מס הבלו: החיים של ליאת
יום אחרי שהשחקנית, הדוגמנית וכוכבת הילדים ליאת בלו התגרשה, היא נכנסה לדיכאון עמוק, שממנו יצאה בצעדים איטיים. כשנחלצה מהאופל הסתובבה קצת עם הבמאי של "ברבור שחור". כשגם זה נגמר, חזרה לארץ כשהעתיד כולו לפניה. היום היא מתכננת את הקאמבק, נהנית משקט כלכלי, עובדת במסעדה של אחיה וחיה בזוגיות חמישה כוכבים עם היורש של אימפריית מלונות מקומית. אז מה רע?
מחמיא? מציק?
"המון דברים החמיאו לי, אבל לא ידעתי איך לאכול את זה. הייתי מאוד מבולבלת. זה נתן לי בוסט לאגו שמאוד הייתי צריכה. הרגשתי כזאת קטנה. כל החיזורים והטלפונים, אני יוצאת ומכרכרים סביבי, זה עשה את העבודה אבל זה הגיע מהמקום הלא נכון, הלא בריא".
הם רצו לנצל את המומנטום?
"לא, לא כולם. בכל זאת אני בחורה, יש לי אינטואיציות, אני יודעת מי רוצה מה. אני לא נאיבית. אם הדפתי או זרמתי זה לא העניין. הייתי צריכה את זה לנפש שלי, לביטחון שלי".
ואין מסז' טוב לאגו כמו ארוחת ערב, נרות ויין, עם אחד, דארן ארונופסקי (האיש שפרגן לנו עם "רקוויאם לחלום", "ברבור שחור") שבסופה צמח רומן קצר. זה קרה כשהבמאי היהודי הגיע לביקור פתק-בכותל-ברבוניות-אייטם-אצלפינס בארץ הקודש. אורי פפר ויעל גולדמן, חברים של בלו, ארגנו את המפגש. "זה היה שנה אחרי הגירושים. הם הכירו בינינו באותה ארוחה והתחיל איזה משהו. היה נחמד ונשארנו בקשר. בשלב מסוים אמרתי שאני חייבת לטוס לבד, עם עצמי, ללוס אנג'לס, יש לי משפחה שם, דירה שלי, שקט, והוא היה באל-איי, אז אמרנו שניפגש".
אבל לא היה "אז מה אתה עושה?" "ברבור שחור", "לא ראיתי".
"לא, ממש לא. קצת מסעדות, קצת בילויים, ובאיזשהו שלב הקסם נעלם. ברור שהיה לזה קסם. לשמוע ממנו 'ליאת, זה מאוד חשוב לי שתבואי לפרמיירה של 'ברבור שחור', מאוד', זה כיף. הלכתי בסוף. הגעתי אחרי השטיח האדום. זה לא היה קשור אלי ישירות, זה היה ערב או שניים אחרי שהכרנו, אז העדפתי להגיע אחרי כל הבלגן. היה מגניב. שמע, אמרתי לעצמי, אם אני מכירה את הבנאדם אני רוצה להכיר אותו באמת. הוא בנאדם מרתק ומקסים, אבל זה לא זה. הוא הגיע ממקום מסוים, אני ממקום אחר, באותו רגע היה עניין וגם מעבר לזה, אבל במבחן הזמן, המרחק, ההבדלים המנטליים, זה פשוט לא זה"
מה עם "תבוא לפה, תעשה סרט עם איבגי פעם בשנה"?
"לא, ממש לא".
ברבור שחור, ליאת בלו (28). היא לא מפה, ואת זה רואים במאית השנייה הראשונה. את זה גם ראו לפני שבע שנים ב'הדוגמניות', שם התפרסמה לראשונה. אחר כך דגמנה, פרצה באמת בסדרת הילדים "האי", גרפה פסטיגל אחד וחתמה בהופעה פושרת ב"רוקדים עם כוכבים" (תוכנית שגם כך מתחילה בטמפרטורת החדר ואז מידרדרת לאפס). בלו מסכמת עכשיו שנתיים בתהום, כולל מפגש פסגה עם התחתית. עוד לפני שנכנסה לחופה - לפני שלוש שנים בדיוק, עם המפיק ארז דן - משהו לא תקתק, לא הרגיש נכון. הם הכירו זה את זו כמה שנים קודם לכן, כשדן הפיק את הריאליטי "היורש", בלו השתתפה כנערת הקסמים של אורי גלר, דן נתפס.
קצת אחרי שהתחתנו, הסדקים הפכו משמעותיים. "ההתעסקות הזו בתעשייה, גם בחוץ וגם בבית, הייתה לי נורא קשה", היא מספרת. "היה לי קשה לקבל את זה שמשהו נעצר לי בקריירה ואני צריכה להתעסק בזה גם בבית. זה חירפן אותי. לא היה לי מקום מפלט. זה היה גם בבית וגם בחוץ. זה היה לחטוף את הדיכאון מזה שאין לי אודישנים ואני יושבת בבית, וגם להגיע הביתה ולשמוע שיש הפקות בחוץ. לקחו את זה ולקחו את זה ואיך אני לא שם. לא הייתה הפרדה בין זה לבין החיים שלנו".
ידעת במה הוא עוסק.
"ברור, אבל מגיע איזה שלב שאתה בהכנות קדחתניות ואתה כבר לא יכול לצאת החוצה. לא יכול להתחרט. מצד אחד, הייתי לכל אורך התהליך ברגשות מעורבים, מצד שני, בקטע של 'איזה כיף, אני מתחתנת'. אמרתי לעצמי 'את הכי רוצה, אבל הפאזל לא שלם'. זו הרגשה מעומעמת, משהו שבדיעבד, אחרי הרבה חפירות, אני יכולה לנתח אותו. באותו רגע לא יכולתי להגיד 'זה לא עובד לי'".
ולכן בכל זאת התחתנת.
"תראה, הגעתי מבית שמשפחה ונישואים זה ערך עליון. לא ידעתי מה נכון לי ומה מתאים לי כשנכנסתי לנישואים. הגענו למצב שאמרנו 'זה לא עובד'. אני לא מספקת את הצרכים שלו, והוא לא מספק את הצרכים שלי. נהיה פער מאוד גדול והמון תסכול בגלל זה. המון עצב. זה הגיע למצב שנהיינו חברים טובים מאוד, שותפים לדירה, לא בעל ואישה. הסתכלתי על עצמי בגיל 26 וחשבתי, זה לא החיים שרציתי. הוא אמר לעצמו אותו דבר. הוא לא רצה זוגיות כזו, שותפה לדירה. הוא רצה אישה, אני רציתי בעל. זוגיות. אני לא יכולה להגיד עליו מילה רעה, פשוט סבלנו מחוסר התאמה מטורף".
ולמרות זאת מיאנה להתגרש. "פחדתי לאכזב את המשפחה", היא מספרת ודומעת. "הנה עולה לי", היא מתנצלת. "לא פחדתי שההורים שלי לא יתמכו בי. חס וחלילה. זו ההרגשה שאכזבתי אותם ואכזבתי את עצמי. אני לא התחתנתי בשביל להתגרש. ארז עשה טובה גדולה לשנינו. הוא אמר לי 'את מפחדת. את לא קמה ועושה את זה כי את מפחדת. את מתה להתגרש. אני חושב שאנחנו צריכים להתגרש'. זה הגיע למקום שלא הייתה לי ברירה. לא הייתה לי את האופציה, זה הגיע למקום שאמרתי, 'או-קיי, נלך לטיפול ונשקם את זה'. אמרתי לעצמי שאני מוכנה להיות בנישואים שאני לא מאושרת בהם, העיקר לא להתגרש. אני לא מפרקת בית. ואז זה הגיע למצב שלא הייתה לי ברירה".
הוא אמר לך "זהו, אני לא מוכן יותר?"
"גם. היו שם המון סערות רגשות. יצאו ממני דברים שלא ידעתי שקיימים בכלל. כעסתי נורא. המון כעס. גירושים זה משהו שצריך להרוג אותך. אי אפשר להמשיך לחיות אחרי הדבר הזה. היום אני יכולה להגיד שזו המתנה הכי גדולה שקיבלתי".
גם קריירה בפסק זמן לא מוסבר, גם זוגיות מקרטעת - העגלה של בלו צברה תאוצה במדרון. מכאן, היא מספרת בגילוי לב, נכנסה לדיכאון עמוק, כשהנפשי משליך מיד על הפיזי, ומתדרדר עוד ועוד. "הייתי בתקופה נוראית. אני מדברת איתך על טיפולים, פסיכיאטר. זה הכל הגיע לי ביחד. פתאום בום מוחלט. אתה בבית ואין לך במה להתעסק, אז אתה מתרכז בשני דברים שאין לך - קריירה וזוגיות. אתה חופר וחופר וחופר. ואללה, הייתי ימים שלמים במיטה, לא יוצאת. דיכאון, כדורים. הכל מהכל".
מי הרים אותך מזה?
"ההורים שלי, אחי, גיסתי, חברה טובה - הם פשוט הרימו אותי, לאט לאט, כל יום עוד קצת. עוד טיפה. 'היום תאכלי קצת. אז לא תסיימי. מחר תנסי לסיים מהצלחת, מחר תנסי לישון קצת'. תקופה קשה. מאוד. זה חוסר שביעות רצון גם מהנישואים וגם מהקריירה. זה שניהם ביחד. הכל קרס לי. אחרי כל כך הרבה שנים של השקעה בשניהם אני מוצאת את עצמי לבד, בלי כלום ביד, בלי כלום".
החליטו להיפרד, הגיעו לרבנות, כולל הירידה המפורסמת במדרגות, אבל אצל בלו היום שאחרי שבר לגמרי את מה שעוד נשאר. "זה לקום למחרת בבית שלנו, כשהוא לא גר בו יותר, לא ישן איתי. הוא רק חוזר מדי פעם לקחת דברים, ואני דואגת לא להיות בבית. לא יכולתי לראות אותו. המזל שלי הוא שהייתה לי חממה. אח שלי נתן לי לגור בדירה שלו. היה לי את השקט שלי. ירדתי למסעדה, ספגתי אנשים מדי פעם. אתה יודע, אנשים היו רואים אותי ואת הגרוש שלי מהצד ואומרים 'וואו, איזו אהבה'. קל לשפוט, אבל אף אחד לא יכול לדעת מה קורה בין בני זוג".
ליאת בלו היא דור ראשון לריאליטי. עוד מהתקופה ההיא, כשהחלום הטלוויזיוני היה מתוק, בועתי, מבטיח. אתה מגיע מקריית גת ויוצא היישר לאולפן עם אביב גפן. אם לא זמר, לפחות יצאת כוכב. אחרי רבע שעה, במרוץ נגד השכחה, תצטרך להשאיר את הראש מחוץ למי האפסיים. להישאר מפורסם.
לרבים זה הצליח. לרוב לא. לבלו (שמיוצגת היום על ידי אירית מילר בשיתוף יואב גרוס וניהול פלוס) הייתה מטרה: לשחק. בצעירותה שיחקה ב"השכנים של צ'יץ". בבגרותה רצתה להמשיך, להשתחל לעשייה. ואז הגיעה "הדוגמניות". הטלוויזיה הושיטה יד מפתה ואמרה בואי.
"לא ידעתי למה אני נכנסת", היא מודה. "זו הייתה העונה הראשונה. נראה לך שאם הייתי יודעת במה מדובר הייתי נכנסת? אין חיה כזאת. לא רציתי לצאת משם דוגמנית, רציתי להתחיל לשחק. אמרתי 'או-קיי', מהדלת הראשית נורא קשה להיכנס למשחק, אני אכנס מהחלון. זה גם עבד וגם הערים קשיים. אין מה לעשות, יש סטיגמה לדוגמניות. כמו שזה פתח לי דלת לעולם מסוים, זה היה בשבילי סיוט. אלה שהגיעו ל'דוגמניות' רצו להיות מפורסמות. אותי זה לא עניין. אותי עניין משחק. האינטראקציה עם הבנות הייתה קשה מאוד. אני בנאדם זורם, הכל בא לי טוב, אבל היה שם סיר לחץ כזה. גם היו איתי בנות שהן לא...".
העיפרון הכי מחודד.
"בדיוק. מצאתי את עצמי במצבים שאני לא רגילה אליהם. זה חרות לי בזיכרון. אבל חוץ מזה, זה פתח לי את הדלת. אני לא מתחסדת, הכל בסדר".
"הדוגמניות" פתחה דלת, אבל מיהרה לסגור בחזרה. מיד אחרי התוכנית, שבה הגיעה למקום השני, דגמנה בלו לכמה מותגים (דיזל, גו אנדר, יופ), הנחתה ב"Y בעשר" ונשלחה לאודישנים. כבר בכניסה ל'האי', סדרת הילדים המצליחה, המלהקים עיקמו אף. שמונה פעמים סחבו את בלו לאודישנים, כדי לבדוק, אולי במקום פליטת ריאליטי יקבלו פתאום שחקנית בקאמרי. "גיורא חמיצר, יוצר הסדרה, אמר לי לא פעם ולא פעמיים 'וואללה, הפתעת אותי. כל הכבוד'", היא נזכרת. "גם היום לא כולם ייתנו לי הזדמנות, כי יש עלי דעה קדומה. או-קיי, אני בסוף אקבל הזדמנות".
שלוש עונות, "שחקנית השנה של הילדים", פסטיגל אחד שהגיע בעקבותיו-בלו הייתה שקועה עד צוואר בערוץ הילדים. אבל אז, עם תום התוכנית, דפקה פירואט אחד מיותר. בלו הלכה לרקוד עם כוכבים. "זו הייתה טעות", היא מודה. "זה היה מהלך לא נכון בשבילי להיכנס לעוד ריאליטי. לא הייתי מספיק בשלה ולא הבנתי מה קורה איתי כדי להגיד 'חבר'ה, זה לא מתאים לי'. אם אתה לא סומך על מי שמנהל אותך, אתה עוד יותר אבוד. בזמן אמת משהו לא עבד. הרגשתי שאני עושה טעות".
"אחרי 'רוקדים'", היא מסכמת בעצבות, "הכל כבה. לפני כן היה פסטיגל, 'רוקדים עם כוכבים', הייתי ב'חשופים', 'עץ לימון' של ערן ריקליס. כל פעם שאני חושבת על התקופה הזו, יש בי לחץ שאני לא יודעת להסביר אותו. הייתי עסוקה בלהוכיח משהו, שאני לא רק דוגמנית, שאני שחקנית טובה. טיפסתי וטיפסתי ופתאום אחרי 'רוקדים' קיבלתי מין בום של ריק גדול. חלל. אין עבודה, אין אודישנים. שאלתי איפה טעיתי".
איפה טעית באמת?
"זה לא משהו שאני יכולה לשים עליו אצבע. ב'האי' עשיתי עבודה מצוינת. ברור שמאז יש התקדמות, עברתי אצל יורם לווינשטיין. הפסקתי כשהתגרשתי, באמצע הלימודים. קיבלתי ממנו המון. מצד שני, יורם אמר לי 'ליאת, אני לא יודע אם את מפסידה. את בשלה'. מה שלמדתי אצלו נותן לי כלים להמשך. מעבר לזה, למדתי בצילומי האמת הכי הרבה. בכל מקרה, אני את הקילומטראז? שלי בריאליטי עשיתי. סיימתי, תודה רבה. זה לא זה,.
על החברים ב"האי" היא מסתכלת, לא מחמיצה פנים. חברה טובה של יון תומרקין, אפרת בן יעקב.
עוז זהבי?
"לא. יש אנשים שיש לך יותר כימיה איתם ויש אנשים שפחות. אין משהו מיוחד, פשוט לא".
יש תחושת החמצה מול ההצלחה של יון?
"לא. אין שום החמצה, יש לי אליו הרבה פרגון. הוא גם במקום אחר בחיים. חוץ מזה, אתה רואה עוד מישהי מ'האי' שפרצה"?
יעל גרובגלס?
"היא עדיין לא במקום שהיא מאחלת לעצמה להיות, ואני מאחלת לה להגיע לשם".
סיימתם שלוש עונות, לאן הלכתם?
"הכל תלוי במי שמכוון אותך. רציתי להמשיך אבל הרגשתי שזה לא מספיק לי. לא רציתי להישאר בנישת הילדים. אני היום במקום שאני לא רוצה כל תפקיד, בכל מחיר. בגלל שיש לי עבודה במסעדה, את השקט הכלכלי, יש לי את האופציה לא לעשות כל דבר שמציעים לי. אני לא רעבה ללחם".
טפו-טפו-טפו, ממש לא. בלו מנהלת אירועים במסעדת "סיטארה" במתחם סי אנד סאן, שבבעלות אחיה הגדול, הראל. "בלו גרופ", כך זה נקרא, היא אימפריה של ממש. שלושה חופים גדולים, מסעדה שנייה שתיפתח במתחם שרונה ובעיקר עסק משפחתי. לא רק עסק, גם דבק לבלו-פאמילי, שני הורים, בן ובת. כבר שנה היא במסעדה, נושקת לים, בוקר וערב. כשהיא לא במסעדה, במשרד. לכאן, דירת אחיה שבמתחם, הגיעה אחרי הגירושים הקשים. כולם הקיפו, נתנו יד. זו רק המשפחה, היא חוזרת שוב ושוב ומתנצלת, "אתה שומע את זה הרבה".
אבל אצל בלו הסיפור שונה לגמרי. היא ברזילאית. שם נולדה. בגיל כמה שבועות הובאה לארץ על ידי עובדת סוציאלית ואומצה. עד היום, היא מספרת, לא בדקה כיצד בדיוק הובאה, באילו נסיבות. אפילו את ההצעה שקיבלה ממפיק מוכר לסרט תיעודי, שבמסגרתו תחזור לברזיל ותתור אחר משפחתה - דחתה בתוקף. "זה לא מעניין אותי", היא אומרת. "באמת, אני לא אעשה את זה. הדבר היחיד שמעניין אותי זה לראות זוג שעובר תהליך אימוץ, או להיות עם מישהו שפותח את התיק שלו. מעניין אותי לראות את התגובות, לראות, אולי זה יעשה לי משהו. כרגע זה לא משהו שמדבר אלי, זה לא עושה לי כלום, לא נוגע בי בכלל. שנות אור ממני".
זו הדחקה?
"ממש לא. מהסיבה הפשוטה שגדלתי בבית כל כך חם ואוהב. זה לא משהו שהיה מוסתר. לא הייתה דרמה. הכל היה גלוי ופתוח. אין פה תיבה שאני רוצה לפתוח ולהגיד 'וואו, אני מסוקרנת'. או-קיי, אז אני מאומצת. אין הבדל בין ההורים שלי לבין מי שילדה אותי. ההורים שלי, אם אני אתחיל לדבר עליהם, אני אתחיל לבכות".
ידעת מגיל קטן?
"כן, אין פה סרט טורקי. אין 'הושיבו אותי על הספה, סיפרו לי שאני מאומצת, ברחתי מהבית'. נכון , זה הדבר האולטימטיבי לספר, אבל לא קרה. אני לא זוכרת שהושיבו אותי וסיפרו לי. כנראה שפשוט טפטפו לי את זה כל הזמן. גדלתי לתוך זה. זה מה שאני יודעת. הכל תלוי בהורים, באיך מעבירים לך את זה. אני יכולה לפתוח את התיק. אי אפשר לדעת אם מי שילדה אותי או מי שעזר לה ללדת אותי, בחיים, או אם הם בכלל מעוניינים לפגוש אותי. זה לא משהו שביררתי. אני מניחה שאם וכאשר נושא הילדים יעלה על הפרק, אני אעשה את הבדיקות, כי אני לא סגורה על הרקע שלי. אבל אני לא מבינה בזה".
בלו, וזה פספוס אקטואלי במיוחד, הייתה בדרך לתפקיד הכי כפוי טובה בישראל: תקווה אולימפית. מגיל חמש התאמנה. מתעמלת קרקע חרוצה, הישגית. השיא הגיע בגיל 16, אז זכתה באליפות ישראל. "הייתי תותחית", היא מספרת בגאווה וממהרת להדוף את התקוות הגנוזות. "זה מורכב. זה לא להיות בלם או חלוץ כל החיים שלך. כל שנה אתה עולה בדרגה. אני לא מסתכלת ואומרת 'הייתי יכולה להיות שם'. הגעתי לדרגות הקושי האלה, אבל בארץ מעט מאוד מתעמלות מכשירים נסעו לאולימפיאדה".
אז למה אנחנו כאלה כישלונות?
"כי אתה לא יכול לבקש את הרמה הכי גבוהה ולא לספק את האמצעים. אתה רוצה מאמנים טובים? תשלם. מתעמלות טובות? תן מקומות טובים להתאמן בהם, משטחים נכונים, ציוד נכון. ההורים שלי השקיעו המון כסף בסיפור הזה. אמא שלי הייתה לוקחת אותי לפעמים פעמיים ביום לאימונים. לי היו מאמנים תותחים, אבל בשלב מסוים הם עזבו, כי הם לא קיבלו את התנאים הנכונים. כמה ימים אחרי האוליפיאדה ראיתי פה את אלכס שטילוב, התרגשתי. איזה גבר, תותח. חבל לי שנכנסים ככה בספורטאים שלנו, במקום לפרגן, במקום להגיד 'ואללה, הלכת, התאבדת על זה, נפלת, אבל עשית'. נורא כואב לשמוע את הדברים האלה. זה נורא בעיני. קשה לי עם זה ששופטים את הספורטאים ככה. אתה יכול להיות הפרשן הכי גדול בעולם, אתה לא עומד שם - סתום ת'פה".
כשהייתה בת 17 נגוזה התקווה האולימפית, כשבלו התרסקה במהלך אימון ונחבלה קשות. "מההתרסקות הזו באו לי פחדים. זו הייתה התרסקות קשה. יש לי את הגמישות עד היום, אבל יש לי שם משהו לא טוב".
את הקריירה הצבאית שלה קטע גידול שפיר בעמוד השדרה. קצת לפני הבקו"ם בלו הרגישה כאבי ראש, צוואר. "תוך שבוע נותחתי ודי. עד היום אני מתמודדת עם ההשלכות של הניתוח הזה. יש לי פגיעה בעצבים, אין לי תחושה מלאה בשלוש אצבעות. זה כאילו תמיד יש לי שם קצת נמלים. כאבי ראש, השרירים שלי נתפסים מאוד מהר. הרגליים נרדמות הרבה. בכל מקרה, אני לא מסתכלת אחורה. אתה אומר לי להיות מתעמלת אולימפית או שחקנית? משחק ביג טיים".
היית גורפת קמפיינים.
"כן, אבל אם לא הייתי מפסיקה להתעמל היה לי גוף של בריון. היום אתה רואה אותי קטנה, פטיט, רזה. אז היה לי גוף של בריון. הייתי חיה. באמת".
הלב, תודה ששאלתם, פועם יופי. כלומר חזר לפעום. מאז שהכירה את נדב פתאל, הבן של, נצר לבעלי רשת המלונות. הם נפגשו במסיבה שהפיק אחיה של בלו, "קלאב מד, ארבעה ימים של פנאן, מטוס פרטי, 200 איש, מובחרים אחד אחד, מפה לאוזן".
סוגרים שנה?
"כן, עוד מעט שנה. כיף לנו, אני אוהבת אותו, זה כבר במקום יותר טוב. עד שהבנתי מה אני רוצה מגבר, הבנתי שאין אחד כזה ואני צריכה להתפשר. תפסתי את עצמי נכנסת למשהו שאני לא רוצה להיכנס אליו, משהו שלא מתאים לי, ואז אמרתי סטופ. אני עוצרת. נדב הגיע והכל הרגיש לי מאוד נכון".
היא גרה איתו בהרצליה, בודקת הלאה. רוצה משחק - טלוויזיה, קולנוע, אולי תאטרון. כבר עכשיו היא בתהליכים מתקדמים לכמה תפקידים מעניינים. אבל בעדינות, לא בלחץ. יש גיבוי, עבודה יציבה, עם רקע כחול גלי. "אני חיה את החלום שלי כרגע", היא אומרת. "זה שקט נפשי. טוב לי עם עצמי. אני יודעת מה אני רוצה וגם אני מבינה שיש דרך וצריך סבלנות לכל דבר. מצד אחד, עבודה, שקט בבית, מצד שני, יש לי מטרה וחלום שזה משחק. גם זה יגיע".
כל עוד את רואה את הים, מצבך טוב.
"אני לא יכולה להסביר לך כמה. לפעמים אנחנו נעצרים פה רגע, תוך כדי עבודה, ואומרים לעצמנו 'יבוא יום שבו אני כבר לא אעצור מול הנוף הזה?'. לא יקרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם