מייקל לואיס: "אבל למה אומרים שנעלמתי?"
בפרסומות ל"פוקס" החליף אותו נועם טור. ב"90210" לקחו במקומו שחקן הודי. הסרט ההוליוודי שצילם קרס. אבל מייקל לואיס טוען שהוא עדיין למעלה. הנה, ערוץ E ! אפילו בחר בו למקום ה-25 ברשימת הגברים הסקסיים בעולם. עכשיו הוא מנסה להשיק דימוי חדש, מבקר מאושפזים ומחבק ילדים. מזל שהצלחנו לשכנע אותו להוריד חולצה
בדיוק בשביל זה קיים דני לוי. יחצן, דובר וחבר, שפוקד "בלי שאלות מנחות" ומפקח שדבריו של מייקל "לא יוצאו מהקשרם". לואיס קורא ללוי "דינו", לוי קורא ללואיס "מיקו", ויחד , על הספה הצחורה ("שעולה 30 אלף שקל") בדירת הפלייבוי של לוי, מיקו ודינו מחליפים טלפונים של בחורות, מסמסים זה לזה הערות, ובעיקר נחושים להלבין כל כתם שחרחר.
כך, למשל, מסכמים השניים את נושא הנשים בחייו של לואיס: "אני מנסה בחורות", חותם לואיס, "כמו כל בחור בן גילי שאין לו חברה". לואיס משתרע על הספה ומשתתק, ורשות הדיבור עוברת מיידית ללוי. "מייקל אוהב לבלות עם חברים שלו", הוא מתנסח, "מפעם לפעם פוגשים בחורה נאותה, יוצאים איתה, בודקים אם היא בעלת פוטנציאל".
לואיס מגחך: "סרט וקפה, קפה ומאפה. אני בכלל בתול, חבר'ה".
לוי : "הוא ילד טוב מאוד".
נו .
לואיס: "מה את רוצה שאני אספר לך? על זיונים, זה מה שאת רוצה שאני אספר לך? לא, לא רוצה. אני בנאדם פרטי ואני לא בנאדם שמדבר על זיונים שלו בעיתון. אני לא כזה".
אבל כבר עשית את זה.
"כן, זה היה בגיל 17".
ובגיל 19 ובגיל 20.
" בסדר, עכשיו אני בן 21 וזה השתנה. אני לא אתחיל לדבר על הזיונים שלי בעיתון, זה כל הקטע, כי אף אחד לא עושה את זה, ומי שכן עושה את זה אז הוא טיפש לדעתי".
היית טיפש?
"סבבה, אז הייתי טיפש, כן. דיברתי על זיונים ועל איך ומה שעשיתי וזה לא המקום. לא כל העולם צריך לדעת מה אני עושה במיטה". לוי : "זה לא מכובד. מייקל עבר התבגרות והתפכחות. אגב, יש אנשים שעושים מניפולציה על הקהל הרחב ובעצם משדרים דמות שהם לא. פה אין שום דמות של מייקל מול המצלמות, מייקל מחוץ למצלמות. יש לו אישיות מאוד קונסיסטנטית".
איך אתה מסביר את השינוי באישיות שלו?
"הוא התבגר. הוא היה בן 17". חשבתי שהוא אמור להיות קונסיסטנטי. "מייקל עבר מגמה של התרסנות, ועכשיו הוא הגיע להתרסנות מלאה".
רגשות? חששות? התרסקות? תשכחו מזה. מיקו ודינו בהופעת בכורה מציגים: מייקל לואיס מודל 2009: משפחתי יותר, יוקרתי יותר, זהיר יותר. וגם אם הוא שוב חושף בשמחה את החזה המעוצב שלו, הוא עושה זאת אחרי צום התפשטות של שנה ("אנשים חושבים שיש לי מה להסתיר, שאיבדתי משהו, אז לא, לא איבדתי כלום").
בשביל לבנות מותג חדש חייבים לחסל את הקודם. ובאמת, בחודשים האחרונים לואיס כמעט מת, פעמיים. בפעם הראשונה, בעקבות משחק כדורסל ידידותי אך קטלני, זה נגמר בשבר בקרסול. לואיס העגמומי נדרש להיקבר עם הגבס שבועיים בבית, ואחר כך למקסם
הפעם השנייה, לעומת זאת, כבר היתה יותר דרמטית והרבה יותר רועשת, כשפורסם שמייקל לואיס עבר התקף לב. "הגעתי הביתה, נכנסתי לחדר שלי, ופתאום לא הרגשתי טוב", משחזר לואיס. "הרגשתי מוזר, ראיתי שחור בעיניים, הכל הסתובב לי, פתאום נפלתי על המיטה, ואז הכלבה שלי התחילה ללקק לי את הפרצוף ולנבוח. הייתי מעולף חמש דקות, ואז התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה, בואי, קחי אותי לבית חולים, אני מרגיש דקירות חזקות בחזה. בקיצור, לקחו אותי לבית חולים על כיסא גלגלים ".
ואז מה קרה?
"ואז עשו לי א-ק-ג ואמרו שהם לא רואים משהו משמעותי שקרה עכשיו, ברגע זה, ושאולי קרה לי משהו בבית ובגלל זה התעלפתי". כמו מה? "הם לא יכולים לדעת בוודאות, כי הם לא היו איתי בזמן שזה קרה.
אמרו לי שיש שתי אופציות, או חשש להתקף לב או שנתפס לי שריר בבית החזה, דבר שכבר קרה לי פעם. אבל בגלל שיש לי מגיל שלוש מום בלב בשם WPW, ועשו לי צנתור, והיה לי כבר התקף לב בגיל 15, אז אי אפשר לדעת. בגיל 15 הייתי בבית, נתקפתי היפר ונטילציה, לא יכולתי לנשום, הייתי כחול והתחלתי להזיע, ואז לקחו אותי לבית חולים ואמרו לי 'חביבי, יש לך התקף לב'". והפעם זה התקף לב או שריר תפוס? "הם לא בטוחים. 50-50".
לואיס , בכל מקרה, שוחרר מבית החולים באותו הלילה, למחרת התייצב באולפן ערוץ הילדים ("היה שידור חי ועבודה זאת עבודה"), ומעולם לא חשב על המוות. "אני חי עם זה", הוא פולט בקור רוח, "זה לא משהו שאני לא רגיל אליו". איך ילד עם בעיות לב הולך להיות ספורטאי מלכתחילה?
"כי זה משהו שאני אוהב לעשות. שאני אפסיק לעשות את זה בגלל בעיות לב? ".
ואם תמות?
"אז אני אמות. אני אמות גם ככה, עכשיו או בעוד 50 שנה, זה לא משנה. יזכרו אותי בתור מישהו שמת בגיל צעיר, אז מה? ".
אולי יש לך הרס עצמי?
"זה לא הרס עצמי, אני עושה מה שאני אוהב. אין לי בעיה, אני לוקח את הסיכון הזה. אני לא אעצור את החיים שלי בשביל שום דבר. אני לא פוחד מהמוות. אני לא חושב על איך אני אמות, אני חושב על איך אני אחיה. על המצבה שלי יכתבו 'מת עם חיוך'".
יו , אתה באמת יומנוער.
"כן, יכול להיות".
אבל חוץ ממוות פיזי יש עוד סוג של מוות: תקשורתי. בשניהם יש הספדים, עם שניהם עדיף לגמור מהר ולעבור לגלגול הבא. מיקו ודינו נשבעים שמייקל לואיס כבר נמצא בגלגול הבא שלו, אבל אף אחד מהם לא מוכן להודות שבשביל לעבור גלגול צריך קודם להתפגר. וזה מוזר, כי השנה האחרונה היתה חרישית להפליא יחסית ללואיס של פעם, זה שבבליץ מלחיץ אחד עשה גם פוקס, גם "האלופה" וגם פסטיגל.
היה לו יומנוער, אחוזים בבורגר-בר, שיר היפ הופ, תוכנית כושר סלולרית בסלקום ואזכורים אינסופיים בתקשורת. עד שעדי כהן, המנהל האישי שסלל את דרכו של לואיס לצמרת, העתיק את עסקיו לארצות הברית, ושמועות רחשו שהשניים גמרו בלי הלל ("אני לא אגיד דבר אחד רע על מר עדי כהן כי אני חייב לו הרבה מאוד ממה שאני עכשיו. לא נפרדנו, יש לי איתו חוזה ארוך טווח ואנחנו כל יום מדברים, הוא מת שאני אעבור לשם").
בנוסף, מקץ שנה וחצי בפוקס הוא הוחלף בנועם טור בנימוק שהוא פונה לקהל זאטוטי ("אני חושב שהסיבות היו אחרות, ושאם הייתי נשאר שם אז דברים היו נראים הרבה יותר טוב היום, גם בשבילם וגם בשבילי. נפגעתי קצת, כי אני חושב שהמקום שלי היה שם, ואני מרגיש כאילו פספסתי משהו ולא השלמתי את העבודה שלי").
גם בעונה השלישית של "האלופה" הוא לא ישתתף, למרות שעדיין יש לו חוזה טאלנט ביס. החוזה הזה, כמו החוזה עם ביסלי, מסתיים עוד מעט ("נחיה ונראה, אני מקווה שימשיכו איתי, קצת מלחיץ, אבל אני הולך לעשות הרבה דברים, זאת לא שאלה בכלל"). מבחינה תקשורתית לפחות הפך לואיס מגוף מוצק לאוויר.
רק שלואיס מכחיש. "אני עדיין למעלה", הוא יורה בשלווה מופגנת, ורגלו העצומה מקפצת במקומה. "אני עדיין פה, כותבים עליי, רודפים אחרי צלמים לא משנה לאן אני הולך, כולם מכירים אותי, רציתי קצת לנוח אבל הכל במטרה לעלות. את יודעת כמה דברים עשיתי בארבע השנים האחרונות? ".
כמה ?
"יותר מהרבה. המון. המון. אני הרבה בחו"ל, בדרום אפריקה, בגרמניה, בצרפת, באיטליה, באנגליה, אני עובד בכל מקום בעולם. צילמנו את'דאוס', צילמנו את'ראש גדול', עשיתי את 'ביסלי', עשיתי את'בנק הפועלים', עשיתי עוד הרבה דברים, ועם כל הכבוד, לא נחתי. עכשיו זאת העונה החמה, אז אני נוסע להמון אודישנים לתוכניות חשובות בארצות הברית, ואני מרגיש שזה הזמן לעשות דברים יותר עם נשמה ועם יצירה ועם איכות. נגיד, שמעת שנבחרתי לגבר ה-25 הסקסי בעולם בערוץ E! ? ".
באמת ?
"שמעת? שמעת?".
לוי : "ערוץ E! העולמי בחר את 50 הגברים הכי סקסיים בעולם, זאת רשימה של אנשים מאוד חשובים, ויש שם קטע של ארבע דקות רק עליו".
לואיס : "וזה משודר ב-27 מדינות בעולם, זה מה שמדהים פה. שום ישראלי לא הצליח להגיע לדבר כזה, ואני חושב שעשיתי שירות מאוד טוב. אז אני אגיד עכשיו משהו שאנשים לא יודעים, או כן יודעים ומסרבים להכיר בו, וזה שעם כל הכבוד, אני מצליח להביא כבוד מאוד גדול למדינה שלנו ולי. נעלם? לא יודע מה להגיד. אם עשיתי דבר כזה ואומרים נעלם, סבבה, אבל יש עוד הרבה דברים שאני עשיתי שאנשים לא עשו בחיים שלהם ופשוט לא מעריכים את העבודה שלי, זה כל הקטע".
לוי : "קשה להבין איפה זה תורם למדינת ישראל, אבל כן יש לזה ערך כלשהו ברמת המדיה שישראל מקבלת בעולם. הנה, בוז'י הרצוג בהיותו שר החוץ עשה פעילות עם בר רפאלי שתרמה למדינת ישראל".
בוז'י הרצוג עשה את זה כשר התיירות.
לוי: "בסדר. אגב, יש עליו הרבה פעילות באינטרנט. הרבה מעריצים, המון מעריצים, חוג שלם של מעריצים, יש עדרים של ילדות שצועקות כשהן רואות אותו. את לא רואה את זה פה ברוטשילד, אבל אם נצא עכשיו כולנו לנתניה, וניתקל בקבוצת ילדים, אז תראי תופעה שאת לא רגילה לראות, או-קיי?
זה נראה כמו חו"ל, זה נראה כאילו הביטלס יוצאים לרחוב. שום דבר לא ירד, הוא עושה את מה שהוא עשה כל הזמן, יש באוויר שתי פרסומות בערוץ 2, הוא טאלנט של יס. זהו, כלומר, הוא כמו רן דנקר, אותו הדבר, הוא מחזיק אייטם כל יום ברכילויות, כל יום כותבים עליו דברים". לואיס : "למה אומרים את זה כל הזמן? ".
מה , שנעלמת?
"כן".
אז כן אומרים לך את זה?
"לא, את אומרת את זה עכשיו. לא אומרים לי את זה". לוי : "עכשיו הוא היה מאושפז בבית חולים וקיבל שער אחורי ב'ידיעות אחרונות', או-קיי ?".
עבודה יפה, דני.
לואיס: "אני הגעתי לבית חולים, ועם כל הכבוד, מחוץ לווילון של המיטה שלי היו 55 אנשים. ספרתי. לא היה לי מה לעשות, ספרתי אנשים עומדים שם. 55 איש עמדו מחוץ לווילון שלי והסתכלו עליי". היה קשה? "כן, אבל אין מה לעשות, ככה זה".
מייקל לואיס גילה את עצמו ברגע גורלי אחד, כשעמד מעורטל על משאית במצעד האהבה. "קיבלתי כזאת מתנה ענקית, שאני מי שאני ומה שאני", הוא פורק. "ואחרי כל החרא שעברתי בחיים, לעבור חמישה בתי ספר, ולהישאר כיתה, ושסבלתי, והיום אני יודע שאם הדברים היו נראים אחרת אולי לא הייתי פה היום.
ועובדה", הוא מחייך בסיפוק, "ברגע שהורדתי את החולצה, אנשים ראו משהו שהם לא ראו לפני זה. עד אז לא הבנתי שהקלף החזק שלי זה הגוף שלי. עשיתי כל הזמן תמונות של פרצוף, וכל הסוכנויות הכי גדולות אמרו שאני לא מתאים למקצוע. אבל ברגע שהורדתי חולצה כולם עמדו על הרגליים ורצו אותי. ואז הבנתי שיש לי משהו שאין להרבה אחרים, שאני מאוד מיוחד בו, וזה עבד, זה הקלף שלי".
אם היית יכול לבחור כל קלף שהוא, במה היית בוחר?
"אני חושב שאם באמת הייתי צריך לבחור, הייתי בוחר את הגוף שלי".
אבל אתה יכול לבחור הכל.
"אני לא יודע איזה עוד קלף חשוב יש".
יש מלא קלפים בעולם.
"בעולם הפרסום, את מתכוונת? ".
לא , באופן כללי.
"באופן כללי? את לא מבינה את הראש שלי ואני לא מבין את הראש שלך. איזה קלף? תני לי עוד אופציות".
אופי , שכל, כישרון.
"סבבה, את רוצה שאני אגיד לך שאני רוצה להיות מדען אטום? הייתי רוצה להיות יותר מצחיק, זה משהו שחסר לי". בפעם השנייה שלואיס גילה את עצמו, זה כבר היה הרבה פחות רומנטי. "הייתי בפגישת עבודה באחת מחברות האופנה הכי גדולות שיש פה", הוא מגולל, "וישב המנכ"ל עם האנשים שלו, והייתי עם האנשים שלי, ובפגישה הזאת לא דיברתי.
כאילו, הוא דיבר אליי והם דיברו בשמי. ובאיזשהו מקום סירבתי להבין. אמרתי, למה אף אחד לא רוצה לשמוע מה לי יש להגיד? ואז אמרתי לעצמי בוא'נה, אולי אני אגרום להם להאמין שגם אני פה, ושאני כן יכול לדבר, ושיש לי את היכולת הזאת, ושאם אני רוצה להגיד משהו אני יכול לעשות את זה.
בהתחלה עבדתי בשביל כולם, הייתי עובד זוטר שהוא בעצם המעביד של כולם אבל אף אחד לא יודע את זה. כולם ידעו שמייקל לואיס נמצא שם, אבל אף אחד לא יודע". לואיס הוא שילוב גנים אקזוטי-רבע ארגנטינאי, רבע איטלקי, רבע הולנדי ורבע אנגלי. הוא גדל ברמת החייל עם הוריו, אולגה ורוי, עד שהתגרשו לפני שלוש שנים, ואביו היגר לערב הסעודית ("אל תשאלי אותי למה").
"לא הרגשתי שלם שם", הוא מסביר. "אני עושה גיחות, אבל אני רק בן 21, זה בבייבי סטפס, יש לי עוד מה לעשות פה, יש לי חברים פה, וכן, אנחנו מכוונים יותר לעולם המבוגרים".
ובאמת , לואיס נכון להשמיד כל שארית מלואיס הסטרואיד קל הדעת. היום מקועקב עות סביב קרסולו האותיות הראשונות באנב גלית בשמותיהם של בני משפחתו, והוא מחזיק באג'נדה של סנאטור רפובליקני שמרן.
"מקום ראשון זה המשפחה שלי", מצהיר לואיס של הבית הלבן. "אני עוזר לאחים שלי, לאמא שלי, אני משלם את החשבונות, אני הולך להרבה אירועים של עמותות ולבתי חולים, אני מתב נדב המון, ועובדה, גם יש לי אחות מאומצת, לא כחוק, שאנחנו לוקחים עליה חסות.
פשוט ילדה מקסימה שכל חייה הייתה בבית חולים, גדלה בבית חולים ותישאר גם בבית חולים. זאת ילדה שיש לה בעיה מגיל אפס, עכשיו היא בת 19. אני לא אפרט את כל הבעיות שלה כי אני לא חושב שזה נכון, אבל אין לה רגליים, בסדר? זאת אחת הבעיות שלה".
ההשקה המחודשת והמחושבת הזו גורמת ללואיס להיראות כמו דמות מסדרת מדע בדיוני. מין גוש פיזי שמטעין אישיות בהתאם לדרישה. הוא, מצדו, נשבע שיש לו אופי. זה העולם שלא נתן לו הזדמנות להפגין אותו. "תמיד יוצאת לי תדמית אחרת", מנמק לואיס, שלראיון הקודם שלו הגיע עם תשובות בכתב.
"לא משנה מה, תמיד אני מתראיין כמשהו אחד ויוצא משהו אחר. מוציאים אותי כמישהו שהוא לא אינטב ליגנט, מישהו שאין לו הרבה מה להגיד, ושגם אם הוא אומר משהו הוא לא יודע איך לבנות משפט. הייתי רוצה שישימו את המילים שאני אומר כמו שהן ושיכירו אותי בתור מי שאני. שיידעו שאני בנאדם נחמד.
שאני תורם למדינה, כי כן, לא הייתי בצבא, לא גייסו אותי בגלל שיש לי בעיה בלב, ובגלל שמשהו חסר לי שם, אני מרגיש שאני צריך לתרום הרבה. כי אני יודע שאני עושה שמחה לאנשים, אני יודע שאני תורם בדרכים שאנשים אחרים לא יכולים לתרום, ושיראו שאני תורם גם כסף לאחותי המאומצת, ואני רוצה שאנשים יידעו שאני לא איזה דמות פיקטיבית, ואני כן אנושי אחרי הכל".
לוי : "זה היה מקסים, מה שהוא אמר עכשיו. זה מביא דוגמה, ממש. מונולוג מקסים".
אז למה היית צריך את דני היום?
לואיס: "כדי שתהיה אוזן שלישית. שאחרי זה יהיה לי את הגב הזה, ואנשים באמת יידעו מה היה פה. זה חלק מהמקצועיות שאין פה. כשאני עובד בארצות הברית, וכשהתראיינתי להרבה עיתונים, היו איתי שני יחצנים שישבו והקשיבו למה שאמרתי מול הכתבת. את זה את לא יודעת, נכון? ".
לא . מה עוד אני לא יודעת?
"מה עוד את לא יודעת? כשאני בא לצילומים אני מקבל ארוחת בוקר כמו שצריך, מישהו מחבק אותי עם שמיכה ומישהו מכניס אותי יד ביד לסט הצילומים, כדי שאני בטעות לא אחליק. כשאני עובד בחו"ל אז הדברים נראים אחרת לגמרי, זה משהו שאין פה. זה נקרא מקב צועיות, מקצועיות. ועצם העובדה שדני פה זה רק עושה לי טוב".
אבל זה עושה אותך קצת פחות בנאדם.
"זה לא משנה. בשבילי זאת פריבילגיה, זאת מקצועיות, ככה מתנהלים. אתה מתחיל מלב מטה ומגיע למעלה. פעם זה לא היה ככה, כי פעם מייקל לואיס לא היה מייקל לואיס. היום מייקל לואיס זה משהו אחר".
לוי : "וזה שווה התייחסות מסוימת והוא יכול להרשות לעצמו להחזיק גורם מיחסי ציבור. למה חברי כנסת יושבים עם הדובר שלהם? ".
לואיס : "כן, למה? ".
בכלל, מייקל אינטרנשיונל מתעב פרובינב ציאליות, ולא סתם. "תראי", הוא מגלגל את עיניו, "בחו"ל זה מתחיל בדברים הכי קטנים, מהאודישנים בהוליווד עם השחקנים הכי גדוב לים שבאים להיבחן איתי, וממשיך באודישנים באירופה, כשדולצ'ה וגבאנה מודדים לי את הבגדים, וממשיך למסיבה מטורפת על יאכב טה בפסטיבל קאן של איזה נסיך סעודי מאוד עשיר, ופאף דדי וכל החברים שלו, ושרון סטון ולינדזי לוהן ומדונה ונעמי קמפבל".
חוץ מזה, הוא כמעט התקבל ל"90210", סדרת הבת הקאלטית של "בברלי הילס 90210". " התב באסתי, כי אחד השחקנים שם אמר שברגע שהוא התקבל הוא התלבט מה לעשות עם הכסף, אם לקנות למבורגיני או לפטופ. אבל עם כל הכב בוד, עשיתי שלושה אודישנים, הגעתי לרביב עייה האחרונה והתלהבו מהאודישן שלי ואמרו לי שיש לי אנגלית פרפקט, ובסוף בחרו בחור שחור לתפקיד שלי, נאביד".
הוא לא הודי?
"ההודי, כן, ההודי. למה אמרתי שחור? טוב, שחום כזה".
לואיס גם כמעט השתתף בסרט הוליוודי. "התקבלתי וההפקה התפרקה, לצערי הרב", הוא אומר. "אבל אני עושה מלא אודישנים, ומלא פרסומות, ומלא תצוגות אופנה, את יודעת, אני עובד שם. אנשים לא יודעים פה כי זה שם. אם אכן יהיה קמפיין מאוד גדול אני אשמח שיידעו, כמו שעשיתי את השער ל'טאטו', מגזין גייז, והודעתי על זה. זה הופיע בכל מצבורת של הקהילה הגאה בכל מדינה, וזה זכה לפרסום מאוד גדול. אם תעשי את השם שלי באנגלית בגוגל את תראי. כשמשהו יקרה, תדעי על זה. כל העולם יידע על זה, זה בטוח".
אבל אל תטעו. כל זה אולי נשמע גלאמי, אבל בפועל זה יוצר מועקה לבנטינית עמוב קה. "תחשבי שאתה מגיע למצב כזה שאתה עושה את כל הדברים האלה ואז אתה חוזר לכאן", הוא מתכרכם. "זה לא קל. בגלל זה לפעמים אני מגיע לסט פה, וכל היחס, הכל שכונה כזה.
אני לא חושב שנוח לי, אם הייתי רגיל רק לשכונה הזאת אז היה לי טוב. בגלל שראיתי משהו אחר, אני רואה איך הכל מתב נהל פה. זה מגעיל אותי בעבודה, כשאנשים מתייחסים אליך כאילו, כאילו, כאילו אתה סחבק שלהם. יאללה, אחי, בוא. אני מגיע לסט צילומים, ואין ארוחת בוקר, ואין חדר הלבשה מסודר. פה זה יותר תבוא, תצטלם, תלך, תעשה את העבודה שלך ותסתום ת'פה. ככה המדינה שלנו מנוהלת".
אז עדיף שם?
"תראי, אני חב הרבה לתעשייה פה כי כאן התחלתי, פה יודעים מי אני. אבל זה מדהים, שני עולמות. כשאני מדבר פה עם מראיינת זה וואללה, תביא לי את המספר של מייקל ואני אדבר איתו. זה לא פועל שם ככה. אתה מרים את הטלפון, לוקח את המספר של המראיינת, מדבר איתה אישית, הכל בצורה מקצועית. חייבים להיות הגבולות האלה.
רוצים להגיע למייקל? אז יש סוכן שצריך לעבור דרכו, והוא ידבר עם מייקל, ומייקל ידבר איתך. פה זאת פלישה לפרטיות, בגלל זה יש את האנשים שעובדים מסביבי. הרגשתי כאן שלאנשים יש את הקרבה הזאת יותר מדיי אליי". לואיס מהסס לשנייה, ומזדקף באבירות. "שוב, אין לי בעיה עם זה, אבל יש את המקום לזה-כשאני מתנדב לבתי חולים, כשאני מחבק ילד קטן, הדבר הכי חשוב לי זה לראות אותו בסופו של יום מחייך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם