מלמיליאן, גם הוא שבת .
"אינני כועס על שחקן שמשחק גרוע, אלא על שחקן שלא נותן הכל למען קבוצתו. אף אחד לא עושה טובות בבית"ר יש גבול לחוצפה." הציטוט הזה אינו לקוח מהשבת האחרונה: השנה המדוברת היא ,1986 מאמן בית"ר דאז הוא דרור קשטן, והשחקן ש"מזלזל במועדון" הוא אורי מלמיליאן.
המשחק מול מכבי נתניה ב18- בפברואר היה חשוב לבית"ר במירוץ האליפות, אבל מיכה רוחן ורוני לוי כבשו ונתניה ניצחה 1:2 בימק"א. באותו יום בצהריים בבית-וגן, דיווח דב בראל במעריב, "המאמן מקריא את ההרכב, ואת שמות שחקני הספסל. מלמיליאן לא ביניהם. השחקנים מביטים אחד בשני משתוממים, מעט המומים. גם אורי מתקשה לקלוט את המתרחש. מלמיליאן הולך הביתה ומעדיף שלא לחזות במשחק חבריו."
אורי, שהיה מסוכסך עם הקבוצה על רקע חוב של ההנהלה כלפיו, הגיב אז להשעייתו: "ביום ראשון קשטן טען בפניי כי לא התאמצתי באימון. הודעתי לו כי יש לי הרבה בעיות בקבוצה. זורקים אותי ממנהל למנהל ובהנהלה אין עם מי לדבר נכון, אולי לא התאמנתי היטב ביום ראשון, אבל זו הפעם הראשונה שזה קורה במשך שנים".
"כששמי לא הוזכר בין השחקנים לא האמנתי. לדעתי, עשו המנהלים והמאמן יד אחת נגדי. אם הקהל רוצה לדעת מה קורה, אסביר לכל אוהד ואוהד." הקהל אכן רצה לדעת, וקילל במשחק את ההנהלה והיו"ר משה דדש. "האוהדים לא ידעו מה קרה, רק ראו שאורי לא משחק ושהפסדנו," נזכר אתמול (ב') אברם לוי, מנהל הקבוצה דאז. "אז לא היתה תקשורת כמו היום. אורי היה אז במיטבו, בלעדיו היינו חצי קבוצה."
מלמיליאן
הוחזר כעבור יומיים, ולוי עומד על ההבדלים: "אם אורי היה שובת במשחק, ולא באימון, אולי הוא היה מושעה עד סוף העונה. נתנו לדרור גיבוי, בהמשך קיימנו שיחה ומכיוון שזה היה באימון, ואורי התנצל, החזרנו אותו. הטעות של מלמיליאן כיום היא שאם הוא חושב ששחקנים שבתו, הוא היה צריך להשעות אותם, אולי להעיף אותם, והוא נתן להם לחזור לאימונים כרגיל."
הכתבה ממעריב מתוך ארכיון מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
