אוי, לבושה: מורן אטיאס מסרבת להתפשט בקלות
תשכחו מימי איטליה העליזים. אם לא קוראים לכם וודי אלן או קוונטין טרנטינו, אין סיכוי שמורן אטיאס תצטלם בשבילכם בעירום. מצוידת בקואוצ’רית למשחק של ניקול קידמן, באהבה חדשה ובתפקיד בסדרה "התרסקות," היא חווה עכשיו "מסע של גדילה" ורוצה שתיתנו לה כבר לרגש אתכם. מבפנים
הלחץ הנפשי של מי שיש על שמה כיסא במחלקה הראשונה של קו רומא - תל אביב - ניו יורק, הלך וגבר לקראת השידור המורכב. המפגש עם השמלה החושפנית שייעדה עבורה מעצבת האופנה גלית לוי כבר הביא אותה לנקודת רתיחה.
"איבדתי את הקונטרול פתאום, וזה לא שצעקתי עליה או דיברתי אליה לא יפה," מבקשת אטיאס להבהיר רגע אחרי הודאה באשמה בסעיף דיוואיות יתר, "זה פשוט שהיה משהו מתנשא בטון שלי. איבדתי את הסבלנות ודיברתי בטון רודני. הדרך שבה בחרתי להתמודד היתה מגעילה ובוטה. טיבו של אדם נמדד ברגעי לחץ ונכשלתי.
אמרתי לעצמי אחר כך 'הלו, מה קורה לך? את מתחילה להתנתק מהמציאות."' היום גם היא מבינה שהתנתקות מהמציאות היתה רק עניין של זמן. ככה זה כשדולצ'ה וגבאנה שולחים לך לבית במילאנו שליח עם מבחר שמלות עדכניות מהקולקציה החדשה; כשמשלמים לך אלפי יורו לערב רק בשביל לקשט בנוכחותך איזו מסיבה או אירוע יח"צני. אטיאס שמה לב איך זה קורה לאחרים, אבל לא הבחינה שגם היא נדבקה במחלה.
"ראיתי מסביבי אנשים שאיבדו צלם אנוש, שהתחילו לזלזל באחרים. זה כל כך קל להפוך למפלצת כשאתה מוקף באנשים שעושים לך, מכרכרים סביבך ומלקקים לך. אני רואה כוכבים שלא יכולים אפילו להרים את המזוודה שלהם בעצמם כי הם רגילים שסוחבים להם".
"משבר השמלה היה רגע מכונן שאמרתי לעצמי שאסור שיקרה לי שוב. אני רוצה להישאר מורן. אני רוצה להמשיך להשאיר בלגן בבית שלי ורוצה להמשיך לנקות אותו בעצמי. אני רוצה להישאר על הקרקע."
אטיאס, הדוגמנית שלא הצליחה בזמנו לפרוץ בישראל, עשתה את זה בגדול דווקא בארץ המגף. במשך שש שנים היא חיה את הדולצ'ה ויטה:
לאן שלא הלכה דאגו כולם להזכיר לה כמה שהיא "בלה." "מאמה מיה." "לה מדונה." כשזה הפסיק להיות נעים - היא החליטה לחתוך.
"לפני שנתיים הרגשתי שאני זקוקה לשינוי וחייבת לאתגר את עצמי בלא נודע. שאלתי את עצמי איפה אוכל להתחיל את הכל מהתחלה והתשובה היתה באוורסט של השואו-ביזנס: הוליווד. רציתי להתחיל הכל מלמטה, אז סגרתי את הבסטה ועליתי על מטוס."
לא פחדת לעשות צעד כל כך דרמטי?
"אם פחדתי? שקשקתי. אחרי הכל, בחרתי לעזוב מעמד שבו כל הדלתות היו פתוחות בפניי באיטליה. תיקון. לא הדלתות, השערים. יכולתי להתקשר לטלפון הפרטי של כל במאי ולומר לו 'היי, זאת מורן אטיאס. בוא ניפגש לארוחה,' וזה היה קורה".
"החלטתי לעזוב תרבות שאהבתי, שפה שגדלתי בה והצלחה. זה לא היה קל. מצד שני, הרגשתי שנהייתי עצלנית. הדברים הגיעו אליי ולא הייתי צריכה להתאמץ. הרגשתי שאני חייבת לזעזע והחלטתי לנתק את עצמי מכל המותרות."
איך קיבלו את זה בסביבה שלך?
"הסוכנים שלי היו הראשונים שעודדו אותי, למרות שהם לקחו בחשבון שבשנתיים הראשונות שלי בארצות הברית הם עלולים להיפגע מזה כלכלית. לזכותו של רוברטו, שמייצג אותי בארץ, אני יכולה לומר שבכל פעם שמסתיים לי עוד קמפיין בישראל ואני בחשש שלא ירצו אותי יותר, הוא אומר לי שאין דבר שעומד בפניי".
"מצד שני, המשפחה שלי חששה מהמעבר ומההשלכות על הביטחון הכלכלי שלי. ההורים שלי הם אנשים שצמחו ממעמד מאוד פשוט ואמא שלי פחדה שאמצא את עצמי בלי כסף. היא הציעה לי להישאר באיטליה, לבסס את עצמי עוד על מנת שאחר כך אוכל לחיות בלי תלות בכסף. גם אחי שהוא יועץ מס בלוס אנג'לס הזהיר אותי מהתחרות שיש שם. זה היה מתוך רצון לשמור עליי שלא אתאכזב."
אטיאס עזבה את שתי הדירות שהחזיקה במילאנו וברומא ורכשה כרטיס לכיוון אחד לניו יורק, שם שכרה דירה במרכז העיר והציבה לעצמה מטרה - לשפר את כישורי המשחק שלה. תחילה התייצבה בבית הספר למשחק על שם לי שטרסברג והחלה לדגום מהקורסים.
אחרי סמסטר אחד, יותר מדי גיחות לעבודות מזדמנות על ציר ישראל-איטליה וצילומים לשתי פרסומות בארצות הברית, היא הבינה שהלו"ז הצפוף לא יאפשר לה להיות סטודנטית מן המניין ופרשה מבית הספר. המלצה חמה ממפיק שפגשה הובילה אותה אל סוזן בוסטון, קואוצ'רית למשחק, שבין תלמידותיה הקבועות נמנות ניקול קידמן, ג'ולייט בינוש וליב טיילר. תג המחיר: 250 דולר לשעה.
"בחיים לא הייתי אצל פסיכולוגית ופתאום הרגשתי כמו בטיפול. כל שעה עולה כל כך הרבה כסף שישר הרגשתי צורך להוריד את הכפפות ולעבוד. וסוזן, מורה מדהימה שמקלפת ומקלפת שכבות של הגנה," מתמוגגת אטיאס ורצה למיטתה כדי להביא את "אמת," ספר הדרכה לשחקנים שכתבה בוסטון. "היא הובילה אותי למקומות חשופים שלי כבן אדם והכריחה אותי להיות כנה עם עצמי. חזרתי איתה לכל מיני תחנות בחיים שלא נתתי עליהן את הדעת."
תני דוגמה לתחנה כזו.
"ההלם שלקיתי בו במלחמת לבנון השנייה. במלחמה הגעתי לארץ לחתונה של בת דודה שלי ונכנסתי לטראומה מהטילים שנפלו על חיפה, ששם גרה המשפחה שלי. אתה מבין? אני ישראלית שעברה פה פיגועים ואת מלחמת המפרץ והלכה לבית הספר עם מסכות אב"כ ובכל זאת נכנסתי לחרדות".
"מצאתי את עצמי יושבת במלון בתל אביב משבע בבוקר מול הטלוויזיה, רועדת כולי. לא יכולתי לצאת מהבית. בכיתי כל היום. כשנסעתי לחתונה בחיפה היתה אזעקה והייתי בהיסטריה כמו שבחיים לא הכרתי את עצמי. אני הכי בן אדם של קונטרול. אני יכולה להיקלע למערבולת אוויר במטוס ולהיות הכי רגועה, למרות שהוא מיטלטל מצד לצד. פה נשברתי".
"אחרי כמה ימים חזרתי ללוס אנג'לס ומצאתי את עצמי מתעוררת בשלוש לפנות בוקר עם זיעה קרה על המצח. כשהתחלתי לעבוד עם סוזן היא פתחה בפניי שיטפון של תחושות ורגשות, ובפעם הראשונה התמודדתי עם התקופה ההיא."
הגעת למסקנות בקשר לפחדים?
"הבנתי שהפחד האמיתי שלי לא היה מהטילים, אלא מהעובדה שהרגשתי שאני אולי מאבדת את הזהות הישראלית. שאני כבר פחות שייכת לפה ואני לא רוצה לאבד את הקשר שלי עם ישראל. זה הבית שלי. אני מוצאת את עצמי יושבת באינטרנט וקוראת טוב טוב כל מה שקורה בשדרות או עם החטופים. חשוב לי, בעיקר בחוץ לארץ, להביע את דעתי בעניינים פוליטיים. יש הרבה בורות לגבי ישראל. אנשים ניזונים מתקשורת מעוותת, וזה צורם לי מאוד."
הפכת לפטריוטית?
"אדוקה. יש בי צורך עז להזכיר שאני ישראלית. חשוב לי להשתמש בפרסום שלי לצורכי הסברה. התראיינתי לא פעם לתוכניות פוליטיות באיטליה. אני לא מבינה איך אפשר לא לאהוב אותנו בלי להכיר אותנו? יש לנו בעולם תדמית של דגל ישראל בתוך טנק וחשוב לי להביא גם את יונת השלום."
מלבד ספרה של הקואוצ'רית הצמודה נחים ליד מיטתה של אטיאס עוד כמה מדריכים שימושיים. אחד מהם, שכבר נשחק מרוב דפדוף, הוא "איך לזכות בחברים ולהשפיע על אנשים."?
"יחסי אנוש זה הכלי האמיתי שלנו להצלחה," היא פותחת במונולוג, "שמעת על חוק המשיכה? על הסוד? זה בדיוק זה. הספר הזה נותן לי הרבה כלים לחיים. הוא מסביר לי את ההבדל בין אלו שמצליחים נקודתית ונובלים לבין אלו שמצליחים כל הזמן. ההתמדה היא מרכיב מאוד חשוב. אני כל יום פותחת וקוראת קצת. מסמנת לי מילים. בדירה שלי בלוס אנג'לס תליתי בריסטול מעל המיטה שכולל כל מיני משפטים ותובנות מעצימות כמו 'העולם שלך הוא הפרשנות שלך מהעולם,' 'המידות הטובות נמצאות באמת והמידות הרעות בשקר' ועוד ציטוטים שנותנים לי כוח."
את מרכיבי ההצלחה המטאורית שלה באיטליה מנסה כעת אטיאס לרקוח גם בארצות הברית.
המתכון כולל לימוד השפה על בוריה.")קראתי שייקספיר באיטלקית על מנת להעשיר את אוצר המילים שלי. אני מכירה איטלקים שלא מכירים כל כך הרבה מילים" (.תחקיר תרבותי מעמיק.")ראיתי את כל הסרטים המקומיים שלהם".) ויצירת קשרים אישיים עם כולם.
מצוידת באנגלית מרשימה ובמבטא מצוחצח, היא החלה לרוץ מאודישן לאודישן. כיום מנהלים אותה סוכן ישראלי, שתי.סוכנות איטלקיות, שתי סוכנויות, עורך דין ויחצנית אמריקנית. מיני מעצמה.
"ההתחלה בארצות הברית היתה די חלשה כי הגעתי בתקופת שביתת התסריטאים. איכשהו הצלחתי להתברג לאודישן של הסרט 'אל תתעסקו עםהזוהן' של אדם סנדלר. הזמינו אותי לאודישן לתפקיד הראשי הנשי. עשיתי אותו. אחרי כמה ימים זימנו אותי לאודישן נוסף ואז היה עוד אחד. ועוד אחד. ככה חמישה אודישנים".
המפגש עם אדם סנדלר היה מקסים. הוא לבש חולצה של מריה קארי ואמרתי לו משהו מטומטם בסגנון של ‘וואו, הרבי שלך מאוד יאהב את החולצה הזאת ".
"הוא נוראה אהב את הישירות שלי אבל בסופו של דבר החליטו לקחת את עמנואל שריקי שמוכרת שם מהסדרה 'הפמליה,' אבל התוצאה היתה שהסוכנים שלי הבינו שיש בי משהו. אתה צריך להבין שבהוליווד רק להגיע לאודישן של סרט אולפנים עם תקציב של מ מאה מיליון דולר זה הישג בפני עצמו. זה סטטוס. הכל שם זה סטטוס."
תוך כמה שבועות פשטה השמועה על השחקנית האקזוטית החדשה בסביבה. אטיאס מצאה עצמהנ נבחנת לסרטים עתירי תקציב כמו "גוף. השקרים" עם ליאונרדו דיקפריו וראסל קרואו, שייצא בקרוב למסכים. ")עזוב,.אל.תדבר.איתי. על זה, כי אני אתחיל לבכות מהאכזבה".).
ולסרט החדש של ג'יימס בונד. ")טסתי ללונדון להיבחן מול דניאל קרייג המדהים..בסופו של דבר שינו את תפקיד הבחורה מלטינית לרוסייה"..( ואז, בעודה חורשת את רחובות מנהטן, הגיעה לעוד תובנה חשובה - בשביל לאכול מהצלחת, צריכים לגור ליד המטבח.
אטיאס ארזה את עצמה ואת ספריה האהובים ועברה לגור בשכירות בדירת שני חדרים בלוס אנג'לס. מהר מאוד, חמישה חודשים בלבד מאז נחתה בארצות הברית, הגיע התפקיד הראשון: קלייר בסדרת
סרטי הפולחן "יום.שישי.ה-,"13 עם שכר שמתקרב לרבע מיליון דולר.
"שמחתי מאוד כי מדובר בסרט אימה קומי, מין סרט נעורים אמריקני שמושך המון קהל לקופות. מסוג הסרטים שכולם שם נרצחים. לי, אגב, היה את המוות הכי מגניב בסרט. היו אמורים לשים אותי בתוך שק שינה ואז לשרוף אותי.
התחלתי את הצילומים ואחרי כמה ימים צילמנו סצנת קומזיץ בים בשלוש לפנות בוקר. בסצנה הייתי אמורה לפנות לחבר שלי ולסמן לו בסוג של חושניות 'בוא נלך מפה לאוהל'. טיזינג מיי בוי פרינד, יו נואו".
בקיצור, הבמאי אומר לי פתאום 'אני רוצה שתיגעי בחזה שלך,' 'שתיתני לי סקס,''שתמרחי על עצמך שמן.' משהו הזוי. זה לא היה בכלל בתסריט. בהתחלה חשבתי שהוא צוחק. אבל הוא היה מאוד רציני".
לא הבנתי איך טיזיניג פשוט הופך לסצנה ארוטית. זה לא מה שהיה מסוכם מהתחלה. "התחלתי לדבר איתו ואני רואה שאין עם מי לדבר. לא ידעתי מה לעשות. שלוש.בבוקר, אני. לא יכולה להתקשר לסוכנים שלי ואני על הסט של המפיק של 'הרובוטריקים.' דיס איז דה ריל הוליווד. דה ריל שיט!".
"ניסיתי להרגיע את עצמי כי כאמור, בן אדם נמדד ברגעים של לחץ. לא רציתי לעשות בעיות ומצד שני זאת לא השחקנית שרציתי להיות. ביקשתי מהבמאי לראות על המוניטור את מה שצילמנו בשביללהבין מה הוא רוצה וכמה באמת יראו ואז אני קולטת שהבמאי היה באקסטרים קלוז אפ על החזה שלי. ושזה מאוד בוטה גס. חשכו עיניי."
מה עשית?
אמרתי בקול רם 'תודה רבה חברים, סיימנו להיום. אני שחקנית ולא שחקנית פורנו ואם רציתם סלאט (זונה). הייתם יכולים להביא כל אחת אחרת.' כמעט ופרצתי בבכי כשאמרתי את זה, אבל הצלחתי להחזיק את עצמי ועזבתי את הסט."
זאת לא תגובה קיצונית?
"לא. איפה ההערכה לעבודה שלי? לאינטליגנציה שלי."?
אבל מלכתחילה לא בדיוק הצטלמת לדרמת איכות.
"ברור שידעתי שזה סרט שלא דורש.בניית דמות עמוקה, אבל הרגשתי שאני כלי. הרגשתי זולה. כשיצאתי מהאולפן רעדתי. פחדתי שהמלהקת, שהיא פיגורה גדולה, תתחרט שהמליצה עליי ושאני אשרוף את הקשרים שלי איתה. הבמאי שאל אותי 'ומה תעשי מחר בסצנת הסקס שיש לך,"?אמרתי לו 'יש לי סצנת מזמוזים ולא סצנת סקס,' ואז נפל לי האסימון שהדברים לא הוצגו לי כהלכה בפרויקט הזה. החלטתי לעזוב."
זה נשמע קצת מתחסד. בצילומים באיטליה כבר ראו לך יותר מפעם אחת את הפטמות.
בפעם הראשונה בשיחה בינינו אטיאס שותקת, מחפשת את המילים הנכונות ."מה שהתאים לי בגיל צעיר לאו דווקא מתאים לי היום. אתה צריך להבין שבאיטליה, צרפת וספרד אף אחד לא מתרגש מצילומי עירום. זה חלק מהתרבות שלהם. אתה רואה במוזיאון נשים וגברים עירומים.א אף אחד לא אומר 'רואים לדוד שלמיכלאנג'לו את הבולבול .מצד שני לא עשיתי אף פעם משהו שחרג מהגבול שלי או משהו שיבייש את המשפחה שלי".
אני גאה בשערים שהיו לי בעיתוניםכמו "MAX" ו-"GQ". שמיועדים לקהל גברי. אולי בשביל ישראל זה נועז אבל לא בשביל איטליה, ותאמין לי שגם שם אמרתי סטופ כשהיה צריך. בכל אופן, אני לא מתחרטת."
אז מורן אטיאס ועירום לעולם לא ייפגשו יותר?
"אם זה יהיה חלק אורגני מהדמות והסיפור אני לא פוסלת כלום. אם זה יהיה לסרט של וודי אלן או טרנטינו אני לא אגיד לא. זה תלוי בהרבה גורמים."
בשביל להירגע מהתקרית ההיא על שפת הים נסעה אטיאס לחוף המבטחים של פסטיבל קאן שם התחככה בזוהר וקידמה את סרטה האיטלקי "האם השלישית ".יום אחד שמעה באיזה קוקטייל על התוכנית להפיק סדרת טלוויזיה אמריקנית.שמבוססת על הסרט זוכה האוסקר "התרסקות." כמה שעות אחר כך היא כבר היתה על המטוס.ללוס אנג'לס, בדרך לאודישן.
"להשתתף בפרויקט של פול האגיס, שנחשב לתסריטאי הכי טוב בהוליווד, היה חלום עבורי, והיה לי חשוב להגיע לאודישן גם אם לא אעבור אותו. נבחנתי מול המלהקות. נתנו לי שתי סצנות מהסרט והייתי בסדר. אחר כך זומנתי לעוד אודישן עם בובי מורסקו, שכותב את הסדרה, והוא הודיע לי שקיבלתי תפקיד של צוענייה. הייתי בהלם."
רקש רגע לפני פתיחת בקבוק השמפניה, נחת אצל מנהליה החוזה ובו צמד המילים האימתני "עירום נדרש." ושוב התהפכה ושוב נאלצה אטיאס לומר 'לא.' "לשמחתי הסוכן שלי תמך בי במאה אחוז והתחיל משא ומתן ארוך שבסופן של דבר ביטל את הסעיף".
"אני גאה לומר שיש לי בסדרה שתי סצנות סקס בלתי נשכחות, משהו שעוד לא ראו בטלוויזיה, והכל עם בגדים. השחקניות האחרות צולמו טופלס. אם הן מרגישות עם זה בסדר אז יופי להן ואני מעריכה אותן. אני רוצה להוכיח שאני יכולה גם בלי עירום."
נשמע שפיתחת אובססיה בעניין הזה.
"אני במסע של גדילה. חשוב לי שיראו אותי מעבר לעטיפה שקיבלתי. זה בדיוק כמו שדונלד טראמפ ירצה להיזכר בזכות המיזמים העסקיים ולא בזכות הבלורית הג'ינג'ית שלו. ובדיוק כמו שיאיר לפיד ירצה שיזכרו אותו בזכות הכתיבה ולאבזכות החולצה השחורה - גם אני לא רוצה שיזכרו אותי בזכות המיני שלבשתי."
ומה את רוצה שיזכרו ממך?
"את היכולת לרגש."
עלילת "התרסקות," שמצולמת בניו מקסיקו ותעלה לשידור באוקטובר, מביאה שלל סיפורים על המפגשים הטעונים בין שורת דמויות החיות בלוס אנג'לס.
אטיאס מגלמת את אינז, בחורה צוענייה שנולדה בפולין, נטולת דרכון, זהות או מדינה. היא נשואה לאחד מראשי הפשע בלוס אנג'לס ותאונת דרכים מובילה אותה לרומן אסור עם שוטר. במקור אמורה היתה אטיאס להצטלם לשני פרקים בלבד, אבל עם הזמן תפח זמן המסך שלה לשמונה פרקים. ובעודנו משוחחים מתקשר אליה יוצר הסדרה בכבודו ובעצמו. " )אתה קולט? לטלפון שלי בישראל! פול האגיס"!.).
על מנת לרחרח אם תסכיםלהשתתף גם בעונות הבאות. למה לא, בעצם? הרי זה לא רק התפקיד החדש שמלהיב את אטיאס, זו כל החוויה ההוליוודית קומפלט. הטיסות, הלימוזינות ואינספור הפינוקים.
"אני חיה בחלום, חלום ורוד," היא מספרת בהתרגשות. "התנאים שם הם פשוט לא מהעולם הזה. כשצילמנו את הפרומואים לסדרה חיכה לי קרוון פרטי למנוחה וקרוון פרטי לאיפור. אפשר לחשוב שאני לא יכולה להתאפר עם כולם".
"אבל השיא היה כשהגעתי לסט ואני פתאום רואה בחורה יפהפייה עומדת על ארגז. הייתי בטוחה שהיא שחקנית בסדרה.. שאלתי אותה 'היי, איך היו לך הצילומים בניו מקסיקו'? והיא עונה לי 'בסדר.' המשכתי לדבר איתה ופתאום אני קולטת שמעמידים אותה במקומי. הביאו לי כפילה בשביל לכוון עליה את התאורה. רציתי ללכת למפיקה ולהגיד לה שזה מיותר ושאני יכולה לעשות את זה בעצמי, אבל אז חשבתי שזה יכול לגרום לפיטורים שלה וויתרתי."
ההתנהגות המתחשבת הזו היא חלק מהכללים החדשים שאטיאס משננת לעצמה על בסיס יומיומי. "להיות בן אדם טוב זה הדבר הכי חשוב," היא חוזרת שוב ושוב. על המנטרה. כשלחדר המלון שבו היא מתאכסנת מגיעה מלצרית עם כריכים ויין, בוחנת אטיאס את תג השם שלה ומיד פונה אליה במילים "שלום לימור. תודה, לימור." אחרי שהיא חותמת על החשבון היא שוב עוצרת לרגע, מתבוננת במלצרית ושואלת: 'תגידי לי, לימור, מה שלומך היום."'?
וואו. זה לא מעייף הנחמדות הזו?
"יחס לא צפוי יכול לשנות לך את כל היום לטובה. לפני כמה חודשים הייתי בדיסנילנד עם חברים ופתאום ראיתי אישה מבוגרת עומדת לבד. היא נראתה לי עצובה אז פשוט ניגשתי אליה והתחלתי לשיר לה. תוך שנייה היא הצטרפה אליי בשירה ובסוף התחבקנו. ככה הרגשתי צורך לעשות."
במסגרת השדרוג העצמי נמנעת אטיאס מלרכל על אחרים. כלומר מותר לרכל, אבל רק דברים טובים. טום קרוז, למשל, הוא נשמה טהורה ")פגשתי אותו באירוע ושוחחנו במשך דקות ארוכות. הייתי בהלם מההקשבה שלו. הוא לא יפתח את הפה עד שהוא לא יראה בעיניים שלך שסיימת את קו המחשבה.(" מילים טובות יש לה גם על ג'רמי פיבן מ"הפמליה," דניס הופר שמשחק איתה ב"התרסקות" ")הגעתי לסט ביום שלא היו לי צילומים רק בשביל לראות אותו בפעולה ורותקתי למוניטור(" וכמובן פול האגיס.
"הוא אדם מקסים, דוגמה מופתית למישהו שראוי להערצה על כך שהוא נשאר בן אדם למרות ההצלחה שלו. הוא מאוד צנוע ורוצה לשמוע את הדעות של כל השותפים בפרויקט בשביל להשתפר. ברור שיש גם אנשים אחרים, כאלו שפגשתי והתאכזבתי מהם, אבל אני לא אספר לך עליהם. אני לא רוצה לשפוט אנשים בגלל מפגש קצר אחד. אולי הם סתם היו ביום לא טוב ועכשיו אני אכפיש אותם."?
זה לא מנע ממך בעבר לדבר על צחנת הגוף של כריס נות' (מיסטר ביג מ"סקס והעיר הגדולה(" שחיזר אחרייך.
"אני כל כך, כל כך מתחרטת על מה שאמרתי עליו בזמנו. מאוד. דיברתי על זה באיזה ראיון וזה הצחיק אותי באותו רגע. היום אני מבינה שזה לא עניינו של איש. אין לי שום זכות בעולם לפגוע באדם אחר."
לא מזמן הצטלמה אטיאס בישראל לקמפיין של אופנת “סטטוס,” ואת גיחתה הנוכחית לארץ העבירה בצילומי קמפיין החורף של רשת הנעליים "גלי." במשך ארבעה ימים ארוכים תקתקה בסבלנות עבודה מסביב לשעון, וכבשה את לבם של כל הנוכחים על הסט. אפילו צלמי הפפראצי שהגיעו לשטח נתקלו בשיתוף פעולה.
"מה זה בשבילי להצטלם עוד דקה? אם זה מה שישמח את הבן אדם, בכיף," מסבירה אטיאס לפני שהיא משחררת לאוויר עוד צרור משפטים מהרפרטואר החדש שלה: "אני רק כלי של הכותבים," "אני בעצם קולב של המעצבים," "צריך להיות עניו וצנוע. להבין מה מקומך."
עם כל הרצון הטוב והצניעות הלא מזויפת, יש מי שמתקשים להסתגל לגינונים הבינלאומיים שמביאה עמה אטיאס. כך קרה לבמאי חיים בוזגלו שצילם איתה לפני כשנה את הסרט "כבוד," בהשתתפות זאב רווח ולירון לבו.
"בחוץ לארץ מאוד מקובל ששחקנים מגיעים לצילומים עם הקואוצ'ר שלהם," היא מסבירה. "ניקול קידמן לא זזה בלי סוזן, המורה שלנו. כשהגעתי לצילומים של הסרט הבאתי איתי קואוצ'רית ישראלית למשחק. רציתי להיות הכי טובה שאפשר, אבל קיבלתי פרצוף חמוץ. הבמאי הרגיש שחודרים לו לטריטוריה. נפגעתי מזה כי בסך הכל רציתי להביא את עצמי למקום שאני יכולה לתרום לסרט שלו 300 אחוזים ממני, בעיקר לאור העובדה שהגעתי לצילומים ישר מחו"ל. זה כמו להתכונן לבגרות בלשון ולקחת מורה פרטית. לצערי, על הסט זה התקבל בצורה לגמרי אחרת וחבל. לא היתה לי שום כוונה לפגוע בסמכות שלו."
את מבחן בוזגלו היא אולי לא עברה אז, אבל כיום גם הוא שופע מחמאות. "היה לי קצת מוזר שהיא הסתובבה עם קואצ'רית. אפשרתי לה את זה בחזרות עד הרגע שאני נכנסתי לעבודה על הסט. שם שמתי לזה גבול," נזכר הבמאי. "לא מפתיע אותי שהיא מצליחה בארצות הברית מכיוון שהיא בחורה חרוצה ושקדנית. אפשר לומר שהיא בחורה סופנית. הולכת עד הסוף. שואלת המון שאלות ומביאה המון אינטליגנציה. אני מאמין שבעתיד אמשיך לעבוד איתה."
בינתיים יש למורן אטיאס עוד סיבה טובה להתרגש. אחרי שנים של בדידות בחדרי מלון ")אני תמיד מגיעה לאותו החדר על מנת להרגיש קצת בבית,(" רומן מתוקשר עם הכדורגלן אדריאן מוטו ושמועות על בילויים ליליים עם ברוס וויליס והבן של קדאפי, היא שוב מאוהבת.
"אחת הסיבות שבגללן החלטתי לעבור לארצות הברית היא כי יש שם הרבה יהודים. חשוב לי להתחתן עם מישהו שיש לו זיקה לישראל. אני רוצה שהילדים שלי יתחנכו כיהודים. זוגיות בעיניי זה חלק מהמרכיבים החשובים של החיים. אני באה מבית מאוד משפחתי שבו כולנו מאוד קרובים. זה הגרעין שלי וזה הדלק שלי. בכל אופן, רצה הגורל ובסופו של דבר, דווקא אחרי המעבר שלי מאיטליה, הכירו לי איטלקי."
פרטים ומהר.
"אני מכירה אותו כבר שנים וחברים טובים שידכו לי אותו. הוא מפיק בן ."29
מדת משה וישראל?
"לא. לחיים יש חוקים משלהם."
יש לו שם?
"ברור שיש לו שם," היא אומרת במבוכה, "אבל תקרא לו 'הנסיך.' אחרי כל כך הרבה צפרדעים שהסתובבתי איתן סוף סוף מצאתי בן אדם עם לב זהב. היום, ממקום בוגר יותר, אני עובדת על הקשר ומשקיעה הרבה יותר מבעבר. אני בעיקר מאפשרת לבן הזוג שלי לעשות טעויות. אני מתמקדת במה שיש ולא במה שאין. זה מה שהופך זוגיות לטובה."
אז את באל-איי והוא ברומא?
"כן. יש לי בפעם הראשונה מערכת יחסים טרנס אטלנטית. אנחנו בסך הכל כמה שבועות ביחד ואני מקווה שנצליח להתמודד עם זה. תודה לאל שיש טיסות בכל שעה של היום. אני כבר מיליונרית בנקודות הנוסע המתמיד. אני אעשה את כל המאמצים שזה יצליח. הפעם אני לא אוותר בקלות על אהבה."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם