מותק, תורידי את החולצה
ג'ו פרנסיס יצר אימפריה כלכלית מנשים שרוצות להשתחרר ולהתפשט מול המצלמה. על הדרך, הוא עשה הרבה מאוד כסף ואת פריס הילטון. ברור
מוזיקה אלקטרונית הומה ממועדון הלילה מעבר לכביש ומתערבבת קלות בצחוק הבחורים שצופים בסצנה, שבה אני מוצמדת, חסרת אונים, לרכב. פרנסיס לא צוחק. הוא ממשיך ומספר על חוף פנמה סיטי - מקום הנופש בצפון פלורידה שבו עצרו אותו סגני השריף של מחוז ביי לפני שלוש שנים, באשמת קשירת קשר לביצוע סחיטה, סחר בסמים ושידול קטין לאקט מיני. בזמן שהוא צועק, אני תוהה אם הוא חווה פלאשבק, או אם הוא דוחף אותי משום שאני הבלונדינית היחידה בסביבה שלא לובשת חוטיני.
דבר אחד בטוח: הוא משעין עלי לפחות 30 קילו ואני חושבת שהוא עומד לשבור את ידי השמאלית. דמעות מתחילות לזלוג מעיני. זה לא מה שציפיתי לו כשנרשמתי לסיור בעולמו של ג'ו פרנסיס. הייתי איתו ללא הפסקה מאז שעות אחר הצהריים המוקדמות; הקשבתי לו כשהוא התגרה בעובדים, טסתי איתו במטוס הפרטי שלו, אכלתי איתו פאסט פוד והתבוננתי בבחורות צעירות שמשליכות את עצמן על ה-1.87 מטר שלו וצועקות: "אנחנו רוצות להתפרע".
הערב הוא בילה כמעט חמש שעות במועדון לילה מזיע, מלא ב - 2,500 אנשים מאוד צעירים ומאוד שתויים. מועדונים כאלו הם קרקע פורייה עבור פרנסיס. הוא עשה הון ממכירת קלטות וידאו של נשים שמסכימות לחשוף את החזה ולהתנשק צרפתית עם החברות שלהן בפני המצלמה. בתמורה, נערה שמתפרעת מקבלת חולצת טריקו, זוג מכנסיים ואולי כובע. זה היה לילה טיפוסי בשבילו. הוא
סרק את המועדון וגייס נשים צעירות, רובן פיכחות. אסור היה לצלם בתוך המועדון, ולכן הוא והפמליה החדשה שלו פסעו הצדה, לעבר אוטובוס המסע של Girls Gone Wild שחנה מעבר לכביש.
לפני שנכנסו לאוטובוס הוא הלך לכיווני, ולפני שהבנתי מה קורה הוא מציג עלי את המעצר שלו מ-2003, אני משתחררת מאחיזתו ומכה אותו בפניו באגרוף קמוץ, אבל לא חזק מדי. "לעזאזל", אומרים הצופים מהצד. פרנסיס בקושי ממצמץ. הוא מנסה לחטוף את המחברת שלי. הוא מתחמם, והפנים הרחבים שלו מביעים בוז כשהוא מדלג סביבי כמו מתאגרף, מפטפט, ותופס בידי ובבטני כשאני מנסה להתרחק ומצמידה את המחברת שלי לחזי. הוא דוחף אצבע לפרצוף שלי וצועק: "לא אכפת לך מהתיקון הראשון לחוקה. לי אכפת מהתיקון הראשון, אבל את מסוג הכתבים שלא אכפת להם".
בשעות המאוחרות של הלילה, בכבלים, אפשר להיתקל בפרסומות של Girls Gone Wild, המציעות להזמין בדואר סרטים עם נשים החושפות את עצמן ("ויותר מזה", כפי שמבטיחה העטיפה). פרנסיס לא המציא את חופשת הקיץ האמריקנית, ואת ההשתכרויות, ההתמזמזויות, תחרויות החולצה הרטובה והאקסהביציוניזם - אבל הוא והחברה שלו, "מנטרה אנטרטיינמנט", המציאו את הדרך לשדר את ההדוניזם הכל - אמריקני הזה לעולם. מקורביו של פרנסיס מספרים ש"מנטרה אנטרטיימנטס" מוכרת סרטים ב - 40 מיליון דולר בשנה.
בגיל 33, אחרי כמעט עשור כמלך הפורנו הרך, פרנסיס אומר שהוא רוצה לעזוב את הקיום האפלולי הזה ולגלוש אל המיינסטרים. הוא ממהר לציין את הפרויקטים שלטענתו כבר בעבודה: סרט באורך מלא, סדרה של מסעות שיט של Girls Gone Wild, קולקציית בגדים של Girls Gone Wild ורשת מסעדות Girls Gone Wild. הוא אומר שהוא מפיק סדרת סרטים חדשה בשם "פלרטוט",שתהיה גסה, אבל לא פורנוגרפית, ואפשר יהיה למכור אותה ברשתות שיווק כמו וול - מארט וטארגט.
בקיצור, פרנסיס רואה ב - Girls Gone Wild את מותג הלייף סטייל האולטימטיבי. "סקס מוכר הכל", הוא אומר. "הוא מניע כל החלטת קנייה... אני לא רוצה להיות יותר מדי פילוסופי, אבל הבחורים בעלי התיאבון המיני הגדול ביותר הם גם בעלי המוטיבציה והמצליחים ביותר".
המשרדים הראשיים של "מנטרה אנטרטיימנטס" נמצאים בסנטה מוניקה, במורד הרחוב מאם-טי-וי, והעיצוב הוא חלומו של כל רווק: מסכי טלוויזיה שטוחים, תאורה מודרנית, קערות ממתקים. פרנסיס לא מגיע כל יום. לדבריו זה משום שחלק גדול מעבודתו הוא להיראות, ולא במשרד. הוא לא מבקר הרבה גם במוקד המכירות הטלפוני של Girls Gone Wild באינגלווד.
אני נגררת אחריו ביום שבו זוכים העובדים לפינוק הנדיר של ביקור הבוס. פרנסיס, שלובש טי - שירט ונועל נעלי ספורט, נמנע מלהתבונן בעיני העובדים ונראה
"ג'ו פרנסיס. וואו. אני אוהב את העבודה שלך", אומר בחור מוכה הלם שחולף על פניו במסדרון. פרנסיס מחייך באי נחת ולא עוצר, בזמן שהאיש ממשיך למלמל "וואו. וואו". מרכז השירות, שנמצא ממש ליד שדה התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס, מלא במשמרות מתחלפות של 250 עובדים שמרוויחים תשעה דולרים בשעה פלוס עמלה, כדי למכור סרטים תמורת 9.99 דולרים בלבד. לוח על הקיר מציב את האג'נדה: "תדחפו את הפורנו הזה!!!".
העובדים הם בעיקר צעירים ואפרו אמריקנים ובקלטות שהם דוחפים מצולמות בעיקר בחורות לבנות בנות 20 וכמה. "אתה אוהב לראות שלישיות, נכון? ראית את הקלטות דוגי סטייל שלנו? אז אני אשלח לך שמונה מהסרטים הלוהטים ביותר שלנו השנה", הוא אחד מהטקסטים הסטנדרטיים.
פרנסיס משמש בהרבה מהקלטות כמארח פלייבוי, ומוקף בידי חברות המין הנגדי שנדמה שמתרגשות מעצם נוכחותו. "חופשת קיץ: 2005 הכל הולך!" דומה להרבה ממוצרי הווידאו של פרנסיס. נשים בביקיני מצחקקות ומסבירות למצלמה כמה פרועה החופשה שלהן: מקלחות משותפות, סקס אוראלי בבר עם זרים, ריקוד חשוף חזה. נערה אחת, מוקפת בחברותיה, מסבירה: "אני מוכנה ורוצה, אני שרמוטה מלוכלכת".
עבור "חופשת קיץ 2005" סיירו פרנסיס והצוות שלו בחופי מיאמי, באי דרום פדרה, בקנקון ובמקומות שמשיים אחרים. הם צילמו נשים שלא רק מורידות את החלק העליון של בגד הים שלהן, אלא גם עושות סקס אחת עם השנייה. פרנסיס נמצא לרוב בצד השני של המצלמה, ושואל במתיקות אם הוא יכול להחזיק את החלק העליון של בגד הים, חוקר אותן בנוגע ללימודים שלהן, גוער בהן שהן שובבות מדי, אומר שהוא רוצה לראות אם הן גילחו את איבר המין שלהן, מתחנן בפניהן לשחק עם השדיים שלהן ולהתכופף כדי לחשוף את תחתוני החוטיני שלהן. הן נענות.
פרנסיס מכוון את המצלמות שלו אל דור שהמושגים שלו בנוגע לפרטיות ולמיניות שונים מכל דור אחר. צעירים רבים כיום, שגדלו על מייספייס ותוכניות הריאליטי בטלוויזיה, חשים בנוח כשמצלמים אותם ללא הרף ומציבים את התמונות באינטרנט, כשכל העולם יכול לראות.
הגבולות שתחמו פעם את המיניות נופלים. לא משנה אם אלו ילדים בני 13 שצופים בווידיאו של בריטני ספירס, נערות בנות 16 שמגלחות את שיער הערווה שלהן כדי לחקות כוכבות פורנו או נערים בני 17 שצופים בקלטות וידאו של ידוענים שמבצעים את האקטים האינטימיים ביותר - תרבות הנעורים ספוגה במיניות.
פרנסיס ייצר את הסלבריטיות שלו. הוא הפך מפורסם לא רק משום שמכר פורנו רך, אלא בכך שקשר את עצמו לשבט שהתזונה שלו מגיעה מהצהובונים. הוא קשור רומנטית ליורשת פריס הילטון ולקימברלי סטיוארט, בתו של רוד סטיוארט, וטורי הרכילות דיווחו כי הוא אירח את וינס וו, לינדסי לוהן וג'ניפר אניסטון בביתו שבמקסיקו.
ובכל זאת, עד לאחרונה, עמוד הרכילות של ה"ניו יורק פוסט", העיתון הידוע בעולם הזה, התייחס לפרנסיס כמזדנב חסר חשיבות. ואז, במרס, פרנסיס אירח מסיבת רווקים במקסיקו עבור ריצ'רד ג'ונסון, עורך המדור, ובתוך שבועות מספר תהה ה"פוסט" אם פרנסיס הוא היו הפנר הבא ואם הוא מועמד סביר לקנות את "פלייבוי".
פרנסיס מודה בשמחה בכך שהוא מושך תשומת לב. המאמץ, הוא אומר, לא קשור באגו שלו, אלא במכירת המוצר שלו. "כל מה שמתכסה בשם שלי מניע את העסקים", הוא אומר. "אלו שתי מילים נרדפות. אתה חייב לשדרג את הדימוי".
ג'ו פרנסיס גדל בלגונה ביץ' ולמד באוניברסיטת דרום קליפורניה. הוא החל את דרכו בעולם הטובעני של תוכניות הריאליטי כשעבד כעוזר הפקה ב-"Real TV", תוכנית תאונות ביתיות המשותפת לכמה ספקי כבלים.
הוא אומר שחשב על הרעיון לקלטת הווידאו המסחרית הראשונה שלו לאחר שהבחין שהרבה מהחומר שהגיע לתוכנית היה אלים או גס מדי לטלוויזיה. ב - 97', בעזרת 50 אלף דולר שלווה מהבנק, שחרר את "לא לטלוויזיה", אוסף צילומים של תאונות דוחות: תקיפות כריש, תאונות רכבות, דברים כאלו. ב - 98' שחרר את הקלטת הראשונה של Girls Gone Wild. ב - 2000 תבע לס האבר, מפיק שעבד עימו ב - "Real TV" את פרנסיס על גניבת הרעיון של "לא לטלוויזיה"; השניים הגיעו לפשרה על סכום לא ידוע.
מאז ממשיך פרנסיס להוציא סכומים רציניים על עורכי דין. אני מניחה שזה חלק מהעיסוק בתחום שבו אתה מצלם זרים שמתפשטים. יותר מתריסר נשים תבעו אותו בטענה שמנטרה אנטרטיימנט השתמשה שלא ברשותן בתמונות שלהן מתפשטות. רק מעטות שכנעו את חבר המושבעים שהן קורבנות. ברוב המקרים, השופטים והמושבעים תמכו בפירוש של פרנסיס לתיקון הראשון לחוקה (העוסק בחופש הביטוי), לפיו התמונות צולמו במקומות ציבוריים והחברה רשאית לעשות בהן ככל העולה על רוחה, במיוחד לאור העבודה שהתובעות חתמו על כתב ויתור.
בחוף פנמה סיטי בפלורידה יצאו עורכי הדין שלו לקרב מסוג שונה. הרשויות הגישו לבית המשפט המחוזי כתב אישום בן 77 סעיפים, שלפיו פרנסיס והצוות שלו אספו קבוצה של קטינות - אחת בת 16 וארבע בנות 17 - ולקחו אותה למוטל שאטו. שם שילם לכאורה פרנסיס לשתיים מהבנות מאה דולר כדי להתמזמז במקלחת בזמן שהצוות מצלם אותן, ואמר לשתיים מהבנות שהוא ישלם לכל אחת 50 דולר כדי לגעת באיבר המין שלו. פרנסיס לא הודה באף אחד מהאישומים. הוא בילה לילה אחד במעצר, מטוס ה - Gulfstream והפרארי הכסופה שלו הוחרמו, וכך גם חומר מצולם, שבו, לטענת הרשויות, תועד כשהוא משדל קטינות לעסוק בפעילות מינית.
עורכי הדין שלו ביקשו מהשופטת להתעלם מכל הממצאים נגדו בטענה שאלו הושגו במרמה, וזו הסכימה. פרנסיס מצדו ניסה להשתמש בשערוריה כדי להרוויח, ויצא עם ":Girls Gone Wild הקלטת המוחרמת", שהציגה שתי סצנות שצולמו בחוף פנמה סיטי.
ככל שביליתי יותר זמן עם פרנסיס, כך חשדתי יותר שכל ההתלהבות והדיבורים שלו על "לחיות את החלום" הם העמדת פנים. העסק שלו הוא חגיגה מתמדת, וזה יכול להתיש. שני אוטובוסים, שעליהם מוטבע לוגו Girls Gone Wild, חוצים את המדינה לאורכה ולרוחבה בכל יום בחיפוש אחר החומרים החמים ביותר עבור מיליוני הסרטים שהחברה מוכרת מדי שנה. יחצנים של מועדונים משלמים למנטרה עד 10,000 דולר ללילה עבור הזכות לארח את הצוות של פרנסיס, שמושך קהל
גדול.
הכסף זורם, אבל הנשים משתנות, אומר לי פרנסיס. זה מעציב אותו. בהתחלה, כאשר צוות הצילום של Girls Gone Wild הופיע במועדונים, הנשים שהתפשטו נראו תמימות, אפילו מופתעות, מהספונטניות של עצמן. עכשיו, כשהמותג חדר כל כך עמוק, נדמה שיותר ויותר נשים שמשתתפות הן אקסהיביציוניסטיות מחושבות, שמקוות שהופעה בקלטת הווידאו תקרב אותן לתהילה בנוסח פאריס הילטון.
ופרנסיס זקן מדי בשביל חופשת הקיץ הנצחית. הוא מספר שהוא מתעייף. "זה כיף לכולם, חוץ ממני", הוא אומר. "אני פשוט מוקף בילדים. היה יותר כיף לא להיות מפורסם בחופשת הקיץ".
ג'ו פרנסיס עובר מעל אמריקה במטוסו. הוא ישן עמוק, מכורבל על ספסל עור מתקפל וספון בסדינים לבנים נוקשים. הפנים השזופים שלו שקטים ופיו הגדול פתוח מעט. המטוס מצויד למלא את צרכיו - סוני פלייסטיישן, ערימת עיתונים ומגזינים, ארון מלא באלכוהול ובמשקאות קלים ומגירות עמוסות בחטיפים כמו סוכריות גומי, צ'יפס ברביקיו חריף, M&M ומסטיק ללא סוכר.
סמוך אליו יושבים הבחורים הצעירים המרכיבים את הצוות שלו, שנזהרים שלא להעיר אותו. כאשר הוא מתעורר מהתנומה הוא מדדה בגרביים לבנים אל חדר האמבטיה. שם האביזרים נוצצים ומגבות הידיים רכות ולבנות, ועליהן רקומים ראשי התיבות שלו בחוט מוזהב. הצוות מתייחס לפרנסיס בכבוד, וכאשר הוא מספר להם שאני דוגמנית העירום החדשה של Girls Gone Wild הם צוחקים בצייתנות, למרות שהבדיחה כבר שחוקה משימוש.
לפרנסיס יש ביטחון, קסם ואינטליגנציה ערמומית של מנהיג אחוות סטודנטים. הוא יכול להיות משכנע, ברמה כלשהי, כשהוא טוען ש-Girls Gone Wild זה משהו שפשוט גורם הנאה לכולם. במטוס, כשרגליו מונחות על המושב לפניו, הוא תוהה אילו צילומים יאסוף הצוות שלו באותו לילה.
הוא מקווה שהבחורות יהיו יפות, הוא אומר. יפות ופרועות. הוא אומר שהוא אוהב נשים, שהוא משוגע עליהן. אבל לפעמים זה לא נשמע ככה. המילים שהוא בוחר, הסיפורים שהוא מספר - כולם מביעים משהו אחר. "החלק האהוב עלי הוא להסביר לכוסיות טיפשות למה מקלדת Qwerty נקראת מקלדת Qwerty, ולמה האותיות לא מסודרות לפי האל"ף - בי"ת", הוא אומר לי. "הן, כאילו, בנות 18, והן אומרות, כאילו, 'רגע, היו פעם מכונות כתיבה?', ואתה צריך להתחיל שם".
פרנסיס טוען שנשים מתפשטות עבור Girls Gone Wild משום שהן נהנות מזה. אני יודעת שזה מה שנוח לו לחשוב, אבל יש בטענה שלו לפחות מידה מסוימת של אמת. כשאני מתעקשת, הוא מודה שאין לו תשובה. "מעולם לא התמקדתי בשאלה למה הן עושות את זה", הוא אומר. הוא מעלה רעיונות: "זה מעצים, זו חירות". האם הוא היה מוכן לעשות את זה, אני שואלת? "כנראה שלא", הוא עונה. "אני ביישן מדי".
ויקי מאייר, סוציולוגית ועוזרת מרצה באוניברסיטת טולאן, מלמדת קורס על טקסי עירום ברחוב הנודע לשמצה של ניו אורלינס, רחוב בורבון. הוא בחנה את Girls Gone Wild וכתבה עליהן, והיא אומרת שזו טענה פשטנית מדי, לומר שמנטרה אנטרטיימנטס מנצלת נשים. "עבור נשים מסוימות זה אקט משחרר, עבור נשים אחרות זה משהו שהן עושות כשהן שיכורות או כדי להשתעשע ולהראות לחברים שהן יכולות, עבור אחרות זו דרך לפלרטט עם צוות הצילום", אומרת מאייר.
פרנסיס והצוות שלו אומרים שהם מחפשים את "הנערה מהבית ממול" עבור הסרטים שלהם. במציאות, נערת הדי – וי - די שלהם היא כמעט תמיד רזה וצעירה, עם שיניים יפות וחלקים אינטימיים מעוצבים בקפידה. בו בזמן, מנטרה מגייסת בחורים חרוצים ואטרקטיביים שיהיו מסוגלים לשדל נשים להתפשט מול המצלמות (החברה הוציאה כמה תקליטורים שבהם נשים צילמו גברים מתפשטים, אבל הן לא נמכרו באותה מידה).
מאייר בחנה את הבחורים בצוותי הצילום, ולדבריה, רובם מתחילים לעבוד משום שהם רוצים לפרוץ להוליווד. בדרך כלל, היא אומרת, הם מסיימים את התפקיד מאוכזבים לאחר שבילו לילה אחר לילה עם נשים שמאבדות את העכבות שלהן תמורת חולצת טריקו.
"עד כמה שקל לראות זאת כמערכת יחסים פשוטה של גברים שמתייחסים לנשים בדרך מסוימת, קיימות כאן מערכות יחסים הדדיות של ניצול. אני מרגישה שאפשר לראות את שני הצדדים כמנוצלים". היא מסכמת שהמנצחים הם "הבעלים של החברות האלו, שמשתמשים בכוח עבודה זול ובכשרונות כדי למכור מוצרי תקשורת".
מעל לרחבת הריקודים הבמה מלאה בבנות שמסתובבות, מתפתלות ורוקדות למעלה ולמטה על שלושה עמודי חשפנות. אחת מהן היא ג'אנל סזיסקה, נערה קטנטונת בת 18 שמפזזת על הבמה כמו כוכבת. לרגליה קהל של מאות בני אדם המתנועע לצלילי מוזיקת האוס רועמת. עשרות בחורים בחולצות פולו צועקים אליה ומבקשים בקשות כמו "תנענעי את הציצים שלך" ו"תשתכרי למוות".
סזיסקה אומרת לי מאוחר יותר שכאשר הסתובבה סביב עמוד החשפנות באותו לילה, פרנסיס הגיע, אחז בה בזרועה ומשך אותה אליו. "את כל כך עולה על האוטובוס אחר כך", היא נזכרת שפרנסיס אמר. "אני כאילו אמרתי 'אה, אוקיי'. הייתי המומה. הייתי כאילו 'וואו, ג'ו, כאילו, מנסה לדבר איתי, כאילו מכל הבנות מפה". פרנסיס הזמין אותה לחלק האחורי של מתחם הוי – איי – פי כדי
להצטלם איתו, היא אומרת, והיא הסכימה.
סזיסקה אומרת שככל שהיא שתתה יותר, השיפוט שלה הפך מעורפל יותר. היא אומרת שהיא הסכימה להצטרף אל פרנסיס והצוות שלו באוטובוס של Girls Gone Wild. "חשבתי ש - Gone Wild Girls זה אומר לחשוף לרגע, וחשבתי שאני אראה להם לרגע ואגמור עם זה. אז אני הולכת לאוטובוס, וחושבת שזה כל מה שיקרה".
בהתחלה היא הרגישה בנוח, היא אומרת. היא אומרת שהיא הובלה, שיכורה ונרגשת, אל החלק האחורי של האוטובוס, לחדר שינה קטן. המיטה הזוגית, שעליה סדינים סגולים ססגוניים, ממלאה את מרבית החדר. מסך טלוויזיה שטוח ניצב מול המיטב, והארונות מלאים בשלטים, בחומרי סיכה, בקונדומים, בצעצועי מין בשקיות פלסטיק, בשמן תינוקות, בדי – וי - די שנקרא "איך להיות שחקנית"
ובלוח מלא בכתבי ויתור שעליהן צריכות הנערות לחתום.
בצד החדר נמצא חדר מקלחת קטן עם אריחי שיש מזויפים, ועל רצפת המקלחת ניצבת עגלה ובה רום זול ופירותי, וויסקי, טקילה ותרכיז מיץ קול - אייד. הצילומים מאותו לילה מראים תקריב של רישיון הנהיגה של סזיסקה, שמוכיח שהיא לא קטינה.
המצלמה מתעדת את סזיסקה שוכבת על המיטה. הציפורניים שלה גזוזות, העיניים שלה עטויות מייק אפ. בהתאם להוראות הצלם היא מראה את השדיים שלה ואומרת: "Girls Gone Wild". היא נראית ביישנית, אבל נענית. היא משתרעת על המיטה, רגליה פשוטות. לפי הצעת הצלם היא מאוננת עם דילדו, אומרת שוב ושוב שזה כואב, אבל נעים.
פרנסיס נכנס לחדר בנקודה כלשהי ושומעים את הקול שלו, נמוך ופלרטטני, כשהוא אומר לה: "את כל כך נהדרת". כשהיא אומרת שהיא בתולה הוא עונה: "יופי. אחרי שהצלם שלי יסיים איתך את כבר לא תהיי".
כשאני מדברת עם סזיסקה שבוע לאחר מכן היא אומרת שהיא "לא ממש הבינה" שמצלמים אותה. "אבל לא היה אכפת לי בגלל שהייתי שתויה ולמי אכפת?". ואז היא מוסיפה: "זה לא היה לי נעים בכלל, אבל לגמרי זייפתי בגלל שידעתי שאני ב - Girls Gone Wild".
בסופו של דבר, אומרת סזיסקה, פרנסיס אמר לצלם ללכת ודחף אותה על המיטה, פתח את מכנסי הג'ינס שלו וטיפס עליה. "אמרתי לו שזה כואב, והוא המשיך לעשות את זה. ואני המשכתי להגיד שזה כואב. אמרתי 'לא' פעמיים בהתחלה, ובמהלך האקט אמרתי: 'אלוהים, זה כואב'. כל הזמן אמרתי לו שזה כואב, אבל הוא המשיך, והוא אמר שהוא מצטער, אבל נישק אותי כדי שלא אדבר".
אחרי זה, היא אומרת, פרנסיס ניקה את שניהם עם מגבת נייר, ואמר לה להתלבש. ואז, היא אומרת, הוא פתח את הדלת ואמר לצלם לחזור, כשהוא קורא: "היא כבר לא בתולה".
סזיסקה אומרת שפרנסיס אומר לה שמה קרה צריך להישאר ביניהם. היא אומרת שהסכימה והם הלכו לחלק הקדמי של האוטובוס. סזיסקה זוכרת שאחד מאנשי הצוות החזיר לה את רשיון הנהיגה.
איש צוות אחר שאל אותה אם היא רוצה לבלות על האוטובוס. היא סירבה, היא אומרת, אבל ביקשה את שלושת זוגות התחתונים שפרנסיס הבטיח לה תמורת הופעה מול המצלמה. "הוא הסתכל עלי משונה כאילו זה יותר מדי", נזכרת סזיסקה. "הם כאילו אמרו 'שלושה?'. ואני אמרתי, כאילו 'כן, שלושה'".
בתוך ימים, אומרת סזיסזקה, היא אמרת לאבא שלה, שכעס מאוד, אבל נענה לבקשתה ולא אמר דבר. חודש לאחר התקרית היא סיפרה לאחותה ולאמה. היא מבולבלת, היא מודה, בנוגע למה שקרה. היא מרגישה אשמה, היא אומרת, על שהכניסה את עצמה לסיטואציה הזו מלכתחילה. היא אומרת שהיא לעולם לא היתה מתפשטת מול המצלמות אם לא היתה שיכורה. והיא מתעקשת שהיא אמרה 'לא' לפרנסיס. היא אומרת שהלילה הזה רודף אותה.
"אני מרגישה כאילו זה היה מתוכנן", היא אומרת. "לפעמים אני נוהגת, ואני חושבת על הכל, ופתאום אני מרגישה מוזר".
שישה שבועות אחר אותו לילה מחוץ לשיקגו, כאשר אני מתקשרת לסלולרי של פרנסיס ושואלת אותו על התקרית, הוא אומר שהוא לא זוכר את סזיסקה ושהוא לא עשה סקס עם אף אחת באותו לילה. נדמה שהוא מאבד שליטה, וקורא לי שוב ושוב בשם הגס של איבר המין הנשי. "אם את תפרסמי את זה, אני (קללה) אתבע (קללה) אותך. אם את תפרסמי את זה, מותק, את פשוט תדפקי את המסמר בארון הקבורה שלך", הוא אומר לי. "את חתיכת (קללה קללה). החלטת להרוס אותי. את (קללה) כלבה... אני אצחק אחרון. אני אתפוס אותך". אחר כך הוא מפנה אותי לבורק, עורך הדין שלו.
בורק כותב באי - מייל כי פרנסיס וסזיסקה אכן עשו סקס - בהסכמה - ושלא פרנסיס ולא אף אחד שקשור ל - Girls Gone Wild נתנו לה אלכוהול. "לא פרנסיס ולא אף אחד מצוות Girls Gone Wild באוטובוס או בסביבתו זוכר שגברת סזיסקה התלוננה או העירה משהו על פרנסיס. למעשה, גברת סזיסקה היתה במצב רוח טוב אחרי המפגש, וכמה עדי ראייה הצהירו שהיא רקדה עם החברים שלה מחוץ לאוטובוס עוד שעתיים לאחר מכן", כותב בורק. הוא מוסיף: "למרות שמר פרנסיס לא יכול לדבר על חוסר הנוחות שחשה גברת סזיסקה במהלך המפגש, אייטמים חדשותיים אחרים העירו שמר פרנסיס ידוע כמצויד היטב".
פרנסיס נשמע מפוחד בהודעה שהוא משאיר בתא הקולי במשרד שלי: "ראיתי כמה קטעים מהכתבה שלך שאני מניח ששלחת לצלם, ואני, אה, רוצה לדבר איתך עליהם".
לא היה צלם לכתבה, ואף קטע לא נשלח לאף אחד. אני לא מתקשרת לפרנסיס מיד בחזרה, אז הוא מתקשר לעורכת שלי. הוא אומר לה שאני דלוקה עליו, שהמניע שלי הוא שאני כועסת ומקנאה. "פשוט חשתי שלקלייר יש חיבה מסוימת אלי", הוא אומר כשהיא רושמת את דבריו. "ייתכן שזה התפרץ אחרי שהיא שתתה כמה משקאות".
הוא מתאר את ההתנהגות שלי כרומנטית - אגרסיבית. "בהתחלה היא התחילה איתי. כך פגשתי אותה. לקחתי אותה לצהריים. היא מתקשרת אלי כל הזמן וזה לא היה בקשר לעבודה. זה היה בנוגע אלי. אני יודע כשבחורה מתאהבת בי".
הוא אומר לה ששתיתי הרבה - "כולנו שתינו" - ומציע לשלוח תמונות שיוכחו זאת. כשהעורכת שלי שואלת אותו אם הוא נגע בי באותו לילה, הוא לא מהסס.
"בהחלט היה לנו קטע פיזי, אבל לא בצורה רומנטית", הוא אומר. "עמדנו בחוץ ליד ניידת משטרה. השוטר אמר לה להפסיק לרשום את מה שאמר. אמרתי 'אין שום חופש עיתונות כאן'. לקחתי את הידיים שלה אל מאחורי הגב ואמרתי 'בואו ניקח אותה לכלא'. אמרתי שהיא יכולה ללכת לכלא והשוטר הסכים איתי. היא לא הבינה את הסרקסטיות. היא הקשיבה לו. היא הפסיקה לכתוב. את מאמינה? זה התיקון הראשון. היא לא עיתונאית. אני מגן על התיקון הראשון לחוקה. אבל היא לא".
הבעיה שלי, הוא אומר לעורכת שלי, היא שאני "לא הייתי חכמה מספיק להבין" מה הוא אמר. כשאני מתחילה להוציא רישומים מהמשטרה ומבתי המשפט אני מגלה שאני לא האישה היחידה שהרגיזה את פרנסיס.
ב - 2000 הוציאה מנהלת הנכס בדירה שלו בסנטה מוניקה, סטפני ואן דה מוטר, צו הרחקה המורה לו להישאר במרחק של לפחות מאה מטר ממנה. לפי מסמכי בית המשפט היא אמרה שפרנסיס, שהתרגז מהרעש שעושים מפני האשפה בבוקר, הטריד אותה ואיים עליה, טיפס פעמיים על חלון חדר השינה שלה, הלם באלימות על הזכוכית וצעק גסויות בכל פעם שראה אותה.
הוא הופיע במשרדה כמה פעמים, היא אומרת, חיפש אותה כשהוא משתמש במילה הגסה לאיבר המין הנשי, והשאיר הודעה אצל אחד העובדים: "תגיד לכלבה שזו מלחמה". עורך הדין של פרנסיס אומר שהוא לא יכול להגיב על המקרה.
ב - 2003 הגישה דאריאן מתיאס - פטרסון, מתווכת שמצאה את המקום שבו ערך פרנסיס מסיבת ליל כל הקדושים, תלונה במשטרה. לטענתה, פרנסיס איים להרוג אותה כשאמרה לו שלא תוכל להחזיר לו את הפיקדון על סך 25 אלף דולר, משום שאלפיים האורחים שלו הרסו את המקום. הוא צעק עליה גסויות, היא אמרה למשטרה, ואמר "אני הולך ל(קללה) אותך, יא (קללה) זונה", והשתמש שוב ושוב באותה מילה גסה.
שבועיים לאחר מכן מתיאס - פטרסון, שהיתה בהריון, הפילה. מאוחר יותר היא תבעה את פרנסיס ואת החברה שלו בבית המשפט העליון המחוזי בלוס אנג'לס על מצוקה רגשית, והתביעה יושבה בפשרה על סכום בלתי ידוע. עורך הדין של פרנסיס אומר שהוא לא יכול להגיב על המקרה.
ב - 2004 התלוננה אישה במשטרה שפרנסיס סימם אותה. לדבריה, אחרי שפגשה את פרנסיס בבר בסאות' ביץ' שבפלורידה, שבו הם התווכחו על המוסריות של קלטות הווידאו של Girls Gone Wild, היא הלכה לחדרו במלון ריץ - קרלטון למשקה והתעוררה בבוקר למחרת במיטה לידו.
המשטרה הפסיקה את החקירה בשל מחסור בראיות ופרנסיס תבע את האישה על הכפשה בבית משפט במיאמי, שבו המקרה עדיין נידון. פרנסיס תובע פיצויים בסך 25,000,036 דולר, סכום שכולל 36 דולר על המבורגרים שהזמינו משירות חדרים ושלדבריו הובאו לנאשמת ולחברתה בבוקר לאחר שקיימו מין בהסכמה.
בהודעה לעיתונות אמר פרנסיס עם הגשת התביעה: "אני לא אשב ואתן שיקראו לי 'אנס'. אונס הוא פשע חמור מאוד שאני, באופן אישי, חושב שהוא מגעיל. כבן וכאח לשלוש אחיות שאני אוהב מאוד, לעולם לא אקיים יחסי מין עם אישה ללא הסכמתה".
יש לי עוד שתי שיחות לערוך, והפעם בנוגע אלי. אני מתקשרת לאמנטי קוארי, שוטר במלרוז פארק אילינוי שראה את פרנסיס כובל אותי. הוא מסביר שלא התערב באותו רגע משום שחברי הצוות של Girls Gone Wild אמרו לו שאני ופרנסיס "ביחד" וש"יש בינינו קטע" ושאני "פשוט מקנאת".
"קיבלתי את התחושה שאתם מכירים זה את זה, שמשהו קורה ביניכם ושאתם משחקים", אומר קוארי. "שיניתי את דעתי כשהוא אחז בזרועך. זה כבר לא נראה כמו משחק". זו הנקודה שבה שומר הראש של פרנסיס הפריד בינינו בכוח, וליווה אותי לקצה מגרש החניה, ובאותו זמן קוארי ביקש תגבורת: ניידת סיור הגיעה דקות מאוחר יותר.
"הוא אחד מהבחורים עם הכסף שעושים כל מה שהם רוצים", ממשיך קוארי. "הייתי שמח להכניס את הבחור לכלא". הוא ייעץ לי להגיש תלונה באותו ערב, אבל סירבתי.
ואז אני מתקשרת לללנד זאיץ, שעבד עבור פרנסיס במלרוז פארק כמפיק והיה במגרש החניה בזמן האירוע. זאיץ אומר שהוא פירש את העניין כחיבה של פרנסיס אלי, למרות העובדה שהלחץ שהוא הפעיל היה כל כך חזק ששעות לאחר מכן הידיים שלי היו עדיין מכוסות בסימנים אדומים של אצבעות.
"הוא מתחיל ליהנות ומבין שרוב האנשים לא יכולים לעמוד בקצב שלו, והוא נהיה קצת קשוח. אני חושב שזו היתה פשוט הגרסה של ג'ו למשחק ולשובבות", אומר זאיץ. "אני חושב שהוא ניסה לקרב אותך".
כשאני נזכרת בלילה הזה העימות הפומבי מאוד שלנו הוא לא הרגע שבו נחשף פרנסיס במלואו. הרגע שבו ראיתי את פרנסיס בבהירות הגדולה ביותר - את הקסם שלו, הזעם שלו, הערמומיות שלו ואפילו את החרטה שלו - הגיע מאוחר יותר, כשאף אחד לא הסתכל. חיכיתי, עדיין רועדת, מחוץ למועדון, למונית שתיקח אותי בחזרה למלון שלי. פרנסיס, שנעלם כבר בתוך האוטובוס, חזר.
הוא התעלם משני השוטרים שהסתובבו במרחק של כמה מטרים, חלף על פניהם ונעמד לצדי. הוא נגע בכתפי. המחוות שלו היו עדינות באופן מוזר, עד כדי חיבה. חשתי בחילה. "אני מצטער", הוא אמר, והושיט את ידו כדי ללטף את שערי. "אנחנו אוהבים את העיתונאית הקטנה שלנו, נכון בחורים? אנחנו אוהבים את העיתונאית הקטנה שלנו". בהיתי בכביש כשהוא לחש באוזני: "אני מצטער, מותק, תני לי נשיקה. תני לי נשיקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
