שכוכי יהיה לי טוב: כוכי מרדכי שופכת
כוכי מרדכי לגמרי לבד כבר תשע שנים, ורוב הזמן טוב לה. עכשיו היא מדברת על זה בתוכנית "השאלון" בערוץ הנשים החדש SHE. לסופשבוע היא מדברת גם על איציק ועד כמה נמאס לה שממתגים אותה בתור זו שפילסה את דרכה בזכות העובדה שהיתה אשתו של
בלי הטייטל הזה, המייגע, "אשתו לשעבר." כוכבה שמשי החדשה זחוחה ומרוצה בתכלית. חולצתה לבנה ומצויצת. חיוכיה מפונקים משביעות רצון. עוד מעט תפטפט על שולחן העגול שבו היא מריצה עם עוד שלוש מגישות חדות לשון תוכנית נשים על נשיות. תשע שנים חלפו מאז התגרשה בנסיבות מביכות ובמהלכן ניסתה את מזלה בקריירות מגוונות בסיוע שאריות התהילה. רק עכשיו, כך היא חשה, קראו לה לעשות משהו לגמרי בזכות עצמה. כאילו שאין מיליון נשים נטו תאבות אולפן שהיו מוכנות לרצוח יותר מתשעה כדי להתחלף איתה.
"כשקיבלתי את ההחלטה להתחתן עם איציק," מסבירה מרדכי, "אמא שלי החכמה אמרה לי 'עד היום היית כוכי בזכות עצמך, אבל ביום שבו תתחתני עם איציק תהפכי לכוכי אשתו של, ובגלל שאני מכירה אותך אני יודעת שלא תוכלי לחיות עם זה.' אני זוכרת שהאמירה הזו ממש ערערה אותי. אבל האהבה לאיציק היתה כל כך גדולה שההחלטה להתחתן איתו גברה על הפחד. היום אני יודעת שאמהות תמיד צודקות."
עד כמה צודקות?
"כל כך הרבה זמן חלף מאז הגירושים מאיציק, ואני עדיין אשתו לשעבר. לא כוכי מנכ"לית תחנות הרדיו האזוריות, לא כוכי המסעדנית, עורכת הדין או מפיקת האירועים אלא כוכי של מרדכי. זה כל כך מכביד. זה אחד התסכולים הכי גדולים שלי. הייתי ילדה מאוד בולטת בבית הספר, פעילה חברתית, קצינה ורל"שית, ומהרגע שהתחתנתי עם איציק הכל נמחק.
"אנשים אומרים לי 'למה את ממנפת את הנישואים לאיציק לחיים העכשוויים שלך? למה את שומרת על השם מרדכי.'? ואני אף פעם לא התעסקתי בזה. כשהתגרשתי אמרתי לעצמי, מפה מתחילים חיי, ואת השם מרדכי שמרתי כי כשאמא שלי נישאה לבעלה השני, איש מקסים שמילא את החלל אחרי מות אבי, באתי הביתה יום אחד והיה כתוב על הדלת 'כאן גרים חנוך ושושי שיבת' במקום שם המשפחה הישן שלנו. ופתאום הרגשתי זרה בתוך ביתי והלב שלי נצבט. אמרתי לעצמי, אני לא אעשה את זה לבן שלי. ושאנשים יגידו מה שיגידו."
מצד שני, הקרדיט מסייע לך בחייך הנוכחיים.
"חלק מהזמן השם מרדכי עוזר לי, פותח המון דלתות. אני יכולה להתקשר לבעלי תפקידים בכירים, להגיד 'כוכי מרדכי מבקשת לדבר איתך' ומיד מעבירים לי את השיחה. ברור שחלק מההיכרות שלי עם פוליטיקאים ואנשי עסקים התחילה בתקופה ההיא, ובהחלט ידעתי לשמור עליה אז ולהשתמש בה היום. אני לא מתנצלת, ומאמינה שצריך לנצל הזדמנויות שנקרות בדרך."
איזה הזדמנויות ניצלת?
"פתחתי שתי מסעדות, 'המטבחון' ו'פריים.' את המסעדה הראשונה פתחתי בשרתון סיטי טאואר. נפגשתי עם המנכ"ל, מטבע הדברים היה לי יותר קל לשכור את המקום. אבל בסוף כל התהליך צריך לנהל את המסעדה, לדאוג שאנשים יבואו לאכול ושהיא תצליח. אנשים אמרו על המסעדה 'זה בטח מהכסף שהיא קיבלה על הגירושים.' כאב לי לשמוע דברים כאלה, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי לכעוס.
"שנה אחרי הגירושים מינו אותי למנכ"לית התאחדות תחנות הרדיו האזוריות. חנה גרטלר, שהכרתי במהלך הנישואים שלי עם איציק, היתה אז היו"ר והציעה את שמי. יכול להיות שהשם שלי עשה משהו גם אצל המנכ"לים שקיבלו את ההחלטה איתה. אולי הם חשבו איך כוכי תוכל לעזור לקדם את ענייני הרדיו. מה פסול בזה? אני קיצרתי הליכים".
"הארכתי את הזיכיון של תחנות הרדיו האזוריות בארבע שנים והבאתי אותן למצב של הגשת מהדורת חדשות ושיתוף פעולה עם ערוץ .10 ובכל זאת כתבו שקיבלתי את המשרה רק בגלל שהייתי אשתו של איציק. מצד שני הבנתי את הכעס, כי יש מספיק אנשים מוכשרים ממני, ביניהם גם חבריי וחברותיי, שמנהלים את המכולת השכונתית כי לא ניתנה להם ההזדמנות, או שניתנה ולא ידעו לקחת."
לא מפריע לך לקבל הזדמנויות בגלל בעלך לשעבר ולא בזכות עצמך?
"אני מסתכלת על החיים כעל עסק, ובעסקים, כמו בעסקים, אין שום פסול בלהיעזר בחברים או בקשרים מן העבר בתנאי שזה לא עובר את גבול הטעם הטוב. כמו למשל המקרה של נילי פריאל שהוא בעיניי, איך להגיד, קצת להשתין מהמקפצה."
מרדכי ,(36) אם לילד בן ,11 גדלה במשפחה חד הורית לאם שהתאלמנה בגיל צעיר. "אבא היה בן 27 כשיצא לעבודה ולא חזר, מת מדום לב. אמא היתה אז בת 23 ואני בת שנתיים. הראו לי תמונה, אמרו שהיה חתיך הורס וזהו. עד היום אני מציקה לאמא ולכל הדודים שלי כדי שיספרו לי עליו.
"גדלתי בבית שהאמא נלחמת בו על קיומה ועל הקריירה שלה, מטופלת בי ובאחי הגדול ממני בשלוש שנים. אני זוכרת את עצמי כילדה שלא מרשה לעצמה להתעסק בכלל בנושאים של יופי, מראה חיצוני ונשיות. לא עניין אותי אם אני רזה או שמנה, אם בנים אוהבים אותי ככה או אחרת".
"אמא שלי תמיד הכריחה אותי לקנות בגדים, ואני, אם כבר הייתי מוכרחה, תמיד קניתי גדול. אוהלים. חשבתי שצריך להסתיר את הגוף. בצבא רציתי להיות שווה במערכת גברית, והמשכתי להסתיר. על איפור לא היה בכלל מה לדבר. לא עניין אותי אם אני שוקלת 50 או 60 קילו. הייתי קצינה טובה, וזה מה שהיה חשוב. היום אני מצטערת על התקופה הזו כי אולי החמצתי משהו."
ב-'95 השתחררה מרדכי מהשירות בדרגת סרן, קצינת ח"ן בחטיבת הצנחנים וראש לשכת חטיבת תורה ופיתוח, בעקבות בקשתו של אלוף פיקוד הצפון דאז יצחק מרדכי להקים איתו את מטה הפריימריז לליכוד. מרדכי הקימה לו את המטה, היתה הרל"שית שלו כשהיה שר הביטחון, אבל ההיכרות הרומנטית ביניהם התרחשה כשפנתה ללימודי משפטים.
"התקופה הפוליטית יחד היתה מקסימה, מרתקת," מתעצבת מרדכי. "עבדתי עם איציק 24 שעות ביממה. באותה תקופה היתה לו בת זוג, וכשהם נפרדו, הפכתי להיות גם חצי מנהלת של חייו הפרטיים. מאוחר יותר כששאלו אותי איך התחתנתי עם גבר שמבוגר ממני ב־28 שנים, הייתי מסבירה בפשטות שיצרנו תהליך משותף, כמו לידה. היה בינינו חיבור כל כך חזק, שלגיל לא היתה שום משמעות."
ולא פחדת?
"לא פחדתי בכלל. לא חשבתי מה יהיה בעוד כך וכך שנים. התחתנתי עם איציק מאהבה גדולה ולמרות שנפרדנו, עד היום אני רוחשת לו כבוד. הוא אבא מדהים שנוטל חלק מאוד משמעותי בגידול ובחינוך בננו."
ובעל קצת פחות מדהים? מאיפה צצו השמועות על מכות ואלימות?
"לא היה ולא נברא. עד היום זו תעלומה גדולה. אני ממש לא מצליחה להבין מאיפה נולדו השמועות האלה. אני זוכרת שכשהתחילו לזמזם לידנו, החברים הטובים שלנו אמרו לי, אם מישהו מרביץ למישהו, אז זו בטח את לאיציק, ולא הוא לך. איציק הוא אדם קר רוח, בטח לא מתלהם או אלים, ואני הייתי הרבה יותר אימפולסיבית ממנו. בהתחלה החלטנו להתעלם מהשמועות האלה שהיו מנותקות לגמרי מהמציאות. חשבנו שאפילו אין צורך להסביר. אבל כשהסיפורים תפסו תאוצה ופגעו בכולנו, יצאתי לתקשורת ופשוט דיברתי על זה. גם איציק, שחשב כמוני שאין צורך להתעסק בזה אמר לי בשלב מסוים, את רוצה לדבר? תדברי."
למה נפרדתם?
"היתה לי אהבה גדולה כלפיו שהתרסקה."
ובכל זאת, היה שם משפט, והרשעה במעשים מגונים.
"איציק הוא האבא של הילד שלי, ותמיד אשמור על כבודו. לכן אני לא מעוניינת להיכנס לזה."
איזו בת זוג את?
"גרועה. באתי למערכת הנישואים עם איציק מאוד תמימה ונאיבית. האמנתי שצריך ואפשר להקים משפחה חמה, אמיתית, כמו באגדות. משהו שלם שתמיד ייחלתי לו ולא היה לי מאז שאבי מת. אחרי הגירושים החלום התנפץ ובשנים האחרונות הראייה שלי על אהבה וזוגיות הפכה להיות אחרת".
"מאוד צינית. בהתחלה עוד קיוויתי שאני הולכת בכיוון הנכון, שאמצא את בן הזוג המושלם ושוב תהיה לי משפחה, אבל עם הניסיונות והשנים הפכתי לספקנית. לא ממורמרת, רק עם סימן שאלה גדול על הקשר הרופף בין משפחה ומציאות".
"תראי, בתוך עמי אני יושבת. אחד מתוך שלושה זוגות ממילא מתגרש, ובסביבה שלי יש או גרושים או גרושים בסיבוב שני ושלישי. בגלל שגם קצת עסקתי באישות כעורכת דין, ראיתי עד כמה הנישואים לא מחזיקים מעמד באמת. כל כך הרבה גברים ונשים בוגדים".
"יש כל כך הרבה צביעות. אני רואה נשואים שמתנהלים נהדר עם בני הזוג שלהם ובסופו של יום בוגדים בהם בלי בושה. אני יכולה לספור לך על אצבעות כף יד אחת אנשים שאני מכירה שחיים זוגיות אמיתית. שלא פוזלים הצדה. כל השאר מחפשים ריגושים. זוגיות זו עבודה קשה ובמקום להשקיע אנשים מעדיפים את הדרך הקלה. יש בי פחד ממשפחתיות כזו. לא רוצה להיפגע עוד פעם".
כתבה המלאה מפורסמת במוסף "סופשבוע" של מעריב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם