ליידי D: דנה אשכנזי היא לא מה שחשבתם
עכשיו, כשבעלה מכר סוף סוף את הפועל תל אביב, דנה אשכנזי קיבלה את השקט שרצתה. בראיון ל"סופשבוע" היא שוברת שתיקה ארוכה, מסבירה איך מנהלים את חיי הנישואים עם אלי טביב על קו תל-אביב מיאמי ומדברת על היחסים הטעונים עם הקבוצה והתקריות עם האוהדים האלימים. ויש גם בונוס למעריצים מימי "חלומות נעורים" בקרוב (אולי) הקאמבק
ההכנות האחרונות לגן עם בתה אניק, אז בת ארבע וחצי, ובשעה שבעלה, בעלי הפועל תל אביב, אלי טביב, שוהה במיאמי במסגרת עסקיו, נזרק רימון עשן אדום מחוץ לביתם בשכונת אפקה בתל אביב. "כשאני ואניק פתחנו את הדלת ראינו מלא שוטרים ועשן", נזכרת אשכנזי. "הגיעו איזה 50 שוטרים לבית. מה לילדה הטהורה הזאת ולזה? באינסטינקט הראשוני שלי התחלתי פשוט לצחוק, אמרתי לאניק, "מאמי, זה פורים, כל השכנים שלנו התחפשו לשוטרים עם אקדחי עשן". יצרתי לה תסריט שלם. הילדה לא הפסיקה לדבר על זה בגן שהשכנים התחפשו לשוטרים, זאת הייתה שיחת היום בשכונה. הגדולה שלך כאמא זה להיכנס לראש של הילדה וליצור לה עולם משלה. אמנם יום אחד כשהיא תגדל היא תקרא בתקשורת ותדע מה קרה באמת, אבל זה מה שהיה נכון לאותו רגע. אני לא אסביר כזה דבר לילדה קטנה".
פחדת?
"היו רגעים שפחדתי יותר והיו רגעים שלא פחדתי בכלל. לא הייתי חרדתית או היסטרית, אבל עטפתי אותה במגננות של חום ואהבה. הדבר היחיד שאני מפחדת ממנו בבוקר זה בורא עולם, ואת כל השאר אני מכבדת".
היה קשה לעבור את הלילות האלה לבדך, בלי אלי?
"היו גם לילות קשים. הייתי לפעמים בוכה בלילות, מתקשרת אליו שיבוא לפה מיד. אבל בסך הכל אני אדם מאוד חזק".
השלכת הרימון - עד כה לא נתפסו חשודים במעשה - הייתה שיאה של מלחמת חורמה שהכריזו אוהדי הפועל תל אביב על טביב, שהצטרף בסוף שנת 2009 כשותף בקבוצה, תחילה מאחורי הקלעים. בקיץ 2011 קנה את חלקו של מוני הראל בקבוצה, והפך לבעלים היחיד. עוד קודם לכן, כשותפו של הראל, הביא טביב את הפועל תל אביב להישגים גדולים, כולל זכייה באליפות המדינה וזכייה בגביע המדינה באותה עונה. אבל האוהדים לא היו מוכנים לקבל את טביב, בטענה שאין לו הכישורים לנהל את הקבוצה.
כבר מראשית המלחמה שלהם בטביב סימנו אוהדי הפועל את רעייתו, דנה אשכנזי, כחוליה החלשה, ובין היתר הציבו משמרות מחאה קבועות מול חנויותיה. "אני לא הייתי בחנויות פיזית, אני יושבת רוב הזמן במשרדים ברשפון", אומרת אשכנזי, "אבל התמודדנו עם זה בראש מורם. זה היה נראה לי לא קשור לשום דבר, לא הוגן ולא נכון, אבל העסקים שלי לא נפגעו, נהפוך הוא. לא הרגשתי את זה בקופות בסוף היום. ומכיוון שאני אישית גם לא קשורה לזה, לא לקחתי את זה אישית נגדי".
את מצטערת על חלק מהדברים שאמרת? בסרטון שהופץ ברשת אמרת "אני אהרוס את הפועל תל אביב, את כל השחקנים אני אדאג למכור. אתם תרדו ליגה"?
"אני לא מצטערת. מה שנאמר באותו רגע, כשילדה בת ארבע צורחת ובוכה, אלה לאו דווקא הכוונות האמיתיות שיש בתוך הלב. יש רגעים בחיים שלא בוחלים בהם במילים, וגם אם יצאה לי אמירה כזאת, היא מובנת ולגיטימית לנוכח המצב שהייתי בו. אבל הפועל תל אביב הם כבר לא אישיו מבחינתי, ומה שיהיה איתם בעתיד לא קשור אלי יותר".
בדרבי התל אביבי שנערך בחודש מרס השנה, הניפו אוהדי הפועל אלפי דגלי תימן ביציעים. אלי הוא בן לעולי תימן, הם ניסו לרמוז לו משהו?
"גזענות זה משהו שלא מעורר הערכה מבחינתי. אין לזה היום מקום בכלל. אנחנו כבר דור שלישי בארץ, כולנו יהודים, כולנו מפה, כולנו גדלנו בבתים וטובים ובריאים, ומי שמרים דגל שילך לטיפול".
ובכל זאת, גם אלי לא טמן ידו בצלחת. במרס האחרון הוא מצא את עצמו בקטטה עם נער שהשתולל מחוץ לביתכם במהלך הלילה. בסופו של דבר הוחלט להגיש נגדו כתב אישום.
"זה עניין שנדון בבית המשפט, אז מן הסתם נמתין לתוצאות המשפט".
התקופה הלחוצה הזאת מן הסתם העמידה את הזוגיות ביניכם במבחן.
"התקופה המתוחה דווקא מאוד חיברה בינינו. במבחן התוצאה התחזקנו מאוד ברמת הקשר בינינו".
מה הרגשת כשאלי החליט למכור את הפועל?
"הייתה לי הקלה גדולה מאוד. הרווחנו הרבה שקט, הרווחנו אחד את השני, הרווחתי את בעלי במאה אחוז אחרי כל הבלגן שעשו לו. מכאן בנינו את הבסיס להמשך. הרווחתי את השקט והמשפחה, והפרטיות שכל כך רציתי. כיום אני מאוד רגועה, שלווה ושלמה".
היה לך חלק בהחלטה של אלי למכור?
"זה מהלך שתמכתי בו. לא מהלך שאני יזמתי, בעלי החליט, יזם ופעל ואני עמדתי לצדו כל הדרך. אלי קיבל את ההחלטות בעצמו אבל לקח בחשבון גם את הצרכים שלי, כי רציתי שקט. ללא ספק ישבתי לו בראש כשהוא החליט למכור. בגדול, זאת הייתה תקופה שנקלענו אליה, מאוד רציתי שהיא תסתיים, ולמזלי היא הסתיימה. עכשיו נעשה מאוד רגוע. וזה מצרך מאוד נדיר, אחרי השנה האחרונה".
יש סיכוי שאלי יחזור לכדורגל?
"אלי מאוד אוהב כדורגל ומאוד אוהב את ישראל. הוא הרי חי המון שנים בחו"ל, וזה היה סוג של בייבי עבורו. הוא השאיר בתחום חותם, הוא הצליח. הוא קיבל הצעות מקבוצות שונות שמחזרות אחריו מרגע שמכר את הפועל והוא שוקל את ההצעות, אבל כרגע הוא נהנה מהחופש. הוא אדם של עשייה, כדורגל בשבילו זה תחביב, זה לא העסקים ולא הפרנסה. יש אנשי עסקים שנהנים בזמן הפנאי לרכוב על סוסים או לשוט ביאכטות - הוא אוהב כדורגל. אני אעמוד מאחורי כל החלטה שלו, גם אם זה לחזור לכדורגל"
ואת, אוהבת כדורגל?
"מעולם לא אהבתי כדורגל ולא התחברתי לזה".
אשכנזי, 35, כוכבת "חלומות נעורים" בדימוס ובעלת רשת חנויות אופנה בהווה, וטביב, 56, איש עסקים בתחום הביגוד הימי העובד בעיקר בארצות הברית, נישאו במאי 2010 בבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב. "אני ואלי הכרנו בחדר כושר לפני ארבע שנים", נזכרת אשכנזי בחיוך. "עשינו כמה עסקים ביחד והתחברנו מיד, ואחרי כמה חודשים התחלנו לצאת. התחלנו בקטע עסקי ולאט לאט זה נבנה והפך לרומן גדול ונישואים. אלי הוא האחד שלי, בעלי היקר שאני אוהבת אותו אהבת ענק. אחרי שנה של זוגיות, הוא שלח לי כרטיס טיסה למיאמי, הכין במיוחד את כל המסעדה וכשנכנסתי הוא הציע לי נישואים עם טבעת ענקית של שני קראט. כל הסועדים עמדו ומחאו כפיים, התנשקנו שעה וחזרתי לארץ מאורסת".
אחרי ההצעה הגרנדיוזית נערכה חתונה צנועה. "הייתה לנו חתונה מצומצמת, דתית, הלכתית ומרגשת בטירוף בבית הכנסת, ומאוחר יותר עשינו אירוע ל-20 חברים בחופשה בצפון. אם הייתי מתחתנת שוב הייתי עושה בדיוק את הכל אותו הדבר".
את השמחה העכירה פטירתו של אביה של אשכנזי, יוסי ז"ל, שבועיים אחרי החתונה מסרטן בכבד ובלבלב. הוא היה בן 70 במותו. "הוא הספיק לראות את הנכדה שלו ולראות אותי מתחתנת", היא אומרת. "זאת גם אחת הסיבות שהתחתנו מהר, כדי שיספיק לחתונה. אחרי החתונה ישבתי שבעה ולא יצאנו לירח דבש".
איפה הוא הכי חסר לך?
"היה לי מאוד קשה כשהוא נפטר. הוא עבד איתי בעסק, ובכלל אני מאוד דומה לו, הוא הרבה ממי שאני היום. גם בעלי תמך בו וסעד אותו עד יומו האחרון. אבא שלי מאוד אהב את אלי. בבן זוג אתה גם מחפש את אבא שלך, ובאמת אבא שלי היה איש חזק מאוד ודומיננטי וגם בעלי כזה, אני מניחה שזה לא במקרה. אני מתגעגעת אליו מאוד. כל שישי מדליקה נר ומתפללת בשבילו שיעלה יותר גבוה".
באחרונה עזבו אשכנזי וטביב את שכונת אפקה, השאירו מאחור את הזיכרונות הקשים ועברו לבית בכפר שמריהו. לעיצוב הבית אחראית אשכנזי, שקישטה בין היתר את הקירות בציורים פרי מכחולה. "אני ילדת טבע", היא אומרת. "גדלתי בחופים של בית ינאי עם טרקטורונים וגלשתי. הילדות שלי הייתה במושבים. המקום הטבעי שלי זה בכפר, יחפה עם ראסטות בשיער. אז כיף לי פה".
חודשיים בשנה שוהה טביב בחו"ל במסגרת עסקיו, ואשכנזי נשארת בבית הגדול עם בתה אניק. "זה קשה ויש ויתור מסוים, אבל אני גם נוסעת הרבה איתו ועם הילדה", אומרת אשכנזי. "זה מאוד דינמי, אבל אין ספק שלי ולאלי יש חיים מאוד לא שגרתיים. אנחנו אנשים שאוהבים מאוד את החופש ואת המרחב האישי, אבל יש לנו הרבה מן המשותף ואנחנו אוהבים מאוד גם את הביחד. אנחנו מדברים הרבה בטלפון, הוא יודע כל דבר וגם אני יודעת בכל רגע נתון איפה הוא נמצא".
זה פוטנציאל לקנאה, כל כך הרבה זמן בנפרד וכל כך הרבה נסיעות לחו"ל?
"אני בחורה מחוזרת והוא גבר מצליח שנשים אוהבות, ולמרות זאת יש בינינו אמון מלא. בגלל שאנחנו באים מאותו תחום, יש הבנה. אני לא משועממת דקה, אין לי זמן לנשום. אנחנו בסדר עם זה. ממש ביג האפי פמילי".
זה לא פשוט, שני אנשי קריירה בבית אחד, גדול ככל שיהיה.
"לשנינו יש קריירה אבל מאוד ברור של מי הקריירה הראשונה בבית. בכלל, מערכת היחסים שלנו לא מבוססת על משחקי כוח. שנינו מסתדרים מעולה, מעט מאוד רבים, מפרגנים לשני. קשה לי להגיד שאני מובילה עם אלי, אבל אני גם לא אדם מובל. אני כן מביאה את הפן הנשי שלי, של המון חום ומשפחתיות לקשר".
הוא מפרגן לך לעסק?
"אלי הוא הכי מפרגן שיש. פשוט זכיתי, ויש לי למה להשוות, כי הייתי במערכות יחסים לפני. טפו טפו טפו, אני לא צריכה לעבוד יום אחד בחיי, כי לא חסר לנו כלום, ולמרות זאת הוא מפרגן לעשייה שלי ומעריך אותי. הוא גם עושה כאן ויתור אישי, כי העסק שלי לא מקדם את אלי בשום דרך בפן הכלכלי והוא רק מפסיד בגללו זמן איתי. יש גברים שמעדיפים את הנשים שלהם בבית, אלי מעדיף שאני פשוט אהיה מאושרת".
אניק היא בתה של אשכנזי מבן זוגה הקודם, שעמו חיה שלוש שנים. גם לטביב שני ילדים בוגרים מנישואים קודמים, בני 26 ו-24. " אניק היא היצירה הכי מדהימה שלי", היא אומרת. "היא הקריירה הראשונה שלי, בוודאות. היא במקום הראשון, לפני הכל. כולם במשרד יודעים שלא קובעים לי פגישות החל מארבע, אז אני מניחה את העט והולכת לאסוף אותה מהגן, ולא משנה מה עומד על הפרק".
זה לא קשה לנהל ככה רשת חנויות אופנה?
"כשאתה יודע להאציל סמכויות בחברה, האנשים האלה יכולים לפנות לך את הזמן. זה עולה לי כמה מאות אלפים בשנה להביא מנהלים מוכשרים, אבל זה שווה כל שקל, כי אני משקיעה בבת שלי. בניתי מערכת שלמה שתתאים לאמהות שלי. למה מביאים ילדים לעולם אם לא כדי להשקיע בהם זמן?".
תארי את מערכת היחסים בינה לבין אלי.
"לאניק יש את האבא הביולוגי שלה, אבל היא רואה באלי אבא. הוא גידל אותה מגיל שנה וחצי. בכלל היא ילדה מאוד מושקעת".
מה זה אומר?
"היא שיקית, מתלבשת בעצמה ובוחרת לבדה את הבגדים. אנחנו עושות קניות ביחד, כי היא רואה אותי ורוצה להיות כמוני. הרי את זאת הדוגמה האישית לילד שלך, בכל דבר".
היית רוצה שהיא תמשיך את הדרך המקצועית?
"מאוד. הייתי רוצה שהיא תמשיך את העסק הגדול שהקמתי ותלמד לנהל אותו, לדעתי, זה הרבה יותר ממלא ומפרה מכל דוגמנות ועולם הזוהר. ואת זה אני אומרת בגלל הדרך שאני עשיתי".
בשנים האחרונות, הפתעת ענק, מתקרבת אשכנזי לדת: בין השאר היא לומדת תורה וקבלה, וממש בשבועות האחרונים התחילה גם ללמוד עם רב. "חשוב לי לחיות בשלום עם עצמי", היא אומרת. "תמיד הייתי בקשר ישיר עם הבפנים שלי ושאפתי להיות יותר מלומדת, יותר חכמה ואדם יותר טוב. כך שאני כל הזמן בעבודה אינסופית עם העצמי שלי. אבל מאז שהתחתנתי התקרבתי יותר לדת. אני שומרת על כשרות, לומדת וקוראת המון בתחום. אני אדם מאוד מאמין".
את שומרת שבת?
"אני מדליקה נרות ועושה קידוש, אבל לא ברמה של שומרת שבת. אלי בא מבית מסורתי, ושבת עבורנו היא מנוחה. אנחנו נחים עם המשפחה, אני מבשלת ארוחת ערב, דגים חריפים, מעמידה שולחן שבת. הבישולים זה תחום חדש עבורי, רק מאז שהתחתנו, אבל אני רוצה לתת את התחושה הזאת של הבית. רגע לפני כניסת השבת הכל שקט, אלי חוזר מבית הכנסת נותנים נשיקות שבת, מדליקים נרות שבת, הבת שלי שרה 'שלום עליכם' בשולחן. יש בזה משהו ערכי נעים. וביום כיפור, למשל, אני עושה חשבון נפש. מאוד חשוב לי שהילדה שלי תגדל על זה. זה משהו שתמיד עניין אותי, אבל מאז שהכרתי את אלי יש לי את השלווה להתעמק בזה יותר".
אשכנזי, ילדה טובה נתניה, פצחה בקריירת המשחק והדוגמנות שלה מיד אחרי הצבא. את תהילתה קנתה בסדרת הקאלט "חלומות נעורים", שם גילמה את קארין. בהמשך למדה משחק אצל יורם לוינשטיין, אבל כבר בגיל 26 נטשה את התחום כליל. "נורא נהניתי ממה שעשיתי והייתי טובה בזה, אבל באיזשהו מקום זה הפסיק לעשות לי טוב. החשיפה פשוט רוקנה אותי. הגעתי לשלב שהרגשתי ריקה והייתי חייבת להתמלא. אחרי סדרות שכיכבתי בהן, הנחיה, סרט ותפקידים נחשקים, לקחתי החלטה מאוד בוגרת, מודעת וקשה. סיימתי את כל הקשרים שלי עם הסוכנות והדפתי הצעות שהיו על הפרק, כי אין לזה סוף".
בדיעבד, איך את מפרשת את המשבר שנקלעת אליו?
"הייתי מאוד צעירה, עולם הזוהר מאוד משך ובלבל אותי, ולא היו לי הכלים הנכונים להתמודד עם הדברים ולהביא את מי שהייתי. היה פער עצום בין הפנים לחוץ, בין מה שבאמת הרגשתי ובין מה שהייתי צריכה לשדר. הגעתי למיצוי, ואז החלטתי ליצור את דנה אשכנזי מחדש".
כיום היא חולשת על שמונה חנויות "דנה אשכנזי" ברחבי הארץ. "למדתי לקרוא דוחות, מספרים, מאזנים, לבדוק את הפרטים הכי קטנים,? היא אומרת. "חדר העיצוב כאן במשרדים נמצא הכי רחוק ממני, למרות שכמובן שאני מעורבת ומכתיבה את הקולקציות ולא יוצא דגם לחנויות ללא אישורים שלי. אבל ברמת היומיום זאת העשייה שלי - החשבונות".
למה דווקא בתחום האופנה?
"אני באה מבית של אופנה, סבתא שלי מעצבת אופנה, אבא שלי בא מתחום הטקסטיל, זה התחום הכי נגיש לי בבית. אמנם לא למדתי עיצוב, אבל הקפתי את עצמי בצוות מומחה שיצר יחד איתי את המוצר דנה אשכנזי. אבל הרעיון היה בעיקר ליצור עסק, ליצור חברה, להרים מערך. זה מעבר לאופנה, למרות שאני אוהבת להתלבש יפה ולהלביש".
איך מתחילה בחורה בת 26 להרים לבדה עסק?
"לא היה לי הון עצמי, ופשוט התחלתי מאפס. התחלתי לקנות וליצור ממש בקטן, עשיתי קולקציות בקטן כדי לחוש את העולם הזה, ואז ניגשתי לבנק, הצגתי תוכנית עסקית ולקחתי הלוואה של מאה אלף שקל, לחנות הראשונה בבן יהודה. לא ידעתי מה המהות של תוכנית עסקית, אבל היה לי חזון מאוד ברור. התחלתי צעד אחרי צעד, וכיום אני מנהלת 30 עובדים ושמונה חנויות. הסיפוק הגדול שלי בסוף כל יום הוא מכך שאני נותנת פרנסה לאנשים בתקופה קשה שהרבה חברות בתחום הטקסטיל לא שורדות בה. זה חלק מהאידאולוגיה שלנו, כי הרבה יותר זול לייצר בסין או בטורקיה. אבל אני מייצרת בארץ, יש לי פה מתפרה, ומספקת עבודה לאנשים. פתחתי הבוקר עיתון, והכותרת הראשית מדברת על 170 אלף מובטלים, כך שאני גאה בעצמי".
יש לך תחרות לא פשוטה בענף.
"קהל היעד שלי ההוא נשים ממעמד סו ציו-אקונומי ממוצע ומעלה. נשים שמחפשות מוצר מיוחד. יש תחרות קשה של חברות שמביאות את אותו מוצר בזול, כך שחייבים לתת ערך מוסף בהדפסים ובבדים. אתה חייב להיות שונה, אחרת אין לך מקום. בשוק הזה אסור להיות בינוני, אחרת עוקפים אותך באותו רגע. קולקציית הסתיו שלנו, למשל, שיוצאת עכשיו לחנויות, הוצגה בכמה תערוכות בינלאומיות וזכתה לתגובות מצויינות ולהזמנות בארה"ב".
עשית גם טעויות בדרך?
"זאת חברה צעירה, בת שבע שנים, ועם הזמן למדתי לקחת החלטות שקולות ונטולות אגו, כי אם את טועה מדובר בהפסדים של כסף גדול. להרים היום חנות של דנה אשכנזי זה סיפור של חצי מיליון שקל. כשחקנית, למשל, קיבלתי 20 אלף דולר מצילומים, והייתי יודעת שנכנס לי 18 אלף דולר נקי לבנק. פה זה מערך שלם ומסובך, שגם מייצר מוצר וגם מוכר לצרכן הסופי, ולכן גם תראי אותי מתמקחת על מאה שקל בחשבון השיחות לחו?ל, כי מאה שקל לחודש כפול 30 מכשירים של החברה זה כבר עשרות אלפי שקלים בשנה. למדתי להקיף את עצמי בצוות מנוסה ומבין, אני משקיעה בכל המנהלים שמתחתי, כל אחד בתחומו, וזה מפנה לי זמן לראייה עסקית קדימה".
לא חשבת להצטרף לעסק של אלי?
"לא. לי יש את הבייבי שלי, ולו יש את שלו. אני כן מתייעצת עם אלי כי הוא מתעסק בתחום דומה בארצות הברית ויש לו המון ניסיון. אלו נושאי שיחה שמדוברים אצלנו בבית".
השאיפה, אומרת אשכנזי, היא השוק הבינלאומי. "בארץ אני מתכננת לפתוח עד 15 סניפים גג. אנחנו נערכים בשנתיים הקרובות לפתיחה של חמש חנויות עד 2014, אחר כך השאר, ואז אני מכסה את הארץ מצפון עד דרום. במקביל אני מחפשת לוקיישנים נבחרים במיאמי, בניו יורק, פריז, לונדון, אמסטרדם וברלין, וזה יקרה בקרוב. בנוסף יש איזה מהלך עסקי שאני מתכננת, רכישה של מותג גדול, השתלטות על רשת קיימת, אבל אני עדיין לא רוצה להרחיב בנושא. הגדרתי לעצמי יעד לשנתיים הקרובות, להרחיב את החברה ולהרחיב את המשפחה. בעזרת השם בשנתיים הקרובות יהיו לי עוד ילדים. אני רוצה שולחן שבת גדול. ואז יש לי עוד חזון קטן, וזה לחזור למשחק".
לחזור לשחק?
"אני עדיין לא מרגישה שסגרתי שם מעגל ולא אמרתי את המילה האחרונה בתחום. יש לי איזה קונספט ייחודי שאני עובדת עליו, אבל הוא ממש בחיתוליו. היום יש לי כלים להביא למסך משהו אחר, יותר עמוק, ואני רוצה לחזור גם כשחקנית וגם כמנחה. אבל זה לא הרגע, לא עכשיו. עוד קצת".
הציעו לך להשתתף בעונת הסלבס של "האח הגדול". זאת הייתה יכולה להיות הזדמנות טובה לחזור, לא?
"לא מעניינת אותי החשיפה הזאת, ואני גם לא יכולה לנטוש את העסק או את בעלי ובתי. אני מחפשת משהו עם יותר תוכן".
בינתיים את חוזרת כל יום הביתה עם סיפוק?
"אני חוזרת כל יום הביתה עם כאב ראש גדול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם