לואיס פרננדס. "ידעתי שאני חף מפשע" צילום: אריק סולטון
הצרפתי יכול לחזור לפעילות, חובו הוסדר, סוף הפרשה. "חמש שנים הסיפור הזה רץ עם דיונים ובתי משפט", הסביר השבוע פרננדס, "סיימנו את העניין כי יש לי עבודה בנבחרת. שני משחקים חשובים במוקדמות אליפות אירופה שאני חייב לנצח. אני צריך להיות בסדר עם עצמי ועם המעסיקים. רגוע. מקצוען. יש לי אמון במוסדות הספורט, אבל תמיד ידעתי שאני חף מפשע".
ואכן, מדובר בסיפור ישן שסירב להירגע. ביוני 2005 פרננדס חתם על חוזה כמאמן באל-ריאן, קבוצה קטארית מכובדת. אמנם לא פאר הכדורגל העולמי, אבל כסף טוב בטח משלמים שם. באותם ימים השתלט על בית"ר ירושלים מלך ישראל המוכתר, ארקדי גאידמק, שרצה ללכת בגדול ונוצץ, ופיתה את הצרפתי לנטוש את הקטארים ולנחות בנתב"ג.
"ואיך זה בכדורגל כשאתה תחת חוזה ורוצה לעבור? צריך לשלם", הסביר פרננדס. "שני המועדונים סיכמו ביניהם, הכסף הועבר, ואני לא יודע למה הוא לא הגיע לקטארים. אני מאמין במוסדות פיפ"א ובבתי המשפט, אבל לפני שנה הגשתי תלונה למשטרת שווייץ, ביקשתי שיחקרו את הפרשה כדי לקבוע מי האחראי. הם עדיין לא סיימו אז, כשבאו להחליט בענייני, יכול להיות שלא כל הנתונים היו בפני הדיינים".
"האופטימיות היא בטבע שלי". פרננדס בפוזה מודאגת צילום: רויטרס
כעסת כשההתאחדות שמה אולטימטום, תשלם או לך הביתה?
"זו העבודה שלה. אני צריך להגיד תודה ליו"ר אבי לוזון ולהתאחדות, שהיו הוגנים איתי. הם התקשרו לשאול מה הבעיה והריחו שאני בסדר. אני נקי, כל הזמן הייתי".
מישהו גנב את הכסף?
"לא אני צריך לענות על השאלה".
יש שם אחד שמתרוצץ בשטח.
"לא יודע, לא מכיר".
פרננדס העביר 428 אלף אירו לקטארים כדי לחזור לפעילות. סכום עתק גם עבור מי שמרוויח 440 אלף אירו נטו בשנה. רק שהצרפתי הבין שאם לא ישלם, קריירת האימון שלו תלך פייפן, מה גם שככה מצבו לא בדיוק מזהיר, אם אפשר לסכם את שנתו הראשונה כמאמן נבחרת ישראל.
מי שמאמן לא מפחד
חבל, טיפוס עממי וצבעוני הצרפתי. מצד אחד עונד על היד שעון רולקס יוקרתי, אבל מצד שני מוותר על רכב נוח ומעדיף להסתובב בעיר על אופנוע כדי להתחמק מפקקים. תמיד מחייך, נותן תשומת לב לסקרנים. לפעמים יורד לקניון איילון כדי לחדש את מלאי סוכריות המקל שלו. המוכר, בדרך כלל, מסרב לקחת ממנו כסף ומבקש בעדינות "רק תעשה בנבחרת מה שעשית בבית"ר". בפעם האחרונה ללואיס כבר לא היה נעים, שם אצל המוכר שטר של מאה שקל וברח.
פרננדס הוא דמות מוכרת באזור לב תל אביב ולמי שלא ראה, נשלח סימני דרך. אז ככה: ברחוב פרישמן פינת בן יהודה יושב אחד מבתי הקפה הכי טרנדיים של תל אביב. תמיד הומה אדם, כל המי ומי, מקום טוב לצלמי הפפראצי להמתין לטרף חם. מעבר לכביש, יותר לכיוון הים, מתחבא לו בית קפה אחר, ותיק, מעט אפרורי. מחזיק בדרך כלל קרואסונים משובחים, עליהם עטים קליינטים קבועים, הרבה יהודים יוצאי צרפת ופרננדס אחד, מאמן הנבחרת.
לא משלם עבור הסוכריות. פרננדס צילום: דני מרון
פרננדס יושב כמעט מדי בוקר בשורה הראשונה, ממש על הרחוב. כוס קפה הפוך ואייפד, שפתוח קבוע על העיתונות הצרפתית. מי שהגיע לארץ כתקווה הגדולה של הכדורגל הישראלי, נחשב כרגע עם רגל אחת בחוץ, חי על זמן שאול, אלא אם יקרה נס אמיתי והנבחרת המקרטעת תתפוס מקום באליפות אירופה 2012.
"העם איתי", הוא היה בטוח כשישבנו איתו השבוע במעונו החצי רשמי, משרדי ההתאחדות לכדורגל. "תמיד נחמדים אליי ואתם יודעים מה אומרים? 'אל תקרא ואל תקשיב'. תראו אותי, תמיד אופטימי. זה בטבע שלי".
פרננדס חתם על חוזה בחודש מרס שעבר. יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, חיפש בנרות מאמן זר שיפיח חיים בחולה הכרונית וסוף סוף יביא אותה לארץ המובטחת, אליפות אירופה, מונדיאל, לא משנה. 41 שנה לא היינו שם, העיקר שכבר נגיע.
לוזון חשב על שם מבטיח וכדור הרולטה נפל על פרננדס, אחד משחקני הכדורגל הכי גדולים שצרפת הצמיחה. כוכב הטריקולור בשנות
השמונים יחד עם מישל פלאטיני האגדי. גם כמאמן הצרפתי ידע ימים יפים. הוא הביא את גביע אירופה לפריז ולקח את אתלטיקו בילבאו, קבוצה באסקית צנועה, עד לליגת האלופות, הקרם דה לה קרם של היבשת.
לוזון בנה את הקמפיין סביב פרננדס. האיש האלגנטי הופיע בשלטי חוצות תחת הכותרת "מי שמאמין לא מפחד". רק שעל הדשא הנבחרת סירבה להיות גיבורה גדולה. הפסד לקרואטיה בבית, תיקו מביך בגאורגיה, ויוון הראתה לנו את הגב. אחרי ארבעה מחזורים בבית ו'. מצבנו קריטי וכלל לא יציב. נס, כבר אמרנו.
"קרואטיה הכי טובה. מי שמבין ורואה יודע שהיא מעל כולן", הסביר הצרפתי את המצב עם דף, עט ושרטוטים מדויקים. "יוון לא עולה עלינו. גאורגיה היא ההפתעה, אבל לצערי אין לנו יותר ג'וקרים בכיס. צריך לנצח ולסיים את הקמפיין עם 19 נקודות, ואז אתה בפלייאוף. מקום שני, משחקי ההכרעה על העלייה ואם נגיע לשם, אני אומר לכם שנעלה. הרגשה כזו".
לידיעתך, מסביב כולם פסימיים.
"יותר מ-40 שנה אתם פסימיים. מי לא אימן את הנבחרת? שלמה שרף ואברהם גרנט ודרור קשטן. לכל אחד היה את דור השחקנים שלו. לשלמה היה דור נפלא: ברקוביץ', רביבו, נמני, בנין. מנוסים ומוכשרים. נגמר הדור ולא הייתה המשכיות. לא יצאו כוכבים חדשים, אז או שהצעירים היו בינוניים או שהעבודה הייתה רעה.
"לוזון רצה מאמן וחיפש אותי". לואיס פרננדס צילום: דני מרון
"קחו את צרפת לדוגמה. באמצע שנות השמונים ההתאחדות החליטה להקים את קליירפונטן, מרכז לכדורגלנים מחוננים, ומה? ב-1998 היינו אלופי העולם. צריך לעבוד עם פנים לעתיד, כשאתה עובד ככה אתה יכול להגיד 'בעוד שנתיים, ארבע שנים, אני אגיע לשם'. אם בישראל היו עובדים ככה אז אפשר היה לדבר על אליפות אירופה, גביע העולם. אבל כאן ממנים מאמן ואחריו עוד מאמן ועוד מאמן".
סיפרת למישהו על התוכניות?
"באתי לפני כמה חודשים ובינתיים רואה וחושב. תן לי למשל מועדון אחד, חוץ ממכבי חיפה, שיש לו אקדמיה מסודרת לנוער. מקום שבו אוכלים, ישנים וחיים כדורגל. בצרפת, לכל מועדון קטן יש אקדמיה כזו. או יש כאלה שאומרים שהצבא לא פוגע בקריירה של השחקנים, כי תמיד מוצאים סידור. זו בעיה. צריך לקחת את ה-30-25 שחקנים הכי טובים בגילים האלה ולסגור אותם באותה תקופה במכון וינגייט. יש שם מקום להיות חיילים ומגרש כדורגל. אז במשך השבוע בוינגייט, ובסופי שבוע שיחזרו לקבוצות שלהם".
פרננדס אשף בדיבור. משתמש הרבה בידיים, שפת גוף, הבעות פנים. רק שבארץ טוענים שיש חול ואין מה לאכול. אפילו יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, אחד שמסרב להודות בכישלונות, מראה סימנים של פתיל קצר. לא מזמן, אחרי עוד הפסד לסרביה במשחק ידידות, פרננדס כעס שבאותו יום, באותו מגרש, התקיים משחק נוסף. זה לא מקצועי, טען, הורס את הדשא. היה נדמה שדבריו יובילו לפיצוץ עם ההנהלה, אבל שיחת הבהרה עם היו"ר הביאה להפסקת אש. זמנית.
"זה אבי לוזון שחיפש אותי כשרצה מאמן", מזכיר לואיס. "הוא עניין אותי, יודע מה אני חושב. אין לנו בעיה. הייתה שיחה אחרי אותו משחק נגד סרביה, חשבתי שהיינו צריכים להתייעץ ולמצוא פתרון. זה קורה. אנחנו לא מדברים הרבה, כי אני נמצא בבוקר בהתאחדות ושעות העבודה שלו הן אחרי הצהריים".
אולי מחסום השפה מפריע לך?
"אף פעם לא הייתה לי בעיה. עם חלק מהשחקנים אני מדבר ספרדית. דודו אוואט, יוסי בניון, גל אלברמן. אימנתי בבית"ר ירושלים וזה לא הפריע וכשהמשחק התחיל, התפקיד שלי בעצם הסתיים".
"אין בעיה עם השפה". פרננדס עם יוסי בניון צילום: דני מרון
יש כאלה שאומרים שבישראל צריך מאמן מקומי.
"אספר לך משהו. עבדתי בבילבאו אצל הבאסקים ארבע שנים. הבעיה עם הבאסקים היא שכשיש מאמן מקומי, הוא כל הזמן עם הראש ביציע כדי לדעת מה אומרים עליו. כשאתה זר, אתה לא מכיר אף אחד. אני לא מכיר כאן אף אחד, אני לא פוליטיקאי. כשאני לוקח שחקן מעכו או קרית שמונה, זו לא בעיה בשבילי.
"אני שם את הניסיון שלי כמאמן על השולחן ואתם יודעים מה, הרקורד שלי בכלל לא רע. אולי לא זכיתי בגביע הטוטו אבל יש לי את גביע אירופה עם פריז סן ז'רמן, יש לי ליגת האלופות עם בילבאו, יש לי גביע צרפתי. יש איזה מאמן ישראלי עם תיק עבודות כזה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
