סלבים שומרים שבת ולא מתביישים בזה
נינט לא מופיעה בשבת, עלמה זהר לא מדליקה אור, רותם זיסמן כהן הולכת לבית הכנסת, וריף כהן מתקשטת לכבוד שבת. אמנים רבים חיים כחילונים במשך השבוע אך שומרים שבת. מה גורם להם לבחור באורח החיים הזה? מסתבר שלאו דווקא הזיקה לדת
- למה?
"כי אני אוהבת את האל, איי לאב הים! וזה הזמן שלי איתו וזו ההודיה שלי אליו".
- אבל יש בזה הרבה ויתורים.
"אני לא רואה את זה ככה. אני לא מפסידה שום דבר בשבת. זה לא זה מול זה. אני אוהבת את ההפרדה הזו בחיים שלי. אני לא רואה את ההופעה שלא הופעתי כהפסד ולא את הסרט שהחמצתי, ממש לא".
- המשפחה שלך בקריית גת ואת בתלאביב. כשאת לא נוסעת בשבת, את מחמיצה הזדמנות להיות איתם.
"ממש לא. להפך, כשאת שומרת שבת, את מבלה זמן איכותי עם מי שאת אוהבת. אם אני מבלה בקריית גת, אז אני מבלה יומיים שלמים עם המשפחה, ולא מגיעה לשעתיים ועוזבת; ואם אני נשארת בבית, אז אותו דבר. אני חושבת שהמשפחה רק מרוויחה כששומרים שבת".
דמיינו לעצמכם את עצמכם בעוד כמה שעות. שבת נכנסת, ואתם מתיישבים לכם לארוחה נעימה סביב מפה צחורה עם המשפחה והחברים. אחר כך יושבים קצת בסלון, מדברים ומפצחים, ואז הולכים לישון. בבוקר קמים ואוכלים ג'חנון וביצה חומה, מישהו מגיע לבקר ואז אוכלים שוב. אחר כך פורשים לשלאפשטונדה שנמשכת ונמשכת עד שיורד הערב. אז אתם מתלבשים ויוצאים לבלות. שבת בלי גן גורו, בלי לכתת רגליים מסבתא לסבתא כדי שאף אחד לא ייעלב, בלי שאף אחד מבני הזוג פורש אל מחשבו כדי להשלים עוד שעות עבודה אינסופיות, בלי טלוויזיה. שבת מקודשת. לא נשמע כל כך רע, נכון?
אם לסכם דברים שנאמרו בשנה האחרונה בראיונות שונים, נראה כי שמירת השבת אינה רק נחלתם של חובשי הכיפה מזה דורות. סלבס רבים מעידים כי הם שומרי שבת. לכולם יש זיקה לאל, אבל סיבותיהם מגוונות. הם לא עושים את זה בגלל הציווי, אלא בגלל שנמאס להם שהשבת שלהם לא שווה יותר מכל יום אחר בשבוע. חוץ מנינט, גם שלומי שבן לא יגיע לאף השקה בשישי בערב, עלמה זהר חושבת ש"שבת היא מצב של מדיטציה", ריף כהן שומרת את האודם הכי יפה שלה לשבת המלכה, ורותם זיסמן טוענת ש"שבת זה בומבה". כולם שומרים שבת, ומבסוטים מזה לאללה. הם לא מוכנים שתגדירו אותם כדתיים, אבל גם לא מתכוונים לשיר בפניכם בשישי בערב, אלא אם כן תבואו אליהם לקידוש.
והם לא היחידים. גליה סדן, רבה בקהילת "בית דניאל" בתל-אביב ורכזת מועצת הרבנים המתקדמים בישראל, טוענת: "אנחנו בעידן אחר. אין כבר מקום לחלוקה הגסה של 'דתיים' ו'חילונים'. יש היום יותר ויותר אנשים חילונים שמחליטים לקדש את השבת, ולא בוחרים להגדיר את עצמם בעקבות זה כדתיים. במקום זה, הם מגדירים את עצמם כ'יהודים', ובוחרים לעצמם מנהגים שהם מקיימים מתוך המצוות, ביניהם שמירת השבת. זה לא אומר שהם בהכרח מתחזקים וזה לא אומר שהם חוזרים בתשובה".
- אבל למה לשמור שבת? מה רע בסתם ליהנות ממנה?
"לא הייתי קוראת לזה לשמור שבת, אלא לקדש את השבת, וזה כי נלאינו מהמירוץ המטורף אחרי הזנב של עצמנו, וככל שהחיים שלנו נהיים יותר מטורפים, אנחנו זקוקים יותר לרוגע ולקדושה. זה לא עניין של חזרה אל הדת, אלא של הערכה מחדש של השקט, הרוגע והקדושה שיש בשבת. זה בא ממקום של צורך ברוחניות".
- אבל לשמור שבת זה לא דבר קל.
"אף אחד לא אמר שחייבים לשמור אותה על כל חוקי ההלכה. נכנסים פה עוד שיקולים. אם משפחתו של אדם גרה רחוק ואין לו אפשרות לראות אותם אלא בשישי-שבת, אז גם 'כבד את אביך ואמך' הוא חלק חשוב בהלכה, והוא יכול לבחור לנסוע אליהם בשבת מתוך בחינה של סדרי העדיפויות שלו. מה שחשוב לאנשים האלה, בתוכם גם אני, הוא שהשבת תהיה שבת של קדושה ועונג. יש בשבת חגיגיות, והיא שונה מהימים האחרים בשבוע. היא שונה בלבוש, בסעודת השבת, בתפילה, ובעיקר במנוחה.
"לא עובדים בשבת, ועדיף גם לא לעשות את מטלות הבית בשבת, לא לשטוף את האוטו ולא לקפל כביסה. אבל גם זה עניין של סדר עדיפויות, ואצל כל אחד זה שונה. אם הילד שלי חולה והקיא בשבת, אז לפי ההלכה האורתודוקסית אסור לסחוט בד בשבת וצריך רק להשרות את זה. אצלי זה יילך למכונת הכביסה ואני אפעיל אותה. זו בדיוק הבחירה החופשית והפעלת שיקול דעת. אני גם אסע לטיול עם הכיתה של הבן שלי בשבת, כי בעיני שבת זה הזמן של המשפחה".
- אבל מה עם הטורח לפני השבת? התכונה הזו תמיד נראית לי מלחיצה מאוד, ולא שווה את המנוחה של אחרי. "זה לא חייב להיות ככה. אני לא היסטרית בעניין הזה של להתכונן לשבת. לא חייבים להעמיד סירים, ואפשר גם לקנות אוכל. אבל אם העונג של מישהו הוא לנקות ולבשל לקראתה כחלק מהטקס, אז על הכיפאק, יש אנשים שמאוד אוהבים את זה".
- אמנים שלא עובדים בשבת מוותרים על חלק ניכר מאוד מההכנסות שלהם.
"אני מאמינה שהאנשים האלה מודעים לזה, ולמרות זאת המסורת מאוד חשובה להם והם צריכים ליצור לעצמם את הגבולות האלה, כי נורא נורא קל ליפול לתוך שגרה ולתוך חולין גם כשאתה אמן מפורסם. שגרה שוחקת שאין בה מנוחה היא לא טובה לאף אחד, ואני חושבת שהמאמץ הזה שווה.
"בארץ, מטבע הדברים כולנו מרגישים את השבת כי זה יום החופשה שלנו, וכמעט לכולם יש סעודה משפחתית או מפגש אצל סבא וסבתא, ויש מעט מאוד משפחות שהשבת עוברת לידן. ובכל זאת, הסכנה היא שאדם שאיננו מחויב להלכה ולא חי על פי שולחן ערוך, השבת שלו תהפוך לפח הזבל של השבוע, וכל מה שהוא לא הספיק במשך השבוע יגיע לשם: אז נעבור על החשבוניות, נעשה סדר בארונות, נשלים עוד כמה דו"חות בעבודה. מה יישאר לנו"?
- אז אני יכולה להגיד בעבודה שאני שומרת שבת, אבל לנסוע לשפיים לקנות בגדים בבוקר?
"את צריכה לבדוק את זה עם עצמך. אני לא נוסעת לשפיים לקניות, אבל אני כן נוסעת לטיול משפחתי בשבת. ברור שמצד המעסיקים יש פחות ופחות התחשבות בשבת שלנו, ואני חושבת שחבל שרק אם אדם חובש כיפה הסביבה מכבדת את השבת שלו. אני לא מסכימה שהמורה תיתן לילד שלי שיעורי בית בשבת, ואני מרשה לו בהחלט לטייל ולנסוע בשבת. השבת היא לא נכס הכלל, ולא נכס של הבוס או של המורה שלך. רק שלך. זו זכות בסיסית שהמסורת שלנו העניקה לנו, וזו פלישה גסה לחיינו. מי שמכניס רגל לתוך השבת שלי משפיע על כל המשפחה שלי. אם לבעלי יש מצגת גדולה להכין ליום ראשון או לילד יש מבחן להתכונן אליו, אז כל המשפחה מושבתת".
השחקנית רותם זיסמן התחילה לשמור שבת אחרי ששכניה הדוסים משינקין הזמינו אותה להתארח אצלם, והיא נכבשה בקסם. "אני באה מבית חילוני גמור, אבל אצלי היה משהו פנימי שכמה לזה, כמו שלשני הורים שלא יודעים לנגן יוצא ילד גאון בפסנתר. לפני שש שנים גרתי בשינקין, והייתה לי שכנה חסידת גור שמעולם לא דיברה איתי. יום אחד שאלתי אותה אם היא יודעת אם יש סליחות בבית הכנסת השכונתי, כי אז כולם הלכו לסליחות, זה היה הכי טרנדי ומגניב. אחרי כמה שעות היא חזרה אלי ואמרה שמשפחת גרליצקי, השכנים, מזמינים אותי לשבת. אמרתי 'יאללה'.
"התארחתי אצלם והתאהבתי בכל הביחד הזה, בהכנות לשבת, בזה שיושבים וצוחקים כל השבת. זו הייתה אווירה אחרת, שמנתקת את המחשבה מהחול. אחר כך הבנתי שהם מארחים כל שבת המון אנשים והרבה חזרו בזכותם בתשובה, כולל גילי שושן וגם השני מ'הפוך.' גם רמה בורנשטיין, שזכתה עכשיו באופיר, עושה את זה".
- ואז התחלת בעצמך? כולל הכל?
"כן. לא ברמת הנייר טואלט, אבל לא מדליקים אור, אש וטלוויזיה. אבל לא כי אם אני אדליק אור אלוהים ייתן לי עונש, אלא כי היהדות היא דת חכמה וזה נכון לי. במקצוע שלי אני יכולה ללכת לים גם ביום חול, אז אין ויתורים כאלה גדולים, וזה נורא כיף כי יש שיח. אני ובעלי יושבים שעות ומדברים. כל השבת זה בשביל להיות ביחד. אני הולכת לבית כנסת משבע עד עשר בבוקר, ואחר כך אוכלים וישנים כל השבת. כמו פרות, זה כיף.
"יום שישי גם הופך להיות טקס כזה. אני מכינה חלה ושלושה-ארבעה סירים בשלוש שעות. את נהיית תקתקנית. באים אלינו מלא אורחים, חילונים ולא שומרי שבת בהכרח, והם ממש מחכים לזה. עושים סעודות גדולות, קוראים משלים על פרשת השבוע, מקריאים את 'אהבת חיים"'.
- ומבחינת המקצוע זה לא מהווה בעיה?
"בתקופה שהייתי בתיאטרון הבימה ביקשתי לא להופיע בשבת, והם הוסיפו את זה לחוזה. היו מקרים שהייתי צריכה לחלל שבת בשביל לנסוע להצגה בצפון במוצ"ש, אבל אני מאמינה שאלוהים לא כעס עלי".
- ובעלך קיבל את זה?
"בעלי איתי לגמרי. ככה הוא הכיר אותי. לא הייתה הכאפה שבני זוג או ילדים מקבלים כשפתאום מישהו חוזר להם בתשובה. גם כשאני באה להורים שלי, אני לא כופה עליהם את עצמי, כי מה שחשוב בשבת זה לשיר ולהיות ביחד ולהיות שמחים. אם אני אשגע להם את המוח עם הכלים וההפרדה זה לא ישרת את המטרה שלשמה התכנסנו. אם לסכם את כל העניין, אני שומרת שבת, כי בשבילי זה בומבה".
גם לזמרת ריף כהן יש בומבה של שבת. בשבילה היא אפילו מוציאה את ה"אודם של שבת", כי אצלה שבת מחייבת התגנדרות מיוחדת. "שבת זה היום בשבוע שבו אני מוציאה את המקסימום שלי. אם נגיד קניתי חולצה חדשה, מתי אני אלבש אותה? לאיזה מועדון או בר ביום חול? לא, אני אלבש אותה בשבת, כי לה צריך להקדיש את הדברים היפים. יש לי אודם שהוא רק של שבת וצלחות של שבת וכוסות של שבת, בשבת אני בטופ שלי".
- המגורים בירושלים מקילים עלייך בעניין הזה?
"מאוד. כי יש את הצפירה של כניסת שבת, ויש לי פה שכנים מבני עקיבא שמאוד נעים איתם. אבל שבת אפשר לעשות בכל מקום. אני התחלתי לשמור שבת בפריז בכלל. גרתי שם לבד, והייתה שם משפחה של חב"ד שאימצה אותי. עד היום כשאני מגיעה לפריז אני עושה איתם שבתות. זו משפחה עם שבעה ילדים, שאת עושה איתם שבת והיא עוברת לך בלי שתשימי לב. מבחינת השבת ירושלים מתאימה לי, אבל מבחינת העבודה אני חושבת כבר על מעבר לתל-אביב, ואני מחפשת חברים תל-אביבים שומרי שבת. אני מתה שיהיו לי שכנים כמוני, שנוכל להעביר ביחד את השבת ולשחק קלפים ודומינו".
- זה לא מהבית?
"לא, ההורים שלי חילונים, שומרים על מסורת, אבל לא שמרו שבת אף פעם. גם ההורים של בעלי. אבל אצלנו זה נמשך כבר שנתיים. בהתחלה היה קשה להתארגן כי זה נורא מבלבל, פלטה ועניינים, אבל כשמתרגלים זה יותר קל. אני לא הולכת לבית כנסת בשבת, אבל חוץ מזה אני עושה הכל. הסלולרי בשבת נחשב 'מוקצה' אצלנו".
- כאמנית את צריכה לוותר גם על סכומי כסף שיכולת להרוויח בהופעות.
"ברגע שאת רואה מה הכוח שהשבת נותנת, אין מה להשוות את זה לכסף. עכשיו בדיוק פספסתי נסיעה מאוד רצינית לקצה העולם, בגלל שהטיסה נופלת על שבת. ביטלתי ואני ממש לא מצטערת. לפני ששמרתי שבת הייתי בתקופה לא משהו, והרגשתי שהשבת נתנה לי ברכה. הרגשתי שהכל משתפר לאט-לאט ומסתדר לי איכשהו. אני חושבת שלאמן השבת היא זמן לקבל השראה. זו ההזדמנות לקרוא ספרים ושירה. לי תמיד באים הטקסטים הכי מדהימים בשבת, ואז אני מתבאסת כי אני לא יכולה לכתוב אותם".
עלמה זהר מגדירה את עצמה כחילונית שומרת שבת, וחושבת שזה סטארט-אפ שראוי לשווק לשאר העולם. "באף דת, לא בנצרות ולא באיסלאם, אין את העניין הזה של כיבוי החשמל. זה סטארט-אפ מטורף. אין לי רגע יותר גדול של חדווה מהרגע הזה שבו אני מכבה את האינטרנט והסלולרי ואף אחד לא יכול להציק לי, זה ענק".
- למה בעצם בחרת לשמור שבת?
"כי אני בן אדם מאוד מאמין ומחובר ליהדות שלו, וכשחיפשתי שקט אז לא הלכתי על מדיטציה ועל וויפאסנה אלא לשבת, כי זו הדרך היהודית. מבחינתי שבת זה סוג של מדיטציה שאני עושה פעם בשבוע, והיא עושה לי טוב".
- זה קרה במקביל לתהילה?
"התחבטתי המון זמן ברעיון, והפסקתי לעבוד בשבת הרבה לפני שהתחלתי ממש לשמור שבת. אבל כן, ככל שהקריירה נהייתה יותר עמוסה, הרעיון יותר קסם לי, הייתי זקוקה לשקט".
- איך נראית השבת שלך?
"אני משתדלת לכבד את השבת. שיהיה אוכל ושיהיה נקי. בשבת הבית שלי פתוח. בהתחלה אנשים נורא נרתעו מזה שאי אפשר להתקשר לפני שבאים, אבל הם התרגלו, ותמיד יש פה המון אנשים. אני אף פעם לא יודעת כמה יבואו, ותמיד כמה שיש על הפלטה זה בדיוק כמה שצריך".
- יש סיכוי שזו רק ההתחלה מבחינתך?
"אומרים עלי שאני מתחזקת חלש. אבל אני לא מתחזקת ולא נהיית דתייה. אני בן אדם לא מדקדק, זה לא מאופיי ולכן זה לא ממש מתאים לי. אני אוהבת שיש צביון יהודי לבית, אבל אין לי עניין להחמיר עם עצמי או עם אחרים. אני חילונית ואני בדרכי נועם עם הדת".
ד"ר חני מן-שלוי, פסיכואנליטית ומנהלת המרכז הישראלי לפסיכואנליזה זוגית, משוכנעת שאהבת האל זה לא מה שמניע את האמנים המצליחים לשמור שבת, אלא דווקא שמירה על שפיותם. "אצל אנשי בידור ואמנים הגבולות של ה'אני' נפרצו, ואם הם רוצים להמשיך להצליח, הם חייבים לתת לעולם להמשיך להציץ לחייהם כל הזמן. לאנשים האלה אין יום ולילה, הם צריכים לחייך לכולם גם אם חרא להם בנשמה, ויש להם דמות שנבנית לא בהכרח על ידם, שחלק מה'אני' האמיתי שלהם הופקע ממנה.
"במשך הזמן נוצר אצלם באופן בלתי מודע קונפליקט שיוצר מתח בין ה'אני' המוגדל, הכמעט מפלצתי הזה, לבין ה'אני' האמיתי שלהם, ואם הם רוצים לשמור על שפיותם, שמירת שבת זה פתרון מצוין. הם לוקחים את השבת, שהיא מקובלת על החברה כיום שאפשר לפרוש בו, כי נמאס להם להיות פתוחים כל השבוע לעולם שמסביבם ולאפשר לכולם להיכנס לתוכם. זו בעצם דרך לאזן את מאבקי הכוחות הפנימיים שלהם ולחזור להיות הם ליום אחד בשבוע".
- רובם אומרים שהם עושים את זה קודם כל בגלל הקרבה לאלוהים.
"זה לא קשור ליהדות. הם משתמשים באותה פונקציה דתית מקובלת - ולשמה היא גם נוצרה - כדי לאזן את הלחצים. בשבת אין את אור הזרקורים, לא מתקשרים אליהם הרכילאים והפפראצי לא מצלמים. האמן יכול להתכנס בתוך עצמו ולהיות הוא קצת. זה צורך רגשי להחזיר את עצמי לעצמי. אצל אותם אנשים גם הזוגיות נחדרת כל הזמן, ונמצאת תחת התקפה אגרסיבית. לכן, גם בשביל הזוגיות שלהם המקום הזה מאוד נדרש.
"פעם בשבוע הם מציבים גדר סביב המערכת הזוגית, ויוצרים לכידות נפשית ומשפחתית. כל אלו הם תהליכים לא מודעים, ויכול מאוד להיות שהם חושבים שהם עושים את זה מאהבת האל, או כי השתתפו בשבת אצל מישהו אחר והתאהבו בקונספט, אבל בעצם זה מספק להם פתרון לקונפליקט פנימי אחר, ונותן להם סוג של רגיעה והקלה".
- ומה עם חילונים לא מפורסמים שמחליטים לשמור שבת?
"אני חושבת שמדובר בפתרון לקונפליקט בין דורי בלתי מודע. הדור הצעיר של בני העשרים והשלושים, הם דור שגדל לרוב עם סבא וסבתא דתיים שומרי שבת, ואמא ואבא שחתכו מהדת והפכו חילונים. ההורים היו הישראלי הציוני החדש שהתנער מהסממנים הדתיים. כולנו נושאים בתוכנו את האירועים הרגשיים המשמעותיים של הדורות הקודמים, ובאופן לא מודע הם גם עוברים אלינו לא פתורים, ונשמתנו רוצה לתת לזה מענה. המעבר שלנו לחילוניות היה בחיתוך מהיר, והשאיר פצע. לדור השלישי יש דחף להתחבר למה שנגדע, ואם עכשיו הילד, הדור השלישי, בוחר להיות חילוני שומר שבת - הוא מצליח באופן הזה לאחות את הפצע הבין דורי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם