טבעת אליפות: המשחק הזוגי של אלין לוי ואלישי כדיר
שניהם גדלו בלי אבא, שניהם סוחבים טראומות ילדות קשות, ושניהם המעריצים הכי גדולים, הוא שלה והיא שלו. בראיון זוגי ראשון אלין לוי מ"האח הגדול" ואלישי כדיר, שהביא אליפות ונבחר לכדורסלן העונה, מגלים: איך אפשרנו לאהבה לנצח כנגד כל הסיכויים (ועל הדרך העפנו מפייסבוק סרט פורנו מזויף)
פעם, הוא היה כולה ילד בן תשע, אבא שלו שכח אותו בבית הספר כמו טי-שירט ישנה. עכשיו הוא משחזר: "אני יושב בכניסה לקיבוץ גבעת ברנר, היה שם עיגול כזה עם ספסלים ועץ שתקוע באמצע, ומחכה. עשר דקות. חמש עשרה. עשרים. עשרים וחמש. חצי שעה. ואבא שלי לא בא. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא עשה את זה".
איך הרגשת?
"דאגתי. לא חשבתי שהוא שכח אותי. הוא תמיד היה נעלם. היינו קובעים לשחק כדורסל ולרגע הייתי מסתכל על הטלוויזיה והוא לא היה. הכדורסל, אגב, זה ממנו. הוא לא תמך, אבל היינו משחקים בשכונה. דווקא שיחק טוב. כשהוא שכח אותי בבית ספר, לא היו אז פלאפונים. ביקשתי מהמטפלת שתתקשר לאמא שלי, שלקחה אוטובוס מיבנה לגבעת ברנר לאסוף אותי. וברור שהיו הריבים שאחרי והצעקות. אחר כך הוא עדיין בא לקחת אותי, אבל אמא הייתה מחכה מאה מטר מהצד כדי לוודא שהוא שם. אז הייתי רגוע, כי ידעתי שהיא שם. לפעמים הוא לא הגיע. בסוף הם התגרשו. ומאז אני לא בקשר איתו. כלום. לא יודע מה איתו."
ומה זה עשה לך, כבגיר?
"שריטות. חוסר ביטחון, חוסר יכולת לבטוח באנשים, נטייה להרים חומות וחרדת נטישה. ברגע שהם התגרשו אמא שלי לא הייתה יכולה לצאת מהבית. לא הייתי נותן לה. אם הלכה היא הייתה צריכה להגיד לי לאן ומתי היא חוזרת. בהתחלה בכלל לא הסכמתי שהיא תשאיר אותי לבד, אחר כך הסכמתי רק אחרי שהיא הסבירה לי בדיוק לאן ומתי היא חוזרת. בסוף היא יכלה לצאת חופשי."
אלין, הסיפור שלך דומה לזה של אלישי. אבא שלך עזב כשהיית בת חמש. הייתה אלימות. את מזדהה?
"אבא שלי תמיד נתן הרגשה של כעס, של פחד. הוא לא היה מרביץ לאמא לידי. אבל אני זוכרת את הצעקות. אני זוכרת שהוא היה אומר לאמא שלי, 'אם תעזבי אותי אני אתאבד'. אני זוכרת את היום שבסוף עזבנו: הזמנו משטרה כי הוא לא נתן לצאת. פשוט החזקתי לאמא את היד ויצאתי איתה. היינו שנה במקלט לנשים מוכות. גרנו בחדר קטן עם שלוש משפחות. זה היה לי הרבה יותר רגוע מלגור איתו באותו בית."
אלישי: "בגלל שעברנו סיפור מאוד דומה, יש פחד מלהיפגע, פחד נטישה. לקח לנו זמן לדבר על זה אחד עם השנייה. אנחנו יודעים שקרה לנו משהו לא טבעי. זו ילדות קשה, ויש לנו דברים מאוד דומים באופי. בעיקר הקושי לבטוח באנשים".
שני אנשים עם פצע דומה, זה לא קל בכלל. מה זה עושה ליחסים שלכם?
"תמיד יש מישהו שרוצה לעשות צעד אחו־ רה. זה חלק מחרדת הנטישה. וגם קשה לדעת בדברים האלו ישר. אני, הקלפים שלי פתוחים, הטובים והרעים, ואני שמח שהיא אוה־ בת אותם, ולהפך. אבל איכס, אני מרגיש שאני חופר. לא?".
יש זוגות שמתחברים הרמטית על מנת קינואה, יש כאלה שעל מנת עראק. אצל כדיר ולוי, הזוג של הרגע, נראה שהחיבור מגיע מאותו מקום בו המילה אבא הפכה למשהו שיש - ועדיף שגם יישאר - אצל אחרים. אבל אם נשים לרגע את הסלט הטורקי של העבר בצד, ההווה של כדיר ולוי ממותק היטב.
כדיר, כאמור, הוא התקווה הגדולה של הכדורסל הישראלי. בגיל ,23 אחרי ילדות לא קלה ביבנה("לא היה כסף, אז מה"), סיבוב כנער במכבי רמת גן, והמשך בגלבוע/גליל הוא נבחר לכדורסלן השנה של מנהלת הליגה והיה שותף לזכייה ההיסטורית של גלבוע/גליל מול מכבי תל אביב.
לכל זכר ישראלי עפה הלסת למראה כדיר, שחקן בתולי יחסית במצבי לחץ, שאחרי ארבע עבירות לא מוצא מהמגרש על ידי מאמנו עודד קטש, אלא נשאר מתפקד אל מול הטירוף של מכבי. וזה, חברים, כבר לא כדורסל. זו דרמה. כדיר הוא הנער מהבית השכן. בהתאם, הוא
נכון לרגע זה, לוי (כמעט 20) חדרה ל"חדשות הבידור" של הוט ובקרוב תיראה על המסך בתפקיד זעיר בסדרה "השועלים" של יס. בניגוד למודל המאוס מהניינטיז, כדיר ולוי הם גרסת ה-2.0 של הכדורגלן והדוגמנית: יותר אינטליגנטית מחיים ושגית רביבו. פחות מתקתקה מאסי דומב והילה נחשון. בלי פורנו הפאייטים של אילן וסימה בכר הגרושים. חמודים, בקיצור.
עדיין מתאוששים מהלם האליפות.
"איך שמרתי על קוליות על המגרש? לא יודע, אני מאוד אוהב לחץ" מהרהר כדיר. "אני מתפקד במצב הזה יותר טוב. אני בפוקוס. כולם דיברו איתי על ארבע העבירות האלו. ורק כשראיתי את זה בטלוויזיה קלטתי שבאמת קבוצה שלמה הולכת עליי, וזה גרם לי אושר. כאילו, שווה. עשיתי דברים נכונים העונה, כדי שקבוצה כמו מכבי רוצה להוציא אותי מהמשחק. על המגרש אתה לא חושב. ראיתי כל שנייה שמישהו מנסה לחדור עליי, שמנסים להוציא ממני עבירות. כל פעם כשבאתי לחסום השחקנים של מכבי קפצו באוויר, נפלו, כאילו שזה משחק בהבימה, באווירה דרמטית חבל על הזמן".
אמרת שאתה חרמן על האליפות. עכשיו אתה מסופק?
"אמרתי שאנחנו, כקבוצה, צריכים להיות חרמנים על האליפות. זה קצת מוזר לדבר על זה בעיתון אבל התכוונתי שבעיניי כדורסל זה כמו להתרגש כשאתה עם בחורה. ושמפעם לפעם הסקס נהיה יותר טוב".
אז מה קרה אחרי האורגזמה האחרונה?
"הסתובבתי כמו זומבי. לא באמת הבנתי מה קורה. אני אף פעם לא קופץ משמחה. אבל כשאני גאה במה שעשיתי או ממש שמח זה רק ליד אלין. אני יכול להיכנס לאוטו אחרי כל הבלגן, התקשורת והכל, ורק אחרי שאנחנו באוטו אני אדפוק על ההגה ואצרח".
מתישהו בכיתם?
אלין: "כן. בכיתי כבר במשחק, הייתי נורא בלחץ. והנה, גם עכשיו אני מרגישה בבטן את ההתרגשויות. ישבתי עם אתי, אמא של אלישי. אתי תמיד צועקת לשופטים. הרבה 'שופט, שגית,'! ואם זה שחקן זר היא מכוונת אותו ב'לפט! רייט.'! אני הייתי בעיקר בלחץ. כשהייתה השריקה של הסיום, והחברות של השחקנים האחרים כבר היו על המגרש, רק עקבתי עם העיניים שלי אחרי אלישי. נתתי לו שיחייך. שייהנה."
ואתה?
"התברר לי בזמן האחרון שאני באמת אחד הרגשנים הגדולים. וזה מול ובגלל אלין. כשנכנסנו לאוטו ירדו לי דמעות. שם התר־ גשתי. ציפיתי שזה יהיה עם החברים, עם הגביע, ובעצם זה קרה רק כשהיינו לבד. כי אני מרגיש באמת נוח כשאני לידה. ליד אחרים אני יותר סגור. קולי."
אגב, את מבינה בכדורסל?
"לא באמת."
כמה עבירות מותר לעשות?
"די, אל תגזימי. יש לי הבנה בסיסית. גם אחי הקטן משחק. אני יודעת את זה".
ומה זה ריבאונד?
"יש ריבאונד הגנה והתקפה. הגנה זה מתי ששמים סל והוא יוצא החוצה. אז כל השחקנים משתי הקבוצות בטירוף לקפוץ על הכדור. התקפה זה אותה פעולה, אבל בכיוון הנגדי. הבנת?"
בערך. והגנה אזורית?
"די! בסוף אני אומרת דברים לא קשורים בכלל. מה אני אוהבת על המגרש? שאלישי קולע סל".
כבר ב"האח הגדול" למדנו שאין יותר שמח מאשר לפרגן לאנדרדוג. חבל, אבל במקרה של לוי זה לא ממש הצליח עד הסוף. דווקא אלירז, ההיסטרי העממי וזעיר הקומה מחדרה, זכה בגמר. במקרה של האנדרדוג גלבוע/גליל, זה כבר סיפור סינדרלה גברי: הקבוצה הקטנה עם השחקנים הישראלים והמאמן האהוד שמנצחת את התמנון התאגידי.
כשלוקחים את זה בחשבון, לא פלא שכרגע, הביקוש של כדיר בשיא. כל מאמן מוכן לרדת על הברכיים כדי לקבל אותו לעונה הבאה, כולל מכבי, החלום הרטוב של כל שחקן מקומי. לא מעט אוהדים, לעומת זאת, לא ממש מוכנים לראות את כדיר מחבק את הספסל בנוקיה בעונה הבאה. כדיר, בינתיים, מעדיף לסתום, לשתות הפוך ולתהות בביישנות למה אין נס קפה בתל אביב.
למזלי, את העבודה השחורה עושים עוברי אורח מיוזעים. הנה דוגמה מאחד מהם: "אני אוהד מכבי, ואני לא יכול לסבול את מכבי בשנים האחרונות, בגלל ההנהלה", הוא שואג על כדיר המנומס. "מזרחי והבעל בית השני הזה, פדרמן, מסתובבים מאחורי הספסל... איפה נשמע הדבר הזה? בברצלונה וריאל הנשיאים מסתובבים? מה זה? שלא תתפתה כל כך מהר! אחרת הם יושיבו אותך על הספסל כמו שהם עשו עם גרין. הם מנוולים. לכן אני לא סובל אותם".
שמעת את האיש. אחרי האליפות הלכתם למסעדת ,206 המעוז של מכבי. זה כדי לעשות דווקא, או כדי לבדוק את התפריט לעונה הבאה שלך במכבי?
"לא, סתם שמועות. נחמד שמדברים, ושמסתכלים עליך ממועדונים גדולים. כרגע אני רוצה שקט. לא להחליט בינתיים. שיהיה לי זמן. להתייעץ עם הקרובים אליי. אין לי החלטה מגובשת. יש כל כך הרבה דברים שלא נסגרו. מי ייאמן איפה, למשל".
מבחינתך לא מעט תלוי בשאלה לאן ילך המאמן שלך, עודד קטש?
"הוא שיקול משמעותי. מעבר לכדורסל, הוא חבר. אני אדם סגור וגם הוא לא בן אדם פתוח שיבוא וילחץ עליי לדבר. קשה להסביר את זה, אבל עם רוב המאמנים קשה לבוא ולהסתלבט איתם, להביא אותם למצב שהם יוותרו בדברים קטנים ויחמירו בדברים אחרים. יציבו גבולות כשצריך".
"כשאלין הייתה בבית 'האח הגדול' הוא נורא דאג לי. בשבועיים האחרונים, כשהבנתי שאלין תצא רק בגמר, הייתי מגיע עצבני, לחוץ, מתפרץ באימון על אנשים. בלי קשר לכדורסל. החיים האישיים השפיעו
עליי. וחששו בקבוצה שזה ישפיע על המשחק שלי. הוא לקח אותי לשיחה בחדר, שאל אם אני צריך עזרה. נתן לי טלפון של סוכן שחקנים שיסביר לי קצת על העולם הזה".
הוא אוטוריטה, מאמן, חבר. בעצם, סוג של דמות אב?
"אני מבין את ההקבלה, אבל אני חושב שמאמן הוא תמיד דמות אב לשחקנים. אני לא שונה מאחרים בקטע הזה. אבל לגבי התוכניות שלי, שום דבר לא סגור. באמת, אני יודע רק מהעיתונים לאן אני הולך."
הבנתי. אלין, לדעתך אלישי צריך לעבור למכבי?
"גם אם הוא יעבור, יש את הסיפור הזה של הישראלים במכבי, הטענות שלפעמים במכבי הישראלים קצת מתפספסים". אלישי: "אלין, די." אלין: "מה, אלישי? מה שאני חושבת זה שלא משנה מה הוא יחליט, אני מאמינה שהוא יסתדר, כי הוא יודע להילחם".
אתה מרוויח כ-80 אלף דולר לעונה. במכבי שחקן כמוך יקבל מינימום 200 אלף דולר. אתה לא בא מבית עם כסף. זה לא שיקול?
"אין ספק".
שמה?
"שזה יותר. גם בשנה שעברה הייתה לי הצעה מהפועל ירושלים, והייתה לי הצעה משאלון, קבוצה צרפתית מהליגה הראשונה. היו לי אפשרויות. בחרתי לחכות. לקבל כלים, להשתפר עוד. ואני חושב שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. כרגע מדברים על מכבי, על גליל, על ירושלים. אני לא אנסה להיות טלית שכולה תכלת. בטח שאני רוצה להרוויח, אבל אני רוצה גם לעשות את הצעדים הנכונים".
זה נשמע כמו קלישאות של עיתונות ספורט.
"דווקא בגלל הבית שגדלתי בו, אני מאמין שאם אעשה את הבחירות הנכונות, גם אם זה ייקח יותר זמן, בסוף הכסף יתאזן. צריך רק לעשות את ההחלטה הנכונה. שלא יהיה מרדף אחרי הכסף. כשאתה במשחק רק בשביל כסף לא תצליח בכדורסל".
גל מקל הגיע לגליל ממכבי ממורמר מישיבה על הספסל, ויניב גרין חובש את הספסל במכבי רוב הזמן. מה עדיף - כסף או סיפוק?
"השאלה שלך קיצונית. החיים הם לא שחור ולבן. רובם אפורים. אם מדברים על מכבי, זה לא אומר שאני דווקא אשב על הספסל. גם האנשים שהזכרת שיושבים על הספסל, זה רק מרמור מקצועי. הם לא אנשים עצובים. לא כולם יושבים על ספסל. גיא פניני יושב על הספסל?".
אלין, איך היית מעדיפה את החבר שלך?
"אני חושבת שמתעסקים פה יותר מדי בהגדרות. למה את חושבת שאם הוא ילך למכבי הוא יישב על הספסל?".
אני לא מאחלת לו את זה, אבל זו אפשרות סבירה.
"ומי חשב שגליל ינצחו את מכבי? הוא יעבוד קשה כדי לא להיות בסטטיסטיקה".
אז מה עדיף להיות: יניב גרין במכבי או אלישי כדיר בגליל?
אלישי: "מה את שואלת, ראש לשועלים או זנב לאריות? יש עוד אספקטים: הצורך במטרות חדשות. אני מקווה להחליט כמה שיותר מאוחר. כדי שאוכל לעשות את הדבר הנכון ולא ללכת על עיוור. מכבי היא לא האופציה היחידה. השאלה היא אם לקפוץ מדרגה אחת או שתיים: אחת זה להישאר בגליל, שתיים זה להגיע למכבי. כמה אני מוכן לקפוץ שתי מדרגות? זה משהו שאני מעדיף לשמור לעצמי."
וכשאתה מסתכל על חברך מילדות, עמרי כספי, שמשחק באן-בי-איי, אתה לא תוהה מתי תורך?
"אני מתבייש כרגע להגיד מה השאיפות שלי בחיים. זה נראה לי יהירות, השתחצנות. אבל יש לי שאיפות. לאו דווקא השאיפות שהיו לעמרי. אני יכול למצוא את הפינה שלי במקום אחר".
אבל בזמן שכספי משחק מול קובי בריאנט אתה מכדרר מול גיא פניני. לא קצת כואב?
"ממש לא. מה זה קנאה בעצם? בסופו של דבר המרוץ הזה הוא משהו שאתה עושה רק מול עצמך. יש אירופה, יש אן-ב-איי. את אומרת לי תסתכל על ההוא, או על ההוא. אני יכול לקחת את זה למקום שלילי, או למקום שזה ימנף אותי. על עמרי אני יכול להגיד שזה כבוד בשבילי כי זה בנאדם שגדלנו יחד, שיחקנו יחד, התחרינו. בעיניי, שנינו הצלחנו, כל אחד בדרך שלו".
הצהרת פעם שאתה מוכן להיכנס לאח הגדול וי-איי-פי. עם איזה שחקן לא היית נכנס? גיא פניני?
"גיא פניני השחקן זה לא פניני האדם. אנשים חושבים שהוא מלוכלך, כי ככה הוא משחק, אבל הוא אדם טוב. עם מי לא הייתי נכנס? בעונה הראשונה שלי, ברמת גן, שיחק איתי זר בשם טונג'י אווג'ובי)כדורסלן ניגרי שהתחיל כמתאגרף). כולו חמור! גדול כזה. באמצע אימון הכניס לי בכוונה פצצה לתוך האף. שבר לי את האף. זה יישמע לך לא הגיוני, אבל בכדורסל זה לא סיפור. גועל נפש מה שהוא עשה, אבל הייתי ילד, מה יכולתי לעשות? חטפתי את המכה, התעצבנתי, נעלבתי, לא כזה ביג דיל. זה מחשל אותך. כי אין לך ברירה. אתה במלחמה על החיים שלך. זה מלוכלך, והמטרה שלי הייתה להוכיח לו. בכלל, מה שקורה עכשיו לא משקף את כל הקריירה שלי. היו שנים קשות. שלא שיחקתי, כן ישבתי על הספסל, לא פרגנו לי ולא רצו שאצליח ולא הכירו אותי. אני זוכר את זה, ואת האנשים שהיו איתי גם שם. הם האנשים שקרובים אליי".
דווקא על רקע ההצלחה שלך ושל אלין, האבות שלכם בטוח יודעים מי אתם. מה יקרה הם ירצו לחדש את הקשר?
אלישי: "אם אני אזהה אותו ברחוב אני אגיד לו אהלן. לא כועס. לפני חמש שנים האחיות שלו יצרו איתי קשר. אמרו שרוצות לשנות את העבר. יכולתי לפגוש אותן או להמשיך קדימה. בחרתי שלא. אולי יש קשר דם, אבל אני לא רוצה לקרוא להם משפחה. לא רוצה אותם בחיים שלי. לא ממש אכפת לי ממנו. אני רק סקרן לשאול למה הוא עזב ככה. אבל אין סיבה מספיק טובה".
כמו כדיר, גם לוי בצומת דרכים, רק שבמקרה שלה, כמו שהיא בטח הייתה אומרת, התמרורים הם מה זה אחרים. אחרי שיצאה מבית האח, התפנתה לעשות חושבים. מה חבל שהיא מצאה את עצמה עושה אותם בפיקוד העורף. נכון לעכשיו, היא בדיאטה דלת פחמימות ואחים גדולים. וכאמור, אבות. "חודש אחרי שיצאתי מבית האח אמא סיפרה לי שהיא שמעה מהמשפחה של אבא שלי".
"הוא ראה את התוכנית ורצה ליצור איתי קשר. התחלתי לקבל שיחות מחו"ל ובצד השני אמרו 'אלינה'? אף אחד לא קורא לי ככה חוץ מאמא. ואז הוא אמר ברוסית שזה אבא. נחנקתי. ואני בכלל לא יודעת לדבר רוסית. אפילו אין לי דרך להגיד לו לא להתקשר. ניתקתי. אני לא צריכה אותו בחיים שלי. מה, עכשיו כשאתה רואה אותי בטלוויזיה אתה מגיע? זה נתן לי הצדקה לזה שאני מרחמת ומזלזלת באדם הזה".
איך את מסכמת את החזרה לציוויליזציה?
"חזרתי נורא מהר לצבא. לשגרה, לתור־ ניות, לנקות שירותים. קלטתי שמה שקרה זה רק פתיחת דלת. צריך לעבוד קשה בשביל זה. 'האח הגדול' זה פריים טיים וכיף והכל, אבל מעכשיו העבודות שיקרו לי זה אני. ובתעשייה מתייחסים לאנשים שיוצאים מריאליטי בזלזול של 'עכשיו היא יצאה והיא חושבת שהכל מגיע לה?' יש סטיגמה של מישהי שיצאה מתוכנית ריאליטי. אז עכשיו קורים דברים: התחלתי בחדשות הבידור בהוט, וזה מעניין אותי לראיין אנשים. הרבה יותר מדוגמנות".
איזו שאלה עיתונאית שתסביר מה הסיפור שלך, היית שואלת את עצמך?
"איזה שאלה מעניינת! אני חושבת שהייתי שואלת 'אלין, למה את כל כך קשה עם עצמך'?"
ומתי לאחרונה היית קשה עם עצמך?
"הבוקר. אני שמה לב למה שאני אוכלת, ואכלתי שני יוגורטים. נורא חשוב לי לא לוותר על כלום: להספיק הכל, לא לוותר על תזונה, לעבוד, להגיע בזמן לכל מקום, להספיק לדבר עם אמא שלי. אם יש לי שעה פנויה אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ובגלל שלא ראיתי סדרות כשהייתי ב'האח הגדול', אז מה אני אראה? אני מזמינה פרק של 'האח הגדול'. אני לא מבינה איך ראיתם את זה. זה נורא ארוך".
רומן על אמת: הם הכירו במועדון. היא נדלקה מיד. הוא חשב שהיא ילדותית. כשסוף סוף הוא התקשר, היא בדיוק הייתה בפיג'מה. ומפה הסיפור מידרדר.
אלין לוי ואלישי כדיר הכירו במועדון בתל אביב. הוא היה עם חברים שלו. היא עם חברים שלה. "לא ידעתי מי הוא בכלל," היא נזכרת. "חבר שלו, מסטול, ניסה להתחיל איתי. אלישי רק אמר שיש לי ריח ממש טוב. והיה לי בושם מה זה מגעיל."
אלישי: "באמת? אני לא זוכר את זה." אלין: "לא היה לנו איך לחזור הביתה, כי נפל לנו הכסף מהמכנסיים. אז ביקשנו מהם טרמפ." אלישי: "את מבינה."? אלין: "כמה אנשים היינו באוטו? יותר ממה שצריך." אלישי: "אלין, זו עבירה".
אלין: "ובחזרה לא דיברנו אבל הוא נראה לי חמוד כזה. הוא לא היה בעניין שלי בכלל." אלישי: "אל תשחקי אותה. לא דיברנו, אבל כשהסתכלתי במראה האחורית המבטים שלנו כל הזמן נפגשו." אלין: "ואז כאילו הוא התקשר אליי." אלישי: "ומפה הסיפור מידרדר". אלין: "הוא היה מה זה מגעיל. התחיל לשאול אותי בת כמה אני. הוא לא היה נחמד. כאילו, גבר, בקיצור. אמר לי 'וואי, את ממש ילדה'". אלישי: "איך את אומרת את זה ככה? אני לא אמרתי את זה. פשוט לא הסתדר. אני לא חיפשתי אז קשר רציני. היא נראתה לי נחמדה. ודברים מתגלגלים. ולא יצא" אלין: "ואז לא דיברנו חצי שנה".
אלישי: "אבל היא לא שכחה ממני. כל לילה היא חשבה עליי במיטה, כל לילה". אלין: "ואז הוא שלח לי הודעה בפייסבוק. שאלתי אותו אם הוא התגבר על זה שאני ילדותית, ואז בסוף יצאנו. הוא שכנע אותי. אמרתי ישר יאללה". אלישי: "מה את משקרת? איזה יאללה, את יודעת כמה זמן לקח לי להוציא אותה מהבית? (מחקה אותה) 'אני במיטה, אני לא יודעת'". אלין: "מה קרה? הייתי בפיג'מה". אלישי: "מה אכפת לך, יא אללה! מה את משחקת אותה. אמרתי לך לייפות את הסיפור לגבי". אלין: "גם לגבי". אלישי: "האמת היא שאני חושב שאנחנו די מצחיקים כשאנחנו יחד. אנחנו עושים כל מיני שטויות. לפעמים אני מסתכל עליה ואומר וואללה, היא באמת מצחיקה, או שהיא מצחיקה כי אני אוהב אותה? ואז אני משתין מרוב צחוק, ואני מבין שהיא באמת מצחיקה. ושאני אוהב אותה. נהיו לי הברקות היום, הא לייני?"
אגב לייני, גם לאלישי יש שם חיבה?
אלישי: "לא, אלין!".
שקרן. אלין?
"טוב, אז לפני כמה ימים שכבנו במיטה ודיברנו על זה שאין לו כינוי. אני אומרת לו 'יפה שלי' וזה, הרגילים. ואז אמרתי לו שאני אקרא לו נמר שלי. שאני אשלח לו הודעות כמו 'נמר שלי, בוקר טוב'".
חשבתם על טיגריס?
"לא, כבר עברנו לפנתר".
תגיד, אלישי, לא רצית להעיף כאפה לסער שיינפיין? הוא עשה לחברה שלך את המוות.
"האמת? לא ממש התחברתי לתוכנית, או לאנשים שם. לא עניין אותי. ראיתי רק את הקטעים שלה. אנשים לקחו צד. דרמה. יאללה, ריב בין שני אנשים. היא התמודדה יפה לבד. והכי נורא? שאני גרמתי לחברים שלי מהקבוצה להתמכר ל'האח הגדול'. גוני יזרעאלי נכנס לזה ברמה מטורפת. בריב עם מעיין חודדה הוא היה בטירוף".
עם מי נשארת בקשר?
אלין: "עם גואל. מה זה למדתי ממנו המון. להיכנס לפרופורציות. והוא לא מתבייש בזה שהוא קצת שונה. אני ופותנה מסתמסמות במשחקים, באווירה של ערב אדום. היא הייתה מבסוטה שניצחנו את מכבי. עם אלירז מדי פעם. אין הרבה על מה לדבר. שם היינו תלויים אחד בשני. אבל באמת, השמות האלו נשמעים לי מה זה רחוקים. זה כמו חברים מהטירונות, שאתה בטוח שתהיו חברים כל החיים, אבל זה נגמר וזהו. וזה נשמע די רע, אבל ידענו שזה יקרה".
אלישי, כשניסו להדביק לאלין רומן עם אלירז כעסת?
"לא חששתי. להפך. מאוד הערכתי אותו שהוא היה שם כי היו לה הרבה קשיים והוא היה אחד הצעירים והבנאדם היחידי שהרבה פעמים הציל אותה. הדבר היחיד שהיה לי קשה לקבל בדבר הזה הוא שרציתי להיות שם איתה".
הייתה לכם הסכמה לפני מה יהיה ביניכם: יחסים פתוחים? נפרדים?
אלין: "ממש לא. מצד שני, הכל עובר לך בראש כשאתה בבית הזה. אני זוכרת שכשנפרדנו לא ידענו לכמה זמן. אמרתי לו שחשוב לי לדעת גם בלי לדבר שהוא פה. ישנתי עם החולצה שלו. היו לי חששות, פחדתי נורא שהוא כועס, מתעצבן על דב־ רים שעשיתי שם. לא היה לי מושג מה הוא חושב. למשל, על איך שאני מגיבה".
פחדת שאת מביכה אותו?
"כן. כי היו לי שם קטעים של פיקים רגשיים. בכי, עצבים, ריבים. פתאום בכיתי מלא, ואמרתי יואו, אלוהים ישמור, מה אלישי יחשוב עליי? למשל, כשהיה לי ריב עם אלירז לא יכולתי להתמודד, נכנסתי לחדר שירות והתחלתי לבכות בטירוף. המצלמה הסתובבה אלי, והתחרפנתי, אז בעטתי שם בדברים. נורא פחדתי שהוא רואה אותי ככה, ומה הוא יחשוב. רק כשהוא הגיע למשימה של השוטרים והגנבים הבנתי שהוא שם בשבילי. הייתה משימה מה זה כייפית. ואמרתי וואו, אלישי יראה אותי בתור שוטרת, זה מה זה מגניב. והוא מה זה יאהב את זה!".
אלישי: "לי היה מאוד קשה בלעדיה, ועם החשיפה לאנשים שלא מכירים אותי בתור שחקן כדורסל. וגם במגרש. לי יותר חשוב שהיא תגיע למשחקים מכל הדיבורים על העונה הבאה. הפעם היחידה שהעליבו אותי בחיים הייתה כשאלין יצאה מהבית וקראתי שאנשים אמרו שאני לא מספיק טוב לאלין. שמגיע לה יותר. ואמרתי לעצמי, אתם יודעים מי אני? הרבה פעמים אני מרגיש בתול בתק־ שורת, אבל ככל שאני נחשף ליותר רוע, אני מרגיש יותר חסין אחרי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם