יח"צים מסוכנים
לתהילה יש מחיר, לא תמיד הגיוני. לא מעט סלברטאים מוצאים עצמם כבולים לסוכנים ולחוזים, תחת מכבש היחצ"נות המשומנת. או במילים אחרות, עבדים של התעשיה. ועדיין, יש מי שנלחם בעד החופש שלו
השנה, אחרי שנצלח את קריאת ההגדה ונשרוד את ה"עוד פעם לשון פרה ברוטב חום משונה", ישבו משפחות ישראל לצקצק בלשונן יחדיו על זילות תעשיית הזוהר ולתהות כמה באמת מזיז לגדי ויונית אם ליאו הציע נישואין לבר ואיך הצליחה שוב להשתחל כתבה על לינור ושאראס בתחתונים לחדשות השבת.
אם בכל דור ודור אנו מנסים להתמודד מחדש עם הבעייתיות האקטואלית של המושגים "עבדות", "חירות" ו"חופש", נסו
השנה, על תפקיד מצרים מתמודדת חברת תקליטים, סוכן טאלנטים ידוע מתחרה על תואר 'פרעה השנה' ושאר הקולגות מככבים כנוגשי העבדים. קמפיינים של יחסי ציבור מככבים בהשראת עשרת המכות ותנאי תשלום משווים ללחם ללא שמרים. את פרס צליחת ים סוף נעניק לכל מי שהצליח לברוח מהחוזה שלו מול הסוכן הפרעוני וגם יציאת הפפראצי העבריים מעבדות לחרות.
מהמוות של הנסיכה דיאנה ועד המרדפים במערת הכותל אחרי הזוג 'דיקפריאלי', מזה שנים ארוכות שביקורת ציבורית חריפה נשמעת לכיוונם של צלמי החברה והרכילות: הפאפרצי. בעוד יחסי האהבה/שנאה של הסלבס עם האחראים לחשיפתם היומיומית גובלים בדיאלוג סבוני ממוצע קולות של מחאה וחופש נשמעים מכיוון המושמצים, שלעתים חשופים גם לתקיפות אלימות מצד הסלבס.
קודם כל צריך להבין שצלמי החברה בארץ הם אכן עבדים של המקצוע. רובם ככולם הנם עובדים שכירים של מגזינים ועיתונים ולא באמת 'דופקים קופה' על צילום לוהט כמו הקולגות מחו"ל. לטענת ברק פכטר, הצלם הראשי של רייטינג באמת אין להם חיים. "אנחנו צריכים להיות זמינים 24 שעות, כולל שישיבת. אני תמיד זמין בביפר, שני טלפונים ניידים ובקוצב לב..." בתור רכז הצלמים של העיתון, הוא מודה שהמקצוע בעיקר פוגע בחיי המשפחה והחברה שלו, כשהוא תמיד מפסיד ימי הולדת אירועים משפחתיים אבל "לחתונה שלי סידרו לי מחליף, טוב, הם לא עד כדי כך חסרי לב".
כדי להבין את רמת ה'עבדות', פכטר, הצלם היחידי בארץ שהצליח להשיג תמונה, אמנם טיפה מטושטשת, של דיקפריו, חיכה שבוע שלם מחוץ לביתה של בר רק בשביל להשיג את הפריים המדובר. ועדיין, לאחר השערוריה האחרונה, יצאו חלק מצלמי הפפרצי בחרם על משפחת רפאלי ביוזמתה של היח"צנית עטרה ישראלי ובדמות מכתב מאיים לחשוף את התמונות האמיתיות ולא המבויימות בעיתונים.
שלומי בוצ'צ'ו מ"וואלה" ואיציק בירן הגיבו לתקשורת כי הם מאסו בצילומי יחצ"נות של אירועי תן וקח וחוסר שיתוף הפעולה עם המצולמים. האם חרם צלמים יוציא את הפאפרצי העברי לחופש ביטוי? פכטר קצת ספקני. "זה לא נכון שיש פה חרם, אני לא מחרים אף אחד חוץ מזה לא מכריחים אף אחד לעבוד בזה. אני אישית אוהב את העבודה שלי ולא מרגיש כמו עבד אלא גאווה והקלה גדולה בהשגת תמונה. הנה רק עכשיו אני מבלה את חופשת הפסח עם אשתי והתינוק במלון מלכת שבא באילת כחלק מהאירוע של ערוץ החיים הטובים. גם עבודה וגם הנאה, מה רע?"
רוב העבודה של צלמי החברה בארץ היא באמת סביב צילומים של אירועים יחצ"ניים למיניהם ובכורות של הצגות וסרטים. למרות הכעס על כל כרס שמנמנה שנחשפה בחוף הים יש דרישה תובענית מצד הסלב להשאיר אותם במרכז העניינים ואת מעגל הקסמים של "חינם תמורת תמונה תמורת חינם" קשה לשבור.
בעוד שחקנים וזמרים מתייצבים לרוב האירועים המתוקשרים כחלק מהחוזה שלהם עם אותה חברה, מניעות הגלגל היחצ"ני העיקריות הן כל ה'אורלי ויינרמניות' למיניהן שפשוט עובדות בלהיות סלבס. בכל אירוע תוכלו למצוא רשימת אוכלי חינם מפוארת ממורן אייזנשטיין ועד אורית פוקס ולבסוף גם הכוכבים הגדולים באמת משתעבדים לצילומים תמורת טובות הנאה. רק לפני חודשיים חשקה נפשה של בר 'שונאת המתנות- יחייה' רפאלי בכמה פלזמות ובעזרת וידאו פאפרצי מפוברק (ומתואם מראש עם בעלי החנות) שרץ באינטרנט. היא מצדה השיגה חשיפה מספקת בשביל אחוזי הנחה משמעותיים. מה שפייר.
שימוש בפנים מפורסמות לקידום מכירות הוא עסק וותיק אבל תמורת טובות ההנאה. הסלבריטאיות תמיד דורשות מחיר ואחרי ערב מכירה של אופנת מנגו ל'נשות חברה' נשמעה ביקורת רצינית כלפי אוולין הגואל ואביטל דיקר שיצאו עם מלתחה אישית כמו לקמפיין אופנה פרטי.
רון גרנות, רכז המערכת של התוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" מכיר היטב את תעשיית היחצ"נות לאחר שערך את מדור הרכילות של פנאי פלוס במשך כמה שנים טובות. "להיות סלב זה פול טיים ג'וב, כי זה דורש מהם להתרוצץ כל היום בהשקות ואירועים כל עוד קיימת אצלם השאיפה להישאר בתודעה ולשמור על מדד פופולריות מכובד.
לדוגמא, אורלי ויינרמן, ששנים לא עושה כלום, פשוט מזוהה לצרכנים בתור מישהי שעסוקה בלהיות סלבריטאית יותר מאשר להיות שחקנית. היא לא מפחדת להיראות בהשקה של חברת טמפונים באלנבי בבוקר וסלון מזל בערב כי אחרת היא תעלם. עצם האזכור בתקשורת זו העשייה שלה. מצד שני הם חייבים להפנים את כללי המשחק שהם חלק בלתי נפרד מלהיות סלבריטי ורבים מהם חיים על החינם כי הם מודעים לעובדה שזה בר חלוף."
"מהניסיון שלי ככתב ועורך מדור רכילות" מוסיף גרנות "אני יודע מה זה אומר שחייבים להגיע לאירועים ולהתחכך כחלק מהמאמץ לטפח את התדמית והם בעצם עובדים בלקבל את האייטמים שישאירו אותם באור הזרקורים ומכך ומשועבדים לאורח החיים הזה."
אם תהיתם למה לא ראיתם את נינט בהשקת אופנת 'חצי חינם לסלבס' זה בעיקר בזכות הסטייליסט האישי גדי אלימלך שעושה בשבילה את העבודה. מערך הפמליה לכוכבנית הישראלית מזמן עבר את גבול הטעם הטוב. סוכן, מנהל אישי, יחצ"ן, מאפרת, מעצב שיער, סטייליסט אישי ומאמן כושר צמוד שלא זזים בלי המאמן לחיים והתזונאי ואפילו הרפרנט מהערוץ הם השחקנים העיקריים בסביבה של נינט, שרית חדד, שירי מיימון ומאיה בוסקילה. צוות המומחים שבא לעצב, לייצב ולמצב את הדיווה העכשווית כבר הפך לתעשייה בפני עצמה שמשעבדת אליה את הכוכב.
מעבר לעובדה שצוות של עשרה אנשים על כל כוכב זה מסרבל כל הפקה ממוצעת, מוצאים את עצמם מפיקים מול גורמים כלכליים שמייקרים את עלויות ההפקה במאות אחוזים, מחבלים בתעריפי תעשיה מומלצים וגורמות לכולם כאב ראש ענק. מאידך, הכוכבות עצמן נכנעות לתכתיבים של הפמליה שמקיפה אותם ומכיוון שהן מפרנסות אותם אין להן ברירה אלא להמשיך להחזיק בהם.
רון גרנות מבהיר ש"למרות שיש בארץ עליית מדרגה רצינית בתחום שיווק ובניית תדמית לסלבס אנחנו תעשיה מאוד קטנה וצפופה והערוצים בארץ לא באמת בנויים לזה. חוץ מזה, ככל שמקיפים אותך יותר אנשי מקצוע, נכנס לכיס שלך פחות כסף כי חלק גדול מתשלום המשכורות לצוות מופרש מהכיס האישי."
בשבוע שעבר מחתה עדן הראל לפאנל של התוכנית "בנות" המשודרת בהוט על תנאי התשלום בתעשייה. "אני מרגישה" היא אמרה לדנה ספקטור ורבקה מיכאלי "שאנחנו השחקנים וכל מי שעבד בטלוויזיה פשוט מנוצל. יש את העניין הזה שגוף השידור מחליט איך לשלם, מה יהיה שער הדולר, ומה זה כל המוסר תשלומים של שוטף פלוס שלושים, פלוס שישים, פלוס תשעים או מאה עשרים? אין את זה בשום מקום אחר בעולם. ממש עצוב לי שאנחנו לא קמים ומוחים על זה". בתגובה ענתה לה דנה ספקטור "זה היה כתוב בחוזה". כשביקשתי את תגובתה של עדן היא אמרה לי ש"זה נושא מאוד רציני וקרוב ללבי ולכשתעשו על זה כתבת תחקיר רצינית אני אגיב".
אז מה באמת קורה בעניין החוזים? מצד אחד, חוזה יכול להגן עליך ועל הזכויות שלך ולפעמים לתת לך גם בית חם. מצד שני, סדרת כתבות על חוזי טאלנט (חוזה עם ערוץ אחד או תיאטרון אחד) מגלות שתחת החוזה הטאלנטים מחויבים ליחסי הציבור, לעמוד לרשות הזכיין לקידום התכנית, צילומים ותוכניות אירוח תמורת משכורת חודשית נאה ולא יכולים באותה תקופה להצטלם לזכיין אחר.
משיחה שהייתה לי עם מפיקים של תיאטרון "הבימה" גיליתי שלחתום על חוזה מול תיאטרון, אפילו בעד סכום אסטרונומי כגון 1000 דולר להצגה שווה לפעמים למכירת נשמתך לשטן. "יש להם התחייבות ל'הבימה'" סיפרו לי, "שזה נראה מאוד גלאמור מבחוץ אבל במשך שלושת חודשי החזרות הם עובדים עשר שעות ביום כל יום כולל שישי, כלואים בחדר חזרות אפל וקטן ומקבלים לא יותר מ- 40 דקות ללכת לאכול על פי התחייבות חוזית. כמו כן יש סעיף בחוזה שאומר שלא משנה מה הם עושים, התיאטרון קודם לכל והם מחויבים לקידום ההצגה כראות עיני התיאטרון. אם זה תכניות בוקר נידחות, רדיו, ראיונות וכתבות לעיתונים. אמנם יש טאלנטים שעושים שרירים אבל הרוב מצייתים כי ככה זה בחוזה".
רק לאחרונה פורסם שיהודה לוי עומד לסיים את חוזה הטאלנט שלו מול "HOT" לאחר שנתיים וגורמים בתעשייה מסרו ש"על אף מקצועיותו של השחקן על המסך, הוא הפגין התנהלות בעייתית כשהתבקש להשתתף בקמפיין יחסי הציבור של החברה, או להגיע לאירועים". אז חוזה טאלנט אמנם מכתיר את המעמד שלך ומשדרג אותך פלאים אבל יש חוזים שלצאת מהם זה שווה ערך לקריעת ים סוף.
כמה סימבולי שתביעת הענק שמגישים רמי וריטה נגד הליקון מתפרסמת בימי ביעור החמץ. כבר שנים שכוכבים רבים מתלוננים על גניבת תמלוגים, העלמת הכנסות וניהול מושחת ואין זמן טוב יותר מזה להוציא קצת כביסה מלוכלכת החוצה בדמות תביעה על 4 מליון ₪ של הקליינשטיינים.
אם כל דוגמגישה חדשה יודעת להודות לסוכן שלה בדמעות בכתבת השער הראשונה שלה, לא יעבור זמן רב עד הציטוט הלקוני של 'אני לא יודעת לאן כל הכסף שלי נעלם' פלוס ידיעה במדור ברנז'ה על החלפת סוכן.
אמנם לכל סיפור יש שני צדדים אבל בשביל כל המיתממים למיניהם והאנשים ב"הליקון" שחושבים שריטה ורמי חיים בסרט, הנה תזכורת קצרה לכמה מהמאבקים היותר מתוקשרים בין טאלנטים שונים ו"נוגשי העבדים" שלהם שחלקם הסתכמו בהעברות כספים בגודל המעטפות של הירשנזון.
אייל גולן, שחוגג בימים אלו את פתיחת הסוכנות שלו באילת עושה את זה בעיקר בזכות מליון וחצי דולר שהצליח להוציא מהסוכן שלו בעשר שנים האחרונות, ישי בן צור אחרי שהאחרון העלים ממנו סטיפה רצינית של תמלוגים והכנסות מהופעות. לא רחוק ממנו נמצאת גלי עטרי, שמאבק משפטי בן 14 שנים על זכויות שירים ותשלומים מהופעות בחו"ל הסתיים בשנת 1994 עם מיליון שקלים חדשים שמועברים אליה מסוכנה לשעבר, שלמה צח, שחגג לכאורה על חשבונה בכל שנות השמונים.
הרבה לפני שסנדי בר המציאה מחדש את שפת ה'היבריש' (מיקס של עברית ואינגליש) היא שלטה מצוין בעגה המשפטית בעודה אומרת לסוכן שלה לשעבר, עדי ברקן, תביא 450 אלף דולר או ש'איט וויל גט ממש אגלי' והוא שילם גם שילם, וגם בטי רוקוואי שילמה ליב"ז איזה סכום פעוט של 30 אלף שקל על 'שימוש בתמונתה'. קטן עליה.
אם פספסתם את החיקוי של רוברטו ומאיה בוסקילה בארץ נהדרת בתקופת הצ'ילבות ההיסטרית אז בטח גיליתם לאחרונה ב"עובדה" שעל פי ההסכם מאוקטובר 2003 התחייבה בוסקילה להתקשר עם בן-שושן לשבע שנים 'רעות', עם אופציה לשבע שנים (עוד יותר רעות) נוספות וכי בן-שושן " ישמש כסוכן, אמרגן, מפיק, מו"ל ומנהל עסקים יחיד ובלעדי בכל הקשור לפעילותו האמנותית והמקצועית של הזמרת, מכל מין וסוג שהוא, בין בשכר ובין שלא בשכר, ו... המפיק הוא בעל הזכות הבלעדית והייחודית לנצל את יצירתו של הזמרת בדרכים השונות או להרשות את ניצולה בידי אחרים".
למרות שרוברטו טוען שזה היה חוזה סטנדרטי, אין סיכוי שחמישים אחוזי העמלה שלקח רוברטו הם דבר מקובל בשוק החוזים. בינתיים הסוכנים משיבים מלחמה, מאיימים להתאגד כנגד הטאלנטים ולא מעט כבר הגישו תביעות נגד.
רפי עגיב תובע את בר רפאלי שעזבה אותו לידיה האוהבות של אימה ציפי ומבקש קצת יותר ממיליון שקל. התביעה הזו עדיין לא הוכרעה, ואם ללמוד מתביעה שמחכה כבר כמה שנים טובות לפסיקה של לאה גלובוס נגד מירי בוהדנה שעזבה אותה לטובת "לוק" יש סיכוי שבר תתחתן עם ליאו כמה פעמים לפני שהוא יראה אפילו שקל.
אמנם בטי רוקוואי הצליחה להוציא חזרה מיב"ז 60 אלף שקל על שלקחה את הבלונד שלה לבועז בן ציון, ככה סתם. אבל רוב הסכסוכים המשפטיים פוסקים למען הטאלנט ה'מנוצל' והאומלל ומשלחים אותו לחירותו.
ועוד לא הזכרנו את החוזים שחותמים עליהם מתמודדי תוכניות הריאליטי למיניהם. ברוח זו, אני ממליצה להליקון להתחיל לחסוך כי בימים אלו עומד להצטרף גם עברי לידר ליציאת מצרים וההימור שלי הוא על הגשת תביעה באווירת יום העצמאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
