ותיקי ימק"א ראו שם, על פיסות הדשא הלא ברורות, הרבה קרבות שלקחו איתם לכל החיים. אחד הזכורים ביותר נערך בספטמבר 81'. בית"ר חזרה באותה שנה לליגה הראשונה וכבר בפתיחת העונה אירחה את מכבי.
בית"ר הובילה במשחק, מכבי השוותה משער עצמי ואז, בדקה ה-80, ירון אדיב מבית"ר כבש מקרוב והרים את ימק"א באוויר. כל השחקנים של בית"ר קפצו על אדיב ונשכבו יחד על כר הדשא. אף אחד לא שם לב שהשופט אברהם קליין פסל את הגול.
בני טבק ממכבי דווקא קלט ומיהר להוציא את הכדור לדרך. בזמן שכל שחקני בית"ר שכבו בדבוקה אחת בפינת ה-16, מסר טבק את הכדור למוטי איוניר. לא הרבה הכירו אז את איוניר, בטח לא בירושלים. הוא היה בסך הכל בן 17 וחצי, תלמיד כיתה י"ב. שנה קודם כבר עשה את הסיפתח בבוגרים, אבל אותו משחק בירושלים שינה את מעמדו ביום אחד.
"איוניר קיבל את הכדור מטבק והחל לדהור לכיוון שלי", נזכר השבוע יוסי מזרחי, מאמנה לשעבר של מכבי ת"א, שהיה אז שוער בית"ר. "כל השחקנים שלנו היו על הדשא ובכלל לא ראו שאיוניר ועוד שלושה שחקנים של מכבי רצים לכיוון שלי. חנן אזולאי, הבלם שלנו שישב על הספסל בטרנינג, פרץ למגרש כדי לתפוס את מוטי, אבל הילד דהר לכיוון שלי ולמרות שהיו לידו עוד כמה שחקנים של מכבי, הוא כבש בעצמו.
"לא היה לי סיכוי לקחת את הכדור. בשניות שהוא רץ לעברי חשבתי בכלל לצאת מהמגרש כאות מחאה. באותו יום ראו מאיזה חומר קורץ הילד הזה. בסך הכל בן 17 וכמה חודשים והיה לו האומץ לעשות כזה גול שנוי במחלוקת אצלנו בימק"א".
ביום שלישי בצהריים עלה מוטי איוניר על כר הדשא בקרית שלום להעביר את האימון הראשון שלו במכבי ת"א. זה היה החלום שלו במשך עשרים שנה. מהיום שנזרק ממכבי ת"א ב-1990, הוא קיווה לחזור יום אחד למועדון בו גדל. היו תקופות ששנא את מכבי על כך שסגרה בפניו את הדלת, אבל בלב תמיד היתה לו תקווה שהוא ישוב.
איוניר היה מוכוון מטרה מהיום שהחל לשחק כדורגל. "כבר כשהיה בילדים של מכבי, דיברו עליו", סיפר השבוע נסים בכר. "מוטי סומן גם בגלל שהיה הבן של אברמ'לה. אברמ'לה איוניר היה חבר הנהלה במועדון אחרי שהיה בכלל שוער במכבי ונאלץ לפרוש בגיל צעיר בגלל שאביו נפטר. לנו, השחקנים הבוגרים של המועדון, היה ברור שהוא מכוון את מוטי הצעיר למקומות הכי גבוהים.
"אתה צריך להבין, אז בשנות ה-70 לא היה מקובל שהורים לוקחים את הילדים שלהם למאמני כושר פרטיים או שולחים אותם לאימונים נוספים. אברמ'לה היה פורץ דרך מההיבט הזה. מוטי היה יוצא בכל קיץ לארה"ב או לגרמניה כדי לעשות אימונים אישיים, כדי להתחזק וכדי ללמוד עוד יותר על הכדורגל. מי חשב אז בארץ על אימונים כאלה בחו"ל? מי יכול היה להרשות לעצמו את זה בכלל? אבל מוטי יצא, ואני חושב שבנסיעות האלה לחו"ל התגבשה אצל הילד הזה ההכרה שאין דבר יותר גדול מהניצחון".
בכר אימן את איוניר פעמיים. בתחילת שנות ה-80' במכבי, ועשר שנים לאחר מכן בעירוני אשדוד. בכר אלוף בסיפורים על ההיסטוריה, אבל עם איוניר היה לו קצת יותר
"מוטי זה לא איש של סיפורים, זה איש של תיקולים", אמר. "זה איש של משחק ללא פשרות. אנחנו המאמנים צריכים לעשות שיחות מוטיבציה עם השחקנים. עם מוטי זה היה אחרת. במקום להטריף אותו, צריך היה להרגיע אותו כל הזמן. הוא היה כל כך חם, כל כך להוט, שבכל דקה במשחק היה יכול להיכנס בשחקן יריב ולספוג כרטיס אדום.
"הדור הצעיר של היום לא מבין מה זה מכביזם, אבל אז המושג הזה באמת היה. אז, כשהלכנו בדיזנגוף, הראש שלנו היה למעלה והחזה מתוח כי היינו מכבי ת"א. אחרי שהוא עזב את מכבי והחל לנדוד, הבאתי אותו לאשדוד כדי שהוא ילמד את הדור הצעיר שם מהי מקצוענות ומהו משחק גברי שמטרתו לנצח בכל מחיר".
נאור גלילי שיחק באשדוד כשאיוניר הובא לקבוצה. היום גלילי הוא יו"ר בנות אשדוד בכדורסל. הוא נשאר חבר של קרוב של איוניר. "מוטי היה תמיד גבר", סיפר השבוע. "הסיפור שגרם לי להבין מי זה מוטי, היה באותה עונה ששיחקנו יחד בעירוני אשדוד. בוני גינצבורג היה אז השוער שלנו, ושניהם היו יוצאי מכבי ת"א וחברים קרובים.
"ואז היה אימון שבוני בא טעון מאוד. במקומונים באשדוד פורסמו אז כתבות נגד בוני. שחקנים צוטטו בעילום שם נגדו והוא היה מאוד עצבני. אני זוכר ששיחקנו חמישה על שניים. מוטי היה בפנים והוא ירד לגליצ'ים על הרגליים של השחקנים. זה הרי אמור להיות תרגיל נחמד כזה, שמטרתו להתחמם בתחילת האימון, אבל מוטי התפרע בעיקר נגד השחקנים שהוא ובוני חשבו שליכלכו בעיתון. ראו שהוא לא פראייר, ושהוא גם חבר אמיתי. בסך הכל בוני היה זה שנפגע ומוטי היה הראשון שבא לעזור לו".
משה מרכוס היה שוער מכבי ת"א בתקופה בה איוניר שיחק. שחקני שדה בדרך כלל לא מתעסקים עם שוערים, שבדרך כלל נחשבים למשוגעים, גבוהים וחזקים. איוניר, למרות זאת, לא פחד להתעמת עם מרכוס: "אני חושב שהייתי בשתי דרגות יותר חזק ממוטי. באחד ממחנות האימונים בחו"ל רבנו, והוא לא פחד ללכת איתי מכות. הייתי בטוח שמוטי לא ירצה לריב איתי, אבל הוא לא פחד מכלום.
"מוטי לא אהב להפסיד וזה דבר מאוד חשוב. כל ספורטאי לא אוהב להפסיד אבל השאלה היא מה אתה מוכן לעשות כדי לא להפסיד. מוטי היה נותן את כולו כדי לא להפסיד, אפילו להסתכן בפציעות. זה דבר מאוד חשוב, כשחקן וכמאמן. למוטי גם יש המון ידע בכדורגל. עשינו יחד את קורס המאמנים לפני 15 שנים, ותמיד היתה לו יכולת ניתוח מרשימה. זה שילוב של בחור עם לב גדול ונשמה ענקית, שיש לו חתיכת ראש על הכתפיים. הוא יכול להיות סיפור הצלחה גדול במכבי ת"א".
אחת התחנות המוצלחות בקריירת האימון של איוניר היתה בנצרת עלית. הוא הביא את הקבוצה הצנועה עד למקום החמישי ובגלל זה היה גם מועמד להגיע למכבי ת"א בעונת הגלאקטיקוס הכושלת. טון קאנן ההולנדי מונה אז לפניו ואיוניר נכווה קשות.
בנצרת עלית איוניר הצליח, למרות סגל מגוון שכלל לא מעט שחקנים אנונימים. "מוטי הוא מאמן שמדבר איתך בגובה העיניים", נזכר השבוע שחר סימנטוב, אחד מכוכבי הקבוצה ההיא. "זה אדם שכשחקן, קל להתחבר אליו. במשחקי אימון מוטי היה נותן לעוזר שלו לשפוט והיה עולה ומפרק שחקנים, בא לשבור. תמיד הוא היה על הדשא בנעלי פקקים, ושיחק איתנו כאילו הוא בן עשרים.
"אתה לא מרגיש שהוא המאמן שלך ושיש דיסטנס. אתה מרגיש שהוא חבר לקבוצה. יש לו ראש צעיר. מוטי הוא אחד שלא שומר דברים בבטן. הוא תמיד יגיד לך הכל בפנים. אני הייתי שחקן בכיר בקבוצה ואם היה לו משהו להגיד לי, הוא היה בא והיה אומר: 'לא מתאימה לי ההתנהגות הזו'. אי אפשר לערבב אותו, הוא רואה את הכל.
"הוא סוג של כוכב בפני עצמו ויהיה לו קל להשתלב בין הכוכבים שיש במכבי. הוא לא יתרגש מהמעמד, זה בטוח. הוא סוג של מוטיבטור. הוא מאוד מכביסט. כבר לפני חמש שנים ראו על הפנים שלו שהוא מאוד רצה את התפקיד. אני בטוח שזו הגשמת חלום עבורו".
ויקי פרץ היה מוותיקי מכבי ת"א כשאיוניר עשה את צעדיו הראשונים בקבוצה: "הזיכרון הראשון שלי ממוטי היה כשהוא היה בן 14. הוא התאמן אצל ליאור לויט, והייתי בא לאימונים כי הוא סיפר לי שיש איזה בחור בשום מוטי איוניר, הבן של אברמ'לה. הוא לקח את החולצה מספר שמונה כי הוא סימן את עצמו מגיל צעיר כיורש של גיורא שפיגל. הוא התאמן פעמיים ביום מגיל מאוד צעיר וזה היה נדיר. היו לו בעיטות פצצה. ראית בחור שמתבלט מעל כולם בזכות הווינריות שלו. אי אפשר היה לפספס אותו.
"בבוגרים הוא נכנס מהר לעניינים. הוא הטריף את השחקנים לפני משחקים. הוא תמיד רצה לקחת את בעיטות העונשין. הוא לא עשה חשבון לאיש. כשמדברים היום על מוטי המכביסט זה לא סתם. הוא באמת היה אחד הסמלים הכי גדולים. הוא עבר הרבה בכדורגל ויש לו את זה, מכל הבחינות ובעיקר מבחינת האישיות. אני צופה כאן הצלחה גדולה".
נא להמתין לטעינת התגובות
