שחקנים הם לב לבו של הסכסוך. לכל אחד יש את השחקנים שלו, תרתי משמע, בדרמה הזו. שי אבוטבול הוא אחד מהם, שי אבוטבול הוא משל מייצג, לפעמים נדמה שהוא גם קורבן.
איך שלא הופכים את זה, מבלי שנתייחס לשחקנים שלא מזמן היו חלק מקבוצת הנוער, אבוטבול הוא בערך השחקן היחיד בדור האחרון שמעולם לא עזב את הפועל ת"א. שלא יהיו ספקות, הוא כמעט עזב, או הועזב, אבל נשאר.
אם היה צורך למנות איש קשרי קהילה במועדון, אבוטבול היה יכול להיות מועמד מוביל. מוקף חברים, מקיף את שחקני הקבוצה בחברים. דגלאס דה-סילבה, למשל, שהה בחמשת ימיו האחרונים בישראל אצל אבוטבול, מוקף בחברים משותפים. אבוטבול גם ארגן לו חמישה חברים מהקבוצה לערבות צד ג'. " הרגשתי מחויבות כלפיו", הוא אמר, "הרגשתי שהוא חבר מאוד קרוב אליי, אבל הייתי עושה את זה לא רק בשבילו. הרגשתי צורך לעזור. יכולים לפרש את זה כאילו לקחתי אחריות".
אז למה אתה לא קפטן הקבוצה?
"יש את וואליד ויש את גילי. זה לא משהו שמשנה כל-כך או מדבר אליי".
בעיני חלק מהאוהדים אבוטבול הוא סמל. בעיני אחרים הוא נחשב בלעג כמי "שעדיין מחכה לפריצה". שי אבוטבול, תיכף בן 28, צעיר מיניב קטן בשנתיים, אבל איזה הבדל. זו לא היכולת, זה המעמד. לא קפטן, לא שחקן הרכב בחלק מן הזמן, ומה שהכי חשוב למקצוען: לא מרוויח מספיק כדי לא לחשוב על הסבת מקצוע בעתיד. הכדורגל לא יסדר אותו.
והסכסוך הזה בין הראל לטביב, או במילים אחרות הוויכוח האידיאולוגי המר ביניהם, יחד עם חוסר מזל משווע, הפכו את השנתיים האחרונות של אבוטבול לסיוט אחד גדול. בדיוק בגיל הקריטי, באמצע הקריירה, בחלק החשוב שבה.
לפני שנתיים עשה אבוטבול אולי את העונה הטובה בחייו. שחקן הרכב לכל דבר, שנה וחצי לאחר שיוסי אבוקסיס הופרש מכדורגל. ממצב של נתח מהתהילה, אבוטבול היה חלק מהתהילה עצמה. הוא שיחק לצדו של ביברס נאתכו בקישור האחורי ופתח ב-24 מתוך 28 משחקי ליגה וגביע טוטו של אותה עונה.
ואז גלש לעברו בצורה פראית אובודו אוקוצ'ה, אז בבני סכנין, קצת מתחת לשער 2 בבלומפילד בדקה ה-20 של משחק הליגה בין הקבוצות, פברואר 2009. אבוטבול שבר את עצם השוקית. שבר מכוער, בעייתי. תרתי משמע.
אבוטבול היה אז בתהליך של מו"מ על חתימת חוזה חדש. הוא דיבר על חוזה לחמש שנים. פתח בדרישה ל-160 אלף דולר לעונה הראשונה. היה ויכוח. השבר הזה והסיבוכים בעקבותיו שלחו אותו לשיקום ארוך, ארוך מדי, אבל הוא בעיקר גילה איך מבנה הבעלות הבעייתי, אז עדיין לא בצורה רשמית, מכניס אותו לקלחת שלא הוא בחר עם 60 אלף דולר לעונה, אבוטבול נתקע באמצע החיים.
הניתוח לאיחוי השבר היה אמור להשבית אותו לארבעה חודשים, ממש אל תוך עומק הפגרה, אבל במהלכו התברר כי נפגעו עצבים באיזור הפגיעה. המשמעות היתה הכפלת זמן ההחלמה, קשיון מפרקי והגבלה בטווח התנועה. אבוטבול נזקק לפיזיותרפיה ממושכת, הנעת מפרקים ותרגול על משטחים לא יציבים. בשורה התחתונה, הוא לא התחיל את העונה, ומהבחינה הזו כל שדרוג חוזהו עמד בספק. כאן התחיל הוויכוח הגדול בין הבעלים ואנשיהם להשפיע באופן ממשי על המשך הקריירה של אבוטבול.
בהפועל יש מי שמשוכנע היום כי גם
טביב הביא איתו מכפ"ס מדיניות: להשביח צעירים ולמכור אותם בסכומי כסף רציניים לחו"ל על-מנת לממן את תקציב הקבוצה או את הרכישות הזולות הבאות. אבוטבול לא התאים לקונספט. בגיל 26-25, בלי הופעה בנבחרת הלאומית, לשחקן היתה נקודת פתיחה לא מדהימה לעידן טביב. והוא גם שיחק בתפקיד של ידין.
במשחק הפציעה מול סכנין החליף ידין את אבוטבול הנאנק מכאבים. זה היה המשחק השישי מתוך שבעה רצופים שידין עלה מן הספסל. מאז זה קרה לו רק בשבועיים האחרונים. לאבוטבול זה קרה ללא הפסקה. יש אנשים שמספרים לא אחת ששמעו את טביב מוחה בעצבים כשגוטמן הכניס את אבוטבול. היה מישהו שסיפר כי ראה ושמע במשחק אחד את איתן ספיר, אחד מאנשיו של טביב, אומר לו: "די אלי, אנשים שומעים אותך".
עם הנתונים האלה ניגש אבוטבול למו"מ על הארכת חוזהו. אנשי הראל ניסו להיות עדינים עם הקשר הפצוע, אבל כולם היו צריכים לגלות חזית אחידה, בין רגישה לפחות רגישה, וגם מאוד פרקטית. לשחקן הוצע חוזה לשנה עם אופציה לעוד ארבע שנים, אם יחלים. הסכום שנסגר איתו היה 110 אלף דולר הוא רצה 160 אלף עם שדרוג של עשרה אחוזים מדי עונה. אבוטבול מצא את עצמו מתווכח על 10,000 דולר וסוגר על 110 אלף ללא שדרוג, עם חלוקה ברורה של מחצית לשכר בסיס ומחצית לפרמיות.
כשלא שיחק הוא הביא הביתה 17 אלף שקלים נטו. ומדובר, כזכור, בשחקן בית שכל הקריירה שיחק במועדון המשחק מדי שנה באירופה, בעל מספר המנויים הרב ביותר והכנסות נאות. מקורביו הצליחו להוציא מהמנכ"ל גבי קצרה הבטחה כי אם יוכיח שחזר לכושר של לפני הפציעה, יישבו איתו וישדרגו לו שוב. קצרה לא במערכת אבל אבוטבול לא מתייאש. לפני שלושה ימים אמרו לו "הכל יהיה בסדר תוך שבוע". הוא מחכה בסבלנות של פועל. יד אחד מונפת כאגרוף והיד השנייה מכופפת מאחור.
החוזה האחרון עמד על תנאי ברור: שאבוטבול ימצא מי שיבטח אותו. לא הפועל ת"א, אלא אבוטבול. אם אין ביטוח לגובה החוזה-אין חוזה. אבוטבול לא מצא. רק לאחר שבועות ארוכים של חוסר אונים הסכימה הפועל, ואף מצאה חברת ביטוח שלקחה על עצמה את הסיכון. למזלו של אבוטבול, גם אם החזרה היתה מאוד איטית. למגרשים הוא חזר בנובמבר 2009. בהרכב פתח בעונת האליפות רק פעמיים והוחלף בתוך פחות משעה.
סמוך לחזרתו, לאחר משחק הליגה האירופית בסקוטלנד נגד סלטיק, הלם אבוטבול בעמרי קנדה לאחר שחשד בו כי לקח ממנו סכום כסף ללא רשות. הכסף חזר לאבוטבול בסופו של דבר לאחר תקרית מאוד מכוערת, אבל אלי גוטמן זעם על הקשר בעקבות הפרסום בתקשורת.
העזיבה של ביברס נאתכו לרוסיה היתה אמורה לשדרג את מעמדו, אבל במקום נאתכו החל לשחק ערן זהבי, קשר קדמי. משחקו האחרון של אבוטבול בעונה שעברה היה בגמר גביע המדינה, אז נכנס רבע שעה לסיום. במשחק האליפות בטדי הוא כבר לא שיחק. תיאורטית, החוזה לחמש שנים נכנס לתוקף. מעשית, אבוטבול היה בקצה הרוטציה, לפעמים מתלבש, לפעמים גם זה לא. כשגוטמן הכניס יום אחד במשחק גביע הטוטו את רועי גורדנה לפניו, הוא נשבר וחברים אומרים על אבוטבול שהוא לא נשבר.
בתחילת האימונים העונה הגיע רומאן רוקי למלא את החלל שהשאיר נאתכו. גוטמן זימן את אבוטבול והסביר לו את היררכיית הקשרים האחוריים. אבוטבול היה שם רביעי: אחרי ידין, רוקי וזהבי. לגוטמן גם לא היתה מניעה שאבוטבול ימצא את מקומו בקבוצה אחרת, אבל הוא לא שפע בהצעות. היו מגעים עם העולה החדשה מאשקלון, גם עם הפועל ב"ש. גיא עזורי כבר רצה אותו בקדנציה שלו, בפעם השנייה העדיפה הבעלים של ב"ש, אלונה ברקת, את ליאור ג'אן. ומדובר היה בהשאלה בחינם, עד כדי כך.
הבעיה של אבוטבול היתה הגב שקיבל או לא קיבל. מצד אחד אנשי הראל מאוד אוהבים אותו. מצד שני זה לא היה השלב של השריפות הגדולות, טרם פתיחת ליגת האלופות. הגמגום בעונה שעברה לא הביא לשדרוג בשכרו. הוא היה צריך נס.
נקודת המפנה מבחינת אבוטבול היתה במשחק הגומלין של הסיבוב האחרון לפני ליגת האלופות, מול זלצבורג בבלומפילד. האוסטרים הובילו 0:1 במצב שבו הפועל עולה רק בזכות שערי החוץ מזלצבורג. עוד שער של האוסטרים היה מסבך את העניינים. גוטמן רצה להרים מהספסל את דני בונדר כדי לשמור על התוצאה, אבל עוזרו יוסי אבוקסיס, שמרגיש סוג של מחויבות לאבוטבול, הציע לו שהקשר ייכנס כדי להחזיק את הקישור.
אבוטבול נכנס, נתן דקות גדולות, והשאר אולי היסטוריה. הוא חזר לרוטציה, הוא משחק בהרכב, הוא כבש כבר שלושה שערים העונה, אחד מהם במשחק העונה בקרית-אליעזר, מועמד לשער השנה. לידין יש מספרים פחות מרשימים העונה. בהיררכיה, זו שסומנה לו בתחילת העונה, הוא כבר טיפס. אין רוקי, הוא באיזור של זהבי, מתחרה עם ידין, כרגע אפילו מקדים אותו, כשגוטמן מעדיף את זהבי מאחור ואת טועמה מקדימה.
הבעיה היתה ונותרה היחס. אבוטבול נשאר עם חוזהו שעומד היום על 110 אלף דולר. ידין קיבל כפול ואומרים שאף יותר. לאבוטבול אין גם מענק אליפות, גם לא גביע, גם לא עלייה לליגת אלופות. אגב, בהפועל טוענים שיש מענק לשחקנים שעומד על 5,000 דולר נטו - פחות ממענקי עלייה בליגות לא מקצועניות.
סיפור המענק מעניין, מאחר ומדובר במענק שיש לרוב השחקנים. כשקצרה הציע להם שיבחרו שחקן שהם רוצים לקבל את המענק שלו, הם בחרו במיכאל זנדברג, שהמו"מ איתו היה ארוך מתיש, וכלל עו"ד לא פראייר. קצרה אמר תודה, חייך, והציג להם את מענק האליפות של זנדברג: 10,000 דולר ברוטו בלבד.
הכאוס הגדול בהנהלה יצר נקודות חיכוך חדשות ופתח מסדרון. אבוטבול עבר שם בחרבה, מקבל גיבוי גדול מאנשי הראל. לא פעם נלחם מוני הראל על כך שאבוטבול יישב על הספסל במשחקי ליגת האלופות. את טביב זה עניין כבר הרבה פחות.
הבעיה היא שכרגע המאבק הוא לא להוציא יותר ממה שסוכם. אבוטבול ואשתו קרן בונים בית במערב ראשל"צ. הקבלן נעלם לאבוטבול שהיה זקוק למזומנים כדי להשלים את בניית הבית. על החתימה המאוחרת של טביב קראתם בימים האחרונים, וגם היא באה לאחר שמוני הראל ערב אישית לכך.
הקשרים של אבוטבול עם ההנהלה טובים יותר, ולכן גם הוסבר לו על מה הוא חתם בסופו של דבר. אבל הקשר שוב הרגיש מקופח ממאבק הטיטאנים למעלה, למרות שמדובר בבחור חזק.
בהפועל היה מי שאמר: "שי קיבל למעשה הבטחת הכנסה לחמש שנים, כשלא נתנו לו הרבה סיכוי לחזור לעצמו. מדובר ב-400 אלף שקל נטו לעונה פלוס רכב. זה בין 35 ל-40 אלף שקל נטו כל חודש".
נא להמתין לטעינת התגובות
