מה הסרט שלך, חן שילוני?
"עדיף להיות פועל תאילנדי מאשר דוגמנית". על המשפט הזה חתומה חן שילוני, דוגמנית ישראלית שמ-2003 דשדשה בשולי התעשייה, כיכבה קצת בחו"ל ואכלה הרבה קש בארץ. סיפורה העצוב השתנה פתאום, כשכבר חזרה למלצר, עת גילה אותה במאי בריטי בסרטון תדמית מטופש ביו-טיוב, והפך אותה לכוכבת סרטו החדש. ראיון
24 שעות אחרי שזכתה חן שילוני בתואר חביבת הקהל בתחרות העולמית "פרסי ערוץ האופנה" לשנת 2003 שהתקיימה בקאן, היא מצאה את עצמה במחלקה ראשונה בדרך לטורקיה, שם פתחה, תמורת 8,500 יורו את אחת מתצוגות האופנה הנחשבות באיסטנבול, התניידה בלימוזינות ושוכנה בסוויטה יוקרתית, האופוריה נמשכה גם כשנחתה בארץ.
מסיבת ניצחון נוצצת, סבב ראיונות בכל תוכניות האירוח ונוכחות מאסיבית במסיבות השקה. הרבה מסיבות השקה. נוכחות שגרמה ללא מעט אנשים בתעשייה להרים גבה כלפי הדוגמנית הצעירה אז בת 21.
"בהתחלה הייתי מתלהבת כמו תינוקת", משחזרת שילוני. "הסתנוורתי מהעולם הזוהר, רצתי לכל מסיבה. חשבתי שזה יביא לי עוד ועוד עבודה. לא הבנתי שזה רק מוציא אותי צ'יפ. שאני נתפשת כמישהי זולה. כל מי שנכנס לתעשייה הזאת מתבלבל, אחרי הכל, אין ספר הדרכה 'כך תתנהגו בתעשיית הבידור'.
הכל קרה לי כל כך מהר ולפני זה בכלל לא חלמתי להיות דוגמנית בתור נערה הייתי סוג של ברווזון מכוער. שטוחה עם משקפיים ענקיים וגבות עבות. רק לקראת סוף התיכון התחלתי להתפתח מינית ולהיפתח לעולם. חבר לקח אותי לבטי רוקאווי, שרשמה אותי לתחרות ניו מודלס ומשם הכל התגלגל עד לתחרות בקאן.
כשזה קרה לי, התנהגתי כמו הרבה נערות שקוראות מדורי רכילות ורואות את כולם במסיבות ואירועי השקה חשבתי שזה מה שצריך לעשות. שאנשים בתעשייה יגידו 'הנה חן שילוני, בוא ניקח אותה אבל קרה בדיוק ההפך.
"הסתנוורתי מהכל. מהטיסות, המסיבות, הכסף האף שלי עלה למעלה באותה התקופה. התנשאתי. הייתי מאוד סנובית. חשבתי שהכל מגיע לי דיברתי לא יפה לאנשים. אבל אז הגיע הבום טסתי לעבוד במילאנו וזה כל כך לא נוצץ. כמה בנות חולקות דירה קטנה ורצות ל-12 אודישנים ביום. הרגשתי כמו פועלת זרה.
בשלב מסוים גרתי שם עם הדוגמן אורן תורג'מן, שהיה בן הזוג שלי, אבל הייתי קשה. מאוד צומי ותלותית. הייתי מרירה והחלטתי לחזור לארץ, מה שרק הפך אותי ליותר מתוסכלת. מצד אחד אני פטריוטית ורוצה לעבוד בארץ, ומצד שני לא מאפשרים לי לעבוד פה. זה הרג אותי שבגרמניה, למשל, הייתי מרוחה על פוסטרים ברחוב ופה לא נתנו לי צ'אנס".
ככל שחלף הזמן ודעך הבאזז סביב התואר חסר המשמעות המקצועית שקטפה בתחרות ההיא שילוני נותרה ללא פרנסה. ההבטחה הגדולה לא מומשה. שכר העבודה שלה הלך וירד.
מאלף יורו ליום לאלף דולר ומאלף דולר לאלף שקל. אמנם אחת למספר חודשים היא מצאה את עצמה על מטוס בדרך לצילומים באירופה-בין היתר הצטלמה יחד עם בר רפאלי למותג האירופי "גולדן ליידי"-אבל בארץ התעלמו ממנה.
"אני זוכרת שיום אחד ישבתי מאחורי הקלעים של תצוגת אופנה, מוקפת בדוגמניות שהשתתפו בכל מיני תוכניות ריאליטי, ואני קולטת שהן פרצו למעלה, פותחות את התצוגה, ואני עדיין תקועה באמצע. פתאום אני קולטת שאני כבר חמש שנים במקצוע, מסומנת כהבטחה אבל הכסף שאני מרוויחה הוא זוועה והסכומים רק הולכים ויורדים.
בוא נודה בעובדה, עדיף להיות פועל תאילנדי מאשר דוגמנית. מצאתי את עצמי בסוג של לופ. עשיתי דברים שלא תמיד אהבתי. שיא ההשפלה היה כשעמד ?תי מאופרת בתוך כלוב במשך שלוש שעות ואסור היה לי לזוז. ובשביל מה? בשביל כמה מאות שקלים.
מצד שני, לא היתה לי אפשרות לוותר על זה. הייתי צריכה כסף בשביל לקנות חלב. כשמשלמים, במקרה הטוב, כמה מאות דולרים במקום אלפי דולרים את מרגישה זולה. כשהתעריף שלך יורד ויורד, את מרגישה לא ראויה. לא שווה כלום. האגו שלי התרסק.
"הפכתי למתוסכלת. קלטתי שאני כבר בת 25 ובזמן שאנשים מסביבי סיימו תואר ראשון ויצרו לעצמם שגרת חיים אין לי בעצם כלום. אמנם היתה לי אהבה גדולה עם אלון ליטבק ("כוכב נולד 2"), אבל עם אהבה לא הולכים למכולת.
אני זוכרת בבירור, בוקר אחד שנסעתי באוטובוס ואמרתי לעצמי'זהו, אני לא רוצה להיות רק פלקט'. הרגשתי חרא, ההערכה העצמית שלי נפגעה. לא הבנתי איך בחו"ל אני מצטלמת לקטלוגים
זה התחיל להשפיע עליי בחיים האישיים. הייתי מוציאה את התסכולים שלי על אלון, אמא, אבא, אחים. הפכתי מטיפוס חזק לשבר כלי. האוטובוס נסע והרגשתי כאילו אני מסתכלת על עצמי מבחוץ. באותו הרגע, לפני שנה, החלטתי שאני מפסיקה עם הדוגמנות ושאני הולכת ללמוד להיות מאמנת כושר אישית ומתחילה למלצר במסעדה של דוד שלי".
אחת מהחלטורות שבהן השתתפה שילוני באותה תקופה היה סרטון פרסומת אינטרנטי לעידוד התיירות בישראל, שצולם לפני כשלוש שנים. העלילה אווילית: שני בחורים שריריים ודוברי אנגלית משתזפים בחוף ימה של תל אביב, בוחנים את הבייבס הישראליות תוך כדי מלמולי "הולי שיט! ", " הולי פאק! " ו "הולי ג'יזס"!
הסלוגן: No wonder they call it the holy land. בין המשתתפים: מייקל לואיס, לפני עידן הקוביות, בתספורת מתולתלת ולא ברורה, ויקה פינקלשטיין, הרבה לפני שאכלה שרצים בקריביים וכשהגבות שלה עדיין לא תאמו את מי החמצן שעל ראשה, ושילוני על תקן הבחורה שסוגרת את הסרטון ושגופה מפלרטט עם המצלמה. קהל היעד: העולם. פה מגיע גם הטוויסט בעלילה של חן שילוני. לשם כך נצטרך להרחיק כמה שעות טיסה ללונדון.
לפני כשנה, במהלך ארוחת הצהריים של הבמאי והתסריטאי הבריטי, ריצ' רד האריסון, שעמל באותם הימים על סרטו החדש הוא נכנס לאתר הסרטונים יוטיוב והקליק על סרטונים מטופשים כדי להתרענן מתהליך כתיבת התסריט.
תוך כדי גלישה הוא נתקל בסרטון ההוא עם לואיס, פינקלשטיין ושילוני. אחרי חודשים שניסה ללהק, ללא הצלחה, את השחקנית הראשית לסרטו החדש "בלתי ניתנת לעצירה", הוא ידע שמצא אותה. מרגע זה הוא החל במסע חיפושים אינטנסיבי אחרי הבחורה המסתורית שראה בסרטון הפרסומת הישראלי.
"ראיתי את הסרטון ואמרתי לשותף שלי לכתיבה 'אלוהים, זאת הבחורה שלנו'", מספר האריסון מחדר העריכה של הסרט בלונדון, "השותף שלי, לורי, אמר לי'אנחנו צריכים מישהי עם נוכחות כמוה', ואני אמרתי'אנחנו צריכים אותה!'.
חזרנו לכתוב ואחרי שעתיים שלא הצלחתי להתרכז אמרתי לו,'אני הולך למצוא אותה'. נזכרתי שראיתי פעם כתבה על הסרטון הזה באחד מערוצי החדשות הבריטיים, התקשרתי ושאלתי אותם מאיפה הסרט.
הם הפנו אותי לחברת הפקות ישראלית בשם 'קטע קטע'. התקשרתי ולא ענו לי. אחר כך היה תפוס. ככה במשך ככה ימים. בסופו של דבר מנהל חברת ההפקות חזר אליי והפנה אותי לסוכנות של חן ואמרו לי שהיא בכל מקרה לא מדברת אנגלית טובה".
בינתיים , בלי לדעת על מסע החיפושים חוצה היבשות, הספיקה שילוני המאוכזבת מעולם האופנה לסיים את לימודי הכושר בוינגייט והחלה לעבוד כמדריכת כושר ברשת "הולמס פלייס". במקביל נטשה את סוכנות הדוגמנות "יולי" ועברה ל"לוק". עדיין ניסתה להיאחז בתקווה "שיש לה את זה". בין לבין רצה לאודישנים ונותרה, כהגדרתה, "ליד".
"הלכתי לאודישנים, קיבלתי מחמאות ממלהקות אבל נשארתי קרובה לדברים. הייתי בשלב סופי לתפקיד של מילי בסדרה'האלופה' אבל הפסדתי אותו ללירון וייסמן. הייתי קרובה להנחיה ב'אקזיט' ולא התקבלתי. בסופו של דבר מצאתי את עצמי משחקת בהצגות ילדים כמו 'במבי' ו'אלדין'".
לא בדיוק חלומה הרטוב של שחקנית /דוגמנית.
"יכול להיות שזה לא נחשב ליוקרתי אבל לי זה באמת כיף. אני מאוד אוהבת ילדים וגם בי יש משהו ילדותי. אני נהנית לנסוע עם השחקנים בוואן ברחבי הארץ. שם גם הכרתי את אלון. אני זוכרת שראיתי אותו והסתחררתי. אחרי שנים בעולם הדוגמנות, פגשתי מישהו בעולם מקביל שנראה לי בחור עמוק ומרתק".
באותה שעה בלונדון המשיך האריסון בחיפושים אחרי הבחורה מהאינטרנט. "המשכנו באודישנים ולא הצלחתי להשתחרר מהלוק שלה. אמרתי לשותף שלי שמצדי אני שולח אותה ללמוד אנגלית על חשבוני. אני רוצה אותה. התקשרתי שוב פעם לישראל והתברר לי שהיא עברה לסוכנות חדשה".
אחרי מסע חיפושים שארך חודש וחצי היא אותרה. "בוקר אחד המנהלת האישית שלי מתקשרת אליי ומספרת לי שבמאי בריטי מחפש אותי בנרות ושהוא רוצה לבחון אותי לתפקיד ראשי בסרט שלו", משחזרת שילוני. "היא התחילה לספר לי שמדובר בסרט שמיועד להפצה באירופה וארצות הברית עם תפקיד שדורש ממני לשחק באנגלית, ושאני צריכה לחשוב אם אני מסוגלת לעשות את זה".
איך הגבת?
"הייתי בהלם. שאלתי שוב ושוב'אני? את בטוחה שהוא רוצה לראות אותי?'. לא הבנתי מה הקשר. אני מכל הבנות בעולם? בחיים שלי אפילו לא הייתי בלונדון. אין לי בכלל תיק עבודות שכולל תפקידים חוץ מתפקיד אורח קטנטן בסדרה 'אולי הפעם'. מה כבר עשיתי בפרסומת ההיא? פרצוף סקסי? זה היה נשמע לי הזוי לחלוטין".
כמה ימים לאחר מכן, במרס האחרון, היא מצאה את עצמה יושבת במחלקה ראשונה בדרך לאודישן, מול האריסון, בלונדון. "הייתי כולי בלחץ. הרגשתי שאני משתגעת. רעדתי מרוב התרגשות. משיחות עם בנות באודישן, הבנתי שזה ממש סוף האודישנים ושהבמאי ראה כבר אלף בנות.
בקיצור, עשיתי את האודישן שכלל שלוש סצנות שלמדתי בעל פה ועוד שתי סצנות חדשות וזהו. התבקשתי לחכות בחוץ. אחרי כמה דקות הוא יצא ושאל אותי'כמה את פנויה?'. ' מה זאת אומרת?', שאלתי אותו.'את רוצה לעשות את התפקיד הראשי של הסרט?', הוא אמר לי. באותו הרגע דפקתי צרחה בבניין שלא הותירה ספק שאני מישראל. הייתי בהיסטריה".
עם שובה לארץ קיבלה את התסריט והודעה שיש לה חמישה חודשים להתכונן לתפקיד חייה. "החלטתי שאני מפסיקה לבזבז אנרגיות על תסכול ומרמור ו'לא פייר'", היא אומרת. יחד עם מורה פרטית היא שיננה את תפקידה החדש בסרט.
עלילת הקומדיה השחורה, "בלתי ניתנת לעצירה", שעתיד לצאת בתחילת 2009, מביאה את סיפורה של ג' נין, צעירה ספרדייה נוטפת סקס ועמוסת מניפולציות שמטרתה בחיים לגרום לגברים עשירים ונאים להתאהב בה ואז לברוח עם כספם. דפוס ההתנהגות שלה משתבש ביום שאחד מהפראיירים שנפלו ברשתה חוזר לנקום.
"נכנסתי למחנה אימונים נפשיים לקראת התפקיד. יצאתי לכל מיני מקומות של כל מיני'גולד דיגריות', בנות יפות שמחפשות בעלים עשירים. ביליתי בסיטארה, טורקיז ומקומות שיוצאים אליהם אנשים עם כסף.
הייתי מסתכלת על נשים צעירות, בוחנת את שפת הגוף שלהן, את האופן שבו פלרטטו עם גברים עשירים. הסתכלתי איך הן יושבות ומתנהגות כמו ליידי. אתה צריך להבין שאני הכי נמצאת במערכות יחסים ארוכות. לא מכירה את כל ההתנהגויות הללו".
כדוגמנית לא חווית מצבים שגברים עשירים ניסו לפתות אותך?
"המון פעמים. כשהייתי בקאן ובמונטה קרלו ראיתי דוגמניות צעירות שנכנסות לבלות בחדרים של כל מיני קודקודים בכירים בעולם האופנה. ראיתי בנות שרצו להתקרב לצלחת ועשו הכל בשביל זה. אני באה מבית עם ערכים. זה נראה לי לא תקין.
פעם אחת ניגש אליי איש בכיר מעולם האופנה, אדם מאוד מאוד עשיר. הוא אמר לי'אני יוצא מחר להפלגה ביאכטה שלי ורוצה שתבואי. את לא צריכה להביא כלום. רק את עצמך ומברשת שיניים. וגם עליה את יכולה לוותר. אני אקנה לך הכל. את תהיי אישה עשירה'".
נשמע מפתה.
"לא בשבילי. אני לא אשקר, מאוד קל להתרגל לחיים האלה שאתה ישן במלונות שבעה כוכבים. זה דברים שלא מכירים בארץ. זה מסחרר. זה גם מפחיד לסרב לאנשים עם כוח בסצנת עולם האופנה.
אמרתי לעצמי שלא משנה כמה אני אפגע מזה בקריירה, לפחות אני אחסוך לעצמי פצעים בלב. יש לי גבולות מאוד ברורים. לא מזמן, לדוגמה, צילמו אותי לשער של אחד המגזינים בארץ. רצו שאהיה חשופה ולא הסכמתי".
היא קמה ממקומה ומדגימה לי את התנוחה המפתה המבוקשת ההיא. "השער בוטל. להגיד לך שלא התאכזבתי? התאכזבתי. מצד שני, אני גאה בעצמי שאני עומדת על העקרונות שלי. העבודה על הסרט מאוד חיזקה אצלי את הביטחון העצמי.
אני מרגישה שוב ראויה. התייחסו אליי שם כמו אל בן אדם. כמו אל שחקנית. לא הייתי צריכה להתנצל כל הזמן שהתחלתי את הדרך שלי כדוגמנית. נתנו לי את התחושה שהשמים הם הגבול".
רגע לפני שעלתה על מטוס לספרד, שם נערכו בחודש אוגוסט האחרון הצילומים לסרט, נאלצה שילוני להתמודד עם התפרקות מערכת היחסים שלה עם ליטבק, שהתנהלה בשלוש השנים האחרונות וכללה מגורים ברמת גן וכלבה משותפת בשם נייקי.
"ברגע שהתקבלתי לסרט אלון נכנס ללחץ מסוים. הוא אמר לי 'אני לא יודע מה הולך להיות עכשיו בינינו'. אמרתי לו שזה לא צריך לשנות כלום, שאנחנו מספיק שנים בתעשייה ואני לא איזו ילדה קטנה ומתלהבת. זה לא עזר, והתרחקנו. מצאתי את עצמי באושר הכי גדול של החיים שלי ומנגד בבאסה הכי גדולה. היו המון דמעות באותה התקופה. הכל התערבב.
"אני באה ממשפחה מאמינה ובתקופה הזאת התחברתי יותר ויותר לאלוהים. אבא שלי ואחי הגדול הולכים כל חודש לשיעור תורה והצטרפתי אליהם. הגעתי להרצאה בפתח תקווה של הרב פנגר ומצאתי את עצמי מתנקה ממחשבות. למדתי איך להתמודד עם כל הלחץ. איך לקבל את ההצלחה. הייתה לי שיחה עם הרב שהציע לי לקחת איתי לצילומים תמונות של המשפחה ודברים אהובים עליי".
מצוידת בסרטים ישראליים ("לקחתי את'אסקימו לימון', 'אדמה משוגעת', ' סוף העולם שמאלה' ועוד סרטים שאני אוהבת"), מכתבים , תמונות ושמיכה שהיא שומרת מגיל אפס היא נחתה בסט הצילומים שמוקם בכפר קטן ליד מלגה בספרד.
מתרגלת למעמדה החדש כשחקנית קולנוע. "זה היה וואו אחד גדול", היא מתמוגגת. "היה לי כיסא עם השם שלי, קרוון פרטי עם מאפרת צמודה שבכל רגע שרק עשיתי אפצ'י היא רצה לתקן את האיפור שלי, וצוות עצום של אנשים שעבדו על הסרט מארבע בבוקר עד שבע בערב. בחיים שלי לא ראיתי משהו כל כך מקצועי.
בהתחלה התלהבתי, אחר כך התחלתי להיות מותשת. זאת עבודה מאוד אינטנסיבית ומאוד קשה אבל הלכתי על החוויה הזאת עד הסוף. היתה למשל סצנה שבה אחד הגברים שאני יוצאת איתם, משליך אותי על שדה קוצים. התעקשתי שלא ישימו שם מזרן או הגנה. רציתי להרגיש את הכאב. הבמאי הסתכל עליי בסוף הסצנה ומחא לי כפיים. הוא אמר שהעליתי את הסרט בכמה רמות".
"צ'ן שילוני היא לא דוגמנית, היא שחקנית", פוסק במאי הסרט, "היא עשתה דברים מדהימים למרות שהיא השחקנית הכי פחות מנוסה שהיתה על הסט. הייתי צריך לעבוד איתה ולתת לה לא מעט הכוונות אבל הרצון שלה והחריצות שלה הביאו אותה למקומות מדהים.
אני מאוד גאה בה ומקווה שהיא תהפוך לכוכבת בינלאומית. יש לה את כל הנתונים. כל מי שראה קטעים מהסרט לא נשאר אדיש וישר שואל מי ומאיפה היא. אני מקווה שלקראת דצמבר, כשנסיים את העריכה של הסרט, נוכל להביא אותו להקרנת עיתונאים בישראל".
"הגעתי לצילומים של הסרט במטרה ללמוד", היא מוסיפה. "אמרתי לעצמי שלא אכפת לי איך אני נראית ואיך אני מאופרת. החלטתי שאני לא מתעסקת בזה. רציתי רק שהטייק יהיה מושלם.
ריצ'רד אמר לי באחת ההזדמנויות שהוא קצת חשש מהליהוק שלי לאור העובדה שהוא לא ראה עבודה משחקית שלי ובגלל שהוא ידע שאני דוגמנית. הוא אמר לי שהפתעתי אותו והוא גילה שחקנית מצוינת. זאת מבחינתי המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל. אני מאוד מקווה שגם פה יתחילו להתייחס אליי אחרת".
הסיפור שלך מזכיר קצת את הסיפור של מורן אטיאס, שהיתה צריכה לנסוע עד איטליה בשביל שיעריכו אותה פה.
"נכון מאוד. אבל האמת היא שאני לא כל כך מכירה את הסיפור שלה ולא יודעת מה היה שם. אני יודעת שכדוגמנית פספסו אותה, ואני מבינה שהיא עכשיו גם משחקת. לפעמים יש אנשים בתעשייה שנורא מקובעים. אם את דוגמנית, את לא יכולה להיות שחקנית".
בשלב הזה שילוני מנסה להסתגל בחזרה למציאות הישראלית. היא נהנית מפרגון מסוים של מדורי הרכילות שמיהרו לבשר על צילומי הסרט אבל עדיין צריכה להתקיים ממלצרות, מאימוני כושר ומהצגות ילדים.
"אני עובדת עכשיו על הצגה חדשה בשם 'פינוקי', אלון גם מופיע שם וזה קצת מוזר. אבל היום אני הרבה יותר חזקה. קניתי לא מזמן רכב בפעם הראשונה בחיים שלי מהכסף שלי ואני מאושרת. אני מרגישה סוף סוף, בגיל 26, שאני מצליחה למצוא איזון בתחום הזה. יש לי סבלנות שדברים יקרו".
בינתיים , ארבעה חודשים אחרי הפרידה מליטבק, שילוני חזרה לגור בבית אמא על גבול תל אביב-גבעתיים והיא מתרגלת גם לשקט בגזרה הרומנטית. הרזומה הרומנטי שלה כולל אקסים כמו הדוגמן אורן תורג'מן ("היינו יחד ארבע שנים והיום הוא אחד החברים הקרובים שלי"), הפרסומאי ספי שקד ("הוא פתח בפניי עולם תרבותי שלם. הכיר לי דברים שלא ידעתי.
עד אז כאילו שחייתי עם רטיות על העיניים"), ליטבק ורומן קצר עם יוגב ברזילי, פליט פרויקט Y שהתאבד לפני כחודשיים.
"אני עדיין לא מעכלת שהוא לא פה. אמנם לא יצאנו הרבה זמן יחד אבל היינו מיודדים והוא יצא עם חברה טובה שלי. כשהוא התאבד, הייתי בצילומים לסרט וניסו להסתיר את זה ממני.
ערב אחד נכנסתי לפייסבוק וחברה שלי עלתה מולי וסיפרה לי את זה. הייתי בהלם. הוא היה כזה גבר. איש צבא. טיפוס חזק. צעיר. בריא. אין לי מושג מה קרה וגם לא כל כך שאלתי שאלות. קשה לי להתמודד עם דברים כאלה. מעדיפה להתרכז בחיובי".
ממרחק הזמן, את יכולה לשים את האצבע על חוסר ההצלחה שהיתה לך בתחילת הדרך?
"אני מניחה שזה שילוב של חוסר בגרות וחוסר הבנה שלי את התעשייה. בהתחלה הייתי די זורקת זין. מגיעה לאודישנים בלי להתכונן ברצינות. היום זה אחרת.
היום אני לא אישן לילה שלם לפני אודישן. הייתי מוציאה את התסכולים שלי על הסביבה שלי. השתניתי. התבגרתי. אני הרבה יותר מאוזנת. גם העבודה היומית והרגילה שלי שומרת עליי".
את תולה בסרט הרבה תקוות לפריצה. מה יקרה אם הוא ייכשל?
"אני רוצה להאמין שזה לא ישנה לי. אני את שלי עשיתי. קיבלתי את החוויה הזאת לכל החיים ובעיקר הוכחתי לעצמי שהכל יכול לקרות. אני מאמינה שיש אלוהים בשמים ומה שצריך לקרות יקרה. אני עכשיו מאושרת וזה מה שחשוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם