ביג מאמא: מעיין חודדה פותחת את הפה
חודשיים וחצי אחרי שהביאה לעולם בן זכר, מעיין חודדה רגועה מתמיד. בראיון נינוח ומיושב דעת היא מספרת ל"רייטינג" על חיבתה הגדולה לספרות יפה ולסדרות דוקו מזרח אירופיות, משגרת מסרי פיוס לשלל מקטרגיה ומשאירה את רוב זכות הדיבור לבעלה היקר. סתם נו, הכי להפך
מה את מעדיפה?
"רק שלי".
טוב, אז נעשה ראיון זוגי בדגש עלייך.
"יופי. אל תדאג, למוטי זה לא מפריע".
מוטי: "נכון. אני מעדיף שמעיין תדבר, ואם יש לי משהו לומר אני אגיד".
מעיין:"סבבה, אבל תשאל אותי קודם, מוטי. אל תתפרץ לדברים שלי".
מוטי: "טוב".
מעיין: "יאללה, בוא נתחיל".
**
"לידה יוסי ועינב בובליל נראים כמו אצולה". "בושה לעם ישראל". "ברוך שפטרנו מעונשה של זו". "תת רמה". "זה הפרצוף של כולנו". לא קל לסנן את הטוקבקים הראויים לדפוס מבין האלפים שהתפרסמו בפורטלי הרשת השונים עם הדחתה של מעיין חודדה מבית "האח הגדול" לפני יותר מחצי שנה. חלק ניכר מהם כללו עלבונות יצירתיים במיוחד, נבואות קודרות באשר לעתיד היורש שחודדה נשאה אז ברחמה, ניחומים כנים לבעלה מוטי על כך שבחר לחיות איתה את חייו ורקוויאמים זועמים שמבכים את התרבות הישראלית המתנוונת.
אחר כך הגיעו גם אבירי טוהר המידות (מטעם עצמם) שפתחו פה, נציב תלונות הציבור של ערוץ 2 (שמצא את עצמו מתנצל ותוקף בו בזמן), שדרני רדיו ציניקנים (שי ודרור) או סתם גרועים (דידי הררי) שעשו צחוק מהחודדה ומהפה הגדול שלה, ואלפים שכילו את זמנם בשיחות ברזייה רוויות יצרים.
בשבועיים בלבד - משך שהותה בווילת הפלסטיק והתככים של קופרמן הפקות - הצליחה חודדה לריב עם רוב דיירי הבית, להמציא כמה קללות חדשות (בעברית ובמרוקאית) ואף לשפוך כוס מים על אלין "שקית חלב" לוי.
אזכור שמה של לוי, באופן ספציפי, גורם לנחיריה של חודדה להתנפח באופן מאיים למדי גם היום, אבל היא בהחלט לא היחידה שמעלה בה תגובה כזאת: לחודדה עוד יש כמה וכמה חשבונות לסגור, ואף על פי שהיא טורחת להצהיר שוב ושוב כי החוויה והזמן שעבר מאז הדחתה שינו אותה, ניתן לזהות בנקל שהחודדה היא אותה חודדה כמו שהים הוא אותו הים - והים הזה סוער. מה זה סוער? טייפון. והטייפון הזה עדיין מבסוט עכשיו עד הגג מתשומת הלב התקשורתית סביבו: "תגיד, ראית את הכתבה שעשו עלינו ב'זמן חיפה'? כתבו על זה גם ב-nrg והיו שם איזה מיליון תגובות".
הרבה מהן מרושעות למדי.
"לי לא אכפת, אני אוהבת גם את המרושעות".
מוטי: "כל פרסום הוא פרסום טוב, ואת זה לא אני אמרתי".
מעיין: "עובדה שכל האנשים האלה מקדישים מהזמן שלהם לכתוב תגובות. עובדה. אין פרסום רע".
בכל זאת, עברו כבר שמונה חודשים מאז הרומן הקצר שלכם עם הטלוויזיה. אתם עדיין מרגישים סלבים?
"אני אף פעם לא הרגשתי סלבית. תמיד נשארתי אותה מעיין, חלק מהעם".
עדיין עוצרים אותך ברחוב?
"בטח. בוא נגיד את זה ככה: אתה לא יכול להסתובב איתי בקניון. זה בלתי אפשרי. היינו לא מזמן באילת, וגם שם היה טירוף רציני. לא עזבו אותנו לרגע, זה בכלל לא ייאמן. וכמה אהבה שאני
מה התגובה הכי פופולרית מאנשים שפוגשים אותך ברחוב?
"'שיחקת אותה מעיין, את גדולה מהחיים'. מוטי, אתה מרעיש מאחורה עם הילד. תשתוק קצת, טוב? אנחנו בראיון. יוני, אתה איתי?".
איתך.
"אז אני שומעת גם עוד תגובות, דברים כמו 'אם היית נשארת, היית מגיעה לסוף' ו'אם היית קצת מאופקת, היית נשארת ומנצחת'".
ויש גם תגובות פחות נחמדות, לפעמים, או שאת זה הם משאירים לטוקבקים?
"האמת היא שפעם, כשהלכנו לקנות דברים לתינוק, ניגש אליי מישהו בחנות ואמר לי 'עשית את הפדיחה של החיים שלך'. אמרתי לו 'מה אתה אומר? איזה יופי. אני ממש אוהבת אנשים טיפשים כמוך, שלא מסוגלים לראות את כל התמונה ורואים רק את מה שבא להם לראות. אני לא מצפה שאנשים צרי אופקים כמוך יבינו את הסיטואציה שהייתי בה'".
נעלבת?
"זה קצת צבט לי, כי הוא נראה לי בנאדם עלוב כזה, ומי הוא בכלל שיבוא ויאמר לי את הדברים האלה? הוא היה בכלל בתוך הבית הזה? הוא בכלל לא היה מתקבל לבית 'האח הגדול'. הוא בנאדם מסכן שרק מעביר ביקורת וממורמר כל הזמן. גם הטוקבקים הרעים קצת צובטים לי, לפעמים, אבל אני יודעת מי אני ומה אני, אז אני משתדלת לא לקחת ללב".
שני כלבים חמודים ונרגשים למדי מקבלים את פנינו כשאנחנו נכנסים בשערי בית משפחת חודדה בקריית טבעון. אחריהם מופיעה החודדה בכבודה ובעצמה, קורנת ומאופרת למשעי. קצת קשה להאמין שדווקא בעיירה הצפונית, הירוקה והמנומנמת הזאת קבעו בני הזוג חודדה את משכנם - אבל זה הבית, אין מה לעשות. כיום הם גרים בדירה שמתחת לבית הוריו של מוטי, וכשאנחנו נכנסים לבית מעיין אצה לחדר השני כדי להביא את יורש העצר - ניב, בן החודשיים וחצי.
"הייתה לידה קלה, אבל הוא נולד שבועיים לפני הזמן והיה צריך לבלות קצת זמן בפגייה", היא מספרת לנו, וממשיכה להסביר איך הלידה שינתה אותה. "זו מהות החיים. זה לא כל ההבל וההבלים שמעסיקים אותנו בדרך כלל. אחרי שילדתי הבנתי את זה".
את הראיון אנחנו מנהלים בחוץ כדי שהמעשנים יוכלו לעשן. מוטי הוא שמופקד על העולל המנמנם בעגלה, במרחק של כמה צעדים מאיתנו. מערכת היחסים ביניהם דומה לזו שהכרנו באמצעות שהותם בבית "האח הגדול": מעיין רושפת ומתרגזת, ומוטי עומד מהצד ומנסה, לשווא, להרגיע אותה. הם הכירו כשמעיין (לשעבר בוזגלו) בת ה-15 תפסה טרמפים ועלתה על הטרמפ הנכון - זה של מוטי חודדה, עובד בנמל חיפה, שמבוגר ממנה בעשר שנים.
היום חודדה עדיין עובד בנמל "מה, נמל עוזבים?") ומעיין בבית עם הילד. את סצנות הקנאה שהובילו להדחתה מבית "האח" היא מיתנה עם הזמן. "היום אני הרבה פחות קנאית", היא אומרת, "יש את כל הילדות האלה, שבאות למוטי ואומרות לו כמה הן מעריצות אותו, אבל זה לא מאיים עליי בכלל. אני עדיין לא אתן לו לטוס לחו”ל לבד או ללכת לאיזושהי הפלגה או משהו, אבל מאוד התמתנתי בקטע הזה ואני לוקחת דברים בפרופורציות".
מתונה או לא, את הראיון הזה היא מפסיקה מפעם לפעם כדי לגעור בבעלה על כך שהחליט לתרום כמה מילים משלו. מבחינתה הראיון עוסק במעיין חודדה ובמעיין חודדה בלבד. מוטי? שיישב בשקט. נושא האנשים שתקפו את התנהגותה בבית "האח הגדול" מעסיק אותה במיוחד. בהם נמצאת גם אחותה, שהביעה את מבוכתה ואת זעזועה הכללי באופן פומבי, בראיון ל-mako, כשחודדה עוד הייתה בין כותלי הבית. "זה אחד הדברים שהכי ריסקו אותי", היא אומרת, "מי ביקר אותי לפני זה? מנחם בן, שאכל טריפ מקולקל בהודו ולא יודע על מה הוא מדבר? דודי מליץ, שהיה ילד כאפות פה בטבעון ואף אחד לא ספר אותו?".
מליץ אמר עלייך כמה דברים נוקבים במיוחד.
"נכון. הוא אמר על הבן שלי שהוא גור בהמות. מי בכלל אומר דברים כאלה?".
מוטי: "אני יצאתי רחמן בן רחמן על זה שלא הגשתי נגדו תביעה על הדברים האלה".
מעיין: "מוטי, חכה רגע. זה בכלל לא לרמה שלנו לענות לבנאדם שאומר שיש לי בבטן גור בהמות. הוא גם אמר שיש לי איי.קיו של מדף באיקאה, אבל מדובר בבנאדם שחזר לבמה וקיבל עוד כמה דקות תהילה בזכות בחורה שיש לה איי.קיו של מדף באיקאה - אז מי במצב יותר גרוע? אם אני המדף, הוא אפילו לא בורג. היו הרבה שקידמו את עצמם דרכי, כמו דידי הררי, למשל. הוא קידם את התוכנית שלו דרכי כשהביא כל מיני אנשים שיחקו אותי ויתחזו לי בשידור. רק שטויות מדברים שם".
מוטי: "כל המדינה אוהבת את השטויות האלה שלו, אבל הוא קשור למשפחה של ג'י אז אני לא באמת הייתי מופתע".
מעיין: "זו תוכנית של טיפשים, של מפגרים. לא נפגעתי מזה".
אבל מאחותך כן נפגעת.
"מאוד נפגעתי, כי תמיד היה בינינו קשר עמוק ומדהים. כשיצאתי מבית 'האח הגדול' אמרתי לעצמי 'לא נורא, מיכל תקבל אותי’. הייתי בטוחה שהיא ממש מחכה לראות אותי, ואז הבנתי שהיא אמרה עליי את הדברים האלה כשהייתי בבית וזה הרס אותי".
איך אתן היום?
"סלחתי לה. לא שכחתי, אבל סלחתי לה. היא עדיין אחותי, אבל אנחנו מתראות פחות מאשר בעבר. הקשר לא חזר להיות מה שהוא היה. תראה, כשיצאתי מבית 'האח' הייתי קבורה, עם הראש ברצפה, ואז התחילו להגיע טלפונים מכל הארץ, אנשים שהתקשרו לתמוך ולעודד. לכל האנשים הזרים האלה אכפת ממני, אבל אחותי - שהיא הדם שלי - לא הייתה שם בשבילי. אפילו אח של דודו טופז עמד לצדו כשהמשטרה עצרה אותו, למרות מה שהוא עשה. אחיו לא הצדיק אותו אבל כן עמד לצדו. ואחותי? עשו עליי לינץ' והיא לקחה בו חלק. לא ציפיתי שהיא תצדיק אותי, אבל ציפיתי שהיא תהיה שם בשבילי. היא הרגישה נבוכה בשם המשפחה, אבל לא עצרה לחשוב איך אני מרגישה".
מוטי: "אנחנו מדברים על אחותה יותר מדי. גם אני הרגשתי נבוך מהדברים שמעיין עשתה, אבל הלכתי ופתחתי את זה? לא, עמדתי לצדה של אשתי".
מעיין: "מוטי, רגע. תשמע, דודו טופז שלח אנשים לרצוח, ואח שלו עמד איתן ותמך בו. בתור בנאדם, ולמרות כל מה שהוא עשה אני חושבת שהמוות של דודו זו אבדה גדולה לעם ישראל. אני לא שוכחת לו את ה-40 שנה שהוא עשה רק טוב לאנשים. הוא נזקק לעזרה, לא הגישו לו, והתוצאות היו בשטח. אני מזדהה עם זה: גם אני נזקקתי לעזרה והפנו לי את הגב".
את לא מרגישה שזו קצת בריחה מאחריות לומר כזה דבר?
"אני לא מצדיקה את מה שעשיתי. אני עומדת מאחורי כל דבר שאמרתי בבית 'האח'. שים אותי שם שוב באותה סיטואציה, ואני אגיד את אותו הדבר. הדבר היחיד שהייתי משנה זה את זה: ברגע שהייתי מבינה שמצמידים למוטי את אלין, הייתי לוקחת את המזוודה שלי והולכת הביתה. זו הטעות היחידה שעשיתי בבית הזה. הרגשתי שבגדו בי".
בראיונות שנתת כשיצאת מהבית קישרת בין ההתנהגות שלך ובין ההריון והשתוללות ההורמונים שקשורה בו.
"לא נכון בכלל. זה היה משהו שאמרתי ש...".
מוטי: "רגע, לי יש מה לומר. אני חוש...".
מעיין: "מוטי, מוטי, רגע... תשתוק רגע. הוא שאל אותי".
מוטי: "לא, מעיין, יש לי מה לומר".
מעיין: "אבל הוא שאל אותי!".
מוטי: "את תיתני לי לדבר. כמה כסף עשה קופרמן מהמים שמעיין שפכה על אלין? מה, היא דקרה מישהו? הנה, שפוך עליי מים. זה כזה נורא?".
מעיין: "איזה סיפור היא עשתה מזה, כאילו זרקתי עליה חומצה. אלין היא הרי אוטיסטית, היא בחורה מסכנה".
מוטי: "לי הפריעו יותר הקללות של מעיין. המים האלה זה סתם סיפור שהוציאו מהקשרו. כשאלירז בא לסער, ושניהם איימו אחד על השני 'אני אחתוך אותך', זה היה בסדר?".
מעיין: "וכשסער דחף לאיילה את המאפרה לפה זה בסדר? על זה הענישו אותו?".
מוטי: "אלין היא בסך הכ...".
מעיין: "מוטי! תן לי לדבר. עד היום אני אומרת שאם היו מצמידים למוטי את איילה זה היה נראה אחרת לגמרי, כי לאיילה יש ראש. היא הייתה אומרת 'רגע, בשביל להצליח במשימה הזאת אני צריכה לפתוח את הראש, להעביר את מעיין אלינו, להתיידד איתה'. אלין פשוט לא מסוגלת לפתוח את הראש, כי אין לה ראש. המוח שלה בגודל של ציפור, והיא חשבה שאם היא תימרח על מוטי כל היום זה יעזור למשהו. אני נשרפתי מבפנים כשראיתי את זה, אתה מבין?".
אז מהדברים שלך אני מבין שהאשמה במה שקרה נעוצה בהפקת התוכנית שהחליטה להצמיד למוטי את אלין, ובאלין עצמה, שלקחה את התפקיד ברצינות רבה מדי.
"אני לא מחפשת לתלות אשמה באף אחד. קופרמן וערוץ 2 עשו את מה שהם חשבו שיהיה טוב לתוכנית. אני לא בורחת מאחריות, אבל לא כל האשמה עליי. זה לא היה משחק בשבילי. ידעו שאני קנאית. אמרתי מראש 'אם תצמידו מישהי למוטי יהיו שרפות' - וזה בדיוק מה שקרה. גם יורם זק נתן ראיון לא מזמן ל'עכבר העיר' ואמר 'חשבנו שזה יהיה יותר בקטע קומי, מה שקרה עם מעיין'. מאוד נפגעתי מהמשפט הזה. על הרגשות שלי, ההיריון שלי והזוגיות שלי אתה בא לעשות קומדיה לעם ישראל? מה, חשבת שזה יהיה מצחיק? זה כמו שאני אבוא אליך עכשיו ואבעט לך בגב. למה? חשבתי שזה יהיה מצחיק. אז שברת משהו, זה בטח באשמתך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם