כחול עולה
תעשיית הסקס מעולם לא נראתה זוהרת יותר: נערות אמריקניות חולמות להשתלב בה, והשחקניות הופכות לתאגידים לגיטימיים. איך הפך הפורנו מעסק מלוכלך לקרש קפיצה פופולרי? טל מילנר ושאר חוקרי תרבות מנסים לענות
מה שכן מפתיע הוא שאומנם 63 אחוז מהן מפנטזות על החלום המסורתי לחרוך את מסלולי התצוגה כדוגמניות, אבל 25 אחוז הצהירו שהן מעוניינות למצוא את מקומן בשואוביז בתעשיית הסקס דווקא, ועזבו אתכם מאחות, ממורה או משחקנית דמיקולו - מקצועות שהיו נפוצים במדינה לפי משאל ותיק יותר. ב-2006 האמריקניות הצעירות רוצות להגיע מהר לפסגה, ופורנו מבחינתן הוא דרך לגיטימית. כל מה שאת צריכה זה סיליקון ואיזה חוטיני לשדרוג הלוק הכללי, וגם את יכולה לעשות אחלה קיצור דרך בתעשיית הזוהר.
ואגב, כשזורקים לתוך הקלחת הרותחת גם את תוכניות הריאליטי בנושא (הבולטת מכולן היא "מי רוצה להיות כוכבת פורנו", שעלתה לאחרונה על מסכינו בערוץ "אגו" של "הוט" ), מקבלים מודל פרובוקטיבי ובעייתי משהו של השאיפות הנשיות העכשוויות.
הניסיון להבין מה משותף לנערה חנונית וממושקפת מארקנסו, למשל, ולג'ורה המבעבעת המתכנה "פורנו", מוביל למספר מסקנות שהברורה שבהן היא הנושא שלשמו התכנסנו: לראשונה בעולם המערבי ניתנת חותמת הכשר לשחקניות פורנו מובילות.
אם בעשורים הקודמים, נשים שעסקו בספורט האתגרי המיוזע אל מול המצלמות, הוקאו מהחברה והוכרזו כפרסונה נון גראטה, הרי שכיום שכבה מצומצמת ונחשקת של שחקניות פורנו הפכה ללגיטימית בתרבות ההמונים, שלא לדבר על הפיכתן למוצר צריכה מלוטש ולתאגיד משומן היטב, המשלשל לכיסו מיליוני דולרים בשנה. על כן, אנא הפנימו: עידן נסיכות הפורנו התחיל.
למי שמסרב להבין, הנה כמה דוגמאות מכוננות: טלו, לדוגמה, את ג'נה ג'יימסון, שרלילה אמריקנית פסוקת רגליים, שזכתה בקיץ האחרון להיכנס לרשימת מאה הסלבריטאים המשפיעים של הירחון הכלכלי היוקרתי "פורבס", לצד אופרה ווינפרי, מריה שראפובה וטום קרוז. ג'יימסון מתחזקת אימפריה הכוללת ליין מוצרים על שמה, כמו גם חברת הפקות מצליחה.
סוואנה סמסון, עוד בלונדה שזכתה לתהילה ולא בזכות כישורי משחק מרשימים, הפכה לאחרונה לפרזנטורית של מותג יין איטלקי נחשב. עוד? בבקשה: טרייסי לורדס, שתפקדה פעם בעיקר כנפקנית על, מוכרת במשך שנים כשחקנית מן המניין, עם רזומה שכולל סרטים דוגמת "נער שוליים" ואופרות סבון פופולריות כ"מלרוז פלייס". ובל נשכח את טרה פטריק וסילביה סיינט, נשים שסחרו במיניותן ושדרגו את עצמן בליין
מאיפה החלה הלגיטימציה הזו? ייתכן שמי שהנכיחה את העיסוק באירוטיקה במרכז התרבות הפופלארית היא אילונה סטאלר - צ'יצ'ולינה בשבילכם - שעוד בשלהי האייטיז השכילה להתפרנס מחשיפת גופה לצד טיפוח קריירה פוליטית, והניחה את היסודות לכוכבות הפורנו הנוכחיות. צ'יצ'ו, אגב, מציגה בימים אלו תערוכת עירום באירופה.
הנקודה ברורה: תרבות הפופ והמיינסטרים חופנים כיום באהבה נציגות פורנו בולטות. קצת כמו חבורת הסופר מודלס הכוחנית של שנות ה-90, מתפקדות מספר שחקניות פורנו כמובילות דעת קהל. אם תרצו, ג'יימסון, סיינט וחברותיהן למקצוע, הן המקבילה הנוכחית לחבורה של סינדי קרופורד, קלאודיה שיפר ונעמי קמפבל. האמת? גם אם לא תרצו, לא ממש אכפת להן. הן כבר גזרו את הקופון.
איך קרה שכוכבות פורנו נחשבות לנשים מצליחות המהוות מודל לחיקוי? כמה סיבות אפשריות: מהפכת הווידיאו של האייטיז ומהפכת האינטרנט של הניינטיז פתחו צוהר להיכרות עם המדיום. עכשיו אין עוד צורך ללכת לחנות מטונפת - מקלדת וחיבור לרשת יספיקו. במקביל, בלוגים המסקרים פורנו כתופעה תרבותית פשו ברשת, כמו גם התייחסות והומאז'ים למדיום.
גלעד פדבה, מרצה לקולנוע, טלוויזיה ולימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, מסביר: "היום אנשים מתביישים פחות ברכישת פורנו, ומכך נוצר שיח ציבורי עממי בנושא הפורנוגרפיה, שהשפיע מאוד על התרבות הפופולרית. גם בפרסומות כיום יש מיניות מאוד מוחצנת ולעיתים קצת קינקית. קמפיינים כמו של TNT או'פוקס', גם אם אינם כוללים עיסוק ישיר בפורנו, יש בהם העשרה של אוצר דימויים מיניים פרובוקטיביים וסממנים ארוטיים מובהקים".
באותו הקשר, העובדה שכוכבת פורנו כיום יכולה להיות סלבריטאית במדינה של ג'ורג' בוש ג'וניור, מעידה על יחסי הגומלין הסמויים שמתחזקים בשנים האחרונות בין עולם הפורנו לעולם הבידור המשתייך למיינסטרים. הצלחתן של ג'יימסון או לורדס מצביעה קודם כל על העובדה שהן לא עסקו רק בסקס, אלא גם בבידור ובעיקר בסחיטת מזומנים מיצר המציצנות שלנו. לא פלא, אם כן, שילדות קרוואנים רואות בהן מודל לחיקוי.
"יש היום טשטוש בין פורנו לארוטיקה או לבידור", מסכימה ד"ר דיאנה לוצאטו, סוציולוגית המתמחה במגדר ובמיניות מהמכללה האקדמית תל אביביפו. "היום כל ההגדרה המתודולוגית של פורנו פחות ברורה. פעם, על פי הפמיניסטיות, פורנו נחשב למשהו שמבזה את האישה. היום יש נשים שטוענות שעיסוק בפורנו הוא בעצם לקיחת אחריות על הגוף הנשי. בעיניי כבר לא מדובר בהפיכת האישה לאובייקט אלא בהאדרת החשיפה, שנוגעת לא רק לסרטי פורנו אלא לכל תוכניות הטלוויזיה. היום אנשים רוצים לראות הכל, וככל שאתה יותר מוקצן אתה יותר מעניין - לא משנה אם זה בכי בתוכנית אירוח, הליכה לשירותים בריאליטי או סרט פורנו. הקהל דורש גירוי יתר, וכל אחד מאלה עונה על הצורך הזה".
ד "ר אריאלה שדמי, ראש התוכנית ללימודי נשים ומגדר במכללת "בית ברל", דווקא מאשימה את הסקסיזם והשוביניזם הגברי: "הגברים נעשו יותר גרידים", היא קובעת, "והם מחפשים אחר הפנטזיה - זו המהות של הפורנו מאז ומתמיד, אבל כיום סף הרגישות שלנו יורד, ולכן יש יותר ויותר פורנו, שחלקו מוכר במיינסטרים. אני רואה בשוביניזם הזה תגובת נגד גברית לפמיניזם".
דווקא טל מילנר, אושיית רשת ופורנולוג (עוסק בניתוח ביקורתי של פורנוגרפיה, ג.ב.ח), מתעקש לצנן את השמחה: "כוכבות הפורנו עדיין לא במיינסטרים", הוא אומר. "למה כולם חושבים שכן? כי התקשורת איבדה רסן. כשהרצון לפרובוקציה מתחבר עם חוסר הבושה, אז נוצרת אשליה שהוא במיינסטרים, אבל מדובר במקסם שווא. הפורנו הוא עדיין סוד מלוכלך. בעיניי, השינוי הגדול ביחס לפורנו הוא שפעם היו מחביאים את העיסוק בו והיום זה מקובל ולגיטימי, כמו שהסקס הפך ליותר מקובל. המהפכה העיקרית כאן היא שנותנים לפורנו במה ציבורית". ד "ר לוצאטו מסכמת: "יש טשטוש בין הלגיטימי ללא לגיטימי. הקפיטליזם ששולט כיום אומר: העיקר שתגיעי למעלה, לא חשוב איך".
ניסיון למצוא מכנה משותף לכוכבניות הפורנו המצליחות אינו קל. "אלו נשים שהן קיטש פורנוגרפי", מנסה מילנר לאפיין. "אין בהן שום דבר טבעי - תמיד עם שיער ארוך, שפתיים ושדיים מסיליקון, ערווה מגולחת וגוף רזה. יש בהן משהו בובתי וחסר הבעה, כמו במכונה. בניגוד לדמויות כלינדה לאבלייס (כוכבת הסרט המיתולוגי "גרון עמוק" בסבנטיז, שנוצלה על ידי מפיקים חמדנים - ג.ב.ח), הן קורבן רק על המסך אבל לא מחוצה לו. זה סוג מעוות של עוצמה נשית".
- האם ניתן לומר שהפורנו הפך ללגיטימי בזכות צ'יצ'ולינה, שפרצה את הדרך לכוכבניות הבאות אחריה?
ד"ר לוצאטו: "בניגוד לכוכבות פורנו שרוצות להשיג כוח ורווח כלכלי, צ'יצ'ולינה היתה נחמדה כזאת, לא התייחסו אליה כאל כוכבת פורנו. היא השתייכה למפלגה הליברלית באיטליה, שהיתה רדיקלית מכל בחינה שהיא. היא היתה אנטי ממסדית ודי נאיבית, וניסתה לצאת מהדיכוי בדרך חתרנית. בניגוד לכוכבות הפורנו העכשוויות, היא לא חיפשה לעשות כסף אלא היתה אידיאליסטית".
ייתכן שהדמיון בין כוכבות הפורנו נמצא דווקא בדמותה של המלכה האם של הז'אנר, ג'נה ג'יימסון. "להיות שם שמוכר בכל בית זה בהחלט משהו שחשוב לי, תמיד חלמתי להיות כוכבת", התפייטה הגברת בראיון וסימנה סופית את היעדר הגבולות והבושה של נערות אלמוניות שרוצות לטפס למעלה.
סיפורה האישי מאפיין ודאי את חייהן של קולגות רבות: מי שגדלה כסוג של זבל לבן בשם ג'נה מונזילו עם אב לא מתפקד וספגה התעללויות מיניות למכביר, סיימה את מסעה למיינסטרים כמותק האלטרנטיבית של אמריקה. את המסלול הזה היא מסכמת ברב המכר שלה "איך לעשות אהבה כמו כוכבת פורנו". כיום משמשת ג'יימסון לקולגות שלה כמודל עסקי לכל דבר. האתר הרשמי של הגברת כולל פיצ'רים בכיכובה, עצות בנושא יחסים, ליין קוסמטיקה ואת הרינגטון המיתולוגי לסלולרי המורכב מגניחותיה. השנה עלו הכנסות האתר בכ-30 אחוז , ועוד היד נטויה. קחו בחשבון שמאות אלפי אנשים משלמים לאתר דמי מנוי של 35 דולר בחודש, ותבינו בעצמכם את הפוטנציאל הפיננסי.
התאגיד המשגשג המתקרא "ג'נה ג'יימסון", התרחב כאמור גם לתחום הבידור והעסקים. בגיל 24, כאשר זכתה להכרה, הפסיקה לבצע סקס מול המצלמה, וכיום היא מתחזקת זוגיות עם בעלה ג'יי גרדינה, מפיק בתחום. משעשע מעט, אבל ג'יימסון ושאר כוכבות הפורנו המצליחות דבקות באג'נדה הפמיניסטית, לפיה החופש לעשות עם גופן מה שבא להן, אפילו פורנו, זה הפמיניזם האמיתי. ג'יימסון אף הודיעה כי היא מעצימה נשים בכך שהיא משלמת למשתתפות בסרטיה יותר ממה שמשלמים להן המפיקים הגברים.
"מדוע הסקס הוא שמגדיר שחרור ולא המחשבות שלנו, או האחריות המוסרית? ", מתכעסת ד"ר שדמי. "מאז שנות ה-60 מה שהופך אישה למשוחררת זה כמה היא נותנת. זה לא פמיניזם, אלא שיתוף פעולה עם הפטריארכיה. הנשים האלה בעצם מאמצות תכונות גבריות".
ד"ר לוצאטו מסכימה: "הניסיון להציג פורנו כאקט משחרר ופמיניסטי הוא מוטעה, ואני מגנה אותו. מה משמעות הבחירה שלך כשהשחרור שלך מספק תאוות של אחרים? אם את נהנית מזה-בסדר, אבל עובדה שג'יימסון עצמה פסקה לעשות סקס ברגע שהיה לה כסף. כלומר, היא לא באמת נהנתה".
פדבה : "הניסיון לקשור פורנו עם פמיניזם הוא שיתוף פעולה עם מערכת פטריארכלית שדופקת נשים תרתי-משמע. כוכבות פורנו מאפשרות להמוני גברים לחדור לגופן בתשלום ובאופן בוטה. בעיניי, אין בזה שום אקט פמיניסטי. אנבל צ'ונג, סטודנטית אמריקנית ששכבה עם 200 גברים בסרט פורנו, טענה בסרט התעודה הביקורתי שנעשה עליה, שהסיבות שלה אידיאליסטיות לחלוטין, שהיא שולטת בסיטואציה - אבל היא סיימה עם גוף מדמם. זאת מלכודת גברית - גם כוכבת שמרוויחה מיליון דולר, מי שמעליה מרוויח פי עשרה".
"יש כל מיני כוכבות פורנו מהדור החדש", אומר מילנר, "שלא ברור אם הן הפנימו ערכים פורנוגרפיים גבריים, או לוקחות חלק בפריק שואו שגורם להן הנאה. לדעתי, אם הן באמת נהנות, אפשר לקרוא לזה פמיניזם".
האם מדובר בתחילתה של מגמה או בנשים בודדות? ומה ההשלכות המוסריות?
ד"ר שדמי: "אני רואה את התופעה הזו כחלק מהידרדרות מוסרית כוללת. הקפיטליזם הוא אכזרי, והוא רוצה למכור. זה לא כולל רק פורנו, אלא גם סחר בנשים ואת מסעות המין של גברים ונשים לתאילנד. אין כאן מוסר יותר, ואין לי ספק שזה רק ילך ויתגבר".
פדבה : "זה נושא מאוד בעייתי. יש כאן דילמות מוסריות בין חופש העיסוק לקדושת הגוף, בין הזכות המוסרית להתגרות ולגרות, לבין החובה המוסרית למנוע הזניה וסרסור".
מילנר: "בעיניי, הכניסה של ג'יימסון לרשימה היוקרתית של ה'פורבס' היא לא חותמת לגיטימיות. אם כבר, לגיטימציה לפורנו היא מה שאנחנו רואים סביבנו, למשל העובדה ששמונה מתוך עשר בחורות בתל אביב מגלחות את הכוס. אני צופה התפתחות חיובית - השוליים הופכים למיינסטרים, ובעוד עשר שנים הפורנו יהיה בקונצנזוס, יעצים נשים ולא יקרבן אותן".
נא להמתין לטעינת התגובות
