זו הייתה עונה של אי ודאות, שהייתה צריכה להיגמר בנשירה לליגה השנייה. העידן שאחרי גד זאבי לווה במאבקים אין-סופיים בבית המשפט. המטרה הייתה להציל את בית"ר ולהימנע מפירוק המועדון.
שלושה משחקים שוחקו בליגת העל של יו"ר ההתאחדות דאז גברי לוי, ובית"ר בקושי התאמנה. היא נכנסה למעגל המשחקים כשקבוצות אחרות סגרו חודש של משחקים. יוסי מזרחי היה המאמן, הסגל היה בינוני מאוד. שחקנים שלא התאימו לבית"ר פתחו בהרכב במשחק הראשון. העתיד נראה אפל לגמרי.
רק במחזור השביעי בית"ר השיגה את ניצחונה הראשון. 90 דקות היא לא הצליחה להבקיע בבית מול עירוני ראשל"צ, אבל בתוספת הזמן פסק השופט פנדל. דוד אמסלם בעט אותו פנימה, כדי להזכיר לחברים שלו מהו הטעם של שלוש הנקודות במשחק.
בהרבה מובנים העונה ההיא, שהייתה העונה האחרונה עד זו הנוכחית שבית"ר נאבקה על חייה, מזכירה את מה שעובר על בית"ר העונה. גם אז, כמו העונה, הלך מאמן שהיה סמל בית"רי הביתה אחרי סיבוב משחקים אחד בערך. גם אז, כמו העונה, היו בקבוצה כוכבים מתבגרים ששיאם בעברם וגם אז - כמו העונה - היו לבית"ר שחקנים צעירים שדי התקשו לתפקד בלחץ הכבד.
אבל היו גם דברים שונים, ובראשם היחס של קהל האוהדים. בשבת האחרונה בטדי, במשחק תחתית על שש נקודות מול מ.ס. אשדוד, מכרה בית"ר רק אלף כרטיסים, ובקושי 3,000 צופים היו ביציעים. גם אלה שהגיעו התרכזו בעיקר בקללות. בעונה ההיא הגיעו למשחקי הבית 10,000 צופים, ובקרבות האש במחזורים האחרונים ליוו את בית"ר למשחקי החוץ כמויות אוהדים שמגרשי היריבות לא יכלו להכיל.
12 קבוצות היו אז בליגת העל. לא הייתה הפועל ר"ג, שכבר ירדה ליגה, וגם לא היה קיזוז וחלוקה לשלושה בתי פלייאוף. על כרטיס ההישארות נאבקו רוב הזמן בית"ר, הפועל חיפה ומכבי קריית גת.
לכהן לא הייתה אפשרות להתחזק בשחקני רכש, משום שהגיע אחרי סיום חלון ההעברות, אבל עדיין היה לו חומר שחקנים לא רע, שנאסף תוך כדי תנועה. הקבוצה הייתה הרבה יותר אטרקטיבית ממה שהיא היום. הבקעת שערים לא הייתה הבעיה שלה - בלא מעט משחקים היא הבקיעה שלישיות, הרבה בעזרת מנור חסן ואיציק זוהר. אבל מצד שני היא גם הייתה סופגת, והרבה, מה שהשאיר אותה עמוק בתחתית.
ב-13 באפריל חלה התפנית, וזה היה קשה מאוד. באותו משחק ביתי מול מכבי נתניה בית"ר השיגה בסך הכול את ניצחונה החמישי באותה עונה, וזה כבר היה המחזור ה-28. איתן מזרחי הורחק, האורחים הובילו בהפסקה, אבל למחצית השנייה עלו השחקנים של אלי כהן כדי לנצח. פאצ'ה וחסן כבשו והפכו את התוצאה.
קורנפיין זוכר שבסיום אותו משחק הוא שיחרר אנחת רווחה גדולה מאוד. "ממרחק השנים יגידו לך אנשים שהם האמינו שנישאר באותה עונה בליגה, אבל אני ראיתי שחור בעיניים", נזכר השבוע יו"ר בית"ר. "והכי גרוע היה באותו משחק מול מכבי נתניה. מה היה לנו עד אז? ארבעה ניצחונות ליגה ב-27 משחקים. כשאיתן הורחק במחצית הראשונה, הסתכלתי לשמים והתפללתי. הייתי בטוח שזה אבוד. אנשים תפסו את הראשים והחלו להתאבל. במחצית השנייה הצלחנו לחזור למשחק ולנצח, וזה נטע אמונה גדולה בכולנו. כשחקן בית שכל עולמו היה בית"ר, הרגשתי שאני נלחם על הבית. לא פחות מזה".
איתן מזרחי הורחק באותו משחק מול נתניה. הוא מעיד שבימים שלפני ההתמודדות התקשה לעצום עין בלילות. "אני זוכר שבאותה עונה ובטח שבמחזורים האחרונים, לא הצלחתי לישון בלילות", סיפר השבוע מאמן קבוצת הנוער של בית"ר. "כל החיים שלי היו בית"ר. פתאום אתה מוצא את עצמך בסיטואציה קשה מאוד עבור שחקן כדורגל. אני לא משוכנע שהיום האווירה בבית וגן זהה למה שאנחנו חשנו. לא יכולתי לחיות אז עם המחשבה שבקריירה שלי יהיה כתם גדול בדמות ירידת ליגה עם בית"ר. היום הכדורגל השתנה. שחקנים, כולל כאלה שמשחקים היום בבית"ר, חושבים יותר על הכסף. אני מניח שמי שיורד ליגה, בטוח שיהיה לו ביקוש במועדון אחר. אלה ימים שונים ואני חרד מאוד לגורל המועדון".
האווירה בבית וגן הייתה טובה הרבה יותר אחרי אותו ניצחון על מכבי נתניה, ובקבוצה דיברו על המשחק הבא מול עירוני ראשל"צ במונחים של יציאה למלחמת עולם. לאיצטדיון שליד הסופרלנד הגיעו באותה שבת 7,000 אוהדי בית"ר.
רק 5,000 הצליחו להיכנס למגרש הצר, השאר ישבו בחוץ וחיכו לאות של שמחה. אבל למרות הטירוף ביציעים, בית"ר הפסידה 1:0 ושוב שקעה במרה שחורה. השבוע שאחרי אותו הפסד בעיר היין היה מורט עצבים. לטדי הייתה אמורה להגיע הפועל חיפה, וכל הקלישאות הוצאו מהמגירות. הקבוצה מהכרמל הייתה יריבה ישירה על כרטיס ההישארות, ו-11 אלף צופים הגיעו לטדי כדי לחשמל את האיצטדיון.
המתח היה כנראה גדול מדי עבור ז'אן טלסניקוב, והוא הורחק בכרטיס אדום אחרי שהגיב לפרובוקציה מצד אלי אברבנאל האורח. אברם לוי היה על סף שיגעון וכמעט חטף התקף לב על הספסל. בית"ר נשארה בעשרה שחקנים, אבל היה לה את איציק זוהר. שחקנים מסוגו נמדדים ברגעים האלה, והוא כבש באותו משחק צמד. מוטי מנחם הוסיף את השלישי ובית"ר חתמה ניצחון אדיר.
טלסניקוב עבר הרבה מאוד בחייו מאז אותה עונה, אבל הוא זוכר הכול. "כשאתה נמצא בקבוצה גדולה כמו בית"ר ירושלים, להילחם על אליפות ולהילחם על ירידה זה סיפור אחר לגמרי", סיפר השבוע מי שמנהל היום את מחלקת הנוער של מ.ס. אשדוד. "אני זוכר את המאבקים האלה. הם היו קשים מאוד נפשית. זה היה קשה כי מצאנו עצמנו בתחתית אחרי מאבקים על אליפויות, אחרי ימים מאושרים מאוד. ואז באנו לעונה, ממש כמו שבית"ר נמצאת בה היום, והיינו עם אקדח מכוון אל הרקה. כשאתה משחק בקבוצה שיש בה אוהדים כמו של בית"ר, אתה לא יכול לישון בלילה מרוב חשש שתרד ליגה.
"את המשחק מול הפועל חיפה, שהיה בערך חודש לסיום העונה, לא אשכח בחיים. היה לי תאקל עם אברבנאל, הוא עשה הצגה ואייל צור קנה את זה והוציא לי אדום. הורחקתי והקהל השתגע כי אם היינו מפסידים, היינו עם רגל וחצי באדמה. הייתי בלחץ נוראי כי השארתי את הקבוצה בעשרה שחקנים, אבל איציק זוהר, שחקן של מאני טיים, נתן צמד וניצחנו 0:3. אני זוכר שבסוף המשחק הוא חיבק אותי ואמר לי: 'ז'אן, תגיד תודה, כי אם היינו מפסידים כאן היית יוצא הביתה בליווי משטרתי, עם כל האהבה של הקהל אליך'. כשהחרב מונחת על הצוואר קשה מאוד לתפקד. בית"ר הייתה אז אחרי שנים של פסגות ובאותה עונה היה לנו קשה מאוד לתפקד בלחץ הגדול".
הקשר המיתולוגי רואה היום את הדברים מהצד, וזה לא מריח לו טוב. "היום המצב הרבה יותר חמור, כי התקע יצא מהשקע. החבל הנפשי שחיבר בין השחקנים לקהל כבר לא קיים. יש היום ריחוק במשפחה. הקהל כל כך מאוכזב מכל מה שקורה בבית"ר עד שזו המציאות. אז היינו במצב קשה, אבל בחדר ההלבשה ידענו שיש לנו את התמיכה של הקהל. היום יש אכזבה והסיפור הזה מאוד קריטי. השחקנים היום נמצאים בחוסר ביטחון מוחלט והם חייבים את התמיכה של האוהדים.
"בלי קהל תומך מאחור, יהיה להם קשה מאוד לצאת מהמצב הזה. מי היה בשבת מול אשדוד ביציעים? אף אחד. ואני לא בטוח שבעתיד זה ישתנה. אני בכלל לא משוכנע שהקהל של בית"ר יחזור ליציעים במאסות כמו אז. אני לא מאחל לשחקנים להגיע לפלייאוף התחתון, כי שם זה שדים אחרים לגמרי. אני יודע בדיוק מה עובר היום על השחקנים. חלקם חוו את בית"ר הנוצצות, בעלת העוצמה הכלכלית, והיום הם צריכים לחיות את הנפילה הזו. אני חושב שהם לא יכולים להתמודד עם הלחצים האלה. אבירם ברוכיאן ועמית בן שושן שחקנים נפלאים, אבל הם מתקשים לתפקד כשאין להם ביטחון עצמי. עכשיו זה המבחן של רוני לוי, שיצטרך להוציא אותם מזה".
הניצחון המצוין על הפועל חיפה נתן הרבה רוח גבית לקבוצה, והיא יצאה שבת לאחר מכן למשחק חוץ מול מכבי פ"ת. המשחק הועבר לאיצטדיון ר"ג, משום שהמשטרה העריכה שתגיע אליו רבבת אוהדי בית"ר. בפעם ההיא המשטרה לא טעתה ואכן אלפים ליוו את בית"ר. למרות פיגור 2:0 היא הצליחה להפוך את התוצאה ולנצח 2:3 משלושער משוגע של מנור חסן, שבהרבה משחקים נכנס רק כמחליף וידע לעשות את השינוי.
"לא היה קל. הליגה הייתה קשה מאוד, לא כמו היום", שחזר השבוע אלי כהן, שיושב בבית ומבטיח לחזור למעגל המאמנים בעונה הבאה. "כל משחק היה מלחמת עולם. מה שהיה באותה עונה זה קונצרט של האוהדים, והם הגיעו הרבה בגלל שהייתה לנו קבוצה אטרקטיבית. הגענו גם לחצי גמר גביע המדינה. בבאר שבע הובלנו שלוש פעמים ונגמר 3:3, כי הייתה לנו בעיה של ספיגת שערים. במשחק מול מכבי פתח תקווה, לאחר שכבר היינו בפיגור של שני שערים הפכנו את התוצאה. הקהל רוצה לראות גולים, וגם כשהיינו בתחתית היה מעניין לבוא לראות אותנו. הקבוצה גם נלחמה. ראית שיש טירוף. איציק זוהר היה מבקיע בצרורות, וכך גם את מנור חסן".
כהן לא אוהב את מה שהוא רואה היום: "הריחוק של הקהל היום לא יכול לעשות טוב. האוהדים רוצים מלחמה והם רוצים גם לראות איכות. אז אם יש פחות איכות עכשיו תתאבדו על המגרש. כשהקהל יזהה את הטירוף אצל השחקנים הוא יחזור ליציעים. השחקנים היו יורדים מהמגרש אז עם דם על הרגליים. טלסניקוב, אמסלם, טלקר, היו נותנים את הנשמה. והיו המקומיים, שרצו מאוד להישאר בליגה כי זה היה הבית שלהם, והם הדביקו את הקהל.
"הקהל השאיר אותנו בליגה, וזה היה כמו לזכות כמה שנים קודם באליפות. ראיתי השבוע את בית"ר ואין חיבור בין הקהל לשחקנים. אם האוהדים מקללים במשחקים קריטיים כאלה, יש בעיה קשה. אם לא הייתה תשוקה בתקופה של מלמיליאן, אני לא יודע מאיפה תבוא התשוקה היום".
הניצחון על מכבי פ"ת קירב את בית"ר לחוף המבטחים, אך ניצב בפניה עוד משחק אחד קשה מאוד מול קריית גת. הפועל חיפה, היריבה הישירה, יצאה למשחק חוץ קשה מול הפועל ת"א בבלומפילד. אבי כנפו ניצח את המשחק עבור התל אביבים, כך שתיקו הספיק לבית"ר מול קריית גת. המשחק נערך באשדוד והמגרש היה מלא עד אפס מקום.
אמסלם, ויקטור פאצ'ה וקורנל פאפורה כבשו לבית"ר והמשחק הסתיים בתיקו 3:3, מה שנתן את האות לחגיגות ההישארות. איציק זוהר זוכר כל רגע. "הדבר היחיד שדומה היום למה שהיה בתקופה שלנו זה צבע המדים", ירה השבוע פרשן הכדורגל בחריפות. "כשאני רואה היום את המחויבות של השחקנים לקבוצה, כולל שחקני הבית, אני נדהם לראות כמה הם לא מבינים איפה הם נמצאים. יכול להיות שהם לא מסוגלים לתת הצגות, אבל לרוץ ולהילחם - בשביל זה לא צריך כישרון וביטחון עצמי, אלא רק אהבה למקום שאתה משחק בו. אני הגעתי באמצע אותה עונה ממכבי נתניה. היה לנו סגל שחקנים הרבה יותר מוכשר ממה שיש היום בבית"ר, אבל נקלענו לסיטואציה קשה מאוד כי המועדון היה במשבר כלכלי גדול אחרי תקופת גד זאבי. הקהל היה אז איתנו, כי הוא זיהה את הרצון האמיתי שלנו לא להיות במצב הזה".
בראיית ההווה אמר זוהר כי "מי שישאיר את בית"ר בליגה אלה לא השחקנים, אלא הקהל. אם הקהל לא רוצה לנסוע בעונה הבאה לג'ת אל-אהלי, בת ים או עראבה הוא צריך להתגייס לטובת המועדון. האוהדים צריכים לשים בצד את האגו ולא להסתכל על מכבי חיפה והפועל ת"א, רק כי לפני שלוש שנים הם נהנו ממנעמי הצמרת. היום צריך להפנים שבית"ר היא קבוצת תחתית והקהל חייב לעמוד מאחורי השחקנים האלה".
18 במאי 2002. האלופה מכבי חיפה הגיעה לטדי. זה היה משחק לפרוטוקול בלבד, כי שתי הקבוצות כבר עשו את שלהן. רבבת צופים הגיעה לאיצטדיון כדי לכבד את שתי הקבוצות. כיאה לאווירת סוף העונה, המשחק הסתיים בתיקו 1:1.
לבית"ר כבש קונובלוב. קורנפיין אמר השבוע: "אני לא רוצה להגיע למצב שהיינו בו אז. תסריט כזה של הישארות בליגה מחזור אחד לסיום הוא משהו שאני לא מאחל אותו ליריבים שלי. כולנו, ובעיקר האוהדים, צריכים להתעשת היום, כשיש עוד אפשרות לתקן".
נא להמתין לטעינת התגובות
