משא ונתן: מה קורה בחייה של בר בן וקיל?
כן, היא הייתה ב"המרוץ למיליון". כן, היא זכתה במיליון. כן, כן, היא הייתה שנה עם הזמר נתן גושן. כן, היא יודעת מה אומרים עליו ועל יאנה יוסף. כן, היא קיבלה הזמנה להיפגש עם ליאונרדו דיקפריו. כן, בר בן-וקיל מוכנה לדבר על זה. בתנאי אחד: אל תשכחו שהיא ציירת
בצבא לא ידעו שאת מברמנת?
"לא כל כך. עכשיו הם יידעו".
מה עשית שם, בלשכת הרמטכ"ל?
"לא יכולה לדבר על זה".
ניגודים - מילת מפתח כשמדובר בבר בן-וקיל. היא התפרסמה כחצי מצמד הבלונדיניות בר ואינה, זוכות "המרוץ למיליון", אבל רחוקה היום מההתרחשות, ממחנה פליטי הריאליטי. היא בת 23, אבל כבר מוכרת ציורים שלה בסכום שווה למשכורת חודשית ממוצעת. משדרת משהו פרוע, מרדני, מתריס - אבל במובן אחר שמרנית, חזקה במשמעת עצמית. בן-וקיל - אף מלהק לא יחלוק - מסקרנת.
עם סיום "המרוץ למיליון" חתכה הצדה, חזרה למקצוע, לציור. מגיל שמונה היא מציירת. מגיל 16 מוכרת ציורים. שלוש תערוכות יחיד עד עכשיו, ועוד אחת קבוצתית. בקרוב תגיע גם לחו"ל.
האם יש פרנסה באמנות?
"ברור", היא חורצת. "אם לא הייתי מרוויחה מזה, לא הייתי יכולה להמשיך. כל אמן שיגיד לך אחרת מזיין את המוח. אמנות זה אחד העיסוקים היקרים שיש. לא מזמן הייתי בחנות הציור הכי עתיקה בפריז. יצאתי אחרי שמונה שעות, הוצאתי 5,500 שקל . 12 צבעים וכמה מברשות שאין בארץ. זה מטורף. אבל ההכנסה בהתאם, זה בסדר".
כמה קיבלת על הציור הראשון שמכרת?
"1,500 שקל . זה מעט. התבאסתי. אתה יודע איזה מדהים הוא היה? הוא היה ענק, ישבתי עליו חודש. אני רק מפחדת שיבוא יום ואני לא אהיה טובה. כיף שאנשים אוהבים את מה שאתה עושה, שמציעים לך להשתתף בתערוכות, אבל איך אני אגיב אם תהיה תערוכה מדהימה ולא יציעו לי להשתתף?".
ירדו עלייך פעם?
"לא יצא לי, אבל זה יקרה. בטוח שזה יקרה".
מציירת כל יום, שמונה שעות. בעיקר בלילות, בשביל השקט. בדרך כלל תפרוש לישון בשש, אחרי לילה של עבודה. ברקע, כשהיא רכונה על הקנבס, מתנגנת מוזיקה קלאסית. שופן, באך, "כמו הפסיכופתים שרוצחים אנשים", היא צוחקת. "אח שלי עולה לגג בבוקר, שומע את המוזיקה וכזה 'אמא, בר בסדר, היא שם. נראה לי'". החשיפה שקיבלה בתוכנית, היא מעידה, לא באמת דחפה אותה קדימה. לא שהיו ציפיות. "התוכנית רק עזרה לאנשים לדעת שאני מציירת", היא אומרת. "הקהל שקונה ממני ציורים זה קהל שלא יודע בכלל שהייתי ב' מרוץ'. מבחינתם זה גימיק, כי סוחרי אמנות, אנשים שקונים אמנות מצייר ישראלי מתחיל כמוני, לא ירוצו לספר לאוצר של תערוכה בברלין שהבנאדם היה בריאליטי. הם יגידו 'תקשיב, הוא בן 23, עשה ארבע תערוכות, מצייר מגיל שמונה, תראה מה הוא עושה, הוא מוכר טוב, נקודה'. הם לא יוסיפו את הריאליטי בפנים".
אבל זה יחסי ציבור.
"או-קיי, אז אנשים מצטלמים ליד ציור שלי כי הייתי ב'מרוץ'. אחרי הרבה מאוד שנים של השקעה, אני לא חושבת שכל כך קל לפקפק במה שאני עושה. אני עושה עבודות הכי מוקפדות שאפשר. אפשר לפקפק שבע פעמים בבר של'המרוץ למיליון', בהמון דברים שעשיתי שם, במשימות, הרבה לפני שאפשר לפקפק במה שאני עושה. ציירת הייתי תמיד, אז עכשיו גם בר מ'המרוץ למיליון'. עוד שנתיים, מי יזכור בכלל?".
לפני כמה חודשים, בתזמון מוצלח, התפרסם שבן-וקיל הוזמנה לפגישה עם אחד, ליאונרדו דיקפריו, לאחר שזה התלהב מהציורים שלה. בן-וקיל, עניין של פרופורציות, מבקשת לחנוק את ההתלהבות. "סיפור די פשוט. הוא פעיל איכות הסביבה, ואני עבדתי עם החברה שהוא קנה. בשלב מסוים הם הציעו להפגיש בינינו, כי הוא מאוד אוהב להשקיע באמנים ישראלים ולטפח אותם, יש לו חיבור לזה. הייתי אמורה להיפגש איתו ולתרום עבודה למאגר העבודות שהוא קונה, שכולן בסוף יגיעו לתערוכה שקשורה לאיכות הסביבה. ניפחו ועשו מזה פרשה רומנטית. לא היה ולא נברא. בשום פנים ואופן לא".
נסעת בסוף? נפגשתם?
"לא, כי נגמרה לי הוויזה. הייתי צריכה הארכה, הבאתי להם מכתב, הם לא האמינו למכתב וביטלו לי את הוויזה. היום כבר יש לי ויזה, אז הכל בסדר. זה יקרה.
"תראה, זה שמדובר בליאונרדו דיקפריו, עם יד הלב, ממש לא עושה לי את זה. גם אם זה היה במאי גדול או מוזיקאי זה היה מחמיא לי רק בגלל שאני בנאדם כזה קטן, ומה הסיכוי שמישהו כזה יגיע אלי. מי אני בכלל שיפנו אלי מחו"ל?".
מכרת ציורים גם בחו"ל?
"כן, מכרתי לניו יורק, ברלין וצרפת. אבל יש לי רשימה. עד שאני לא אעשה 'וי' על ניו יורק, מילאנו, ברלין, אמסטרדם ופריז, אני לא נרגעת. אני מתה על ישראל, אבל אין פה הכרה לאמנים. קח אדם ברחוב, כמה אמנים הוא מכיר? אולי את קדישמן, אולי את תומרקין ואת ניר הוד. שם זה נגמר. דיקפריו קנה גם עבודות של איזה בחור ישראלי, שלוש-ארבע עבודות. הציורים שלו נמצאים אצל דיקפריו בבית. מילה לא אמרו עליו. אבל הציירת המושתנת בת ה-23 שעוד לא עשתה כלום, עליה כתבו".
כתבו, בהחלט, אבל לא רק בגלל דיקפריו והסביבה האיכותית שהוא מטפח. עד לפני כמה חודשים ניהלה בן-וקיל זוגיות פוטוגנית עם המוזיקאי ומושתל כובע הצמר הראשון בארץ, נתן גושן. שניהם, במין צירוף מקרים תקשורתי, התפרסמו במקביל. היא בתוכנית, הוא בכמה להיטים מושמעים. "הכרנו לפני שהוא נהיה מפורסם", היא מדגישה. "דרך חברים משותפים הכרתי בחור מלוד בשם נתן, לא ידעתי בכלל שהוא מנגן ושר. נהיינו ידידים, חברים טובים ואז נהיה עניין. רק מאוחר יותר התפרסמנו.
"ההחלטה להיות ביחד הייתה החלטה שלא צפיתי. לא ראיתי את הדברים קורים. נכנסתי לתוך מערכת היחסים הזו, והיא הייתה הזוגיות הכי אינטנסיבית שהייתה לי. התקשורת התעסקה בזה, אבל שנינו לא ספרנו אותה. הייתה לי זוגיות מקסימה והיה לי נורא נעים בה. כל הדיבור מסביב לא נגע בנו. גם אני, אתה רואה שאני לא מתמסרת לדבר הזה. זה חלף, נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה".
ובכל זאת, זה נגמר זמן קצר אחרי שהתפרסמתם.
"נכון, וזה נגמר בטוב. הזוגיות הזו הייתה צריכה להיגמר, כי היא לא נועדה. יכול להיות שהוא היה יותר בנוי לזה ממני, פשוט בגלל המקום שהוא נמצא בחיים שלו. כמו כל בנאדם, כשרוצים להתקדם לשלב הבא, יש את מה שצד אחד מרגיש כלפי זה ויש את מה שהצד השני מרגיש, ואני חושבת שהראש שלי היה במקום מסוים ושלו היה במקום אחר. לא הצלחנו להגיע לעמק השווה".
במה למשל?
"אני חושבת שאני ונתן התפצלנו באמצע בגלל שנתן רצה חיים מסוימים ואני רציתי חיים אחרים. תפיסות העולם שלנו התנגשו. אני מגיל צעיר בונה את עצמי כדי שאוכל לבסס את הקריירה שלי בחו"ל, בגלל שבארץ יותר קשה להצליח, ונתן מבסס את הקריירה שלו פה. היה דיבור בתוך הקשר להתקדם הלאה, ואני ראיתי את עצמי במקום אחר ואני לא אוותר על הקריירה שלי. אני לא מוכנה להתפשר על החלום שלי. לא היה טעם לעבור עוד שלב, לעבור לגור ביחד ולהתמסד יותר חזק. אני לא יכולתי להתחייב למשהו שאצטרך לעזוב אותו עוד מעט, אז למה להמשיך אותו? הייתי בזוגיות אינטנסיבית, ודי, אני רוצה לבד. היינו שנה ביחד, זה לא מעט זמן. זה מעט לעומת חמש שנים, אבל זה היה אינטנסיבי, זה הרגיש לי כמו שנים של כלב".
וגם חיים של כלב?
"זו רק מטאפורה".
אקסית אחרת של גושן, יאנה יוסף, התפרסמה במקביל בעונה האחרונה של "האח הגדול". בשלב מסוים, בזמן שבן-וקיל וגושן עוד היו יחד, פורסם שאת הלהיט הגדול של גושן, "כל מה שיש לי", כתב עליה. גושן הכחיש. בן-וקיל, נטען, לא אהבה את הפרסומים. "אני בכלל לא יודעת מאיפה הביאו את זה שהתעצבנתי", היא אומרת. "לא פקפקתי בזוגיות של נתן לרגע. הייתה לי זוגיות מקסימה איתו, ולכן לא ספרתי את הדברים האלה. הוא הרעיף עלי אהבה 24/7, אז מה יש לי לפקפק בבחורה בשם יאנה, בחורה יפה שנמצאת ב'האח הגדול'? מפרגנת לה ולו, ואם הם היו ביחד אז שיהיו ביחד. אני לא מתעסקת בזה. זה חול. אין בזה תוכן".
מיד אחרייך הוא התחיל לצאת עם מלכת היופי בדימוס, לירן כוהנר. לא בדיוק אחותך התאומה.
"תראה, כל בן זוג שהיה לי ושחררתי אותו, לרגע לא עניין אותי עם מי הוא יוצא. אני בטוחה שיש בחורות שמתעניינות בזה, כי זה עושה משהו לביטחון שלהן. 'איך הוא יוצא איתה, היא בכלל לא מזכירה אותי, היא יותר יפה, פחות יפה'. אותי זה לא מעניין. אלה הבחירות שלו".
מכירה אותה?
"היא הייתה בתערוכה שלי, החלפנו שתי מילים, נראתה לי בחורה מקסימה וזהו, אין לי מה להגיד עליה. תקשיב, היה לי אקס לפני כמה שנים שאמר לי את המשפט הכי חכם לגבי מערכות יחסים. הוא אמר לי 'כל בן זוג מלמד אותך על האבטיפוס שלך. כל אחד הוא שיעור'. אני לא בעד להתפשר. על כלום. התפשרות זה אוננות. למה לעשות את זה? אפשר למצוא את הדבר האמיתי".
בן-וקיל רווקה, ולא מאותגרת הרפתקאות רומנטיות. השקט, היא אומרת, בריא לה. "מאז נתן אני לא בזוגיות. מצחיק שזה נשמע ככה, כאילו זה בגללו, אבל זה ממש לא. מתקופת 'המרוץ' הפסיקה להיות לי אנרגיה לזוגיות. זה כמו מוזה. לא הייתה לי מוזה לזוגיות. את כל האנרגיה הקדשתי למשהו אחד ואני לא עושה חצי עבודה. בזוגיות אתה צריך לתת מאה אחוז. אם אין לך, אל תיכנס מההתחלה. זה גם לא כל כך חסר לי. יש כאלה שלא יכולים להיות לבד. מסיימים קשר, למחרת יש להם מישהי חדשה. אני הייתי צריכה זמן לעצמי, הייתי צריכה להתנקות".
טיפוס של מערכות יחסים. הארוכה שבהן, היא מעידה, ארכה שנה וחצי. "אני לא אומרת 'אהבה זה הכל'. ממש לא. אם זה גורם לנזק נפשי, זו לא אהבה. זו אובססיה, תלות, הרגל. לא אהבה. יצא לי לשבת עם ידידים שלי שהם בזוגיות של שנתיים-שלוש, הם מדברים על הבחורה, פתאום היא מצלצלת, הם משתיקים את הסלולרי וכזה 'אין לי כוחות לזה'. אני מסתכלת ואומרת 'אבל למה?'".
מה עם משהו קצת פחות מחייב?
"ממש לא. מעריכה את הגוף שלי יותר מדי. קודם כל, ההורים שלי חינכו אותי למשהו. אני לא מתפשרת. גם לגבי מין. אני לא אתן את הגוף שלי ללילה אחד, למשהו שאני לא מאמינה בו. אין מצב בעולם. לא מתחברת לדבר הזה. אין רגש, אין כלום, חוץ מתאוות בשרים. בזה אני אולד סקול. אני מעריכה את עצמי. באמת, אני שווה יותר מזה".
מצד אבא טורקייה, מצד אמא טריפוליטאית. אח אחד, קטן, בן 15. בן-וקיל מפליגה בנפלאות החינוך שקיבלה בבית "למרות שבטח לא תכניס את זה". עדיין אצל ההורים, במושב אביחיל, בין נתניה לבית ינאי. "בית, סטודיו, משפחה מדהימה, גרים מול שדה רחב. סלמאת", היא מתמצתת. לאביה עסק משפחתי, אמה מנהלת מכון כושר וקרב מגע.
שנה עברה מאז התמסרה ל"מרוץ למיליון". לאורך רוב העונה, שתי חברות הילדות, בן-וקיל ואינה ברודר, משכו אש. קלולסיות, מפוזרות, אוהבות ומפרגנות להתקנא, בלונדיניות מדי. לבסוף, לקול אכזבת הקהל, זכו. 750 אלף שקלים אחרי מס, חצי לכל אחת. אבל מה זה, כסף קטן לעומת התובנות. חודשיים בשלולית העכורה של המפורסמונים הספיקו לבן-וקיל בשביל לגבש לקח לחיים. "מאז שיצאתי מ' המרוץ' הבנתי כמה אני באמת רוצה להצליח עם המקצוע שהיה לי קודם. אני זוכרת שאמרתי לאמא שלי, 'כל מה שאני רוצה זה להתעסק עם הכישרון שלי. אני רוצה להיות ציירת'. אני לא צריכה שיצלמו אותי ושיכירו אותי ברחוב".
ניתקת מגע?
"כן, אבל בלי להרגיש את זה. משהו בי לא התחבר לזה. הרגשתי שהעולם הזה לא מחבק ומלטף כמו שהוא נראה מבחוץ. בזמן התוכנית, מי אהב אותנו? מי ירק לכיווננו בכלל? העריכה כמובן סידרה את זה כדי שבסוף זה ייראה הכי מפתיע בעולם, שלא יראו את ההתחזקות שלנו, כדי שתהיה הפתעה. איך אתה עושה עונה טובה? אתה הופך את החלש למנצח. אנחנו היינו כמעט הכי פחות אהובות, ולא ישבנו ושאלנו 'למה?'. אמרנו 'זה מה יש'. לא מחפשת להיות אהודה. על הזין שלי. רק אחרי שזכינו, פתאום התחלנו לשמוע 'האמנו בכן תמיד, איזה מדהימות אתן'. מכל העולם. אמרתי לעצמי, הצביעות כל כך גדולה".
מה לעשות, בלונדיניות מושכות אש.
"נכון. ובצדק. גם אני פחות אהבתי אותנו על המסך. מה לעשות, אנחנו ייצרנו הכי פחות אינטריגות, הכי פחות ניבלנו את הפה, הכי פחות תאקלים. לא עניין אותנו איך אנחנו נראות. אני לא מחפשת להיות יפה, מושכת. אני מחפשת לנצח בתוכנית. הזוג הכי חדור מוטיבציה הוא הזוג הכי פחות מעניין ואהוב. אבל בסוף, כשבאים ואומרים לנו, 'אהבתי אתכן מההתחלה' - די, נו, באמא שלכם. פתאום הסתכלתי על העולם הזה ואמרתי 'יש פה אמת בכלל?'. אם אתה אמן, אתה עוד יותר מסתכל על זה אחרת. אנשים מוציאים סכומי כסף על משהו שאני עשיתי, אני יודעת שזה משמח אותם - איך אתה יכול להשוות את זה לאנשים שאומרים לך 'אוי, את יפה, את זה'? זה הבל הבלים, זה שטות. זה עובר. זה כמו דוגמנית על שעושה 'ספורטס אילוסטרייטד', בגיל 33 היא מביאה ילד וזהו, נגמר".
ומה עם השתכשכות קלה בביצה, ויתרת על הפלז'ר?
"הסתכלתי וריחמתי על אנשים במצב הזה. היה לי עצוב. אני לא מחזיקה ממפורסמים. כמה כישרונות יש בחוץ שלא התפרסמו כי הם לא הכירו את האיש הנכון בזמן הנכון, או כי הם לא 'התחברו' למישהו? די, מה זה השיט הזה? מפורסמים בארץ גורמים לאנשים לא מפורסמים לרגשי נחיתות, של 'איך הם כן ואני לא'. אנשים בחוץ צריכים להרגיש עם עצמם הרבה יותר ביטחון. אלה שחיים את חיי הפרסום ועלו על האגו טריפ חיים בפיקציה גדולה שיום אחד תתנפץ ואז הם יהיו בדאון. זה כל כך פתטי. אני חושבת שספורים האנשים בתעשייה שאני אומרת עליהם 'וואו, הוא באמת מוכשר'. כמה גילה אלמגור ורמי הויברגר יש? כמה? אין, אני גמורה עליו. אני ואבא שלי".
היו כאלה שניסו לנצל את זה, את הפרסום?
"כן. כמו שכסף מושך כסף, סלב מושך סלב. יש את הקטע הזה של 'אה, אני סלב, אז אני גם אצא עם סלב, גם אתחתן עם סלב'. אני לא האמנתי בזה מעולם. קודם כל, אני משדרת שאני לא מקבלת באהבה אנשים חדשים בחיי. כל מי שפתאום נזכר בי אחרי המרוץ ופתאום 'וואי, כמה זמן חיפשתי אותך', לא מקבל הודעה חזרה אפילו. אין עם מי לדבר. פתאום נזכרת? מה הקטע? אמרתי לאנשים, 'תודה על הברכות, אבל למה לא התקשרתם לפני שלושה חודשים?'. אני הדבר הכי נאמן ומסור לחברים שלי, בגלל זה אני לא מאמינה בזה".
עד עכשיו קיבלה בן-וקיל (המיוצגת על ידי אירית מילר בשיתוף "ניהול פלוס") קמפיין משותף עם אינה למסיר שיער, וקמפיין לבד למותג אופנה. "קיבלנו הצעות לנעליים, הלבשה תחתונה, אבל לא התחברתי למותגים. גם אינה סירבה לכמה הצעות. אין מה לעשות, לא תמיד אתה מתחבר. זה לא 'או-קיי, יש כסף, נעשה את זה'. ממש לא. אני עוד שנה וחצי רואה את עצמי במוזיאון איקס בניו יורק, מדברת על העבודה שלי. כמה פאן יהיה לי אם יגיע מישהו, במקרה ישראלי, ויגיד 'הנה זאת, חושבת את עצמה ציירת ובכלל דגמנה לאיזה מותג'. אני לא אעשה דבר שאני לא מאמינה בו".
כשבן-וקיל לא מציירת, היא כותבת. כבר שנתיים, ספר עב כרס, 600 עמודים. רק את הסיום השאירה פתוח, וברגע שתסיים יראה אור. "אני בחיים לא התחלתי משהו והשארתי אותו לא גמור", היא מסבירה. "אין חיה כזו. בגלל שאני מציירת בגדלי ענק, יש בעיה של פרופורציות. אני עושה משהו ואני צריכה כל הזמן להתרחק אחורה בשביל לראות אם הפרופורציה נכונה. היו לי כמה ציורים מדהימים, שבסוף נאלצתי לשנות בהם כמה דברים שלא נראו טוב לדעתי. שפכתי צבע שחור על הציור. הלך הבד, אלף שקל. בום, נגמר הסיפור. מתחילים מחדש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם