שבת המלקה
קהילת ה - BDSM המקומית ערכה כינוס ענק בגני התערוכה. קבלו דיווח עטוף בלייטקס מהשטח
ולא שיש לי משהו נגדם, חלילה. פתיחות מינית היא דבר מבורך, וסביר להניח שהיא זו שתביא את השלום העולמי - רק באלימות פותרים אלימות, וכיוצא בזה - אבל זה פשוט לא הקטע שלי. בגדי עור מזכירים לי את צער בעלי חיים. לייטקס אף פעם לא חיבבתי. וכשמציעים לקשור אותי אני תמיד מפחדת שאחרי הלפיתה פשוט יגחכו וילכו לראות "השיר שלנו", כשאני תקועה בפינה.
וכך, כשדמותו של העבד המסכן מ"ספרות זולה" לנגד עיני, נכנסתי למפגש ענק של חברי קהילת הבדס"מ הישראלית בגני התערוכה. מסיבת הפטיש הגדולה בארץ. פחדתי. באמת שפחדתי. לא ידעתי מה הולך להגיע. סוטים, אלימות, כאב, נעצים בכף הרגל ומקל לתוך הקטע הכואב במרפק, היו חלק מהמחשבות שליוו אותי לאורך הסלקציה המעונבת. נשמתי עמוק? עמוק - קפא לי הגרון, אחרי הכל, סוף דצמבר - ונכנסתי פנימה. ברוכים הבאים לגיהנום.
או בעצם, ערב שישי סולידי בגני התערוכה: המקום מלא בעמך ישראל, גרסת השפיץ של הנעל. כ - 800 איש, מקשישים בבגדי מלחים עד צעירות לא מנוסות, חילונים ודתיים, רקדנים וביישנים, שולטים ונשלטים, אמנים ויוצרים - כולם באו לחגוג ביחד את יום ההולדת של אמילי ומאסטר F שארגנו את המסיבה, ושל אתר "הכלוב"שחוגג ארבע שנות פעילות.
מחוץ לאולם עומדים כעשרה שומרי ראש, סביבם מפוזרים שוטרים. כמה עשרות בליינים כבר הגיעו, מצטופפים במעילים שחורים ועונים לשאלות המאבטחים. נשק וניידים מוחרמים בכניסה, תיקים נפתחים ונבדקים. בשל קדושת הפרטיות, חל איסור חמור על הכנסת מצלמות.
לאלו שצולחים את שורת המאבטחים מחכים סלקטורים שבוחנים את צורת הלבוש ואופן הדיבור, מתקשרים בשפה משלהם, מבררים אם האדם שעומד לפניהם שייך לקהילה או שמא בא כדי לראות. "ישנה עדיפות ברורה לחברי הקהילה", מסבירים מארגני המסיבה. "מי שלא יודע מה זה מיילדום או אפדום, שיישאר בחוץ בינתיים".
בתוך המבנה חלל ענק ואפלולי. תערוכת צילומים מקבלת את פני הנכנסים. נשים קשורות בתאורה רכה, מסיטות פניהן מהמצלמה. במרכז החדר במה צרה וארוכה ועליה נרות אדומים. בצדדים דוכני פופקורן, צמר גפן מתוק ובצד בר עשיר במשקאות. מול הבר, בקצה השני של האולם, נמצאים "חדרי המשחק": מחיצה ארוכה של בד שחור עם חורי הצצה מקושטים, ומאחוריהם כורסאות, חבלים, מכשירי סד ואזיקים.
המוזיקה גוברת וכשהמקום מתמלא גוברת גם האווירה: המעילים
"היה היתה לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, נסיכה יפה שנענשה כי העזה להתאהב בבן תמותה פשוט". האולם מחשיך. הקהל נרגש. על הבמה צלב גדול ועליו עיגולי מתכת צבועים בזהב. אל האזיקים שבקצוות קשורה אישה,ידיה פשוטות לצדדים וגופה במחוך ברזל נוצץ. "הנסיכה נידונה להיתלות על צוק לנצח נצחים, אבל למזלה, נפח פשוט גילה אותה ובא לעזרתה". זרקור גדול מאיר את הבמה. גבר במכנסי עבודה כחולים ובסינר לבן מתקרב אל האישה, אוחז במכונת שיוף. הווי מטאל ברקע, תופים, גיטרות, אורות מרצדים, כחולים, לבנים, אדומים, כתומים.
הוא מדליק את המכונה ומתקרב אל האישה. היא מטילה את ראשה קדימה ולאחור, בכניעה. ניצוצות עפים לעבר הקהל המשולהב כשהוא משייף את המחוך לפי קצב המוזיקה, מעלה עשן, חושף עוד טפח בגופה מול קהל לבוש בשחור. לבסוף היא מוטלת בידיו, נישאת אל הישועה. ואני כבר חשבתי שיהיו כאן נגחות ויריקות. אכזבה קלה.
באמצע שנות התשעים החלה להתהוות בארץ קהילת הבדס"מ. הדבר נבע מצורך טבעי של אנשים עם העדפות כאלה למצוא אנשים דומים להם. היות שמעט קשה לפרסם מודעה בעיתון בנוסח "מחפש שפחה" או "דרושה מלכה", האינטרנט איפשר את תחילתה של הקהילה.
בתחילת הדרך, כשהשימוש ברשת העולמית עוד לא היה פופולרי, הקהילה היתה מוגבלת לעובדי היי - טק שאוהבים ביריות - וכאלה יש כנראה לא מעט - ולאנשים עם גישה לרשת. אלה הצליחו ליצור מפגשים ולדבר על בדס"מ. המפגשים לא כללו יחסי מין, אלא נועדו לדיבורים ולהחלפת מידע. פגישות מאורגנות כאלו נקראות "מאנצ'ים", והתקיימו , בדרך כלל, בבתי קפה או במסעדות, כלומר, ללא סממנים ברורים של הקהילה.
עד היום מתקיימים מאנצ'ים שמספקים לאנשים שרוצים להצטרף לקהילה סביבה חברותית ונעימה למפגש ראשוני עם אנשים מנוסים יותר. עם צמיחתו של האינטרנט, הקהילה גדלה והתרחבה. במקביל, תתי תרבויות אחרות החלו לקבל הכרה, כמו הומואים, לסביות וטרנסקסואלים, וקהילת הבדס"מ שאפה להכרה משלה.
עם הקמת אתר "הכלוב" זכתה הקהילה לבית. קיימים מספר אתרי בדס"מ בעברית, אך הכלוב הוא הגדול והמפותח שבהם. חברים בקהילה זוקפים את הצלחת הכלוב לעובדה שהוא שומר על איזון ופתיחות לכל סוגי התופעות שקשורות לבדס"מ, ומצד שני, אפס סובלנות לתופעות שלא מקובלות בתחום. בעקבות הצלחת האתר הוקמו מועדוני לילה להנאת חברי הקהילה, כמו הדנג'ן ביפו העתיקה או ליין של מסיבות במועדון הנו לימיט בתל אביב, אשר נוחלים הצלחה מרובה ומקבלים לשורותיהם כל אדם שמעוניין להצטרף.
"אנחנו לא סוטים", אומר "כלובי", 32, המקים והבעלים של אתר הכלוב, ואחד הפעילים הוותיקים והמשמעותיים בקהילת הבדס"מ הישראלית. "למילה הזו יש קונוטציה שלילית. אנו מודעים לכך שהמיניות שלנו שונה ועלולה להתקבל כסטייה, כאלימה וככואבת, אבל היא כלל לא כזו. למרות שלל ה'פטישים', שמספרם רב כמספר חברי הקהילה, יש חוקים מאוד ברורים: דבר לא נעשה ללא הסכמה מלאה של שני הצדדים. לכן היה חשוב לי מאוד להקים אתר ולהראות את הפנים האמיתיים והשפויים של קהילת הבדס"מ".
האתר עלה ב - 1 בינואר 2003, לאחר שנתיים של עבודה קשה ומאומצת. "המטרה היתה לתת מקום לאנשים ששייכים לז'אנר, או שיום אחד גילו שמשהו בז'אנר מושך אותם", אומר כלובי. "חלקם גילו זאת בגיל מאוד צעיר וחלקם בגיל מאוחר. לעתים עולים על זה כשנשואים.
"רציתי להעניק לחברי הקהילה מקום שמתייחס למיניות שלהם, מיניות שאיש אינו מדבר עליה, ובתור מישהו ששייך לז'אנר בעצמו היתה בי את הבדידות הזאת. בשנים שלפני האינטרנט אנשים רבים לא ידעו מה לעשות עם זה, איש לא דיבר על כך. חשבתי שאני היחיד בעולם שחושב את ה'מחשבות האסורות' האלה, והקמת האתר היתה מעין שליחות וסגירת מעגל, מימוש וקבלת הפנטזיות שלי ושל אחרים".
כמה אנשים יש בקהילה?
"קשה לדעת, אבל 20 אלף רשומים באתר, ויש לנו בסביבות 9,000 כניסות ליום. יש בו בלוגים ופורומים ועולם וירטואלי שלם, ובמסיבות כאלה אנו יכולים לראות ולהרגיש את האנשים האלה, שהם בשר ודם, אשר היה להם את האומץ והיושר למצות את המיטב מעצמם ומהמיניות שלהם בלי לפגוע באף אחד. זה בהחלט יום חג".
מה לובשים למסיבת בדס"מ? די מזמן נפטרתי ממסיכת הארנבת הקטלנית שלי. לפני שבועיים פשפשתי בארנק וחשבתי לרכוש נבוט, אבל חנות הנבוטים סירבה לפרוס לתשלומים. אז שמלה שחורה, אני מניחה. בסדר, יש מהחתונה של מישהו שכבר הספיק להתגרש. גרביונים שחורים, גם יש, היישר ממדף השרלילות. וגם מגפיים שחורים, פק"ל. כדי לצמצם את חומרת המצב נצרף שני גרביים שונים - אחד סגול עם פרפרים והשני לבן בלי שום ציורים - מתוך מחשבה שאם מישהו במסיבה יזכה לראות אותם, עדיף שיצחקק קצת.
על הבמה האפלה העניינים נראים קצת אחרת. גבר ואישה במעטה לייטקס שחור, מכף רגל ועד ראש, עם פתחי נשימה וראייה בלבד. קהל הרוקדים מצטופף ומביט בשקיקה. "זה זוג אמיתי", אומרת אמילי, 31, בעלת ליין המסיבות "פאמיליה" וחברה פעילה בקהילה. רזה, יפה ועדינה, שיערה שחור וחלק ולבושה בשמלת עור ויקטוריאנית אדומה, היא עומדת בצד ומפקחת על הנעשה.
"למביט מהצד זה נראה קשה", היא מחייכת כשהגבר מכופף את האישה לעיני הקהל ומצליף בישבנה בשוט ארוך. "אבל אין צורך לראות זאת בתור השפלה, לא לגבר ולא לאישה. כולם באו כדי ליהנות. זו ההתחלה הכי בסיסית. אני לא רואה את זה בתור מושפלים ומושפלות, אלא יותר כנשלטים ונשלטות, כשבעצם אלו משחקי כוח.
"המילה 'השפלה' בשפה העברית היא דבר שלילי. אם נעבור לשפת הבדס"מ, המילה 'השפלה' היא עוד סוג של סשן, עוד סוג של אקט. ניתן להשוות את זה לתנוחות ביחסי מין, שמהוות עולם מגוון של אפשרויות. בבדס"מ יש כל מיני סוגים של סשנים. אחד מהם הוא מנטלי, והוא כולל בתוכו השפלות. זה לא אומר שהאדם הוא אפס או נחות, זה אומר שחלק מהסיפוק המיני והרגשי של האדם מגיע מזה שהשולט מתייחס אליו כאל נחות ממנו".
הקהל מתלהב. הגבר מרכיב מסיכת אב"כ על פניה של האישה ומשקה אותה ביין דרך צינור ארוך. היא גומעת בשקיקה, ידיה קשורות באזיקים מאחורי גבה ושיערה הארוך קשור בגומייה עבה. עם סיום הסשן מוסרות המסיכות והשניים חושפים את פרצופם, מחויכים ומיוזעים, משתחווים אל הקהל שמתפנה לריקודים. אישה עומדת לידי ומחייכת כשגבר מטפטף עליה שעווה רותחת מנר של חנוכה. אני מוכנה להשתתף, אם אחר כך מקבלים גם סופגניות.
ב"חדרי המשחק" מתחילים סשנים נוספים. צעירה בלונדינית כורעת על ספסל עור, מעשנת סיגריה. לידה עומדים גבר שרירי ומקועקע ואישה שופעת, כבדת גוף, שמלטפת את ראשה. הגבר מנשק את הבלונדינית בתאווה ומתחיל בסשן. פליק פה ושם, מכשיר דמוי מחט מלטף גב. דומה כי מדי פעם היא מסמנת לו מתי להפסיק או להמשיך.
הוא מאוד קשוב לה, וכך גם האישה. איתם נמצא ה - "די.אם", "דנג'ן מוניטור", שמפקח על ההתרחשות ומוודא שהסשן נעשה בבטיחות ושהצופים לא מפריעים למשתתפים בסשן. הקהל עומד ומסתכל, בא והולך, נע לצלילי המוזיקה. אין כאן צרחות, אין סבל. יש הסכמה, תאווה ואהבה. לגבריות ולנשיות אין גבולות כשמדובר בבדס"מ. מספר הנשים "הנשלטות" דומה למספר הגברים "הנשלטים", אין דבר שגברים "מצטיינים" בו יותר מנשים או להפך.
כמו בכל תחום שאינו מקובל על ידי רוב האוכלוסייה, לרבות זה המיני, רוב חובבי הבדס"מ עוברים תהליכים נפשיים מורכבים כדי להגיע לקבלה עצמית. בשונה מזוגות הומוסקסואליים, נחסך מהם הצורך להביע נטיות מיניות בפומבי. "אני לא יוצא מהארון", אומר כלובי. "כל חובב בדס"מ יכול לנהל זוגיות טובה ונורמלית, לבוא לארוחת שישי אצל הורי בן או בת הזוג ולהיראות רגיל לגמרי, בלי שאיש יידע מה מתרחש בחדרי חדרים.
"הכל תלוי במידת האקסהיביציוניזם של כל אחד מאיתנו, ולשם כך נועדו המסיבות. לא כל חברי הקהילה מגיעים למסיבות ולא כל אחד מהם מעוניין בחשיפה, אבל מי שרואה בזה דבר חשוב ומספק מקבל את האפשרות להביע את עצמו ואת המיניות שלו בסביבה אוהדת".
אישה כבת 50 רוקדת במרכז הרחבה עם גבר בן גילה. מדי פעם הם מתכופפים ומביאים זה לזה כאפה חביבה בתחת. לפעמים במקומות אחרים ולפעמים כמה כאפות במקביל, לסירוגין, טיפין טיפין ובסגנונות שונים. אף אחד לא מסתכל עליהם. רק אני.
הם לא שמים לב. מה אכפת להם. מתחשק לי לשאול אותם אם הם עושים את זה גם בחדרי חדרים. שמים בריטני ספירס, נניח, ומרגישים קופצניים כאלה, ואחר כך, אחרי הכאפות, הם רבים כמו זוגות רגילים על מי יעשה כלים או מי יוריד את הפח. בצד השני של הרחבה יש מישהי עם איקסים על הפטמות וגבר על ארבע בין רגליה. כאן די ברור מי מוריד את הפח.
הזרקורים שוב מכוונים אל הבמה ומתחילה תצוגת האופנה. אישה יפהפייה בשמלת עור ורודה וגבר בבגדי משרתת צרפתייה, צעירה במחשוף נדיב מהלכת לאורך הבמה בגרבוני רשת ושובל סאטן ארוך, איש העטלף נאבק באשת החתול.
התלבושות מהוות חלק גדול ומורכב בקהילת הבדס"מ. אין סוף לדמיון וליצירתיות, ממדבקות על הפטמות ואזיקי עור קשורים למכנסיים, ועד לכובעים מרושתים ועקבים אינסופיים. "נא לבוא בלבוש מתאים", הכריזו ההזמנות למסיבה. כאן אין ג' ינס וחולצה. צריך לנצוץ, למשוך, להיות חלקים, משומנים. לבוא עם ראש פתוח ויד יציבה.
"אני מעריך אנשים שהולכים עד הסוף עם הפנטזיות שלהם", אומר "טופנוט", 34, חבר ותיק בקהילה, ומצביע על אישה צעירה בגרבונים ובמסיכה. לעומת מארגני ומפיקי המסיבה, אשר מהווים את הגרעין הקשה של קהילת הבדס"מ והפטישיזם בישראל, "טופנוט" הוא בחור "רגיל" לכל דבר: תושב מרכז הארץ, עוסק בתכנות מחשבים ואוחז במספר גדול של תחביבים, כשבדס"מ הוא אחד מהם.
"תמיד היתה לי משיכה לדברים שקשורים לתחום", הוא מגלה. "עסקתי בקשירות, למשל, אבל בצורה מאוד מינורית. החשיפה האמיתית שלי לתחום היתה לפני יותר מעשור, כשבת הזוג שלי ביקשה שאכאיב לה כחלק מהאקט המיני. זה מאוד בלבל אותי, לא ממש הבנתי למה ואיך זה מסתדר עם הנאה.
"רציתי להבין מאיפה זה בא והתחלתי לקרוא על בדס"מ באינטרנט. אז זה היה רק באנגלית. התגלה בפני עולם שלם של הנאות ממין בדרכים מגוונות. אני לא נהנה מהכאבה לשמה. אני שולט וזה בהחלט מעצים את הגבריות שלי, יש גברים ונשים שאוהבים לשלוט וגם להישלט, אני לא אחד מהם. ומשום שחלק ניכר מההנאה שלי היא היכולת לענג את הצד השני, אני נהנה לעשות את זה גם אם זה קשור בכאב, בהשפלה או בדברים אחרים שאני יודע שגורמים עונג לבת הזוג שלי. למדתי לקבל וליהנות וכעת זה חלק משמעותי מחיי המין שלי".
אתה מסוגל לקיים סתם יחסי מין רגילים?
"בהחלט כן, אבל אני לא יכול להתעלם מהעולם החדש שאליו נחשפתי. בכל מקרה, לבת הזוג שלי חייבת להיות פתיחות מינית, סקרנות מינית ורצון לגלות יחד פנים נוספים במיניות המשותפת שלנו. תחום הבדס"מ מקיף את כל הפנים שיש בקשר, במיוחד הדינמיקה בין בני הזוג, היחסים והתקשורת ביניהם. מאוד נהניתי מהמחקר בעולם המיניות בכיוונים האלה. לאחר מכן רציתי לעשות את זה עם אחרות, ולשמחתי, בנות הזוג שהיו לי מאז מצאו עניין בתחום הזה".
סוף המסיבה. כולם יוצאים החוצה בנימוס ובפה סגור, לשוחח באוויר הצח. סקס לא היה פה. גם לא עירום. איש לא נפגע, לא נעלב ולא התלונן. כמה ממהרים הביתה, כנראה לשחרר את הבייביסיטר העייפה. עוצרת מונית. בדרך, כשהנהג מתחיל במונולוג ה"בובה מותק" השגרתי, אני שוקלת לבדס"מ אותו עם נר דקיק לתוך הצהוב של האוזן. מצד שני, הוא עוד עלול ליהנות מזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
