עד החתונה זה יעבור: אפרת בוימולד משנה כיוון
אפרת בוימולד לחוצה. מאוד, היא תכף מתחתנת (עם גרוש פלוס ארבעה, תודה ששאלתם), ועדיין מנג'סים לה עם הסיפור ההוא, היא כבר מזמן שחקנית רצינית ("ומצליחה"), ועדיין זוכרים לה את הטלנובלות, והיא מקפידה לבוז למדורי רכילות, אבל ממשיכה לככב בהם, פלא שכותרות זוועה אופציונליות לכתבה הזו לא מפסיקות להתרוצץ לה בראש?
אפרת: "בואי נסכם את הנושא בזה שאני מאוד שמחה. מעבר לזה אני מבקשת לא להתייחס לזה כרגע. אני בטוחה שכאשר אהיה אישה נשואה כולם כבר יידעו". (רגע מופלא של ספונטניות: אפרת בוימולד מגיבה בדיליי, במייל, על שאלה שהייתה במציאות).
נו, אז אפרת בוימולד מתחתנת. זאת אומרת, אם אתם מאמינים למדורי הרכילות. ולמה שחברים שלה מספרים. כי במציאות סביר להניח שתחלצו הודאה תוססת מפחית דיאט קולה לפני שתזכו לקבל מבוימולד, 28, אישור לסטטוס החדש, שנקרא בטוקבקיסטית שמחה גם "תאכלי אבק, נינט". נאדה .
הבחורה היא פרגית קפואה, ולי אין מיקרוגל. בעצם, תוכלו לזכות במייל נוקדני, צפוד וקפוץ ישבן, שבו היא מתעקשת לביים דיאלוג (גם את החלק שלי) בשתיים וחצי שורות יצירתיות, במקום לענות בחיים האמיתיים.
24 שעות קודם לכן, בפגישה פנים אל פנים, זכתה ברכת מזל טוב חמימה לריסוס של "אנחנו - לא - הולכות - לדבר על זה - ואין - לי - כוח - לשיט - הזה"!.
האמת? אחרי הראיונות, והפפראצי, והספקולציות העסיסיות ואותו מנאז'-א-טרואה נינט-יודה-אפרת אפשר אולי להבין את פשיסטית הראיונות החמוצה שהיא הפכה להיות, וזה אפילו מכמיר לב לרגעים, אבל רבאק, כולה חתונה. וגם, עם כל הכבוד, כולה אפרת ("אני רוצה לדבר על קריירת המשחק שלי!") בוימולד .
המיועד, עופר אייזנברג, 37, הוא בעל חברה בשוק ההון, כמו גם גרוש המאובזר בארבעה ילדים. לא ממש מה שהייתם מצפים ממי שתחזקה מערכות יחסים עם פיגורות סולידיות כיהודה לוי ואורי פפר, ומאפסנת את ציון ברוך על תקן הידיד.
מצד שני, נראה שבסופו של דבר היא באמת "קצת פולנייה", כמו שהיא אומרת. אבל כשמדברים על שתיים מהדמויות האחרונות ששיחקה - בחירות
"כל ההתייחסות היום למסורת ולמוסד הנישואים היא צינית", היא אומרת. "אם תגידי למישהו אהבה לנצח תקבלי תגובות מאוד ציניות. דנה בוחרת בתמימות. היא לא תמימה, אבל היא בוחרת להישאר תמימה. היא רוצה לתת צ'אנס לאהבה".
וגם את בוחרת להישאר תמימה?
"אני מתחברת לזה. טוב, אני לא תמימה מדי. אני חיה בעולם ורואה באיזו קלות דעת אנשים מתחתנים ומתגרשים. ואני סופגת את זה ואת הפחד שיש לאנשים מאהבה. אבל כן, במקביל, כמו הדמות שלי בהצגה, אני בוחרת בתמימות. אני מנסה להישאר ילדה. אני בוחרת להאמין שחתונה ואהבה זה אפשרי. אולי קצת כמו ילדה קטנה, אבל לא אכפת לי. שווה לי לנסות להאמין שאהבה זה דבר אפשרי".
ונישואים ?
"יש בזה המון יופי. זה דבר חיובי. תגידי שאני מסורתית, אבל יש דברים שאני מכבדת ונישואים בעיניי הם חלק ממסורת. ואני לא מדברת ממקום דתי. אני מוצאת שיש בדברים האלה משהו מאחד".
חשבת מה יקרה אם זה לא יצליח?
"אתה אף פעם לא יודע מה יילד יום. זה לפחות שווה את הניסיון. מקסימום נתבדה. אבל לפחות ניסיתי".
במה הזוגיות הנוכחית עם עופר שונה ממערכות יחסים קודמות?
"מערכות היחסים שחוויתי עד היום היו מאוד צעירות. כושר השיפוט שלי היה אחר, חיפשתי דברים אחרים. כיום הכול בעיניי קשור לחברות. בן הזוג שלי חייב להיות החבר הכי טוב שלי".
בכל זאת, גבר עם ארבעה ילדים זה לא קל בכלל. זה משהו שעבר לך בראש?
"אני לא מוכנה לדבר על זה".
זה מצחיק, כי קראתי ראיונות שלך מגיל 23, בתקופת יהודה לוי, שכבר בהם את מודיעה שאת מוכנה להתמסד. להתחתן. מצד שני, את מאוד סוליקו.
"באופן כללי אני רואה את עצמי כאדם זוגי. תקופת הרווקות נעמה לי מאוד, אבל הזוגיות הגיעה לי בדיוק בזמן.
"זה לא סותר בעיניי - אני חושבת שזוגיות בריאה היא כזו שבה כל אחד עומד בפני עצמו ויש לו עולם נפרד ומבוסס. הדרך ההיא שמתמוססים אחד בתוך השני ואתה הופך לתלוי היא לא זוגיות בריאה". את בחורה רומנטית? "רומנטית, אבל לא קיטשית ".
וזה אומר מה?
"טוב, עזבי את זיוני השכל, אני בחורה רומנטית. בכלל, אני מרגישה מאוד ילדה. עדיין מוזר לי אם מישהו קורא לי אישה. מקסימום בחורה. יש את הדברים האלה, של הגדולים, כמו לנהוג, כמו לא לגור עם ההורים. לעבוד ולהרוויח כסף ולממן את עצמך".
"זה דברים של גדולים, שאני עושה, אבל יש לי רגעים שאני מסתכלת על זה מהצד וזה מצחיק אותי. לפח עמים אני מרגישה כמו ילדה שמתחפשת לגברת. וזה כיף להרגיש ככה. אויש, את יודעת מה מאיים עליי? שזו תהיה הכותרת של הכתבה. 'לפעמים אני מרגישה כמו ילדה שמתחפשת לגברת'".
תהיי רגועה. זה לא כזה טוב.
"אז מה טוב?".
ככותרת? אולי "אני זונה של המקצוע".
" אני לא אמרתי את זה! ".
בניגוד למהדורות הקיצים הקודמים, בוימולד של קיץ 2008 היא גרסת ביתא לשחקנית רצינית. כמי שאוחזת בתואר ראשון בכלכלה, בוימולד מנסה לצאת ברווח מכל הדבר הזה שנקרא "שואוביז". וכך , בשנתיים האחרונות, היא מכלכלת את צעדיה בזהירות, כולל תוכנית חומש שתמצב אותה כשחקנית איכותית.
אם בעבר הכרתם אותה ככוכבת טלנובלות ("השיר שלנו", "משחק החיים" ו"דני הוליווד"), במקביל היא מינפה מנעד קומי-דרמתי על המסך הקטן, ב"אפידורל" וב"לא הבטחתי לך" ובאחרונה בתפקיד המקסים של אלונה ב"רביעיית רן", כולל סצנת עירום ("אנחנו מקיימים מעשה אהבה וכן, רואים חלק מהחזה. זה היה מביך, אבל זה התחבר לי. אף פעם לא שללתי עירום. זה שירת את המטרה ואני מרגישה נוח עם עצמי").
במקביל , היא חדרה לנבכי התיאטרון והגיחה משם עם לא מעט פיסות מדממות בין ניביה: "פיגמליון", "מקווה", וכאמור , "שעה יפה ליוגה", מחזה ישראלי אורגינל (מאת אילנה ברנשטיין, בבימויו של אלון אופיר), בתיאטרון הבימה.
במקביל, השבוע תעלה בתיאטרון הבימה הצגת יחיד שלה בשם "יהודי, זקן, בלונדינית", על אודות נערה צרפתייה שבגופה משתכן ניצול שואה. בקח רוב גם יעלה האקספרימנט הראשון שלה על המסך הגדול, הסרט "פובידליה", שבו היא משחקת כנערתו של עפר שכטר.
בקיצור, אחרי שבזוגיות עם לוי היא בעיקר נודעה כאקססורי, כיום היא תופסת את מרכז הפריים. "אפרת מאוד אמביציוזית, חרוצה, מסמנת מטרות ופוליטיקאית טובה, גם במחיר של לדרוך על אנשים", אומרת שחקנית שעבדה איתה בעבר בטלנובלה. "אם בודקים מקצועית, הפרידה ההיא מיהודה לוי עשתה לה טוב. היא הפכה לאפרת בוימולד, במקום להיות החברה שלו".
טלנובלות? מי חמצן כאג'נדה? ציון ברוך? תשכחו מזה. ומיד. בוימולד הפסיקה לעשן, עברה לרשפון וכבר לא הולכת לפסיכולוג. כחלק מהאג'נדה האיכותנית היא גם מטפחת סלידה מופגנת ממדורי רכילות ומחוקי המשחק. והיא אולי לא תודה בזה, אבל אין ספק שחלק מכעסה על אלה טמון באובססיה הכעורה שלהם להנציח אותה לאחר הפרידה מלוי, כאישה הנעזבת בטרנינג, לצד תמונות של האקס במיטבו.
עורך רכילות מסביר ש"בניגוד למה שאפרת חושבת, כיום היא לא ממש סחורה בשבילנו. בשביל מדורי רכילות היא איבדה את המעמד שלה. כשהיא הייתה עם יהודה לוי היא הייתה סלב גבוה ומאז היא ירדה. מה בכלל היא עשתה מאז? השיר שלנו?' היא אולי לא משתפת פעולה עם רכילות, אבל גם ככה תמונה שלה היא לא עניין".
"אין לי צורך להפתיע אף אחד בחיי האישיים. אין לי רצון לחדש משהו לקהל, חוץ מאשר בתור שחקנית. ואם אני לא משתפת פעולה עם מדורי הרכילות אני נשארת רק שחקנית".
סליחה , אבל זו תפיסה לא נכונה. ברגע שהתעשייה כאן מנתקת אותך מהתיאטרון ואת מופיעה במדורי רכילות, את כבר לא רק שחקנית. זה לא תלוי בך.
"טוב, אז אני מקבלת את זה בחיוך, כי אני לא שולטת בזה".
וכשאמרו שאת מזניחה את עצמך, נעלבת?
"אני אישית מרוצה מהסטיילינג שאני עושה לעצמי. אני מרגישה טוב. זה לא שאני לא מסתכלת על הקנקן בכלל. אכפת לי מאיך שאני נראית. אני גם משקיעה באיך שאני נראית. וזה לא מה שאמרו, זו העובדה שחדרו לי לפרטיות ועוד הייתה להם חוצפה להביע את דעתם.
יש בזה סוג של חוסר כבוד, לתפוס מישהו ברחוב, כשהוא ירד מהבית ולצלם אותו. זה לא מכובד. אבל אם אתה רוצה לתעל את זה אתה צריך להסתכל על הפרסום כעל סוג של שליחות כי אנשים מכירים אותך ויש לך יכולת השפעה.
אתה דמות שאנשים מכירים? אז אני רוצה להיות אחראית מספיק כדי שזה יעשה לאנשים משהו טוב. ורכילות היא לא משהו טוב בעיניי. לכן, אני לא רוצה לעודד את התופעה הזאת שנקראת 'רכילות ופפראצי'. וכל עוד זה בשליטתי זה לא יקרה".
באותו הקשר "מעלה הסעיף", שלא תעזו להזכיר לה, אפילו במילה, את צומת הט"י (טייב-יהודה) ההוא. "בואי לא נדבר על זה. נצא פתטיות", היא יורה בתגובה לשאלה אם היה לה קשה להתמודד עם הסיטואציה ההיא מול כל עמישראל, אשתו וגרושתו.
וחבל, כי גם אם אתה רוצה להיות בעדה, בוימולד פשוט לא נותנת. "זה לא מעניין אותי. אז עוד הצלחתי להבין למה שואלים אותי על זה, אבל כיום? הנושא הזה מיצה את עצמו עד תום".
מתברר שלא. זה חתיכת צל. כאילו, לא משנה מה תעשי, זה תמיד יהיה שם. אפילו אחותי הקטנה ביקשה שאשאל אותך איך את מרגישה בנוגע לזה ברטרוספקטיבה.
"אף אחד מהאנשים האלה שאזכרת לא מתעסק בזה".
האנשים האלה הם יהודה ונינט?
"כן. ואני. ואני לא מוכנה לדבר על זה. מי שעוקב אחריי ואוהב אותי לא עושה את זה בגלל זה. אף אחד לא עשה לי טראומה. אני לא מדברת ממקום אובר רגיש, או טראומתי או כואב.
אתה הולך באיזושהי דרך וחלק מהעניין של לשמור על שפיות זה לזכור את החיים שיש לך מחוץ לזה, ולעשות את ההפרדה בין חיי הפרטיים לחיי המקצועיים גם מעל דפי העיתון. בעד שום פרסום לא שווה שאמכור את הפרטיות שלי. ככה אני יכולה לשמור על שפיות ועל שלווה".
גם כששואלים אותה על הקרוסאובר שעשתה בקריירה, היא מתנגדת לתיוג.
"אני אף פעם לא ראיתי את עצמי ככוכבת טלנובלות זוהרת, שפתאום הלכה להיות שחקנית רצינית. מעולם לא עשיתי מהפך כזה. מלכתחילה הייתי כזו".
כזו מה?
"שחקנית רצינית! מאז ומתמיד הרגשתי שאני כזו. הייתי מהילדות הקרציות האלה ששמות את עצמן על הכיסא בכל אירוע אפשרי. נדחפת רק לעמוד יותר גבוה. זה שאנשים רוצים לראות אותי בצורה מסוימת, סבבה, זה עניין שלהם".
"אני רואה את הקריירה שלי בתור תהליך ארוך ואטי, לבנה אחרי לבנה. אני יודעת להסתדר, יודעת לשרוד. ואם היה מישהו שחשב שאני איזה כוכבנית או שחקנית טלנובלות שבאה לרגע חולף ועכשיו הוא חושב שאני שחקנית איכותית במירכאות - או לא במירכאות - אני שמחה".
הרי לא למדת משחק. אחרי הצבא הלכת ללמוד כלכלה. את מרגישה שזה הזיק לך?
"ראיתי דברים באופן שונה, הייתי סקפטית כלפי המקצוע ומפוחדת יותר. הייתה התלבטות אם ללמוד משחק או משהו אחר והפור נפל. חששתי מהתחום וזה לא תרם לי. יכול להיות שזה קצת האט, אבל לא בגללי - בגלל איך שאנשים מסתכלים עליי".
"אולי הייתי מגיעה לתיאטרון מהר יותר. זה כן נותן איזשהו נפח. הרגשתי את זה בעיקר בחומר התאורטי. שהם יוצאים עם ידע רחב, שאני צריכה לאגור לבד. אבל אין לי טענות. עדיין קורה לי שאני נתקלת בדברים שאני לא מכירה, אבל אני לא נותנת לעצמי להישאר בורה. זו לא הרגשה שנעימה לי. אני סקרנית ומעניין אותי לדעת".
מפחיד אותך להרגיש בורה?
"אני לא אוהבת להרגיש נחיתות. אבל זה שטויות: זה לא הופך אותי לקטנה יותר אם אני לא יודעת משהו, כל עוד אני סקרנית".
למדת אצל אורית שר, הקואוצ'רית החדשה של השחקנים?
"כן, הייתה לי תקופה נפלאה איתה. הייתי עובדת איתה לפני אודישנים, כשהייתי רוצה להעמיק יותר. זה יפה ששחקנים מצליחים עוד חושבים שיש להם מה ללמוד".
את שחקנית מצליחה?
"בעיני עצמי".
טלנובלה לא פעם מכניסה שחקן לטייפקאסט שקשה להיחלץ ממנו.
"אני לא רוצה להגיד שדפקתי את השיטה, אבל זה נכון שבארץ יש נטייה לקטלג".
"אין כאן חיי מדף, לא נותנים לאנשים הרבה הזדמנויות ואם מישהו גיבש עלייך דעה קשה לשנות את דעתו. אבל גיליתי שבמאים בארץ הם לא מקובעים, ושגם אם שיחקת בטלנובלה - על אחת כמה וכמה היום, שזה יותר מקובל ולגיטימי - את יכולה לעשות עוד דברים".
תעשי שוב טלנובלה?
"כרגע זה לא מעניין אותי".
תגידי, איפה קשה לך? כי את יוצאת קצת לא אנושית. ביונית.
"זה לא טוב! בטח שאני נופלת. הפחד הכי גדול שלי הוא לדרוך במקום, ויש לי ימים כאלה. יש עליות ומורדות. אבל אני לא נחה על זרי הדפנה. מי שעושה את זה ייפלט. אני לוקה בבעיה ההפוכה. אני עושה לעצמי מניפולציה, שאני צריכה להתאמץ, לעבוד קשה. צריך לדעת שאם תתאמץ, ותעבוד, זה יקרה
בסוף".
"כן, זהו קרב ואנצח בו, מבטיח, אם נאהב את נסיכה אני אביר, אציל אותך מן הבריחה לא אוותר לתשוקותיי ויצריי, אהיה בוגר אני יכול, מבטיח שוב ואקיים, אתן הכול תרצי בי, אני רוצה גם אם עצב מחכה לי בקצה תהיי לי שם, עדיין, הלוואי אולי אני רוצה אותך יותר מדי". ("תרצי בי". מילים : אפרת בוימולד, לחן: שלומי שבת)
אין ספק שהנקודה המשעשעת בהקשר הבוימולדי היא השיר "תרצי בי", בקלאווה דביקה לשבורי לב שכתבה ושלומי שבת הלחין, ומגלמת את כל מה שבוימולד מסרבת להיות בעל פה. כלומר, בייב כיפית, טראשית וצ'יזית לאללה.
בדיוק מהסוג שנראה שהיא בחיים האמיתיים, כשהיא לא מבועתת מציטוטים לעיתון. "אני משרבטת לעצמי שירים לפעמים. למגירה, ככה. אני וציון ברוך ידידי הטוב, היינו חוטאים הרבה בכתיבת שירים".
"אני הייתי כותבת מילים, הוא היה מלחין, גם בצחוק וגם לא בצחוק. ובזמנו שרבטתי לעצמי את המילים האלה. זה שיר פשוט, אך מאוד נוגע ללב. כתבתי אותו לפני איזה שנתיים".
מה הרקע שלו?
"אין לו רקע! זה לא היה קשור למצבי הנוכחי באותה תקופה! הראיתי לציון את המילים והוא התלהב ולקח לי אותן. ואז הוא בא ואמר שיש לו הפתעה בשבילי. ואני שומעת מילים מוכרות, וקול עוד יותר מוכר. ואני פתאום קולטת שזה שלומי שבת שר את המילים שכתבתי עם מנגינה מהממת, מרגשת".
"מתברר שהם נפגשו וציון הראה לו את המילים, ושלומי התלהב ויצא לו פתאום לחן עם הגיטרה. זו הייתה הפתעה מדהימה, מתנה משגעת. ואני תמיד מאוד התרגשתי משלומי כיוצר. את המתנה שלי קיבלתי".
יש מצב לקריירת משנה?
"אני לא מתיימרת להיות משוררת. אז לא. אני גם יודעת לעשות חיקויים של שימי תבורי. זה עדיין לא אומר שאני אהיה חקיינית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם