סליחה וגמרנו
לרגל יום כיפור הידוענים עושים חשבון נפש. המדור ממהר להביא מחשבון ואפילו לסלוח להם על הדרך
"בזמן כהונתו של אריק שרון כראש ממשלה שמאוד כעסתי עליו. סילבן היה אז שר האוצר, ושרון ניסה לבצע מאחורי גבו מהלכים כלכליים שהוא התנגד להם. הדבר חרה לי ובוקר אחד, כשירון דקל ביקש ממני להתראיין אצלו ברדיו, אמרתי דברים לא נאותים על שרון. אמרתי שהוא זקן, שהגיע זמנו ושאולי כדאי שישקול לפרוש לחווה שלו. אמנם לא הספקתי לבקש ממנו סליחה, אך בסופו של דבר השלמנו."
"במהלך כל השנים שהתגוררתי בבניין בקריית אתא נהגתי לנגן בפסנתר ולשיר עד השעות המאוחרות של הלילה. השכנים היו משתמשים בדרכים לא שגרתיות כדי לגרום לי לסתום את הפה. השכנה מלמטה היתה דופקת עם מגב על התקרה שלה.
הבעיה היא שאף פעם לא הפסקתי לשיר או לנגן. היו שיחות אינסופיות עם הוריי. גם השכנה מלמעלה דפקה בקיר ואני המשכתי בשלי מתעלם מהדפיקות. אני מצטער שהייתי חסר התחשבות."
"לפני חצי שנה התקשר אליי חבר טוב, אחד מהכותבים של 'צחוק מעבודה,' אבי בלקין. הוא רצה שאופיע באיזה אירוע, אלא שהתנאים היו מתחת לכל ביקורת. הסברתי לו שאין בסמכותי לאשר הופעה כזאת, והצעתי שידבר עם הסוכן שלי.
חייגתי לסוכן בזריזות ואמרתי לו: 'בלקין התקשר. אני לא יודע באיזה סרט הוא חי, אבל הוא רוצה לסגור איזו הופעה מוזרה. בחייאת תטאטא את הסיפור הזה.' בחיים אני לא אשכח את התגובה: 'אורי, זה בלקין. התקשרת אליי בטעות.' אז סליחה, גם אם פדיחה תמיד תישאר פדיחה."
"זאת היתה שנה עמוסה ולכן אני נאלצת לבקש סליחה מכמה וכמה אנשים. סליחה מהתאומות שלי, שיר וירדן, בנות שבקושי יכולות לספור על אצבעות יד אחת את הפעמים שבישלתי בשבילן ארוחה.
כשהן נשאלו בכיתה מהו המאכל האהוב עליהן שאמא מכינה להן הן ענו פיצה-פינו. וסליחה מרון קופמן, שאיתו אני מגישה ברדיו ובכל תוכנית אני מקניטה אותו על זה שהוא אוכל הרבה. אז סליחה, תאכל כמה שאתה רוצה."
"אני מצטער על זה שבגיל שלוש התעוררתי באמצע הלילה בשתיים לפנות בוקר ויצאתי מהדירה. הלכתי במסלול מוכר לבית קפה שבו ישבתי תמיד עם הוריי, חציתי כבישים וכל זה קרה כשהוריי ישנים.
בבית הקפה הבחינו בי ומיד לקחו אותי למשטרה. הוריי ניגשו למיטה שלי וכמעט התעלפו כשראו שהיא ריקה. המשטרה הרגיעה אותם וביקשה שיגיעו לאסוף אותי. אני מבקש סליחה מהוריי שכבר בגיל כזה עשיתי להם צרות."
"לפני הרבה מאוד שנים ישבתי בבית בערב יום כיפור עם חבר קרוב. היה לנו משעמם ונורא רצינו להגיע לחברים שגרו רחוק.
בלי לחשוב הרבה לקחנו את עצמנו ורכבנו על האופנוע כשאנחנו חוטפים קללות ואיומים מעוברי אורח. את הדרך חזרה הביתה עשינו בשעות הקטנות של הלילה כדי לא להיתקל בכל מיני גורמים עוינים ועד היום אני מרגישה רע עם ההחלטה הפזיזה והלא נאותה להפר את קדושת החג."
"אני מצטער על מקרים לא מעטים שבהם אני מופיע והסאונד לא טוב, מה שמעצבן אותי וגורם לי לדבר בחוסר נימוס אל הסאונדמן. וסליחה מאשתי, שאם היא ערה כשאני חוזר הביתה, אני פורק עליה את העצבים. סליחה אהובתי."
"כשגרתי במעונות הסטודנטים בירושלים היינו מעבירים את הזמן במשחקי קלפים. המשחק הפופולרי היה ויסט, שכולם היו טובים בו חוץ ממני. אז החלטתי לנצח בכל מחיר.
הבאתי חבילת קלפים מסומנים, שמהסתכלות על הקו האחורי של הקלף אני יכול לדעת את תוכנו. בבת אחת אחוזי הניצחון שלי עלו והפכתי למלך הבלתי מעורער של הוויסט. במבט לאחור זה היה די טיפשי ובעיקר נעוץ בעובדה שקשה לי להפסיד. על כך אני מבקש סליחה."
"לפני כמה שנים ישבנו כמה חברים בחצר בית הספר ונטפלו אלינו ילדים גדולים יותר וקראו לנו בשמות. אחד החברים שלי, שעבד בקפטריה, החליט לנקום וקיבל את הסכמת הקבוצה להכניס חומר משלשל לשתייה שלהם. הם לא הגיעו לבית הספר במשך כמה ימים טובים. לא הייתי בדיוק גאה בעצמי אחרי המעשה הזה.
ביום כיפור האחרון ביקשתי סליחה מאותם אנשים, שלא היה להם בכלל שמץ של מושג שאנחנו היינו אחראים לתעלול ההוא."
"לפני די הרבה שנים, כשההורים שלי התגרשו, היו במשפחה אנשים שלקחו צדדים בסכסוך. בלי להבין נקטתי עמדה מאוד נחרצת נגד אמי. זה עשה נזק ליחסים בינינו ורק בגיל מבוגר הבנתי שלכל צד יש הטיעונים שלו.
עד היום נשארו לי צלקות מאותה תקופת משבר והבנתי שהדברים הם לא שחור ולבן. ביקשתי מאמי סליחה והסברתי לה שהייתי ילד ולא הבנתי. היום הקשר בינינו מאוד חזק וקרוב."
"כשלמדתי בפנימיית עיינות, אימצה אותי משפחה. קראו להם מיכאל ותיקי, והיו להם שתי בנות מהממות. כשהתגייסתי, הייתה להם תאונת דרכים מאוד קשה - תיקי והבנות נפצעו ומיכאל נהרג. מרוב שלא יכולתי להתמודד עם הטרגדיה לא הלכתי להלוויה ולשבעה. זה סיבך אותי רגשית ולא סלחתי לעצמי.
שנים לאחר מכן, בגיל ,26 עשיתי הצגת יחיד והתברר שהתאורנית שולי זיו היא אחותו של מיכאל. ככה הצלחתי לסגור את המעגל. זה דבר שאני מאוד מצטערת עליו, למרות שאני מבינה שהייתי ילדה קטנה."
"אין לי ספק שלילדיי מגיעה סליחה על כל הפעמים שנבחתי עליהם כי הסבלנות נגמרה לי בלי התראה. אבל כמה שזה נשמע מצחיק, אני חושבת שלי מגיעה סליחה מעצמי על כל הפעמים ששנאתי את עצמי כי חשבתי שאני לא מספיק טובה. לא מספיק רזה, יצירתית, רוחנית, סבלנית; לא משקיעה מספיק בילדים, ברומנטיקה ובבעלי. אין לזה סוף. אז לכבוד יום כיפור אני מבקשת סליחה מעצמי על ההתעללות וחוסר הפרגון."
"אני מנצל את הבמה לבקש סליחה מכל האנשים שמציעים לי חברות בפייסבוק ושאני נאלץ לעשות להם .ignore בנוסף אני מבקש סליחה מכל הנשים והבנות שמחזרות אחריי ואני מסנן אותן וסליחה בכלל מכל מי שאני מתעלם ממנו, שזה בערך רוב העולם, כי אני נוהג לסנן הרבה. והכי חשוב, סליחה מהאמא האהובה שלי, שכל פעם כשהיא מתקשרת אני אומר לה שאחזור אליה כשאהיה במקום שקט יותר - אבל אני תמיד שוכח."
"בכיתה ד,' לי ולחברתי הטובה שני היה מורה לריקודי עם שהיה ג'ינג'י. גם הכלבה שלי צ'ומפי הייתה ג'ינג'ית. באחד מהימים החלטנו להשתעשע. לקחנו את הכלבה, הגענו לבניין שלו ואמרנו לו באינטרקום שאנחנו רוצות להגיד לו משהו.
כשהוא פתח את הדלת התחלנו לצחוק שהוא נורא נורא דומה לכלבה ומיד ברחנו. עם השנים הבנו כמה המעשה היה לא יפה ולכן אני מבקשת מאותו מורה ג'ינג'י סליחה."
"משפחתי היא הדבר החשוב לי ביותר. בעבר היינו מרבים להיפגש ואילו בשנה האחרונה בגלל העומס בעשייה וההשקעה בקריירה אני מוצא את עצמי משוחח איתם הרבה בטלפון וכך אני בעצם מפצה על חוסר בילוי של זמן איכות איתם. תרשי לי על גבי העיתון להתנצל מעומק לבי בפני משפחתי, שהיא הדבר האמיתי, הכוח המניע והשמחה שלי."
"קשה לי למצוא משהו רע שאני מצטערת עליו, כי אני מעולם לא פגעתי באף אחד, לפחות לא במכוון. אבל יש לי חברה טובה, אחת הטובות, שבמהלך שלוש השנים האחרונות אני כל פעם מחדש שוכחת את תאריך יום הולדתה. אני מאוד עסוקה ומשום מה זה תמיד בורח לי מהראש למרות שזה ממש לא תירוץ. אני תמיד נזכרת ביום ההולדת שלה חודש אחרי. אני רוצה לבקש ממנה סליחה."
"יש דבר אחד שהולך איתי מכיתה ז.' היינו חמש חברות טובות וליד בית הספר בירושלים היה סופר שכונתי. היה אז מאוד באופנה לגנוב מחנויות, זה היה נחשב קול, ואני זוכרת שזה התחיל מלחץ חברתי מאסיבי. באחת הפעמים חזרנו מבית הספר, נכנסנו לסופר וגנבנו שוקו ולחמניות. באותו רגע הרגשנו סיפוק על המעשה, אבל אחר כך הרגשתי רע מאוד והתביישתי כל השנה להיכנס לסופר. אני מצטערת על הטעות הזאת."
"השנה אבקש סליחה מאלמה, הבת היקרה שלי בת השנתיים וחצי, היות שבשנה שעברה עבדתי מאוד קשה וזה בא על חשבון בילוי הזמן איתה.
השנה אני מבטיחה להתפנות ולהיות שם בשבילה כל הזמן. סליחה נוספת מהוריי, שאני מרגישה שלא אמרתי להם מספיק תודה על כל העזרה שהם נותנים ונתנו לי. סליחה מבן זוגי סשה, שהוא בן זוג נפלא ומתחשב ואני לעומתו הייתי השנה ביקורתית מדי."
"לפני כשנה אבי היה מאושפז בבית החולים. נסעתי לבקר אותו שם כמו בכל יום, רק מה, לא ידעתי שבאותו יום זאת תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו חי.
באותו ביקור היתה לנו שיחה מאוד פתוחה ומרגשת, שלעולם לא אשכח. בתומה יצאתי מהחדר ואשתי נעמה שאלה אם אני רוצה לחזור להיות איתו עוד קצת. אני השבתי שאין צורך, שאבוא גם למחרת לבקר אותו ונמשיך את השיחה שלנו אז. כבר באותו לילה אבי נפטר ואני מצטער שלא חזרתי לחדר שלו לדבר עימו עוד."
"למדתי אדריכלות בתיכון, ולפני הגיוס התקבלתי ללהקה צבאית. אלא שאז החליטו לשלוח אותי להיות שרטטת בגולני. נשברתי. ראיתי את עתידי האמנותי נגזל ממני. אז התחלתי לנהל מאבק עם הצבא.
בסופו של דבר העבירו אותי ללהקת הנח"ל והייתי מאושרת. בדיעבד זאת היתה שגיאה. אני מצטערת על המאבק הזה - החודשים בגולני היו מסעירים ומדהימים."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם