עקב בצד סקנדל
פאריס, בריטני, לינדזי ושות? חושפות את הסוד: כשהגבול בין בידור לפורנו מטושטש כל כך, הדרך לכותרות עוברת בפטמה סוררת, גמילה מתוקשרת וקלטת סקס בוערת. כל מה שרציתם לדעת על מלכות הטראש של העשור ולא העזתם לשאול
2006 מעולם לא נראתה וולגארית, סליזית ושמנונית כמו באותו רגע. מצד שני, גם ספירס לא. אתם, הקהל הנפלא שבבית, יכולתם פשוט לצקצק מול הפריק שואו האמריקאי ובלילה, אחרי שכולם הלכו לישון, לגלוש ברשת לאזורי האסון. היה כיף.
רגע לפני 2010 ברור שספירס, הילטון וריד ממש לא לבד. יחד עם מאורות ככריסטינה אגילרה, ניקול ריצ'י, לינדזי לוהאן, מישה ברטון, קים קרדשיאן ושאר מותגי איכות, העשור האחרון הוא הוכחה לשיבוט הנשי שהרים את ראשו המחומצן בשנות האלפיים: מהסוג שלא דופק חשבון לתחתונים או למצלמות, שואב השראה מפורנו ועל הדרך גם מחדיר אותו למיינסטרים, דואג לביים תקריבים מחמיאים בקלטות סקס ביתיות ומתלבש כמו נערות עובדות. ואם זה לא מספיק, חלק מהמשתתפות טוענות שמדובר בסך הכל במשב מרענן של העצמה נשית ברוח הפוסט פמיניזם.
פעם קראו להן שרלילות. היום הן חלק מתופעה תרבותית המכונה Raunch Culture, שהצמיחה מאות אלפי מאמינות זעירות ברחבי העולם. אוחזות בגשר בשיניים, מבליטות חוטיני שמבצבץ מג'ינס נמוך וחושבות שאם הדרך לסלבריטאות עוברת בפטמה חשופה, אז בעצם למה לא.
הרונציות היא מושא פנטזיה לגברים בורגנים והטרוסקסואלים, מסביר ד"ר גלעד פדבה, חוקר תרבות פופולרית מאוניברסיטת תל אביב ומכללת בית ברל. אלו בחורות שנעות על התפר בין זנות ויוקרה, סליזיות וטראשיות. בעיניי, הרונציות הן חזרה לשנות השבעים, למלכות הדיסקו ולפאנק. רק שאצלן הכל נעשה מתוך מודעות עצמית: הן כאילו סקסיות, כאילו זנותיות, כאילו חתרניות. אבל הן לא המציאו כלום. הכל אצלן פומפוזי ותאטרלי מדי, אבל מתוך אירוניה ומודעות.
המשפט האחרון של פדבה מזכיר דאחקות מפורסמות של קונאן אובריין, כמו גם של טינה פיי, שניים שהודיעו בהזדמנויות שונות שהילטון וכריסטינה אגילרה נראות עם תוספות השיער והמיניות המוגזמת-אפעס-כמו ליידי בויז מפאתי פאטפונג.
אנשים תמיד אהבו להתפלש בטראש-מג'יין מנספילד ועד מדונה, מבטי פייג דרך סמנתה פוקס ועד ג'נה ג'יימסון. למרות שבמבט ראשון קשה לשים את האצבע על החידוש, נראה שהרונציות-ללא מורא, ללא משוא פנים וללא תחתונים-הכניסו בשנות ה-2000 את הטראש לפריים טיים.
מה שפעם היה מותר רק לכוכבות פורנו-מחשיפת ערווה בפומבי, ריקוד על עמוד ועד התמכרות פומבית-מותר היום לכל סלבריטאית זוטרה בחוף המערבי. יותר מזה: אם פעם סקנדלים מהז'אנר הזה היו גומרים לך את הקריירה, היום הם תחנות חובה בדרך לחדשות ערוץ !E והרעב לפרסום מגיע גם מכיוון המדיה: כמות המגזינים והבלוגים המסקרים סלבס יצרו צורך במלאי גדול יותר של כוכבים.
על רקע הצורך התמידי בגירויים על מנת להפוך לאייטם, הקהל מזהה את המוקצן, הבוטה והחריג עם המעניין. הרונציות הן מוצר צריכה חובה לבלוגרים ולאתרי רכילות שחייבים להאכיל את גולשיהם בסקופים עסיסיים. רק תורידי את החולצה, סיסטר, אם את אשכרה רוצה אייטם. אחרת את מפריעה למהדורה המרכזית.
מופע הפטמה של ג'נט ג'קסון במחצית גמר הסופרבול 2004, לעיני עשרות מיליוני אמריקאים המומים, נתן את האות. אותו כוכב זעיר שכיסה את השד של ג'קסון ואת רצונה בתשומת לב ועלה לתאגיד השידור ויאקום בקנסות של 3.5 מיליון דולר, העניק לרונציות תזכורת קצרה ואפקטיבית באשר לכוח המניפולציה התקשורתית הטמונה בחשיפת דדיים מבוקרת. הפטמה נחשפת, הפפראצי מתעדים וזהו. יש אייטם.
מי שמינפה את הפטמות הספונטניות לקרקס פרעושים אמיתי היא השחקנית טארה ריד, שזכורה לחובבי הקולנוע כבאני הנפקנית מביג לבובסקי ומסדרת סרטי אמריקן פאי.
ריד, שהחלה כנערה נאיבית משהו, הפכה עם הזמן למסבאה גסה על שתיים. לפני חמש שנים בניו יורק היא עמדה חמש דקות תמימות על השטיח האדום, מחייכת לפפראצי באוויליות, כשאחת מכתפיות שמלתה שמוטה וחושפת שד שנדמה, כך נאמר, כחתיכת פסטרמה רומנית. בתקריות הפטמה הבאות שלה, ריד כבר ביימה את זוויות הצילום באופן מחמיא יותר.
יש היום טשטוש בין פורנו לארוטיקה או לבידור, מבארת ד"ר דיאנה לוצאטו, סוציולוגית המתמחה במגדר ובמיניות מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו. פעם, על פי הפמיניסטיות, פורנו נחשב למשהו שמבזה את האישה. היום יש נשים שטוענות שעיסוק בפורנו הוא בעצם לקיחת אחריות על הגוף הנשי.
בעיניי כבר לא מדובר בהפיכת האישה לאובייקט אלא בהאדרת החשיפה, שנוגעת לא רק לסרטי פורנו אלא לכל תוכניות הטלוויזיה. היום אנשים רוצים לראות הכל, וככל שאתה יותר מוקצן אתה יותר מעניין-לא משנה אם זה בכי בתוכנית אירוח, הליכה לשירותים בריאליטי, פטמה של כוכבת בצילום או סרט פורנו. הקהל דורש גירוי יתר, וכל אחד מאלה עונה על הצורך הזה. תראי את "האח הגדול" קלאסיקה .
מה שמשונה אפילו יותר היא הרטוריקה שפיתחו הרונציות לגבי חשיפת איברים בציבור: לטענתן, לא מדובר בניסיון מבוים לתשומת לב, אלא בהעצמה נשית מקורית. כלומר, הרונצית לא מחכה למבט הגברי שיהפוך אותה לאובייקט. היא מחפצנת את עצמה בכיף ביוזמתה, והיא שמכתיבה את החוקים. או כמו שריד אמרה לניו יורק פוסט אחרי פעם נוספת שבה נופפה
המניפסט העלק פמינסטי הזה זכה לחיזוק מצד כוכבות פורנו כג'נה ג'יימסון, שחדרו למיינסטרים בעשור האחרון וטענו כי החופש לעשות עם גופן מה שבא להן-כולל סצנות הארדקור שמאתגרות את חוקי הפיזיקה האנושית-הוא הוא הפמיניזם האמיתי. ג'יימסון אף הודיעה כי היא מעצימה נשים בכך שהיא משלמת למשתתפות בסרטיה יותר ממה שמשלמים להן המפיקים הגברים.
מדובר בפוסטמות, חורצת לוצאטו. זו העצמה נשית. מה שהנשים האלו עושות, עם ההתפשטות הזו בציבור, זה להגיד שבמקום להיות קורבן פאסיבי שאונסים אותו, אני אאנוס את הגבר ואת עצמי. זו אשליה. הן כביכול פמיניסטיות, אבל לא רוצות להיתפס כפמיניסטיות כי זה לא נשי. זו פשוט וולגאריות שמסתתרת מתחת לאמירה של שחרור. בעיניי זו ממש חזרה אחורה.
קשה לי להאמין שהנשים האלו מאמינות לזה, מזדעזע גם פדבה. הסליזיות המוקצנת הזו היא כיסוי להצבת האישה במקום הקלאסי שלה כמושא התבוננות לגבר מרייר. בישראל , לעומת זאת, חובבי הרונציות נאלצים להסתפק בחיקוי המתאמץ מיכל אמדורסקי, ובתקרית הפטמה המביכה על אמת של רוני דואני והשמלה השקפקפה שלה.
עוד היו שם: מלכת הפטמות הספונטניות פאריס הילטון (באיי יוון, במועדוני לוס אנג'לס, במאווי, מעל במת כל מועדון בניו יורק), ברודיאו דרייב(ניקול ריצ'י ) במועדון הלוס אנג'לסי קבאנה קלאב (ליל קים)בטקס MTV, כשוויטני יוסטון, במצב תודעה מעורפל, חופנת ומטלטלת את המוצג בידה הימנית. היה מפחיד .
בשבוע שעבר זכה הקליפ לשיר "טוקסיק" של בריטני ספירס במקום הרביעי במצעד הסינגלים של העשור שערך מגזין הרולינג סטון. מעבר לציטוטים הקולנועיים והטלוויזיוניים שגרר הקליפ (מאזכורים בפמליה, הסימפסונים, דוקטור הו ועד קאברים שונים), הוא שינה את מעמדה של ספירס מהילדה הטובה עם הקוקיות לחתולה מיוחמת.
ב"טוקסיק" ספירס מתזזת בין פנטזיית הדיילת, עם מחשוף שמגיע עד הרחם וחצאית שמסתיימת באזור הטבור, מלקקת אצבעות ורוכנת בפתיינות על גברים כרסתניים, ואף ננעלת עם אחד מהם בשירותים, ולא למטרות היגיינה. בשאר הקליפ היא זוחלת על הרצפה, מקרינה מיניות של מאה אחוז פלסטיק, לבושה רק בחוטיני לבן וזעיר ונואקת שהיא לא יכולה להירגע.
רציתי להראות שאני כבר לא ילדה קטנה, שאני יצור מיני, היא סיפרה למגזין ב-2004 אחרי שהקליפ יצא. העיתונאית ונסה גרגויאדיס, שסיקרה את עלייתה ונפילתה של ספירס, כתבה כי באותו שלב ספירס התעקשה לשלוט בצד האמנותי של הקליפ, בניגוד להופעותיה הקודמות, בהן הרגישה כלואה בתוך תדמיתה כלוליטה בבגדי בית ספר.
היא רצתה ללכלך קצת את הפרדיגמה הזו. משם הייתה קצרה הדרך להופעתה עם נחש פיתון כרוך סביב גופה הכמעט עירום, נשיקה רירית עם מדונה בטקס פרסי ה-MTV 2003 , התחרפנות טוטאלית ואיבוד חלקי לבוש תחתונים.
עוד היו שם: בהצהרה הרונצית של "טוקסיק" יכול להתחרות רק "דירטי" של כריסטינה אגילרה, שזכתה אף היא לטעום משפתיה של מדונה באותו טקס פרסים מעורר ליבידו. את "דירטי" שיצא שנתיים קודם לכן (2002) ביים דיוויד לה שאפל, הצלם חובב הדימויים הפורנוגרפיים.
אגילרה הולכת שם עד הסוף, כולל התחככות לא מרומזת בראפר רדמן, על רקע כתובות המבטיחות מין זמין עם קטינות צעירות. וכמו בריטני, גם כריסטינה טענה להעצמה נשית כשבישרה למגזין מקסים כי בניגוד לקליפ ההיפ הופ הממוצע, כאן הבחורה היא זו שבשליטה.
חדר מיטות בורגני. לנז'רי שחור מתחרה. תאורה חמימה פלוס. מדיום שוט. זה כל מה שהיה צריך כדי להתניע את המותג פאריס הילטון ב-2003 מנערת שעשועים לעסק מוכר טבלואידים. "לילה אחד בפאריס", קלטת הסקס בכיכובה של הילטון הופצה ברשת על ידי ריק סלומון, בן זוגה לשעבר. בין השאר, תוכלו לראות שם את הילטון טובלת באמבטיה, גונחת בתנוחה מיסיונרית ומעניקה לסולומון חוויה אוראלית בלתי נשכחת.
פאריס, מצדה, טענה כי נפגעה עמוקות, ופשעה היחיד הוא שצילמה את היצירה לשימוש פרטי. מנגד, היה מי שטען כי הילטון, תמנון חלקלק של יחסי ציבור, עומדת מאחורי הפצת הקלטת, או לפחות חשבה על הפצה מסחרית לקראת עליית תוכנית הריאליטי שלה, "החיים הפשוטים".
ריצ'רד ג'ונסון, הרכילאי של ה"ניו יורק פוסט", כתב בטורו שהילטון הקפידה לחשוף למצלמה את צדדיה הטובים ביותר. היא ידעה שהיא מצולמת, והשתדלה לנפק תנוחות טובות לצילום.
הפורנוגרפיה הביתית הזו היא שהזניקה את הילטון מנערת תפנוקים לרונצית מצטיינת, המסוגלת למכור כל מוצר בעזרת הבל פיה. בעידן שבו 25 אחוז מנערות אמריקה מפנטזות לחדור לשואוביז דרך תעשיית הפורנו לפי סקר ה"ניו סטייטמן", וכשכוכבת הפורנו ג'נה גיימסון זוכה להיכלל ברשימת מאה המשפיעים של המגזין "פורבס" ל-2006, באמת לא צריך הרבה בשביל להבין שהגבולות בין פורנו לבידור לגיטימי מדומיינים לגמרי.
אוי, נאנחת לוצאטו, זו אשליה של מיניות, בגלל שעברו את הגבול בין מיניות לפורנוגרפיה. לראות ואגינה זה לא ארוטי. זה טו מאץ', וטו מאץ' תוקפני הוא אף פעם לא ארוטי. הוא פרובוקציה. הבעיה היא שהנשים האלו נותנות לגיטימציה למשהו בעייתי לילדות צעירות.יש בזה משהו לא מוסרי, לא במובן הוויקטוריאני, אלא מתוך ההבנה של מעמד הכוכבות שלהן.
עוד היו שם: פמלה אנדרסון, שניסתה את הקונץ מספר פעמים, עד שהעולם מאס בה ובתוצרים שלפי בלוגרים מתוסכלים ברשת חזרו על עצמם, כולל תנוחות. פחות מוכרת היא קים קרדשיאן, יורשת תפנוקים שכיכבה לפני כשלוש שנים בקלטת לוהטת משלה.
קרדשיאן, ידידתה השחומה והעסיסית של הילטון, צילמה עצמה עם חברה דאז ריי ג'יי. למרות הצילום החובבני, הכריזה ענקית הפורנו "Vivid" כי נציגיה רכשו את הקלטת תמורת מיליון דולר, תוך שהם מעניקים לה את השם "קים קרדשיאן סופרסטאר". הקלטת התפרסמה, וקרדשיאן אכן נהייתה סופרסטאר, כולל שערים בפלייבוי ותוכנית ריאליטי נבובה.
הרונציות, מעצם הגדרתן, מגלמות קטסטרופה אופנתית, אך למזלן מדובר בתהליכים שגדולים יותר מטעם קלוקל. החצאיות הקצרות מדי שחושפות היעדר תחתונים (ספירס, הילטון), הג'י סטרינג המציץ ממכנסונים נמוכים מדי (אגילרה), שמלות מעצבים בצבעים חזקים ומחשופים עד הקרביים (לוהאן, הילטון, ריצ'י), תוספות שיער, פאות וסטילטו של 15 ס"מ (כולן), הם טעם פרחי שעוצב במקביל בתעשיית האופנה.
יש קשר הדוק בין סלבס, אופנה וחיי לילה. אלו סצנות שמזינות אחת את השנייה, מסביר עיתונאי האופנה איתי יעקב. בין 2001 ל-2003 אפשר לראות במקביל לדמויות האלו שבתצוגות-בעיקר של בתי האופנה האיטלקים-יש מגמה של סופר פרחיות. שילובי צבעים מוגזמים, קו מפשעה נמוך נורא, מכנסונים, הייתה תחושה שכלו כל הקיצים. וזה אחרי הניינטיז שהיה עשור מאוד נקי ומינימליסטי.
הרונציות, קורבנות אופנה עם מודעות, ראו ויישמו. המפרט הטכני דומה: שידפון כללי, שיער בלונדיני, הגדלת שדיים, ערווה מגולחת למשעי והיצמדות אסתטית כללית לציר שנע בין חשפנית לכוכבת פורנו. כמו הילטון, שהצהירה בספרה "וידוייה של יורשת" על הערצתה לאיקונה ברבי, הרונציות גם נראות פלסטיקיות כבובה ההיא.
מספיק לצפות בריאליטי של הילטון וריצ'י "החיים הפשוטים" בה מבוססות השתיים בבוץ על סטילטו ונראות כצמד קוקסינלים אבודים במרחבי אמריקה התיכונה, כדי להבין את הסוגה.
אבל מי שבאמת שילחה כל רסן היא בריטני ספירס, אישה שמלכתחילה הייתה נערת קרוואנים ואיבדה קואורדינטות אסתטיות בשנתיים האחרונות. כחלק מההתפוררות הכללית שלה, גם בגדיה הפכו לפארסה: מעילי הפרווה המזויפים, הגופיות החובקות בקושי את שדיה, פאות ששיוו לה מראה של דראג קווין והפיג'מות שאליהן ציוותה כאביזר אופנתי. צ'יוואווה ודליי ענק של כנפי עוף דביקות, היו הוכחה ניצחת לכך שהבחורה מצויה בפעמון זכוכית.
עוד היו שם: פאריס הילטון וניקול ריצ'י, שאימצו כלבים זעירים כארנקים חיים וטארה ריד, שנודעת בחיבתה לפריטים סינתטיים ומינימליים. מי שהצליחה לאחרונה לשפר מעט את תדמיתה היא לינדזי לוהאן.
חובבת הקוקאין עם הנטיות הדו מיניות המוקצנות, שכונתה על ידי הבלוגר פרז הילטון "הביב של האופנה", זכתה השנה להיות המוזה בשכר של בית האופנה המכובד עמנואל אונגרו. מחמאות לתצוגה בעיצובה היו "תאונת רכבת" ו"בדיחה", כשהשיא-איך לא-היה מדבקות נוצצות בצורת לב שהודבקו לפטמות הדוגמניות.
לפחות 70 אחוז מהשחקניות הצעירות החליטו לוותר על תחתונים, התבכיינה אחת מהסטייליסטיות המובילות בהוליווד בראיון למגזין "אלור" לפני כשנה. "מדובר בכזה טרנד, עד שאני נאלצת לקחת איתי באופן קבוע תחתונים נקיים כאשר אני מגיעה להלביש לקוחות, כדי שבגדי המעצבים היקרים יחזרו נקיים לחנות.
מעבר לקובלנות הסטייליסטים, מדובר בתופעה מטרידה של ממש: נשים המסתובבות ברחבי אל-איי בחצאית קצרצרה, שעולה תמידית לאזור המותניים, ודואגות לתיעוד המחזה (לרוב מדובר ביער מקריח למדי).
לחשוף ככה את הוואגינה בפפראצי, מפרשנת לוצאטו, זה לבוא ולהגיד אני יכולה לעשות מה שאני רוצה, כי יש לי כסף. הכוח שלי הוא בלעשות דברים שנשים אחרות יתבזו מהן. כשסלב משתין, זה נהיה שתן קדוש, כשהיא חושפת ואגינה, זו ואגינה קדושה. אז אני אראה לכם, אבל אתם לא תקבלו ואתם לא יכולים להיכנס. גם מדונה היתה בכיוון הזה. עכשיו, זו אשליה. זה אחלה למי שיכולה לגייס 2,000 שומרי ראש, אבל לא לילדה שרואה את זה ולא מבינה מאיפה זה בא לה. בעיניי זו ממש שנאת נשים לא מודעת. או לפחות חוסר אחריות. זה נרקיסיזם עד הסוף.
כך זכתה לינדזי לוהאן, נוסעת מתמידה, לכינוי המעליב "ערוות אש" מהאקס שלה, ברנדון דיוויס, שהפך לשמה הגנרי בהוליווד. רק השבוע פורסם שנערת האש הצטלמה בעירום למגזין MUSE, לא משהו שלא ראינו בעבר, אבל בהפקה הזו היא מגלמת את קייט מוס במערכת היחסים הסוערת שהייתה לה עם ג'וני דפ, פלוס שלישייה עם בחורה נוספת.
הצלם יו צאי סיפר ל"ניו יורק פוסט" שלינדזי הייתה מסורה לחלוטין לצילומים ולא עוררה שום בעיה בנוגע לעירום שנדרש ממנה. עוד היו שם: פאריס הילטון, הראשונה שהפכה את השופינג בתחתונים וחזייה לקונפסט, ואת היעדר התחתונים לספורט אתגרי. הילטון הכניסה לעניין את חברותיה לוהאן וספירס - האחרונה השתלטה על הנישה בואכה 2006, כשלילי אלן מזנבת בה. אגב, אם אתם בישראל וחובבי חיקויים זולים, תמיד אפשר לקרוא לעדי נוימן. לעזאזל, היא אפילו תכחיש ותקבל אחרי פרק זמן קמפיין לחברת הלבשה תחתונה זולה.
בארץ לשמחתי הנשיות הזו לא תפסה, מסבירה לוצאטו. קודם כל, בגלל הערכים המשפחתיים. מעט מאוד אנשים כאן מוכנים לזה שאמא שלך וסבתא שלך צופה בוואגינה של הנכדה. כל ההחלטות לגבי גוף מתקבלות כאן בשיח משפחתי. יש יותר פיקוח חברתי. אנחנו עדיין יותר קהילתיים. היהדות נותנת כאן רקע ופרופורציות ושמרנות. מצד אחד זה לא טוב, למשל בשחרור נשים, אבל לפחות היא מרסנת דברים כאלה. כי אף אחד לא יתחתן עם מישהי עם הואגינה בחוץ, גם אם היא עשירה.
אם יש תמונה שמסמלת את רוח התקופה הרונצית, הרי זהו פפראצי וולגארי. אבל מהעבר השני, סקסי פחות אבל רווח באותה תדירות, שוכן לו הפוטו רצח. המשוואה פשוטה: אם את רונצית, כנראה שאת נערת שעשועים. אם את נערת שעשועים, כדאי שתחייכי ותתפשטי. וכדי לחייך ולהתפשט בימים קשים צריך לפעמים חומרים שלא ממש מיודדים עם החוק, עם נהיגה או עם שניהם.
בקיצור, פוטו רצח הוא הנגטיב של הרונצית. ולכל אחת יש כזה: אחרי שפאריס הילטון (נהיגה תחת השפעת אלכוהול) וניקול ריצ'י (נהיגה תחת השפעת הרואין ב-2002 וב-2006 תחת ויקודין וגראס) הצטרפו לקלאב, הגיע ב-2007 תורה של לינדזי לוהאן.
לוהאן תמיד הייתה דמות טראגית יחסית באשכול הרונציות השמחות, שכבר ב-2004 החלה לרסק מכוניות על איי תנועה. אחרי הבדיחות על הרגליה המיניים) חיבה לבחורות, צבע שיער מובחן ומשפחה מפורקת ומכורה לסמים תמיד הצחיקו את הרונציות של הוליווד, היא נעצרה לראשונה ב-2007 על נהיגה תחת השפעה, והצליחה אפילו להיכנס בעץ.
לוהאן, מצדה, טרחה להכריז "אני לא חיית מסיבות כמו השחקנית טארה ריד. אני בחורה רצינית שבונה על משחק כקריירה לטווח ארוך. ברור. כמובן שרק שבוע וקצת אחרי שיצאה מהגמילה השנייה שעברה באותה שנה במוסד החביב עליה, Cirque Lodge, היא נתפסה פעם נוספת, כשבדמה ובתא הכפפות שלה נמצאו קוקאין ואלכוהול.
משם דהרה לוהאן במסע אימים אחרי אמה של עוזרתה האישית, כשבמכוניתה עדת חברים על תקן בני ערובה. גם הפעם, אחרי מעצר קצר, היא הצליחה להשחיל עצמה למוסד גמילה נוסף (פרומיסס שבמאליבו, החביב גם על ספירס), בו ניקתה שירותים כאחרונת הטוראיות במחנה 80. רק שבועיים לאחר מכן היא כבר סירבה לבדיקת אלכוהול בסנטה מוניקה, ולאחר שבכיסה נתגלה קוקאין היא נעצרה שוב.
לוהאן חזרה לפרומיסס לגמילה המי יודע כמה שלה. ב-15 בנובמבר 2007 היא נכנסה ל-84 דקות סמליות בכלא, ממנו יצאה כמו חדשה. עוד היו שם: כאמור, החטא ועונשה, הילטון וריצ'י, שאף ריצו כתאומות עונשי מאסר בכלא לינווד בקליפורניה (במקרה של הילטון זה גם הוליד משחק מחשב פופולרי, בו נדרשו המתחרים לחלץ את פאריס מהקלבוש).
בקטגוריית הריהאב, ריצ'י נותנת קרב יפה ללוהאן, עם התמכרות להרואין ב-2002, כמו גם לויקודין בהמשך הדרך. ובריטני ספירס, שרק אלוהים יודע למה היא לא מכורה, שברה את השיא של הרונציות כולן, עם נוכחות מינימילית של 24 שעות גמילה פלוס גילוח הקרקפת.
אולם המתחרות הכבדות באמת על תואר הג'אנקי הן הרונציות מעבר לים, שמראות לווייט טראש מאמריקה איך עושים את זה הרבה יותר אלגנטי ולא פחות מסומם. בראש תצוגת התכלית הבריטית צועדות כמובן איימי וויינהאוס (אישה שמסניפה קוקאין על הבמה) וקייט מוס (אישה שמסניפה כבר שני עשורים בכל מקום).
לאחרונה כתב פול האריס ב"אובזרבר" כי נראה ששלטון הרונציות על סף סיום. לפי האריס, המיתון הכלכלי הוא שגורם לאמריקאים לנסיגה טקטית למודלים צנועים יותר. כך קרה שניקול ריצ'י היא כעת מאמא לשניים, שנתקלת בפפראצי בעיקר תוך כדי טיול עם הילדים בפארק; הילטון, האסירה המשוחררת, חיה עם חבר במונוגמיה ותפיסת הראש האחרונה שהנפיקה הייתה ליין של מוצרי שמפו; ספירס השתקמה יחסית וחזרה לפורמה הקודמת שלה ולהופעות דביקות; ולינדזי לוהאן נפטרה (לכאורה) מהקוקאין ומהמאסר הצפוי, וכותבת כעת בטוויטר שלה על נסיעות צדקה להודו.
אמריקה, ככה נראה לפחות, עייפה מהאוננות הבלתי פוסקת של מדורי הרכילות על סלבס, ולהפך. התהליך הזה, שהחל בליווי התמוטטותה של ספירס לפני שנתיים, הגיע נכון לרגע זה לדרגת מיאוס. בנוסף, בזמן משבר כלכלי, בין מיליוני מובטלים, אף אחד לא רוצה את הפזרנות המינית והכלכלית של הרונצ יות, שמתאימה לתקופה כמו סטילטו לחמוס.
אני רואה נסיגה במקומות מסוימים, אומרת לוצאטו. אמ ריקה מרגישה אימפוטנטית. לא בשליטה. פרנואידית. אנשים שואלים מה עכשיו. עם הרונציות הגענו לשיא. אנשים לא יעשו אורגיות ברחוב. מצד שני, אנשים משתעממים בקלות. אז אצלנו שמים טרנסקסואלים ב"האח הגדול", ובארצות הברית אולי יעלו על נס מחדש את השמרנות.
יש לזה התחלה באופנה עכשיו. כשהמיני הופך למקסי הליבידו הופך ליותר נכון. כי יש לו גבולות. מנגד , אתר הרכילות גוקר יצא בתפילת אשכבה משלו לתקופה: "אתם עוד תתגעגעו לפאריס הילטון, עכשיו כשהיא איננה". ואוהו , כמה שהוא צודק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם