למי שלא מתמצא, ואקנין, המתמחה בדיני נזיקין, מייצגת שחקנים כבר כמעט ארבע שנים, ביניהם שחקנים מובילים ובולטים בליגת העל שלנו כמו עדן בן בסט, אמיר אבו ניל, אדריאן רוצ'ט, נסטיה צ'ה, סביטי ליפנייה, סשה סטויאנוביץ', טאלב טוואטחה, ננאד מרינקוביץ', משה מישאלוף, אבי כנפו ועוד רבים וטובים. את העסקים שלה היא חולקת עם ניר אמיר, סוכן מורשה פיפ"א.
ביום שלישי האחרון ואקנין עבדה ללא הפסקה. חלון ההעברות נסגר באותו יום והיא הפכה את העולם להעביר שחקן שלה מאחווה עראבה למכבי הרצליה.
כמישהי שגדלה בקריית חיים, החיבור הראשוני של ואקנין בת ה-29 לכדורגל התחיל כשהפכה כבר מגיל צעיר לאוהדת שרופה של הפועל חיפה. בתקופת לימודי המשפטים שלה, בקריה האקדמית בקרית אונו, התחילה ואקנין גם לעבוד במועדון אותו היא אוהדת כל חייה.
"למעשה, מי שהכניס אותי לתחום של הכדורגל הוא אפרים גבאי, מנכ"ל הפועל חיפה", אומרת ואקנין ומספרת: "עבדתי בהפועל חיפה עם אפרים ואורן שטרלינג בנושא השיווק של המועדון, ספונסרים ושאר נותני החסויות. לקראת סיום הלימודים שלי אמרתי לאפרים שאני מעוניינת להתקדם, הוא קישר אותי לסוכן השחקנים, דדה חדד ועבדנו בשיתוף פעולה. לפני כחצי שנה החלטתי שהגיע הזמן להיות עצמאית והיום אני עושה את הכול לבד".
איך נולד הרעיון להפוך לסוכנת שחקנים?
"מאז ומתמיד אני אוהבת כדורגל, זה תחום שתמיד משך אותי. יש לי הרבה חברים שקשורים לעולם הכדורגל ואני חושבת שבניגוד לשאר הסוכנים, העובדה שאני בחורה מעניקה לי הרבה פריבילגיות".
יותר קל לך לעומת הסוכנים הגברים?
"יש אנשים שאומרים לי שזה מאוד קשה להצליח כבחורה בתחום הזה, מפני שצריך אופי של גבר. במקומות שצריך יש לי אופי של גבר וכאשר צריך יש לי אופי של בחורה".
העובדה שאת אישה פותחת לך דלתות?
"יש בזה הרבה יתרונות, מפני שזה עולם של גברים ויש חלק גדול מהם שיודעים לתת כבוד. הרבה פעמים אני שומעת את המשפט: 'מה את כבר מבינה בכדורגל?'. אי אפשר להבין ולדעת הכול בכדורגל, כי מדובר בתורה שלמה ובעולם דינאמי שמשתנה מרגע לרגע. במה שצריך להבין אני מבינה, עד היום הבחירות שעשיתי עם שחקנים זרים וישראלים היו מוצלחות".
עד לפני מספר שבועות, הקשתה פיפ"א על כל מי שמבקש להיות סוכן שחקנים מורשה והתנאי לקבלת תעודת סוכן בינלאומית היה מבחן שערך ארגון הכדורגל העולמי. לפני כחודש כאמור, שונה החוק וכיום הדרך להיות סוכן שחקנים הפכה קלה יותר ופתוחה בפני כולם.
"לפי החוק החדש של פיפ"א, כל אחד יכול להיות סוכן שחקנים", אומרת ואקנין ומציינת: "למרות החוק הזה, לי יש פריבילגיה, כי אמנם כל אחד יכול להיות סוכן, אבל לא כל אחד הוא עורך דין וזה הפלוס אצלי. כעורכת דין אני יכולה לסייע לשחקן בענייני חוזים, בעיות משפטיות ובדברים נוספים
"הייתי אמורה לעשות את המבחן בחודש הבא, התכוננתי אליו, אבל הוא בוטל ברגע שהחוק החדש נכנס לתוקף. מבחינתי זה חבל, כי מאוד רציתי לעשות את המבחן הזה. רציתי לעשות אותו בשביל עצמי, לא בגלל התעודה הבינלאומית, כי עורך דין יכול לייצג שחקנים".
איך את יוצרת קשרים עם קבוצות כדורגל?
"היום אני כבר מכירה את כולם וגם הם מכירים אותי. יש לי שחקנים במספר קבוצות ליגת העל וגם בליגה הלאומית. יש לי קשרים עם המון אנשים בחו"ל, אם זה מועדוני כדורגל, סוכנים וסקאוטים. בכדורגל הכול מתגלגל כמו כדור שלג. ברגע שהכרת מישהו, הוא מכיר לך מישהו אחר וכן הלאה. כך אני יוצרת קשרים, פוגשת אנשים ומתחברת אליהם. אני אחת שמתחברת לאנשים ולשמחתי אין לי בעיה של יחסי אנוש".
אפשר לומר שהיום החיים שלך סובבים סביב הכדורגל.
"החיים שלי סובבים סביב הכדורגל 24 שעות ביממה, כולל ימי שישי, שבת וגם בחגים. לאחרונה הייתי באירופה במשך כחודשיים. הייתי באנגליה, גרמניה והולנד. נהניתי שם מהכדורגל שהוא פשוט מדהים. לא נעים לומר, אבל קשה לי להאמין שבארץ תהיה רמה כזו של כדורגל גם בעוד עשרות שנים".
עקבת אחרי שחקנים באירופה?
"אני מקושרת לחברת שחקנים מאוד גדולה באנגליה שנקראת בייסוקר, אני עובדת גם עם סוכן בשם רמדאני, שהוא סוכן שחקנים מאוד גדול ומוכר בגרמניה, צפיתי במשחקים ולמדתי המון מהתקופה הזו בחו"ל".
לאחר שתתחתני, תמשיכי באותה אינטנסיביות?
"אני מאמינה שכן. אני לא מתכוונת להאט את הקצב".
יש סיכוי שבעלך לעתיד יהיה כדורגלן?
"לא. אני גם לא מעוניינת לצאת עם כדורגלן. אני לא חושבת שאלו יהיו הכיוונים שלי בעתיד".
בחודש דצמבר האחרון, כשהגיעה ואקנין לביקור קצר בארץ לפני שתצא שוב לאירופה ותמשיך בעבודתה, אירע אסון האוטובוס בשריפה הגדולה בכרמל. על אוטובוס הצוערים הבוער, שגבה את חייהם של כל יושביו, הייתה גם איילה יפרח ז"ל מקרית ים, חברתה הטובה של ויקי ואקנין.
"איילה לא חברה שלי, איילה היא אחותי ואני לא יכולה לדבר עליה בלשון עבר". אומרת ואקנין בכאב ומספרת: "אנחנו חמש חברות ילדות שנמצאות ביחד מגיל 10. זו טראומה גדולה מאוד שלא עברה, לא תעבור גם בקרוב ומשפיעה מאוד על החיים שלי גם היום".
את יכולה לספר על יום האסון?
"חזרתי מגרמניה שלושה ימים לפני האסון. רציתי להתרענן קצת לפני הנסיעה חזרה לאירופה, להיות עם המשפחה בחנוכה ולטעון מחדש את המצברים. טיילתי בקניון עם חברה שלי אודליה, אחותה וחבר נוסף בשם אלון. אודליה סיפרה שנשרף אוטובוס ובהתחלה היא אמרה שמדובר באוטובוס של אסירים, לאחר מכן היא אמרה שזה אוטובוס של סוהרים, אבל אני לא ממש ייחסתי לזה חשיבות. לאחר כרבע שעה קיבלתי הודעה לנייד מחברה מאמריקה שהיא אחת מתוך חמש חברות הילדות. היא כתבה בהודעה: 'ויקי, משהו לא בסדר. איילה לא עונה'.
כתבתי לה בחזרה ושאלתי אותה: 'מה לא בסדר?' היא כתבה לי: 'תפעילי את הטלוויזיה, נשרף אוטובוס של סוהרים'. הדבר הראשון שעשיתי באותו רגע היה לחייג לנייד של איילה, אבל המכשיר היה סגור. צלצלתי פעם אחר פעם ואלון ואודליה ביקשו ממני להירגע. שלחתי הודעה לחבר של איילה וכתבתי לו: 'איתי, מה קורה?' הוא כתב לי: 'מה יכול לקרות? לא טוב'. שאלתי אותו איפה הוא ואיתי ענה שהוא אצל אימא של איילה. שאלתי אותו ואיפה איילה? הוא כתב לי: 'חושבים שהיא הייתה על האוטובוס'. באותו רגע חרב עליי עולמי. אלו הרגעים והימים הכי קשים שהיו לי בחיים".
כשקיבלה ואקנין את ההודעה המצמררת מאיתי החבר של איילה, היא אספה את אימא שלה ונסעה מיד לבית הוריה של איילה. כשהגיעה למקום המתינו לוואקנין עשרות בני משפחה ומכרים מודאגים, שהמתינו בין תקווה לייאוש לבשורה המרה מכל. ואקנין צלצלה למוקדי חרום, בתי חולים בתקווה למצוא שביב מידע שאולי ייתן תקווה שאיילה עדיין בחיים.
אחד מקרובי משפחתה של ואקנין עובד בקצין העיר בתפקיד האכזרי והבלתי אפשרי של המודיע על מקרי מוות. בסביבות השעה עשר בלילה, אביה של ואקנין ניגש אליה, חיבק אותה ואמר לה: 'ויקי, תהיי חזקה. עוד מעט יגיעו לבית של איילה קצינים מהשב"ס'.
"באחת עשרה וחצי בלילה הגיעו אותם קצינים וסיפרו שאיילה הייתה בין נוסעי האוטובוס", נזכרת ואקנין ומשחזרת בדמעות: "הם אמרו שעדיין לא יודעים מה עלה בגורלם של הנוסעים, כי ארבעה הצליחו להימלט". בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר הגיעה הבשורה המרה והודיעו לנו שאיילה נהרגה. לא ישנתי עד שאיילה נקברה. האבידה קשה והחיים קשים הרבה יותר בלעדיה. היום אני מבינה מה באמת חשוב בחיים.
"איילה נמצאת איתי ותהיה איתי תמיד. איבדתי אנשים בחיים, אבל לאבד חברה שהיא אחות ובנסיבות כאלה, זה משהו שאין לו אח ורע. יש לי תמונה של איילה ליד המיטה, בארנק, בפייסבוק והיא תמיד איתי. אני עולה לקבר שלה, מבקרת בבית של אימא שלה ואפילו בבית שבו התגוררה עם חבר שלה. אנחנו מדברים עליה כל היום וחיים אותה כל הזמן כאילו היא כאן איתנו. ב-27 בחודש אנחנו הולכים לעשות לה מסיבת יום הולדת ענקית, היא היתה אמורה להיות בת 29".
מה חשבה איילה על תחום העיסוק שבחרת בו?
"מכל החברות, איילה היא החברה היחידה שהייתה מעודדת אותי ותמכה בי. היא הייתה מגיעה איתי למשחקים ועקצה: 'איך את עובדת עם החתיכים האלה? איזה כיף לך'. איילה נתנה לי את התשוקה להמשיך ולעשות את מה שאני אוהבת. אני מאוד מעוניינת לארגן משחק לזכרה ומקווה שאצליח לעשות את זה".
נחזור במעבר חד להמשך הקריירה שלך. מהן השאיפות שלך לעתיד?
"אני רוצה להמשיך להתקדם ולהוציא כמה שיותר שחקנים ישראלים לאירופה. החלום הגדול שלי הוא להיות ביום מן הימים בעלים של קבוצת כדורגל בישראל".
הפועל חיפה באה בחשבון?
"כמובן. להפועל חיפה יש זכות ראשונים".
נא להמתין לטעינת התגובות
