרך הגדולים ביותר של הכדורגל הישראלי. אנחנו נפרדים מסמל של הנבחרת, וכמובן גם של מכבי ת"א".
נא להמתין לטעינת התגובות
