חסארמה, פתח עונה חמישית בקרית שמונה צילום: חמד אלמקת
הוא בן ,36 אחד משמונה אחים וארבע אחיות. אחד רופא, אחד רוקח, אחד רואה חשבון, אחד כדורגלן. חלומה של כל אמא ערביה. אמרנו בן ,36 וזה אומר 37 בפברואר הקרוב. בתחילת העונה הוא פתח עונה חמישית בקרית-שמונה.
יש לו כבר סיפור חיים ארוך על כדורגל, שמתחיל במאה הקודמת, עם טייבה בליגה הראשונה, שנה בבני יהודה, בה היה לו הכבוד להיות השחקן הערבי הראשון. משם שנתיים בהפועל חיפה, עוד שנה בסכנין, וכאמור השנים האחרונות בחממה של איזי שירצקי ורב"ש.
בטייבה היה עד להתמוטטותו של וואהיב ג'בארה, שחקן הקבוצה, שמת מדום לב בעיצומו של משחק ליגה מול בני יהודה, שהתקיים בכלל באום אל-פאחם. סלאח נזכר: "זה היה אירוע קשה. וואהיב היה בחור מדהים, ואני לא אומר את זה סתם כי ככה תמיד מדברים על מישהו שהלך".
באמת בחור חביב לכולם, צוחק, לא עשה רע לאף אחד. לפני המשחק דיברנו בחדר ההלבשה. שחקן טוב עם עתיד ורוד. יובל נעים, ששיחק בבני יהודה, היה הראשון לזהות שמשהו רע קורה לו, ורץ אליו. זה מפחיד שאי אפשר לתאר."
היו לא מעט מקרים כאלה בשנים האחרונות, בארץ ובעולם. איך זה משפיע? אין רגעים שאתה חושב לוותר ולפרוש?
נסופוואה, "זה הלם גדול" צילום: דיאגו מיטלברג
בני יהודה היתה נסיון חיים יוצא דופן. עד שהגעת הם לא קיבלו שחקנים ערבים.
"עוד לפני האימון הראשון קיבלתי איומים בטלפון לא להגיע למגרש, כי יפגעו בי, יהרגו אותי ולא יודע מה. אבל רוני שאטן הבעלים והמאמן אז אלי אוחנה עמדו מאחוריי, נתנו לי ביטחון ואמרו שאני לא צריך לחשוש. זה לא נגמר רק בטלפונים. אנשים העבירו מסרים בעיתונים שלא כדאי לי להגיע, ושערבי לא ידרוך בבני יהודה."
"ההורים שלי שמעו שיש בלאגן. אמא שלי ניגשה אליי מודאגת ואמרה שאולי לא אלך לשם. היא דאגה שאפגע, אבל הרגעתי אותה שהכל בסדר. שאטן בא לדבר עם המשפחה שלי ואמר שישמור עליי כמו על הבת שלו."
"באימון הראשון היו קצת צעקות
נגדי. אחרי שני משחקים נציגים של האוהדים כבר באו אליי עם זר פרחים, ביקשו סליחה ואמרו שהם לא כאלה. לשפוט אדם לפי הגזע שלו זו פרימיטיביות. הם ראו את האהבה שלי לקבוצה ואת ההשקעה, ואחרי חודש כבר חיברו לי שיר."
תשיר אותו.
"תן לי להיזכר'...חסארמה, חסארמה, חסארמה' לפי מנגינה של 'משיח, משיח.' אתה מבין? שרים לערבי לפי לחן של חב"ד. הכל התיישר הייתי כמו בן בית בשכונה, במסעדות. גם עכשיו, כשאני נכנס לשם, מקבלים אותי יפה. יש לי פינה חמה לבני יהודה, וגם להם אליי."
המצב מחמיר או משתפר?
"היום יש פחות קללות וצעקות במגרשים, אבל זה תוסס בשקט. היום בכל קבוצה יש שחקן ערבי או שניים וזה כבר לא חריג. התרגלו."
חוץ מבית"ר. אצלם אתם טאבו.
"אני לא יודע מה הקטע שלהם."
כשאתה משחק נגדם יש יותר מוטיבציה?
אוחנה, הגן על חסארמה בבני יהודה צילום: דני מרון
אמרת שאוחנה גונן עליך בבני יהודה. כשהוא שיחק בבית"ר, היתה לך עליו סטיגמה אחרת?
"ברור. אוחנה היה הקפטן, הכוכב של בית"ר, וכל האווירה באותם ימים, מול טייבה וסכנין, היתה מאוד סוערת. הוא גם התבטא בחריפות ובאנטי נגד המגזר, ונתפס אצלנו כסמל שלהם. כשהיכרתי אותו מקרוב, זה היה איש אחר ממה שחשבתי עליו. אני חושב שהוא גם התבגר."
חיפה היא הטופ בארץ?
"הכי קרובה לאירופה מבחינת הניהול והמקצוענות. כשהייתי קטן דווקא אהדתי את מכבי ת"א. זה היה בימים של דריקס וניר לוין."
היום שחקנים ערבים, דרוזים או צ'רקסים בליגה הם אפילו עוגן. הפועל ת"א מתקשה בלי נאתכו ולאלא. איך אתה מסביר את ההתעוררות הזאת?
חסארמה, "המודעות לספורט עלתה" צילום: חמד אלמקת
טיפים לחיים
מתי אתה במיטה?
"עשר וחצי בערב אני הולך לישון. מקצוענות לא עושה טוב לאינטרס המשפחתי, כי אצלנו חלק גדול מהעניין זה הבילוי סביב האוכל. לפני שבוע היה אצלנו חג הקורבן. שוחטים כבש, אוכלים, נהנים ומטיילים. מצאתי את עצמי בחג באימונים או במשחקים. אומרים לך במשפחה 'בוא, יש ארוחה, יש מסיבה,' ואני מוותר על חג שמאוד חשוב לי מבחינה דתית."
דורה, כמו אבא שני הרצל שפירא
ואחרי משחק?
"רק אז אני מרשה לעצמי להתפרע קצת באוכל, אבל מיד מצטער על מה שאכלתי. באים אליי הרבה שחקנים צעירים שרואים איך אני מתאמן בגיל ,37 ומבקשים טיפים לחיים. יש הרבה כישרונות כאן שלא מגיעים לכלום כי לא מכוונים אותם והם לא בוחרים נכון. אני מרגיש היום שבשלב מסוים בקריירה פספסתי בגדול את הפריצה האמיתית שלי, שהיתה יכולה לקחת אותי יותר רחוק."
מתי הבנת?
"לקראת גיל .30 באמצע הקריירה שיחקתי בהפועל חיפה של אברם גרנט. עיתונאים סיפרו לי שהשם שלי עלה ויזמינו אותי לנבחרת. לא קרה מזה כלום. 30 זה הגיל שאתה מפסיק להיות ילד ומתחיל לחשוב קדימה. אני מאשים רק את עצמי שלא הגעתי למכבי חיפה. היו לי יכולות, אבל לא הבנתי אז מספיק שאין קיצורי דרך בכדורגל מקצועני."
שחקן ערבי צריך להשקיע יותר מיהודי כדי להגיע רחוק?
רן בן שמעון צילום: יגאל לוי
מי המאמן שהשפיע עליך הכי הרבה?
"רוני דורה. הוא אימן אותי בהפועל חיפה ובדיוק באותה תקופה אבא שלי מת מדלקת בלבלב. הוא היה בריא כמו סוס, תמיד, ואח שלי, שהוא רופא פנימי בנהריה, בכלל לא היה בודק אותו מרוב שהיה בריא. רוני היה אז כמו אבא שני שלי. לא אשכח לו את זה. יש את רן. אחרי חמש שנים בקרית-שמונה אני יכול לומר שהוא מאמן ברמות הכי גבוהות. הוא יגיע רחוק, גם לאירופה."
מכבי ת"א עשו טעות ששלחו אותו הביתה?
"טעות ענקית, אבל זה הפסד שלהם ורווח נקי לקרית-שמונה. אני שמח שהם טעו כי הוא חזר אלינו."
טיפים לעמאשה
נולדת בגליל, אתה בן 37 עוד מעט, חי בישראל. אתה מרגיש אחד משלנו?
"אני פלסטיני ישראלי או ערבי ישראלי שחי פה ומרגיש שייך למדינה כמו שאתה מרגיש שייך. אני מתפלל חמש פעמים ביום אבל מתרחק מפנאטיות. יש בעולם הרבה פנאטים, בכל הצדדים, שמפרשים את התורה והקוראן באופן מוטעה. המצב פה מורכב. הערבים הם אזרחים נאמנים למדינה, אבל יש להם הרבה קרובי משפחה שגרים בשטחים או בעזה. גם מדינות ערב מסתכלות על הערבים הישראלים כאל אוכלוסייה מוזרה שחיה עם היהודים."
אתה רואה פתרון?
עמאשה, "הוא במצב לא קל" צילום: חמד אלמקת
מה דעתך בעניין שחרור גלעד שליט?
"צריך להחזיר אותו הביתה להורים שלו."
ישראל צריכה להחזיר בתמורה אסירים?
"מצדי שלא תחזיר. לא הכל צריך להיות מחיר מול מחיר. הפוליטיקה, פה ושם, לא ממש חכמה כדי לדעת לפתור את הבעיות כמו שצריך."
בכפר של וויאם עמאשה, בוקעתה, מסרבים לקבל תעודת זהות ישראלית. זה ימנע ממנו הופעה בנבחרת.
"דיברנו על זה. הוא מאוד רוצה לשחק בנבחרת ישראל. הוא שיחק בנבחרת הצעירה עם סוג של תעודת מעבר, ואני לא יודע אם זה תופס גם בבוגרת. אני המלצתי לו ללכת על זה, לא לוותר, אבל וויאם במצב לא קל. אם כל הכפר והמשפחה לא רוצים אזרחות ישראלית, הוא לא יכול לצאת נגד הבית שלו. הייתי שמח אם היו מוצאים לו פתרון. אני רואה מה הזימון לנבחרת עשה לאלרואי כהן."
קרית-שמונה זה משהו מדהים. ניצחתם העונה בבלומפילד את הפועל ומכבי ת"א.
חסארמה, מרגיש שייך למדינה צילום: חמד אלמקת
נגד מכבי ת"א כבשתם מוקדם והחזקתם מעמד יותר משעה, כמעט בקלות. לא ראיתי אצלכם שחקנים שעושים במכנסיים.
"זה עניין של הכנה. אני לא מתחנף, אבל הצוות המקצועי מכין אותנו מדהים. הם שותלים בנו את האמונה שאנחנו באים לבלומפילד לא כדי להוציא תיקו אלא בשביל לנצח."
היה גם משהו בקטע של בן-שמעון, לנצח את מכבי גם בשבילו?
"משחקים אצלנו גם חיימוב ושטרית ששיחקו במכבי, ככה שהיו הרבה סיבות להתעלות. כן, שיחקנו גם בשביל רן."
לזכור ולשכוח
מרכלים שאתה הכי מקצוען בקבוצה. מגיע שעה לפני כל אימון, מתאמן אקסטרה בחדר כושר. עד מתי תמשיך?
"כל עוד ירצו אותי. יש הבטחה הדדית שאני גומר את הקריירה בקרית-שמונה. גיל 40 נראה לי סביר."
מכל השנים, יש משחק אחד שתרצה לזכור לנצח?
שירצקי, ירצה את חסארמה גם בהמשך צילום: דני מרון
איפה אתה מרגיש היום את הגיל?
"במהירות, בהתאוששות ממאמץ, אבל מצד שני יש ניסיון."
אתה פוחד מהיום שאיזי ורן לא ירצו אותך יותר?
"אוהו, מת מפחד."
ומה תעשה ביום שאחרי?
"הייתי מורה לחינוך גופני בכפר נחף, אבל לא יכולתי להמשיך בגלל לחץ זמן."
אתה מאותם מורים להתעמלות שנותנים כדור לילדים וזהו?
חסארמה מתגלגל מצחוק: "גם אם הייתי רוצה להשקיע, לתת להם משהו עמוק יותר, בנחף ובמגזר הערבי זה בלתי אפשרי. אין מגרשים, אין מתקנים, אין אפילו לאן לרוץ. הייתי מביא להם מקרית-שמונה כדור שישחקו, כי אפילו זה לא היה. עברתי קורס מאמנים והלוואי שאהיה המאמן הערבי הראשון שיקבל יום אחד הזדמנות אמיתית לאמן קבוצה ישראלית יהודית. אבל אני ריאלי, יותר הגיוני שאלך לעסקים."
עבר קורס מאמנים. חסארמה צילום: חמד אלמקת
נא להמתין לטעינת התגובות
