ספורט אלגנט
אסי דומב ומאיה גיגי מתחתנים בעוד שבועיים. ושום דבר עדיין לא מוכן. בראיון זוגי לסופשבוע, הבועט ונערת המסלול מתנערים מקלישאת הדוגמנית והכדורגלן. היה מאמם
“קחו בקבוק מים מינרליים, כמה דברים בפנים, זהו.” איתי מתכוון לאותו אביזר במסיבות ובמועדונים, שמכיל חומרים ממריצים לבליינים מזיעים. אבל דומב את גיגי לא בנויים לפאנצ’ים, אלא לחתונה. בדיחות על סמים לא מצחיקות אותם.
איתי לא מוותר: “תאמינו לי, לא צריך כלום. לא אוכל, לא הדומים, לא להקה, לא כלום. תחסכו”. אבל כל מארגן אירוע חייב לדעת שאין להתבדח עם יהודים האמורים להתחתן. עובדה: כל מה שהצמד מסוגל לעשות פחות מחודש לפני תאריך היעד, הוא להתקוטט על צבעי כיסאות, מרקמים של הדומים, נגיעות של כריות ואיזה תוף שוויצרי משונה בקבלת הפנים, העונה לשם טמטם“ (הוא נראה כמו מה שעושים עליו מופלטות. ויש לו צליל שנכנס לך ישר ללב!).
אנחנו נמצאים בעיצומה של פגישת ההכנה לחתונה, “בקטנה, 300 איש”, שתיערך בלוקיישן יוקרתי פלוס חוף ים. אלה הנישואים הראשונים של גיגי (30) השניים של דומב, (34) שכבר בילה בעבר תחת החופה עם הדוגמנית והמגישה הילה נחשון. והכל, מן הסתם, אמור להיות מדאים, מילת הקוד המשמשת את הזוג לכל מה שטוב ונכון בעולם הזה.
אך בעוד גיגי מעמיסה על מארגני החתונה בקשות נחשוליות, דומב נותר דומם כספינקס. אבל בעצם, אנחנו עדיין בבדיחת החומרים האסורים.
גיגי: “החופה תהיה הדבר הכי פשוט. זו הרוחניות שלי ושלו מלמעלה, וזה הבית הראשון שלנו. אם הייתי יכולה, הייתי רוצה שחברות שלי, ליקי ודיקי, יחזיקו את החופה. רציתי להביא את הדברים שייראו קצת אחרת. הכל ים וטבע, ועל זה מבחינת העיצוב ניתן את הוואו".
"חשובה לי ההרמוניה שם, ושיהיה משפחתי. אבל בגלל שזה בים, חשבתי שהריהוט יהיה שחור”.
דומב: “מדאים”.
גיגי: “כאילו, שיהיה הפוך, שונה. אני לא אוהבת את זה שהכל גינה וקש ולבן. שחור וים זה יותר אנחנו. כמו שאני אוהבת מראה של ג’ינס קרוע ונעליים של דיור - אז ים וחול וריהוט שחור. אבל למה כל מה שאני רוצה זה משהו שאין.”
דומב: “למה את צריכה להמציא את הגלגל.”
גיגי: “ולמה אין את הכיסאות האלה בצבעים אחרים? אנשים לא רוצים בשחור. אסי, בוא נשים מיטת אפריון כזאתי על החוף! שאנשים יוכלו לשבת?.”
דומב: “רגע. עצרו. אמרתי או לא אמרתי?”
גיגי: "... וחשוב לי שיהיה חיבור, משהו באנרגיה של המקום, שיחבר בין כל מה שקורה. שיהיה חיבוק כזה של המקום, לאנשים. למשל, בבמה העגולה שאני רציתי, של הריקודים, שתהיה הסנטר, הלב. עגול באופן כללי זה צורה שיותר נעימה לי, אבל עכשיו מתברר שהיא יקרה.”
דומב: “אמרתי או לא אמרתי?”
מירי: “נשמות, באמת. די להתווכח. מאיה, את תבחרי מה יהיה בחתונה שלך?.”?
אסי, ומה חשוב לך? פשוט מאיה לא מאפשרת לך לדבר.
“מה שחשוב לי זה שאשתי תהיה מבסוטה, ושהכל יהיה הכי טוב. עדיין לא סגרתי אוכל או מה אני אלבש. אני אלך עם גל אפל הסטייליסט לבחור משהו שיהיה לי נוח ומכובד. חשוב לי שיהיו מנות קטנות בלי סוף, ולמבוגרים תהיה הגשה לשולחנות. זה כמו בעבודה: אני מקפיד על הצד העסקי ומאיה על האמנותי".
ומסיבת רווקים כבר עשיתם?
“של מאיה בשבוע הבא, אבל שלי היתה בושה” מתרתח דומב.
“וזה רק אומר שמה שנראה טוב במחשב לא חייב להיראות טוב בחיים. נסענו לצפון, ראינו באינטרנט את המקום, הכל שחור וג’קוזי ובריכה - אז אתה בטוח שזה מדאים. באנו והיה מגעיל. ועם זבובים! ואומרים שאסור לעשן! מה זה?!??"
"הבטיחו בריכה פרטית וקיבלנו גיגית. והשולחן סנוקר שהיה מזעזע. ואז הזמנו משטרה, כי הבעלים של המקום הזה רצה לחייב אותנו על חמש דקות במקום. אז נכנסנו לאוטו ונסענו לאילת. היו סוויטות פנויות. אבל מה שבטוח זה שבחתונה יהיו דברים יפים, וכולם יבואו בחיוך.”
גיגי: “יהיה בלגן”.
אסי: “אמרתי בלגן? אמרתי או לא אמרתי?”
ובכל זאת, הבלגן, נכון לשלושה שבועות לפני החתונה, לא ממש מלחיץ את השניים. כשאנחנו מדלגים מעל הביובת של פלורנטין ממשרד מארגני החתונות למשרד של מותג האופנה “שוגרדדי” שבבעלות הזוג (יחד עם המעצבת הגרפית לי נרובאי, מתברר למה. הם פשוט קבורים בעבודה).
למי שלא הכיר, לא לבש, או לא דיבר עם איזו וונאבי נערת רוק בשנים האחרונות, מדובר במותג אופנה שמשלב השפעות של רוק’נרול, עם נצנצי קיטש, רטרו וגלאם. ויחסית לזאטוט בן שנתיים, חולצות הטי של המותג זכו להצלחה - מדאימה, אם לצטט את השניים - כשכיכבו על סלבס כנינט טייב (היא הגיעה ואמרה שהיא רוצה חולצות של ג’ף באקלי), מיכל אמדורסקי, מאיה בוסקילה, עדן הראל, מייקל לואיס, עברי לידר ושירי מימון, מדאימה. עיצבנו לה עכשיו את הבגדים להופעות.
דומב נכנס כשותף בעסק לפני כחצי שנה. מאז הוא מפקד כמנהל העסקי, בעוד גיגי ונרובאי אחראיות לצד העיצובי. בימים אלו הם מתכננים השתלטות עולמית בדמות חנויות בריגה, באוסטרליה ובדרום אפריקה. בלונדון כבר יש להם חנות קונספט בצ’לסי, ובלוס אנג’לס תיפתח בקרוב חנות במאליבו אין.
השבוע, אגב, התמנגל בה צוות “הפמליה” פלא שעדיין אין להם מושג אם ישיגו מיטות אפריון שחורות לחתונת החופים שלהם? אבל תכל’ס, למי אכפת כל עוד לגיגי כבר יש שמלה“(של ארצי יפרח. בחרתי בשתי דקות. זה אומר שאני לא בסדר?)”.
ישובים בבית הקפה השכונתי, במראה של כוכבי רוק מצוחצחים שהתברגנו והתארגנו על דירה בצפון תל אביב. ממבט ראשון מדובר בקלישאת הדוגמנית והכדורגלן מאזורי מלי ושמעון לוי-גרשון, אבל למעמיקים יתגלה שיבוט ערמומי.
היא דוגמנית בדימוס ומעצבת אופנה, והוא כדורגלן לקראת פנסיה, המשמש כמנהלה העסקי. הדינמיקה ביניהם ברורה. גיגי מתפרצת, דומב בולם. בעיקר את עצמו. עם זאת, אין ספק מי הרומנטיקן בקשר, ומי אחלה גבר.
קחו למשל את כינוי החיבה המשותף של השניים: נש, שהגה דומב. “אני קראתי למאיה נשנש”, הוא מאבחן. "ואז היא קיצרה אותו לנש, והתחילה לקרוא גם לי ככה".
גיגי:“בניגוד אליי, אסי כן יכול לגלוש למקומות של קיטשיות. אני לא טובה בדברים האלה. אז אימצתי את השם חיבה שלו לי, ועכשיו אני גם קוראת לו ככה.”!?
ואיך תאפייני את היחסים ביניכם?
"אני מאפיינת אנשים לפי חמשת האלמנטים: אש, מים, אדמה, עץ, מתכת. ואסי הוא מים. לא משנה איפה תשימי אותו הוא יקבל את הצורה של החפץ. תשימי אותו בספל, הוא יקבל את הצורה של הספל. תשימי אותו באגרטל הוא יקבל את הצורה של האגרטל.”
ומה זה אומר, שהוא סתגלן?
גיגי: “שבכל מקום שהוא נמצא הוא מתחבר ונוח ומרגיע. אני, לעומתו, יש לי הרבה אש. שמצד אחד היא מאוד מקרבת אליה, ומצד שני יכולה לשרוף. ומים, דרך אגב, זה משהו שמבחוץ נראה שטוח. אבל לא סתם אומרים שמים חודרים עמוק.”
וואללה. ואגב, מים גם מכבים אש.
אסי: “אני הרגיעון שלה. וכשמאיה בקריזה צריך לדבר אליה בנינוחות, במיוחד בעסק.”
מאיה, איך באמת אסי השפיע על העסק, כשהוא נכנס?
גיגי: “הוא לא מתערב בעיצובים! אבל אני מתייעצת איתו. עשינו חולצה עם מספר בגב, אז ברור שזה 32, המספר של אסי.”
דומב: “וכשיודעים מה זה 32 אז זה גם מתאים לנו. את יודעת מה זה? זה לב! לפי הגימטריה. אני נותן הערות על גזרות לגברים. אין משהו שאנחנו עושים שאני לא אלבש. ואני הייתי פעם פאשן ויקטם, עם מכנס וחולצה של כל מותג. זו היתה טיפשות. תרמתי הכל לקיבוצים.”
ותשומת הלב הציבורית והפפראצי מפריעים לכם? לזוגיות? זו הפכה להיות טרוניה מקובלת של סלבס.
גיגי: “יש הרבה אנשים רעים, ובעיתונות בעיקר אוהבים לכתוב שאנשים נפרדים ומתחתנים לפני שזה קורה. אצלנו זה כמעט הרס את ההפתעה של הצעת הנישואים. אבל אפשר להשתמש את זה. בעלות חנויות תמיד אומרות לי ‘תביאי את אסי שיעמוד קצת בחוץ, כל הבנות מגיעות, קונות בגדים.’ זה הכי כיף.”
דומב: “אני לא רואה את זה. לא שם לב. משתמשים בי.”
גיגי: “אתה קולב. אבל זה לא כיף שאומרים שהוא נראה טוב?.”.
כיף.
אסי: “אחרי שהילה ואני נפרדנו, חבר משותף אמר לי, אני יודע עם מי אתה תתחתן.”
גיגי: “ואז איזה יום החבר ההוא אומר לי בואי תפגשי אותי. הוא היה ב‘בראסרי’ עם אס?.”
הכי קלישאה.
גיגי: “כן, נורא.”
דומב: “למה קלישאה? ישבנו, אכלנו עם החברים. היא הגיעה. ישר לקחנו שולחן נפרד?.”
גיגי: “לא ידעתי מי זה ואיך הוא נראה. הכדורגלן היחיד שידעתי איך הוא נראה זה בקהאם.”
דומב: “היתה לי תחושת בטן. הרגשתי את הפרפרים ואת הענן של הלבבות?.”
גיגי: “אני זוכרת שחזרתי הביתה עם קולולו בראש, ואמרתי לעצמי ‘מאיה, אל תהיי מטומטמת.’, ממש היה לי אנטי כזה, שזה לא אני.”
אז איך את?
“אני לא לחוצת חתונה. מגיל 15 יש לי חבר ואם הייתי רוצה להתחתן, הייתי עושה את זה.”
אגב קלישאות, אתם חיים בשלום עם משבצת הכדורגלן-דוגמנית?
דומב: “זה טבעי. קודם כל לכתוב את המילה כדורגלן זה מעניין, זה מושך את העין. וגם לכתוב את המילה דוגמנית זה מעניין. זה מושך את הקוראים. אז טוב. בכיף. אני לוקח את הדברים בפרופורציות. אנחנו מעניין אותנו שהתשומת לב תתרכז במה שקורה לנו בעסק, ואם זה עוזר לנו לעסק, אז בכיף.”
ובבו קובו עדיין מושקע בחברה? נכתב שהוא מושקע בחברה במיליון דולר.
גיגי: “זו טעות. הוא לא מושקע. הוא חבר טוב ואיש עסקים מדאים בעיניי. והוא המנטור העסקי שלי. הוא כמו אבא שני שלי. בשנות השבעים הוא היה מהאנשים החזקים באופנה. ממי אם לא ממנו אני יכולה ללמוד? בשני משפטים הוא יכול להסביר לך המון דברים. במשפט הוא מסביר לך איך לסדר את העסק.”
חשבתי שהוא נתן השראה לשם המותג.
“ממש לא! אפילו לא קצת. אני גם לא חושבת שזה נכון בתכלית המשפט! אין שום קשר.”
תני דוגמה של משפט חוכמה שהוא נתן.
“נגיד, שהבן אדם שיושב מולך הוא הכי חשוב. את זה לקחתי ממנו.”
את מירי בוהדנה, אם בנו, את מכירה?
“לא אישית. אני יודעת שיש לה בגדים שלנו. אבל היא לא היתה אצלנו בסטודיו, לצערי. כי אני חושבת שהיא אישה מדאימה.”
תגידו, האמת: למה להתחתן, בעצם? למה לא פשוט להיות ביחד?
אסי: “זה יותר מהכל להקים משפחה. להיות נשואים בשביל הילדים. עברנו דברים בחיים,
היו לנו כבר בני זוג.”
גיגי: “אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יקרה. אתה רק יכול לנסות כדי שזה יצליח. לטוב ולרע, טיל דת’ דו אס פארט.”
די, באמת?
“הממ. אני לא יודעת. נעשה את המקסימום.”
אסי, לא נשארה לך טראומה אחרי הגירושים?
“כשאתה מחליט להתגרש ואין לך ילדים זה כמו להיפרד מחברה, רק עם ביורוקרטיה. לא יצאתי מהנישואים עם הילה עם צלקות. המשכתי הלאה. אהבה זה לא מספיק. זאת נקודת בסיס שעוברת. כרגע, אני מסתכל אחורה ולא זוכר איפה הייתי.”
לא זוכר או לא מבין איך היית שם?
“לא זוכר ואם אני מצליח להיזכר, אז אני לא מבין איך הייתי שם! מאוד טוב לי איפה שאני נמצא. השתניתי. היום עם מאיה אני כבר לא מסתכל על הטוב שיש כרגע - כמו שעשיתי פעם. אני גם מסתכל איך יהיה לי טוב בהמשך. אף פעם לא היה לי את הרצון לעשות ילדים. ועכשיו אני בפעם הראשונה רוצה.”
אם לוקחים את בנות הזוג שלך לטווח ארוך: מלאני פרס, הילה נחשון, מאיה גיגי. מה משותף להן, חוץ מהעובדה שהן דוגמניות?
“אין משותף. את שואלת מבחינת האופי, נכון? מבחינת העומק, לא מבחינת הרדידות. כי היופי לא מעניין.”
אבל אי אפשר להכחיש שאתה אוהב בחורות יפות, שיש לך טעם טוב.
“גם להן. אבל אין משותף. אני יכול להגיד מה שונה, ושמאיה נותנת לי את כל מה שהיה חסר לי קודם: הדבר שהכי חשוב אצל אישה הוא שהיא תגרום לך לרצות אותה. שלא תהיה קלה להשגה. לא פוצי מוצי. מאיה יודעת איך לגרום לי לאהוב אותה. הזמן עובר ואז מה נשאר מהאהבה? מי כמוני יודע שזה נגמר. אז מאיה יודעת להמשיך את הלהבה. היא יודעת לשמור קלף אחד לעצמה. יש לה את זה.”
אתה הרומנטיקן בקשר?
“כן. מאיה היא טיפוס שברגע שהוא מרוכז במשהו קשה לה לעשות משהו אחר.”
קצת כמו גבר.
“אני משלים אותה. מחלק את הקשב שלי לכמה מקומות. לה אין בכלל חלוקת קשב. אבל כן, זה התפקיד שלי. כמו שהיא אמרה: אני עוזרת לו להתלבש והוא עושה את כל השאר. גם את הכבל של הדי.וי.די צריך לחבר לה. היא לא אוהבת לבזבז מחשבה על הדברים האלה.”
אגב, עם הילה, גרושתך, אתה בקשר?
“לא.”
הרגע בו דומב מתחיל לזהור כאלף פאייטים הוא כשמדברים איתו על הסבת המקצוע שלו לאיש עסקים. תשכחו מהבלם הנוצץ של בית”ר ירושלים או של הפועל תל אביב. כיום הוא כבר מתחיל לרחרח את הדשא מהיציע. והוא מרגיש עם זה יופי.
’“שוגרדדי’ זה החיים שלי כרגע. את הכדורגל עשיתי על הצד הטוב ביותר.”
ומתי פורשים?
“כל עוד הגוף לא יבגוד בי, ואני ארגיש שאני יכול לתרום, אני אמשיך. הצד השני של הגדר הוא להמשיך בקריירה של מאמן, ששם אני יכול לתרום הרבה מההבנה שלי בכדורגל. וכבר קיבלתי הצעות. היום, כשאני מסתכל על הקריירה שלי, יכולתי לעשות דברים טוב יותר.”
מה היית עושה אחרת?
“תמיד נטו לחשוב שאני סנוב, כי אני ביישן. וכשהייתי בהפועל איכשהו זה התגבר ונהייתי חביב הרכילות והפפראצי. משום מה.”
מה משום מה? אתה נראה טוב ותמיד יש איתך בחורות שוות. ואתה כדורגלן.
“אבל לך תסביר שזה לא משהו שרצית, שלא ביקשת את זה, שזה לא מעניין אותך.”
זו לא התייפייפות?
“לא. זה מאוד פגע בי בעולם הכדורגל, שמאמן ראה שאני פה ברכילות ושם בפפראצי. מבחינת מאמן זה שחקן שמתעסק במשהו שהוא לא אמור להתעסק בו. אבל זה חלק מהמקצוע, רכילות. זה ככה בכל העולם.”
שיחקת בקבוצות גדולות. איך הרגשת כשעברת להכוח? האגו לא נפגע?
“אני תמיד ארצה להיות בטופ, בקבוצות הגדולות. לשמחתי, הייתי שם בקריירה. ואיפשהו אתה חייב להבין שזה נגמר. אני כרגע בקבו־צה בליגה לאומית והעליתי אותם ליגה. ונשחק השנה בליגת העל. אם הייתי חושב כל הזמן שאני יותר טוב מכולם שם לא הייתי מצליח לעזור להכוח לעלות ליגה.”
וכשאתה מסתכל על מגנים כמו בנאדו או גרשון, שעושים עכשיו מיליונים לעונה בבית”ר, אתה לא קצת מקנא?
“מבחינת הכסף? ברור. כל אחד רוצה להרוויח יותר. לכל אחד מגיע להרוויח יותר ממה שמשלמים לו. כי אם שילמו לו 100 שקל? חשבו לשלם לו גם 110 שקל! אבל הם הגיעו לזה בזכות ולא בחסד. עבדו והשקיעו. זה עבודה קשה ואופי ולוותר על הרבה דברים בחיים. גם בעבודה בזבל יהיו אנשים שיידעו למנף את עצמם ללעשות הרבה כסף.”
תגיד, מאיה באה למשחקים בכלל? כי כדורגל היא לא ממש אוהבת.
“כיום אני לא מסכים שהיא תבוא, כדי שלא תפסיד עבודה. אבל כשהיא באה היא אמרה שצריך להצר לשחקנים את החולצות.”
הצצה ברזומה של גיגי יגלה אשת רנסנס מטורללת: נקודת הקפיצה שלה היתה כדוגמנית. בהמשך תפקדה כברמנית ב"אומן 17" ושימשה כמנחת תוכנית כלכלה בערוץ אגו, למדה רפואה סינית במכללת מדיסין ובאוניברסיטת תל אביב ואף עבדה כמדקרת. על הדרך תחזקה מערכות זוגיות עם ליאור מילר והדי.ג'יי. סהר זנגילביץ.’
ל”שוגרדדי” היא נחשפה בזמן שעבדה ככתבת לילה יחד עם אוהד חיים, מעצב האופנה שהקים את המותג יחד עם שושי ברבי. “אוהד סיפר שהוא רוצה לעשות חולצות רוק ונתתי לו רעיונות. בשוק המעצבים הכרתי את שושי. כל כך התלהבתי מהאנרגיות שאמרתי שאני חייבת לעשות את זה. ונכנסתי לעסק. ככה התחלנו.”
הבנתי שאת צורפת מעט מאוחר יותר, כצלע השיווקית. את גם לא מעצבת.
“לא נכון. הייתי כל הזמן בתמונה. כולם עשו הכל. אז אני לא מעצבת גרפית. לא יעזור. לי יש את הדברים בראש. אני לא יודעת לצייר עיגול. רושמת הכל מילולית. אבל יש לי את זה ברעיון ובגזרות. בבדים. בהתחלה הכל היה מאוד בתולי ובלי חלוקת תפקידים. מי שאמר לך שלא הייתי שם בהתחלה טועה.”
המנאז’ א-טרואה אמנם תפס תאוצה בזמן שיא, אבל אז עזב חיים באקט מתוקשר, וגיגי את ברבי המשיכו להדביק פאייטים. בהמשך, אחרי פרידה לא הכי מקסימה מברבי, נותרה גיגי בדד עם השוגרדדי שלה. זאת, עד שהגיעו ליקי ודומב.
“עד היום כותבים שאנחנו לא בקשר ושהיה סכסוך”, היא אומרת. “אבל אני מפרגנת לו לגמרי. לאוהד היה רצון למשהו לבד.”
ולשושי את גם מפרגנת?
“מה שהכי חשוב לי זה שותפות. היא פגעה בי. אם תשאלי את אח שלי מה השיר שהכי מאפיין אותי הוא יגיד ‘יום בא ויום הולך ואת נשארת נאיבית שכמות.’
“אני הרבה פחות פגיעה במערכות יחסים. הרבה יותר יציבה.”
אבל כשהיית בת הזוג של ליאור מילר והשוו אותך ליעל אבקסיס מאוד כעסת.
“לא כעסתי. רק לא הבנתי איך משווים בין בני אדם. קודם כל, יעל היתה בסטודיו והיא מדאימה. תמיד אהבתי אותה. גם המראה שלה וגם הדברים שהיא עושה. הכרתי אותה אז כי יש להם ילד משותף. אבל למה להשוות בין אנשים.”
אפרופו, ראית את השער של הילה נחשון ב”רייטינג” במינימום בגדים אחרי הלידה?
“ראיתי. מה אפשר להגיד: סחתיין פלוס פלוס. הבחורה נראית מעולה.”
היא תהיה בחתונה?
“לא צריך להיסחף.”
בתור בחורה שהיתה במערכות יחסים רצופות כל חייה, מה את יודעת שנייה לפני שאת מתחתנת?
“שאני רוצה להיות יותר בת. בקטע של מדברת ומשתפת. באמת! אבא שלי תמיד אומר לאסי ‘מה אתה עושה איתה? היא לא מבשלת, לא מנקה, לא יודעת לעשות כביסה, כל דבר צריך לעשות לה - מה זה האישה הזאת?.’ מה לעשות. אני בקושי מכינה ספגטי”.
אפרופו ספגטי, אני מקווה שעם משקל האפס שלך את לא מנסה להרזות לקראת החתונה?
“להפך. אני מנסה בכוח להשמין. אני מקווה שזה יצליח. אני רק משתדלת לזכור לאכול, כי אני לפעמים שוכחת".
אז איך באמת?
“הרבה בורקסים. המון”.
מדאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
