מה נשאר מהפוסטר: לאן נעלם הזוהר של פארה פוסט?
דועכת מסרטן, נכנסת ויוצאת מבתי חולים, המלאכית הכי בלונדינית של צ'רלי גוססת. הסוף הכואב של מי שרצתה להיות שחקנית אופי, אך חייה המקצועיים והאישיים עמדו תמיד בצלו של צילום אחד מ,'76– בבגד ים אדום ובשיער מתנופף
בגיל 30 הופץ הפוסטר שלה - החיוך צחור השיניים, בגד הים השלם שהבליט את החיטובים, רעמת השיער הבלונדינית ששום משב רוח לא יכול להחריב - והרבה מאוד אנשים נהנו מהזכות להביט בה, 12 מיליון בשנתיים הראשונות בלבד. הפרצוף הבלונדיני קיבל מעמד אייקוני, הפנים שלה הפכו לסמל של תקופה. אבל גם כשהפוסטרים גורדו מהקירות היא המשיכה להתקיים בזיכרון של כולנו כפלקט: פלקט של נעורי נצח, בריאות ויופי מלאכי ששום אויב לא יכול לחלל.
עכשיו אנחנו שוב מביטים בפארה. רואים אותה דועכת מול עינינו, יוצאת לעוד קרב אבוד נגד הסרטן. בשבוע שעבר היא אושפזה פעם נוספת בגלל סיבוכים שנגרמו מהטיפול האחרון שעברה בגרמניה - קריש דם לא סימפטי במערכת העיכול - ושוב היינו עדים לריטואל הקבוע: עיתוני הרכילות דיווחו שהיא גוססת, שהמוות עלול להגיע תוך ימים; הרופאים מיהרו להכחיש; חברים טובים או היח"צנים שלהם - ג'קלין סמית, ביל קוסבי, ג'קי קולינס - שיגרו זרי פרחים ופרסמו הודעות החלמה; בן הזוג לשעבר ריאן אוניל היה הראשון שחש למיטתה; ובנם המשותף רדמונד נעצר באשמה שניסה להבריח סמים לחבר בכלא, אקט לא מוסבר שעלול להושיב אותו שם לשלוש שנים - והפעם לא כאורח.
בגיל ,62 פארה מתקרבת לסוף. כבר בתחילת שנות התשעים אובחן אצלה סרטן השד. לפני שלוש שנים נמצא אצלה גידול ממאיר בפי הטבעת, שהתפשט מאז לכבד ולחלקים אחרים במערכת העיכול. היא לא מרימה ידיים, היא מקפידה על אורח חיים בריא, היא חושבת מחשבות חיוביות, היא שואבת המון כוח מכל מכתבי המעריצים שעוד זוכרים את ג'יל מונרו מפליקה בחן לפושעים אכזריים. אבל גם אם מוקדם עדיין להספיד אותה, אפשר להודות שפוסט וכל מה שהיא מייצגת כבר מזמן לא נמצאים איתנו.
אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את פארה. היה לה תפקיד אורח קטן ב,"Apple's Way" סדרה סימפטית אך קצרת ימים על משפחה בת ארבעה ילדים שעוזבת את לוס אנג'לס לטובת עיירה קטנה באיווה. בפרק שנקרא "אהבה ראשונה" מתאהב הבן הבכור, פול (וינסנט ואן פאטן,( בן 16 בסך הכל, בג'יין יוסטון, אישה המבוגרת ממנו בעשר שנים, ומשכנע את עצמו שהיא מחזירה לו אהבה (שנים אחר כך הדביקה התקשורת האמריקאית רומן אמיתי לפוסט ולוואן פאטן, שאמנם הרבו לשחק טניס יחד.(
פוסט, עם רעמת השיער שעוד לא הפכה לסמל המסחרי שלה, נראתה על המסך למשך חמש דקות אבל האימפקט היה לא פחות ממהמם. דמותה - אישה מנוסה שצריכה לדחות את חיזוריו של נער להוט בלי לפגוע בגבריותו השבירה - היתה מלאת רוך, לגמרי לא מאיימת. יותר מהכל, היתה בה הבטחה לעתיד רומנטי, גם עבור ילד ישראלי בן 14 שרגשותיו הרומנטיים יופנו בהמשך לכיוונים אחרים. זה היה רגע כמעט נבואי שבו נצרבה הדמות של פוסט כסטארית הגדולה שעוד לא היתה אבל עתידה להיות.
זה לא היה התפקיד הראשון של פוסט בטלוויזיה האמריקאית; קדמו לו הופעות קצרות בסדרות כמו "אני אוהב את ג'ני," "ד"ר מרקוס וולבי," "משפחת פרטרידג,"' "מקלאוד" ו"האיש השווה מיליונים," שבו כיכב בעלה דאז, לי מייג'ורס. בשלב ההוא בקריירה שלה, פוסט היתה בעיקר דוגמנית של מוצרי קוסמטיקה.
היא לא היתה מה שנהוג לכנות היום "סופר מודל," אבל פרסומת אחת בכיכובה, לשמפו של וולה-בלזם, החלה לצבור במהירות מבהילה קהל מעריצים לא צפוי: בני נוער שקנו בנאמנות גיליונות של "קוסמופוליטן" ו"רדבוק" בציפייה לשזוף את עיניהם בפרצוף הבלונדיני המופלא.
אחד מאלה סיפר לשכן שלו, טד טריקיליס, בעלים של חברה שייצרה והפיצה פוסטרים לבני נוער, על האובססיה החדשה שלו ושל חבריו. טריקיליס מעולם לא שמע על פארה פוסט, אבל הוא זיהה מיד את הפוטנציאל המסחרי שהיה לה. הוא יצר קשר עם הסוכן שלה, ריק הרש, והציע לו פוסטר בכיכובה. מצדו השני של הטלפון נשמע הרש מעט מבולבל. "איזה מוצר אתם רוצים שפארה תמכור בפוסטר הזה,"? שאל. טריקיליס השיב: "אנחנו רוצים שפארה תמכור את פארה."
פוסט בחרה בצלם ברוס מקברום, שאותו הכירה מעבודות קודמות. היא הביאה את בגד הים האדום שלה מהארון הפרטי, והסשן נערך על שפת הבריכה של הווילה שחלקה עם מייג'ורס בבל אייר. לא היתה לה סטייליסטית, והיא טיפלה בשיער המפורסם שלה בעצמה. כרקע לתמונה השתמש מקברום בשמיכה מבד הודי שהיתה פרושה על מושב הנהג בשברולט שלו.
הוא קיבל אלף דולר על העבודה. פוסט בחרה בעצמה את הצילום שהפך לפוסטר, בניגוד לדעתו של טריקיליס שחשב שהיו פריימים טובים יותר. כך או כך, השכן שלו לא הגזים. הפוסטר הפך מיד לפריט חובה בחדרים של מתבגרים משני המינים. הפרצוף של פארה פוסט היה עכשיו המפורסם ביותר באמריקה.
הפוסטר הזה הביא לה את התפקיד של ג'יל מונרו ב"המלאכים של צ'רלי," סדרה שנתפרה סביב מידותיה של קייט ג'קסון, השחקנית המבטיחה בין השלוש. פוסט, ג'קסון וג'קלין סמית גילמו באופן שלא נועד לשכנע בלשיות העובדות בשירותו של "צ'רלי," בוס עלום שמתקשר איתן באמצעות הטלפון (ג'ון פורסיית, לימים בלייק קרינגטון, תרם את קולו עתיר הנוכחות.(
העלילות היו קלושות, הדיאלוגים אלמנטריים, והסדרה כולה התאפיינה בתחושה מופרכת, פלקטית, מפתה וטיפשית בו זמנית. בדיעבד אפשר לטעון שפוסט, ג'קסון וסמית גילמו בה ייצוגים שונים של יופי נשי: כהה ואתלטי, כמעט לסבי (ג'קסון,( רך ורומנטי (סמית,( סקסי נוסח "פלייבוי" אבל מעט תמים (פוסט.(
היו סדרות מתח טובות באמצע שנות השבעים - "קוז'אק" ו"סטרסקי והאץ"' הן הראשונות שעולות בדמיון - אבל "המלאכים של צ'רלי" היתה ז'אנר בפני עצמה. הלוק הבוהק והחלול שלה הפך בעשורים שחלפו מאז להיות המאפיין העיקרי של פעילותו הטלוויזיונית של אהרון ספלינג ")שושלת," "בוורלי הילס ,"90210 "מלרוז פלייס.("
כשפוסט (הקרדיט המלא שלה היה באותם ימים פארה פוסט-מייג'ורס) ביקשה לעבות מעט את התפקיד שלה, להזריק לדמותה מעט עומק פסיכולוגי ולהעלות את רמת הדיאלוגים, המפיקים הסבירו לה שהיא יכולה לתרגל את צ'כוב בבית. וכשדרישתה להשוות את שכרה לזה של ג'קסון לא נענתה, היא בחרה ללכת הביתה.
פוסט כיכבה ב"המלאכים של צ'רלי" עונה בודדת, שאחריה - בסיומו של קרב דמים משפטי - דמותה נכתבה החוצה ואת מקומה ירשה שריל לאד, שגילמה את אחותה הצעירה של ג'יל, קריס. פוסט התחייבה להגיח לתפקידי אורח בעונות הבאות. אבל בלעדיה הקסם פג, והסדרה כבר לא היתה הלהיט של העונה הראשונה. שריל לאד עזבה.
שלי האק החליפה אותה. נראה היה שאיזו קללה בלונדינית רובצת על הסדרה (ב-2004 שודר בארצות הברית סרט הטלוויזיה "מאחורי המצלמה: הסיפור שלא סופר על "המלאכים של צ'רלי," שהציג את האירועים "האמיתיים" סביב הסדרה והמאבקים המשפטיים שניהלה פוסט. קייט ג'קסון היתה המפיקה.(
העונה הבודדת של פוסט ב"המלאכים של צ'רלי" רדפה אחריה במשך כל הקריירה. למרות כמה תפקידים טובים בטלוויזיה, שהביאו לה פרסים ומועמדויות לאמי (היא גילמה אפילו את ציידת הנאצים ביאטה קלרספלד,( הפקות אוף ברודוויי וכמה סרטי קולנוע ")הנשים של ד"ר טי" של רוברט אלטמן, "השליח" בכיכובו של רוברט דובאל, שגם ביים,( פוסט זכורה בעיקר כתסרוקת. אפשר להעריך אותה על כך שהבינה בשלב כה מוקדם שהסדרה תתברר כקללה.
בספטמבר '79 ביקרה פארה פוסט בישראל במסגרת מסע קידום מכירות חובק עולם של חברת קוסמטיקה אחרת, פבראז'ה. להגיד שהביקור עורר היסטריה זה כמו לטעון שאזרחי ישראל הערבים לא אוהבים את ליברמן - המילים לא מסוגלות להעביר את עוצמת הפאניקה. ילדים נרמסו בכניסה לשקם באבן גבירול, שם אמורה היתה פוסט לעמוד ליד דוכן המוצרים שנשאו את שמה (עובדי החנות טענו שהמהומה נוצלה לגניבות.( ביקור דומה בכלבו שלום בוטל.
תשעה חודשים לפני הביקור זכה בנימין אילן, מהנדס מכונות ומרצה לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן, חובש כיפה ונשוי, בהגרלה שהקנתה לו את הזכות לבלות יום בחברתה של הכוכבת. המארגנים התקשו לפנות לו יום שלם בסדר היום העמוס של פוסט, בין ביקור בכותל לשיחה על עתיד האזור עם ראש הממשלה בגין.
אבל אילן עמד על זכותו. "זה עניין עקרוני," הסביר והדגיש שלא יסכים סתם להצטרף לפמליה של האורחת. הסוגיה התבררה בבית המשפט עוד חודשים ארוכים אחרי שפוסט עזבה ליעדים אחרים.
ישראל של סתיו '79 היתה עסוקה בהסכם השלום המתרקם עם מצרים. כמה חודשים קודם ביקר כאן סאדאת - מפגן של אומץ לב אישי שאמור היה לשנות את ההיסטוריה של המזרח התיכון - אבל חברי הכנסת והשרים דרשו את הפארה שלהם.
מי לא נפגש איתה: שלמה להט, טדי קולק, עזר ויצמן, שמעון פרס, אפילו יוסף בורג. ויצמן ופרס גם כיבדו בנוכחותם את טקס בחירת "הנערה שהכי דומה לפארה פוסט."
על רקע אובדן העשתונות הזה, החליטו חברי הכנסת יוסי שריד וגאולה כהן להניח לרגע את המחלוקות הרגילות בצד, ופרסמו הודעה משותפת: "הגברת פארה פוסט אמרה היום כי בשום מדינה לא התראתה עם כל כך הרבה שרים וחברי פרלמנט".
"איננו יודעים מה חשבה על כך היא אולם רבים מאוד מתושבי ישראל חשבו שזהו חיזיון מביש וחשו סלידה. חבל שדווקא כמה מנבחרי העם הם שהופכים את המדינה הזאת לפרובינציה ודווקא הם שיוצרים את המכנה המשותף הנמוך בינינו. רק שכאשר הם יורדים לשם, שיעשו זאת בעצמם ואל ייקחו את כולנו איתם."
אבל הביקור נכנס לדברי ימי הפרובינציה בזכות הרומן שכנראה ניהלה פוסט עם המאבטח שהוצמד לה כאן, בני טל. פוסט הגיעה לישראל מיד לאחר הפרידה מלי מייג'ורס, ורווקותה הטרייה היתה עניין שדורש תיקון (מה שאולי מסביר למה כל כך הרבה ח"כים ושרים עמדו בתור לפגוש אותה.(
"הגבר הישראלי היה מאז ומתמיד נושא להערצתה של פארה," כתב איציק תוראל ב"מעריב." "מקורביה ידעו לספר שהיא משוכנעת כי כל הגברים הישראלים אמיצים וגיבורים, ואפילו זכתה לכך שצעיר ישראלי הציל את חייה. לפני כמה חודשים השתתפה בצילומי הסרט החדש 'מכת שמש' באקפולקו, יצאה לשחות בים, נסחפה עם הגלים, והחלה לצעוק לעזרה. ומי אתם חושבים חירף את
נפשו מנגד וקפץ לים הסוער אם לא גבר ישראלי שנכח במקום.
מקורביה סיפרו שדווקא מקרה זה הוא שהכריע את הכף בעד ביקורה בארץ וכי תקוותה הכמוסה של פארה היתה למצוא בישראל את גבר חלומותיה. עליו להיות גבוה וחסון - כך היא אוהבת אותם -
למרות שגובה אינו הצד החזק שלה."
בני טל הוא בהחלט גבוה וחסון. לחיצת היד שלו יכולה להרעיד כמה חוליות בעמוד השדרה. פוסט כמובן לא יכלה לפספס את ההזדמנות להגשים את הפנטזיה הישראלית שלה, והקליק, כך דווח, היה מיידי ")מתחת למעטה הקשיחות של בני גילתה המלאכית כי מסתתר לב של מלאך," נכתב ב"מעריב.("
הרומן צוטט בהרחבה בכלי תקשורת בכל רחבי העולם. בני טל הסתתר מאחורי "מקורבים," שמסרו בשמו שתוך כמה חודשים הוא עתיד להצטרף לפוסט בניו יורק. לפני כשנה וחצי, כשפגשתי אותו לצורך כתבה, הוא העדיף להתפאר בידידותו עם נוחי דנקנר ולב לבייב מאשר ברומן הנעורים ההוא. כששאלתי אותו על פארה הוא הסכים לומר: "הייתי אז רווק. עכשיו אני נשוי באושר."
פארה לא בדיוק היתה נשואה באושר. הטרגדיה שאפיינה את הקריירה שלה - מערכת שיניים יותר מדי צחורה ושיער יותר מדי מושלם מכפי שאפשר יהיה להתייחס ברצינות לכישורי המשחק שלה - ליוותה כנראה גם את מערכות היחסים האינטימיות שניהלה. כשהגיעה כסטודנטית לאמנות לאוניברסיטה של טקסס באוסטין, היא הפכה מיד לסנסציה. כצפוי, היא הצטרפה לאחוות הבנות הפופולרית בקמפוס.
באירוע ההשקה של שנת הלימודים, שבו עומדות נערות האחווה החדשות ומציגות את מרכולתן בפני שחקני הפוטבול, התור שהתארך מולה הקיף את כל הרחוב. יומן הפגישות שלה התמלא למשך ארבעת
החודשים הקרובים. "הייתי כל כך טיפשה," אמרה שנים אחר כך, "חשבתי שאני מחויבת לצאת עם כל הבחורים האלה."
שבוע לאחר שעברה להוליווד היא פגשה את לי מייג'ורס - סטיב אוסטין מ"האיש ששווה מיליונים." מייג'ורס, גברתן מאצ'ואיסטי דרומי, מעט מוגבל, סייע לה להשיג תפקידים בטלוויזיה אבל ציפה, כך סיפרה, שתחזור הביתה בסיומו של יום צילומים בזמן בשביל להכין לו ארוחת ערב, ורצוי סטייק. אחרי שנפרדה מה"מלאכים של צ'רלי" והחזירה לעצמה את השליטה בקריירה שלה, פוסט - שהיא בחורה אינטליגנטית למדי עם אוסף אמנות לא רע - החליטה להפסיק לבשל לבעלה.
האגדה ההוליוודית מספרת שבתחילת ,'80 קצת לאחר הביקור בישראל, הגיע ריאן אוניל לטורונטו, לבקר את בתו טאטום, שצילמה שם סרט. באחד הערבים הוא נתקל בלי מייג'ורס, שאיתו היו לו יחסי ידידות עוד מאמצע שנות השישים. מייג'ורס הזמין את אוניל לארוחת ערב. פוסט ראתה ונדלקה. מילולית. דווח שהיא נכוותה בידה כשהכינה את הקפוצ'ינו.
בחזרה בלוס אנג'לס, השלושה נפגשו שוב. פארה ולי אמרו לאוניל שנישואיהם הסתיימו למעשה. רגע לפני שאוניל עמד ללכת אמר לו מייג'ורס: "אני חוזר מחר לקנדה. תתקשר לפארה. תזמין אותה לארוחת ערב." והוא הזמין. מאוחר יותר האשים מייג'ורס שאוניל "חטף" ממנו את פארה וטען שהוא עדיין אוהב את אשתו לשעבר. "היתה תקופה שרק אני יכולתי להתקלח איתה," צוטט. "עכשיו כל מי שקונה לה שמפו יכול להתקלח איתה."
כשריאן אוניל פגש את פוסט הוא היה כוכב קולנוע בדעיכה. הוא התחיל את הקריירה שלו ב"פייטון פלייס," סדרת הטלוויזיה שהופקה בעקבות הסרט המצליח, ועבר לקולנוע, עם תפקידים ב"סיפור אהבה," "ירח של נייר," "הגנב שבא לסעוד" ו"מה נשמע דוק" - כולם מלהיטי התקופה.
ב-'75 כיכב ב"בארי לינדון" של סטנלי קיובריק, סרט נפלא, בלתי מוסבר וכושל, שסיים לו - כך לפחות הוא מאמין - את הקריירה. אבל גם כשהתפקידים הלכו והתמעטו הוא המשיך ליהנות ממוניטין כאחד הגברים הגדולים של הוליווד. רשימת הנשים שהיו איתו נראית כמו פרסומת לסוכנות לאספקת ג'יגולואים: ברברה סטרייסנד, ביאנקה ג'אגר, דיאנה רוס, ג'ואן קולינס, מיה פארו, בריט אקלנד, אורסולה אנדרס (לא כולל נשותיו החוקיות, ג'ואנה מור ולי טיילור יאנג.( הן היללו את כישוריו המיניים, אבל מחוץ למיטה הוא נהג לשתות יותר מדי, להיכנס להתקפי קנאה ולהחטיף מכות לפפראצי. והוא כנראה גם אבא גרוע במיוחד.
בתו של אוניל, טאטום, טענה שאבא שלה נתן לה את הג'וינט הראשון בגיל 12 ושהיא בילתה איתו באורגיות בג'קוזי. אחיה, גריפין, חטף ממנו מכות כשניסה לעזוב את הבית תחת השפעת סמים (גריפין הודה מאוחר יותר שאם אבא שלו לא היה עוצר אותו, רוב הסיכויים שהוא היה נהרג בתאונה.( רדמונד, הבן המשותף לו ולפארה, הסתבך עם סמים ומעצרים מאז שהיה בן .17 אבל משהו בקשר של בני הזוג מתמיד גם לאחר כל אותן שנים.
למרות שהם חיים בנפרד, אוניל הוא הראשון שאליו פארה מתקשרת בכל פעם שהיא נכנסת לאשפוז והוא נוהג לסעוד אותה בביתו כשהיא יוצאת מבית החולים.
ב-'91 הופיעו פוסט ואוניל בסדרה בשם ") Good Sportsמשדרים ספורט,(" שבו גי־למו זוג של שדרני ספורט. הסדרה היתה אמורה להכריז על הקאמבק שלו; פוסט לוהקה בתפקיד האקסטרה־בונוס. "פארה היא הנשק הסודי שלי," אמר אוניל אז.
"ביקשתי את עזרתה. אמרתי לה, 'אני עזרתי לך, עכשיו בואי לעזרתי.' היא השיבה, 'אבל אני לא עושה קומדיות כאלה, אני לא רוצה לשחק שדרנית ספורט.' תבעתי בתוקף והתעקשתי, אפילו העמדתי בסכנה את היחסים שלנו. בסוף היא הסכימה, בשביל האתגר." האתגר הסתיים עוד באמצע העונה, בגלל רייטינג נמוך במיוחד.
אחרי "המלאכים של צ'רלי" פוסט באמת ברחה מכל מה שהריח כמו קומדיה רומנטית. היא החלה לגלם תפקידים דרמטיים של נשים שסבלו מכל צרה אפשרית: נשים שעברו אונס, נשים נטושות, נשים מוכות, נשים שהרגו את הילדים שלהן, נשים שהרגו את הבעלים שלהן, נשים שהבעלים שלהן איימו להרוג אותן, נשים שלא נראו כמו ג'יל מונרו או כמו הבחורה הצחקנית ההיא מהפוסטר.
גם מחוץ למסך היא גילמה, לפחות פעם אחת, את תפקיד האישה המוכה. זה קרה ב-98' כשבן הזוג שלה אז, המפיק ג'יימס אור, תקף אותה ופצע אותה בראשה. זה היה סי־פור אידאלי לצהובונים: פארה גילתה מכתב מאישה אלמונית בפח הזבל של אור. הוויכוח נמשך ואף התלהט בזמן ארוחת הערב במסעדת "מור גרנייר."
כששבו לביתו של אור סירבה פוסט לצאת מהמכונית. כשיצאה ממנה בסופו של דבר, היא היתה חמושה במחבט טניס. היא נכנסה הביתה, ניגשה לארוז את חפציה, אבל אור החל לקלל אותה ונעל את דלת הבית. פוסט השתמשה במחבט הטניס כדי לנפץ את זכוכית החלון ונמלטה החוצה. אור רץ אחריה בזעם, הטיח את ראשה בקרקע, ופצע אותה באופן שדרש טיפול רפואי.
למחרת שבה פוסט לבית של אור ושברה, באמצעות אותו מחבט טניס פעיל, את כל החלונות בקומה הראשונה. היא הגישה נגדו תלונה על תקיפה והעידה נגדו במשפט שבסיומו אור הורשע וחויב להשתתף בסדנה לשליטה בכעסים. בערך באותה תקופה היא התארחה אצל דיוויד לטרמן.
אני זוכר את הראיון הזה: פוסט היתה מצומקת, מבולבלת, מתקשה להתרכז. היא מלמלה דברים לא ברורים ונראה היה שהיא לא מבינה את השאלות שהמארח הפנה לה. מיד נפוצו שמועות על שימוש בסמים - שהיא הכחישה. בראיון שנתנה בהמשך להווארד סטרן היא הסבירה שפשוט ניסתה את כוחה בכמה בדיחות, מן הסתם ללא הצלחה. אצל סטרן היא נשמעה לפחות קוהרנטית.
עצוב להיזכר בפארה עכשיו, כשהיופי המתוק שלה נאכל מבפנים על ידי המחלה. נכון שמיליוני נשים בעולם נאבקות כל הזמן בסרטן - רובן לא מסוגלות לממן את עלות הטיפולים היקרים שפוסט מרשה לעצמה - נלחמות וחיות ומבריאות ומתות בלי שעיתונים ילוו אותן ומעריצים יצטרפו לתפילה קולקטיבית. אבל עדיין, עצוב על פארה משום שגסיסתה המתמשכת אומרת שההבטחה שהיא ייצגה בעשורים האחרונים, על יופי ונעורים ואור השמש הנצחי של קליפורניה - כבר לא תתממש. מעולם לא יכלה להתממש.
כשאני מסתכל על הפוסטר המפורסם בבגד הים האדום, היופי שלה מעורר בי בעיקר אדישות. בחיוך יש יותר מדי שיניים, ואת מי שעיצב לה את השיער צריך לשלוח להשתלמות אצל שוקי זיקרי. הפוסטר הזה הוא עוד עדות לטירוף שאחז בחוש האסתטי הקולקטיבי של העשור ההוא.
ב-97' הופיעה פארה פוסט בכפולת האמצע של "פלייבוי," חוגגת גיל 50 (היא הסכימה להצטלם שוב אחרי שהגיליון שכיכבה בו שנתיים לפני כן היה הנמכר ביותר של "פלייבוי" זה עשור.( העירום המעודן והמטופל שלה נראה שם נפלא.
במקום פה פעור יש רק רמז של חיוך, הגוף שלה מחוטב ודקיק, אבל לא אנורקטי, ומי שממש משתדל יכול להבחין שעמוק עמוק העצב בעיניים. היא נראית שם כמו אישה שיכולה ללמד אותנו משהו על החיים. אם יש לכם קיר פנוי - זה הפוסטר האמיתי שלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם