כך, בקול נרגש, מתאר יגאל אנטבי את הרגע המרגש בקריירה שלו. אחרי הניצחון ההוא על לוקומוטיב מוסקבה ההיא, בקור ההוא של דצמבר 2001. ועכשיו לך תשחק בווינטר מול סכנין מול מאות אוהדים שבקושי מוציאים הגה.
אם תשאלו את אוהדי הפועל ת"א, הם ייזכרו בערגה ביגאל אנטבי שועט באגף שמאל. לא שורף, לא חורך, כי זה לא בדנ"א שלו, אבל שועט. ודדי בן דיין בכלל על הקו עכשיו, וגם גל שיש. אבל אחרי עשר שנים של הרכב אדום אפשר לנסות להוציא את הפועל ת"א מאנטבי, אבל אף אחד לא יכול להוציא את אנטבי מהפועל ת"א.
בקיץ שעבר בא לשכונה בחור חדש, דדי בן-דיין מנתניה. יגאל הבהיר לצוות המקצועי שיילחם על מקום בהרכב, אבל על המקום לתקרת השכר הווירטואלית הוא לא היה יכול, והוא שוחרר ומצא בית קר בנתניה.
"אין לי טינה להפועל", הוא מפגין ממלכתיות ספק אמיתית, "אבל יש בי המון אכזבה. הייתי בטוח שאמשיך". אנטבי (36) הגיע להפועל בדיוק בעונת הדאבל הקודם.
"התחלה טובה", הוא מאשר, שהמשיכה לעשר שנים רצופות במדים האדומים, עשר שנים רצופות בהרכב. ואז השחרור, ואז הפועל סגרה מעגל עם עוד דאבל ובלי אנטבי. "שמחתי בשביל הקבוצה על הדאבל האחרון", הוא מספר.
"עשר שנים זה לא עניין של מה בכך, הפועל זה בית בשבילי. נתתי למועדון הזה כל כך הרבה, ובאמת ציפיתי לסיים שם את הקריירה.
"הפועל עשו דבר מדהים כשהגיעו לצ'מפיונס ליג, ולמרות הפתיחה הלא טובה בליגה, הם עדיין הקבוצה הכי טובה בארץ. גם השנה היא תלך עד הסוף". ואז מגיעים שוב לאוהדים. "הם מעריכים שנתתי המון להפועל, ונתתי המון בשבילם. דבר כזה לא שוכחים. גם במשחק מול הפועל בעונה שעברה הם קיבלו אותי בצורה מדהימה. התרגשתי. אני אוהב אותם לתמיד על מה שהם עשו בשבילי".
"מכבי מקבלת פיק ברכיים בכל פעם שהיא רואה אותנו". משפט אלמותי
"באותו דרבי, בפברואר 2009, הם פשוט עיצבנו אותי בצורה מרגיזה, גם האוהדים וגם השחקנים. זה יצא לי ספונטני, ומה שיוצא ספונטני זה הכי אמיתי שיש, יצא מהבטן. זה עשה הד חזק כי אולי לא ציפו שדווקא אני אגיד דבר כזה, אבל רואים את זה גם עכשיו - בכל פעם שמגיע דרבי הפועל מנצחת. יכול להיות שזה חלחל להם כבר. הפועל פשוט טובה יותר ממכבי, וכשהצהובים רואים אדום קורה להם משהו".
כשמנסים להיכנס לרזולוציית המשחק של המגן, מגלים התקפה סבירה, לא רצחנית, הגנה סבירה, לא מסיבית, מהירות סבירה והגבהה סבירה. אבל יש לו אספקט אחד, הטעיה אחת, שהוא התקרב לשלמות בה.
כולם ידעו שהנה הוא רץ על הקו, והנה, הוא מעביר במן עקב כזה משמאל למרכז. לא מהיר, לא מפתיע, אבל עבד כמו קסם. "גם בשכונה עם החברים הייתי עושה את זה. זה מה שאני עושה. יש הטעיות ששחקנים עושים ששחקן יריב פשוט לא יכול לעצור. גם אבי נמני, תמיד היו יודעים שהוא הולך לעשות את ההטעיה שלו, וזה לא היה עוזר לאף אחד".
אנטבי נעלם בעונה שעברה בנתניה. הגיע, שיחק, נתי עזריה פוטר, ראובן עטר הגיע, ויגאל נגמר. "השנה שם עשתה לי רע, מכל הבחינות. ראובן התהפך עליי פתאום ואני לא יודע למה. באימונים הייתי טוב והרגשתי טוב, ופתאום הוא נתן לצעירים לשחק.
שאר השחקנים גם לא הבינו למה אני לא משחק. שאלתי את ראובן 'מה הסיפור?' והוא אמר שהוא מרגיש שאני לא נותן הכול באימונים. זה שטויות במיץ עגבניות. יש לי ביקורת עצמית גבוהה, אבל זו החלטה של מאמן. הכעס היה שאם אני לא מתאים לו הוא יכול לתת לי ללכת, אבל הוא לא אמר את זה. זה לא בגלל יכולת, זה בטוח".
הבטן קצת מלאה על עטר, אבל יותר על מעמד השחקן הישראלי הוותיק. "באירופה יש המון שחקנים מעל גיל 35 בהרכב בקבוצות הכי גדולות. פה היחס לשחקנים ותיקים לא טוב, זה לא נעים.
בתוך שנייה, בתוך קיץ אחד, אתה פתאום לא מתאים ומביאים צעיר בפחות כסף. איך שהפרישו את אלון חרזי, לדוגמה, למרות שהוא היה יכול להמשיך לשחק, וגם עם בנאדו היה סיפור".
לפני פחות מחודש אנטבי הגיע למלאבס, אחרי חצי שנה של כלום. "התאקלמתי מצוין", הוא מכריז. "החבר'ה טובים, ואחרי שלא הייתה לי הצעה מעניינת מבחינה כלכלית ומקצועית, הגיעה ההצעה מהם".
בהפסד 1:0 לסכנין השבוע הוא כבר פתח בהרכב. "אני מרגיש טוב, לא כמו לפני עשר שנים, זה ברור". מבחינת עין הצופה, לא רק שאנטבי משחק כמעט אותו דבר, הוא נראה אותו דבר. "הרבה אומרים לי את זה. זה שילוב של גנטיקה ושל העובדה שאני פשוט שומר על עצמי, אוכל נכון, חדר כושר, לא מבלה יותר מדי".
למה לא היית בורג מרכזי בנבחרת אף פעם?
"זה באמת פספוס. בתקופת אברם גרנט נכנסתי להרכב, ואז נפצעתי בתחילת המשחק בצרפת ונעדרתי חמישה חודשים. מאז לא הצלחתי להתברג כמו שצריך".
אחרי אלפי צופים בכל משחק, איך מצליחים לשחק בשקט הזה, כמו בווינטר השבוע?
"קשה מאוד לשחק בלי אווירה".
מאיפה שואבים מוטיבציה?
"מהעובדה שחייבים לנצח ולהישאר בליגה. אנחנו נמצאים במצב לא טוב וחייבים לחפש חוף מבטחים. בשביל האהבה למשחק, בשביל הכיף".
מה הלאה?
"להישאר בליגה עם הפועל פ"ת, להציג יכולת טובה ואולי להתקדם שוב משם".
לא. מה הלאה?
"באמת שאני לא יודע. אני עושה קורס מאמנים, אבל אין לי מושג אם זה מה שאני רוצה לעשות. לא עשיתי שום דבר חוץ מכדורגל, לא למדתי, אין לי עסק. כנראה שאשאר בתחום, אני פשוט אוהב את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
