תעשו לי ילד: קלוד דדיה מבקש להיות דאדי
כבר שלוש שנים שקלוד דדיה מנסה להביא ילד לעולם, גם באמצעות טיפולי הפריה, ולא מצליח. את רגעי הייאוש הרבים ממתיק די-וי-די חדש שלו, המיועד לילדים החולמים לרקוד בין לבין הוא מתקשה להתרגל להצלחה, עוקץ את אנה אהרונוב, מעריץ את שרית חדד ומחבב הרבה פחות את המנהל שלה
הוא נזכר איך בגיל 14 גררו אותו חברותיו לרקוד ב"הורה לוד". זוכר את אלו שהסתכלו עליו בעין עקומה. "סיסי", לחשו מאחורי גבו. מאז, כמעט 25 שנה שהוא לא מפסיק לרקוד וליצור. מעמיד דורות של רקדנים צעירים. אבל בכל פעם שמסתיים עוד מחזור לימודים, משהו בלבו נצבט.
לפני ארבע שנים, כשהיה בן 36, החליט שהגיע הזמן להעניק לעצמו מתנה. ילד משלו. "ללמד ילדים מילא אותי אושר עצום עד שהרגשתי שמשהו חסר לי. לתפיסתי, בן אדם לא יכול להרגיש את עצמו אם הוא לא יוצר משהו מתוכו. החלטתי שאני רוצה בשר מבשרי", אומר בהתרגשות מי שחתום על הפקות בימתיות כמו "הברווזון המכוער", "מרי לו" ו"היי סקול מיוזיקל", ומשמש זו העונה הרביעית כשופט הצבעוני של "רוקדים עם כוכבים".
"לפני ארבע שנים הרגשתי פתאום בשל נפשית וכלכלית לעשות ילד", הוא מסביר. "הופעתי אז עם ריטה ושיתפתי בעניין את אחת מעוזרות ההפקה. גיליתי שגם היא רוצה לעשות ילד. החלטנו לעשות ילד ביחד".
כשהמילה "ילד" מתגלגלת מפיו של דדיה, העיניים הכחולות הענקיות שלו נוצצות מאושר. אבל גם מעצבות. זהו הרגע היחידי לאורך השיחה שבו חיוך הקולגייט שלו נמחק, והדיבור המהיר הופך אטי ומהורהר.
"לא סיפרתי לאף אחד. רציתי להפתיע את ההורים שלי. התחלנו לעבור הזרעות עד שניכנס להיריון. באמצע החודש הרביעי היא התקשרה ואמרה 'הוא נפל'. ניחמתי אותה והייתי חזק בשבילה. אחר כך התפרקתי. כבר הייתי בשלב שבו דמיינתי איך אקרא לו. זה היה מאד מאכזב. אחרי תקופה קצרה שוב ניסינו ושוב הצלחנו להיכנס להיריון. אחרי חודשיים שוב הייתה הפלה. זה היה נורא.
"אחרי כמה ניסיונות התחלנו לעבור טיפולי הפריה, למרות שזה תהליך לא פשוט לאישה. זה ניתוח קטן שבו שואבים ממנה את הביציות, מפרים ומחזירים
בהמלצת הרופאים שילמנו הרבה מאד כסף ונסענו לקפריסין. איתרנו שם מישהי צעירה עם היסטוריה מוצלחת של לידות. חשבתי שהנה ההוקוס פוקוס הגיע. לוקחים את הזרע שלי, את הביציות של התורמת, מפרים ומחדירים לפרטנרית שלי. עברנו את הטיפול, חזרנו הביתה, חיכינו שלושה שבועות, ובוקר אחד אני מקבל את שיחת הטלפון שאומרת 'קיבלתי מחזור'. הייתי ממש ממש עצוב. אני כבר לא יודע אפילו למה. על הילד? עליי? עליה? אני חושב שבעיקר עבורה".
הוא שוב עוצר את המונולוג שלו ומביט בי בעיניים עצובות. "זה חסר לי. מאד. אני רואה ברחוב אבא טרי מחזיק ילד קטן ואני רוצה גם. אני רוצה לעטוף. לחבק. רוצה שיגידו 'הנה קלוד קטן'. שום דבר מבחינתי לא שלם בלי משפט כמו 'אבא, תקנה לי'".
אתם מתכננים לבצע עוד הפריה מתרומת ביצית?
"אני די מבולבל כרגע. מצד אחד האישה הזאת קסומה, אמהית, נשית וחמה. מצד שני, בשלוש השנים האחרונות ניסינו כל דרך אפשרית וזה פשוט לא הולך. בשיא ההצלחה המקצועית שלי, משהו מצליח למחוק לי את החיוך מהפנים".
"אני חושב על זה הרבה במהלך היום. אני באמת לא יודע מה אני הולך לעשות לגביה. אני חושש שזו כנראה התחנה האחרונה שלנו. היא בת 41 ואני עוד מעט בן 40. הזמן לא משחק לטובתנו. בעיקר לא בשבילה. אני מודע לזה שיש בזה משהו לא הוגן וזאת החלטה לא קלה. אני לא רוצה לפגוע בה ואני עדיין מעכב את ההחלטה שלי ובטח שלא נפגש עם נשים אחרות. היא צריכה להבין שאני חייב להמשיך הלאה".
את הנחמה הגדולה דדיה מוצא בעבודה. הוא רץ מהסטודיו שלו בלוד ("אני מעדיף ללמד במקום שהוא לא פלצני. שלילדים לא חשוב הסטטוס, מה ההורים עושים ומי יעמוד בשורה הראשונה"), מפקח על ההצגות של "היי סקול מיוזיקל", שופט ב"רוקדים עם כוכבים" ועובד עם אמנים מוכרים.
רשימה חלקית: יזהר כהן, ליאל קולט, שרית חדד ("ניגשתי אליה בבית קפה ואמרתי לה שאני רוצה לעבוד איתה"), ריטה, להקת אוף שימחעס ודנה אינטרנשיונל.
שם, בתוך העומס הגדול, הוא מצליח לנוח מהמחשבות, עד שהוא חוזר בסוף היום לביתו בשוהם ומתרסק על המיטה. לבדו.
"אני עובד סביב השעון עם כולם", הוא אומר. "בסופו של יום, אני עולה למיטה לבד ומחבק את הכרית. אני מאד מאמין בזוגיות והיו לי בעבר מערכות יחסים מוצלחות, אבל עדיין לא מצאתי את השידוך המתאים".
"אני לא יוצא לדייטים ופשוט מאמין שזה יקרה מעצמו. בינתיים אני נהנה לבלות עם החברים הקרובים שלי. דנה, למשל, היא סוג של פסיכולוגית עבורי. כשאני כותב לה הודעה שאני צריך שיחה היא מיד מגיבה ולא משנה מה השעה. תמיד זה 'תבוא עכשיו!'. היה לי משבר לא קטן כש'רוקדים עם כוכבים' הצליחה והיא עזרה לי לצאת ממנו".
ממה נבע המשבר?
"נבהלתי מהחשיפה. אני הכי בן אדם של טרנינג וטי שירט", הוא מצביע על מכנסי הניילון הלבנים וחולצת הטי הירקרקה שעל גופו, "ופתאום אני מתעסק יותר ויותר במראה שלי וצריך לייצר צבע בטלוויזיה".
"הגעתי לדנה באמצע הלילה ונכנסנו לשיחה שנגמרה בדמעות שלי. היא אמרה לי 'אני יודעת בדיוק מה אתה עובר. זה קורה לכל מי שמתפרסם. צא לבלות. אל תיכנס לתהום הזו. זה מתחיל בפוביה מהרחוב וממשיך לפוביות אחרות'. היא כל כך צדקה".
"מצד אחד, התוכנית הפכה אותי למוכר ואני אוהב קהל וזקוק לו בדיוק כמו כל אמן. מצד שני, זה סגר אותי. היא הצליחה לעזור לי להסתכל על זה בפרופורציה. עברתי עם דנה דרך כל כך ארוכה מהופעה על במות מאולתרות, כשזורקים עלינו בקבוקים, ועד לשיא תהילתה. אין מאושר ממני בשבילה. אתה לא מבין איזו היסטריה יש סביבה בחוץ לארץ. ברוסיה היא אייקון עצום. ומה שמיוחד אצל דנה שהיא מפרגנת. זה לא מובן מאליו בברנז'ה, שבדרך כלל לוקה בתופעת 'רק על עצמי לספר ידעתי'"
אגוצנטריות היא תכונה פופולרית בקרב אמנים. אולי גם אתה לוקה בה?
"ממש לא. אני יודע ואוהב להקשיב. אם לא הייתי כוריאוגרף ורקדן, הייתי פסיכולוג. זאת, אגב, הסיבה שנכנסתי להיסטריה כשאנשים התחילו לקשר את השם שלי לפנים שלי. פחדתי שאנשים יגבשו עליי דעה בגלל שאני מוכר. אני טיפוס פרטי וביתי. בגלל זה אני לא גר בתל אביב. לא מעניינים אותי כל האירועים והמסיבות. יש לי בכלל סטייה ללכת עם גרביים וסנדלים. בוא נסכים שזה לא מצטלם מצוין בעיתון".
"אני מעדיף לשבת בבית ולנקות. לזרוק דברים. לכתוב. ככה נולד אצלי רעיון ליצור קלטת לילדים. פתאום קלטתי ש-13 שנה לא יצרו קלטת ריקודים וחשבתי שזה יכול להיות נעים לילדים", הוא משחזר את רגע ההארה.
כך נוצר הדי-וי-די החדש, "לרקוד עם קלוד", שמלמד ילדים את יסודות הריקוד ומספר את סיפורו של דני, שרוצה ללמוד ג'ודו ונקלע במקרה לסטודיו של דדיה. מריקוד לריקוד ההתנגדות שלו פוחתת, עד שהוא מוצא את עצמו רוקד להנאתו.
התחנה הראשונה של דדיה, חסר הניסיון בהפקות די-וי-די, הייתה אבי גואטה, מנהלה של שרית חדד, שלה יצר כוריאוגרפיות בשנים האחרונות. הרעיון לפנות אליו עלה לדדיה בסיום עבודתו עם חדד.
"כיוון שעבדתי עם אבי ושרית במשך שנים, הרגשתי שהוא הכתובת עבורי", הוא מסביר. "אמרתי לאבי שאני רוצה שהוא יהיה הסוכן שלי. הוא אמר שיכין לי חוזה, ובמקביל יטפל בהפקת הדי-וי-די, אבל נתן לי תקציב שבקושי כיסה לי את הדלק לתל אביב".
"הופתעתי מההתנהלות שלו. בעיקר לאור העובדה שאני מלווה את שרית ואבי כל כך הרבה שנים. אבי אפילו ייצר שני קליפים מתוך מופעים שעשיתי להם ריקודים. בכל מקום בעולם נוהגים לשלם על זה. תגיד תודה, אהלן, תן בונוס. אבל הוא בחר להתנהג אחרת".
נעלבת.
"קצת. לצערי שמרתי את זה בבטן במשך תקופה. במשך שנים תרמתי לו ולשרית הרבה כל כך וציפיתי לגמול קטן. כולם הרי יודעים ששרית הייתה פעם הרבה פחות תנועתית ומתקשרת עם הקהל. אני גאה לומר שתרמתי לשינוי הזה אצלה. נפגעתי מזה שהייתי צריך להתחנן ליחס. אפילו כשרציתי תמונות מתוך המופעים על מנת לשים בסטודיו שלי, להלהיב את התלמידים, זה היה מלווה בתחנונים למזכירות שלו, ששומרות על זה כאילו מדובר ביהלומים".
"כמו שאבי התקדם, גם אני התקדמתי הלאה והחלטתי שאני אצור לבדי את הקלטת. מצאתי מפיקה שדאגה לי. התוצאה הייתה שהוא כעס שמישהי אחרת קיבלה את ההפקה. מאז נפרדו דרכינו ולצערי אני כבר לא עובד עם שרית".
גואטה סירב להגיב על הדברים.
אתה מתגעגע לעבודה איתה?
"מאד. אני ממשיך לסמס להם בחגים, ואם הם יפנו אליי, אגיע בשמחה. שרית היא בן אדם קסום שהכי זקוק לאהבה, ומי שייתן לה אהבה יקבל כפליים. היא טיפוס אבסולוטי. פעם, כשבריטני ספירס וג'ניפר לופז יצאו עם הכוריאוגרפים שלהן, אמרתי לה שאני רוצה לעשות איתה ילד. הרגשתי שיהיה לנו הילד הכי מפונק בעולם. לא יהיה חסר לו כלום. שרית היא גוש של אושר וכישרון. לא מצאתי בן אדם שעולה על הבמה בלי חימום קולי ונשמע טוב יותר מהדיסק".
בסופו של דבר, דדיה מצא את המפיקה טלי אשכולי, ששידכה אותו לנורית הירש כמלחינה. איתו משתתפים בשתי הקלטות, הכוללות גם דיסק, אסף אשתר ופולינה צי'קטונוב מ"רוקדים עם כוכבים".
את מרבית השירים כתב דדיה, שגם שר את חלקם. "אני כבר כותב די-וי-די נוסף", הוא מצהיר בהתלהבות. "היה חשוב לי, מעל לכול, להעביר מסר שכל ילד יכול לרקוד. גם הילד שמפחד שיגידו עליו שהוא סיסי".
כמו מה שאתה עברת כילד?
"בערך. כילד הייתי תמיד פעיל בחוג תיאטרון, להקת שירה של בית הספר, ציירתי, הייתי במועצת התלמידים. ריקוד עניין אותי, אבל גם אני חשבתי שזה קצת סיסי. הייתי בכלל רחוק מלהיות ילד עם כושר, הייתי די שמנמן. מהילדים שהולכים לים עם חולצה ונכנסים איתה למים".
"בכל התמונות שלי מהילדות אתה רואה אותי מחבק את הבטן. מסתיר. קראו לי 'קוקי', כי הייתי כמו עוגייה קטנה. עד היום אני קצת מתבייש. אני הולך לחוף ים מבודד או משתזף בעירום בגינה שלי. בכל אופן, השינוי קרה כששתי חברות שכנעו אותי לבוא איתן ללהקת המחול של לוד, ואז בעצם גיליתי את הגוף שלי. ראיתי שאני גמיש יותר מאחרים והתחלתי להתמכר לזה. הצלחתי לעשות סיבוב ורציתי לעשות שניים ואז שלושה. התאהבתי".
ואיך הגיבה הסביבה?
"היו כל מיני תגובות, אבל מי שהגיב הכי קשה היה אבא שלי. הוא מרוקאי גאה שצריך כבוד למשפחה. הוא רצה להכניס אותי לתעשייה אווירית, שם הוא עובד. בתיכון למדתי אדריכלות והתחלתי בלימודי עתודה בטכניון. זה מילא אותו אושר, עד שהפסקתי ללמוד".
"הרגשתי שבא לי ליצור באמת ולא לעבוד במשרד אפור. כשהודעתי לו אחרי הצבא שאני נרשם לאקדמיה למחול בירושלים, הוא לקח את זה קשה. בסופו של דבר, עזבתי את האקדמיה אחרי שנתיים".
"הרגשתי שחלק מהמורים כפו עליי שיטות וטכניקות ולא נתנו לי להיות יצירתי כמו שרציתי. רקדתי במחזמר 'גריז' עם אקי אבני וצביקה הדר, והתאהבתי בעולם הבידור. המורים היו מזועזעים מזה. 'אתה רוקד מרתה גראהם בגריז?'. כן , עניתי, בשם האמנות מותר לי הכול. ככה, אגב, גם התייחסו לדוד ד'אור שלמד שנה מעליי. 'אתה שר קלאסיקה בצורת פופ?'.
"כשהתחלתי לרקוד עם דנה זה הקשה עוד יותר על אבא שלי. הוא לא ידע איך לאכול את זה. הייתה תקופה שהתרחקנו על הרקע הזה, אבל לאט לאט, ככל שהתקדמתי, הוא קיבל את זה. השיא היה כשהופעתי עם ריטה. היה לי סולו בו אני לבוש בחצאית ענקית שעשויה מנוצות בשיר 'כמו נוצה'. הוא הגיע בערב לראות את המופע ונורא התרגשתי".
"אחרי ההופעה ריטה ניגשה אליי וסיפרה לי שבאמצע ההופעה הוא דאג לרדת את כל המדרגות ולהגיד לה 'אני אבא של קלוד הרקדן'. כשהיא סיפרה לי את זה התחלתי לבכות מאושר. זה היה הרגע שבו הוא קיבל אותי, שהוא עשה סוויץ' בראש".
מאז הפך מאיר, אבא של קלוד, למעריץ מספר אחת שלו. הוא עוקב אחריו, נותן לו ביקורות, מקליט תוכניות, גוזר עיתונים ומשמש כיו"ר מועדון המעריצים של בנו. מועדון שגדל בעיקר אחרי "רוקדים עם כוכבים". "אני מאד נהנה בתוכנית", הוא אומר. "גיליתי בה אנשים נפלאים ומוכשרים".
אפרופו מוכשרים, איך זה שאנה ארונוב טרם קטפה את המקום הראשון?
"אני חושב שבעונות הראשונות היא שידרה יהירות של 'אני מנצחת', והקהל בבית אוהב לרחם על המשתתפים, לחזק את החלשים. כשהיא הייתה עם רביבו, הם היו צמד מעולה, אבל המעריצים של גיא תקתקו עבודת הודעות מרשימה. אנה היא רקדנית בסדר גודל בינלאומי. היא פשוט צריכה להבין שהתפקיד שלה הוא להביא את הפרטנר שלה קדימה ולא את עצמה".
העונה הייתה לך גם תקרית עם אשתו של אבי כהן, שלא אהבה את ההערות שלך כלפיו.
"נתתי לאבי הערה מקצועית, וכדי לחזק את דעתי הענקתי לו ציון נמוך. שתיים. אחרי התוכנית נסעתי לקפריסין לענייני ההריון ופתאום קיבלתי טלפון ממספר חסוי. מישהו אמר לי 'כדאי שתתחיל להסתדר עם אבי כהן או שלא יהיה בסדר' וניתק".
"בהתחלה חשבתי שזאת בדיחה של חבר. כשהבנתי שזה רציני התבאסתי נורא. הודעתי להפקה שאני שוקל לעזוב. הרגשתי שאני לא יכול להמשיך לקחת חלק בתוכנית ספורטיבית כשאני מקבל איומים. בסופו של דבר הרגיעו אותי וגם אבי התנצל על העניין, למרות שלטענתו אין לו חלק בזה".
דדיה עוצר לפתע את רצף הסיפורים שלו, מביט בשעון ומתנצל.
"אני חייב לסיים. אני צריך ללכת לראות את 'היי סקול' ואז יש לי חזרות ואז צילומים ואני גם צריך לעבור בסטודיו. הייתי אמור להיות השבוע בחופשה, אבל נאלצתי לבטל הכול. אתה לא מבין כמה זמן לא הייתי בחופשה".
לאן אתה רץ?
"כשהייתי בן 15, סבא שלי נפטר. הלכתי להלוויה שלו ועברתי על פני מאות מצבות שעליהן היו שמות שלא הכרתי. פתאום עברה לי מחשבה: אני לא רוצה שיעברו ליד הקבר שלי ולא יידעו מי אני. אני רוצה שיגידו 'פה קבור קלוד דדיה שעשה ועשה ועשה'. מאז אני לא מפסיק לעשות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם