אוכלות בפה סגור
יניב זך התלווה אל צמד ישראלים שזכו בטיול תענוגות לאחוזת פלייבוי. איך היה? כמו ביקור ביד שרה, טיפה יותר מסודר. ויש גם טיפ לתעשיית הטלוויזיה: "נולדה לרכוב" זה הדבר הבא
( הבלש אקסל פולי צועק על איבר מינו במהלך מסיבה באחוזת פלייבוי, מתוך "השוטר מבוורלי הילס" )
הדברים הכי סליזיים מתרחשים, כידוע, לא בחצרות אחוריות ובגנים נטושים אלא דווקא מאחורי חליפות מהוגנות וחיוכים אדיבים. במקרה הזה, הדבר הסליזי ביותר יושב מולי במסעדת פירות ים לוס אנג' לסית יוקרתית ומפרק לאיטו הר קטן של שרימפס, תוך שהוא משחרר לחלל העולם את הבדיחות התפלות ביותר ששמעתי מימי.
קוראים לו דאגלס ה. לינדקיסט, סגן נשיא "פלייבוי טלוויז'ן אינטרנשיונל", זרוע המדיה האלקטרונית של "פלייבוי", והוא נראה ומתנהג בדיוק כמו שהייתם מצפים מבעל תפקיד רם שכזה: חליפה כחולה, סיכה של שפנפן על הדש, עור פנים רע וגינונים אמריקניים מופרזים. וכמובן - הבדיחות.
לחימום האווירה הוא מציע, אחרי שאני מספר לו קצת על ישראל, שהגברים ישרתו בצבא ואילו הנשים ישרתו בפלייבוי. משם הוא מפליג בעלילות נישואיו השלישיים, מה שמזכיר לו שהוא אינו יכול להצטרף אלינו לסיור הגדול באחוזתו של מייסד פלייבוי יו הפנר, משום שהוא נוטה "להתאהב בשפנפנות".
בסיום הפגישה הוא דוחף לידי גיליון טרי של המגזין וממליץ לי ברצינות מעושה לקרוא את המאמרים בלבד ולא להציץ בתמונות. כהדרן אחרון הוא מברר אם זכיתי בחדר מלון עם שתי מיטות, ומשמתברר לו שכן, הוא מעודד אותי לממש את האופציה ולאכלס גם את המיטה השנייה. באמצע הוא כמובן מקשקש ומקשקש כמה המותג מצליח בישראל, כמה הם שמחים ומרוצים מזה ובלה בלה בלה.
את לינדקיסט אני פוגש במסגרת נסיעה לאל-איי לצורך סיקור ביקורו של ר', בחור ישראלי, בקודש הקודשים של תאגיד הארוטיקה הוותיק - אחוזתו המהוללת של יו הפנר.
הביקור הוא פרס שבו זכה ר' במסגרת מבצע של ערוץ פלייבוי הישראלי לכל מי שהזמין חבילה ארוטית בכבלים. לינדקיסט הוא הפגישה הראשונה שלי באל-איי, שנוסכת בי אופטימיות זהירה.
בדיוק על כזו כתבה תכננתי: מסע בנבכי הסליז האמריקני שיכלול את האחוזה, ה"פלייבוי מנשן", ראיון אחד על אחד עם נערת פלייבוי שתגדיר ודאי מחדש את המושג "ווייט טראש", וכמובן, המפגש המסקרן עם הזוכה הישראלי, איזה ערסוואת עילג וחרמן במיוחד, כצפוי.
חוץ מהפגישה עם לינדקיסט הכל היה רחוק מאוד ממה שדמיינתי. ה"מנשן" התגלתה כמקום מדהים ששבר אפילו את הציניות הנובו-תל אביבית שלי.
השפנפנה שהוצמדה אלי, נערת לטינו יפהפייה, התבררה כקתולית אדוקה בעלת אספירציות אמנותיות. ואילו ר', הזוכה בפרס, הוא דווקא מצליחן צעיר (31), מנהל בחברה בתחום מוצרי הצריכה. הוא והחבר שהתלווה אליו, א' (32), בלש במשטרת ישראל, התגלו כשני בחורים אינטליגנטים, מצחיקים ומקסימים. שניהם אינם מעוניינים בחשיפה, פיזית או שמית.
יו הפנר, "הף" בשבילכם, שהקים את המגזין "פלייבוי" בשנת53' והשתדל מאז לממש בעצמו
גודלה כ-23 דונם , והיא כוללת מגרשי טניס, בריכה, גן חיות פרטי, גן ציפורים, חדר משחקים ומעיינות חמים. הכל מוקף במדשאות רחבות ומעוצבות, פסלים ומפלים, ואפילו יער אחד. קרוב ל-80 עובדים במשרה מלאה מתחזקים אותה.
לא הארכיטקטורה הפכה את האחוזה למפורסמת, אלא המסיבות הפרועות שקיים בה הפנר במהלך השנים, כולן על טהרת נערות הפלייבוי והסלבז ההוליוודים. כיום מתקיימות במקום שש מסיבות כאלה בשנה, ולמרות שהמארח כבר חגג 79 אביבים, כרטיס כניסה לאחת מהן הוא עדיין אחד המצרכים הלוהטים יותר בעיר המלאכים.
מדי סוף שבוע מזמין הפנר את ידידיו לבילוי סולידי יותר, הקרנה של אחדים מ-4,000 הסרטים שבארכיון האישי שלו, כשמדי יום ראשון מתקיימת גם הקרנת בכורה לסרט חדש. ביומיום משמשת האחוזה למגוריו של הפנר קשישא, שלפי האגדות מתפקד עדיין כפלייבוי פעיל, ולפעילויות יחצניות של התאגיד, בדיוק כמו סיור הזכייה של ר'.
הלימוזינה אספה אותנו לסיור ביום שמש נעים. הדרך לאחוזה עוברת, כמה אבנר-הופשטייני מצדה, בסמוך לחווילתו של המפיק ארון ספלינג, שאחראי כידוע ל"בוורלי הילס 90210". הנהג עוצר כדי שנראה. אנחנו רואים ומתרשמים כצפוי. משם לאחוזה. בדיקת האבטחה לא תבייש את שגרירות ישראל העתידית באיראן, ובסופה אנחנו מורשים להיכנס ולפגוש את שתי השפנפנות שילוו אותנו בסיור: אתינה לנדברג, 19, נערת ינואר 2006, כלומר בשר טרי ממש, ופילאר אלסטיה, 25, נערת אוגוסט 2004.
אתינה היא נערת הפלייבוי הבלונדה הסטראוטיפית. היא לא פיצחה את האטום ומהמעט ששוחחתי איתה ספק אם היא יודעת מה זה אטום. או לפצח. במרבית הסיור היא מסתפקת בדומייה מרגיעה. פילאר לעומתה היא ספרדייה לוהטת וצחקנית, והיא זו שמובילה אותנו בנבכי האחוזה.
הסיור מתחיל בחזית האחוזה, משם צועדים לחדר הציפורים שכולל מיני קקדו ותוכים משונים, ואחריו לחדר המשחקים שכולל שולחנות ביליארד ופליקרים. שיטוט נוסף בשבילים המוריקים מוביל אותנו אל גן החיות. כאן גרים בכיף קופים מטופחים וכמה ציפורים שככל הנראה לא השתלבו טוב בחדר המוקדש להן. משם חוצים את הבריכה, שקבוצה קטנה של פלמינגו רועה לצדה, ומגיעים למעיינות החמים. פילאר מעדכנת שבמסיבותיו של הפנר הם הם האזור הלוהט ביותר.
הפנר, אגב, אינו כלול בסיור. לכל אורך הדרך נרקמת תקווה שמא בכל זאת ייקרה בדרכנו ואולי אפילו יפרגן לנו איזו ויאגרה טובה, אבל לא. האב המייסד הוריד בשנים האחרונות הילוך בכל הנוגע לעסקי פלייבוי ומי שמשמשת כיושבת ראש התאגיד היא בתו קריסטי. הף משמש כעורך האחראי של המגזין, תפקיד שמחייב אותו להמשיך ולבחור את השפנפנה החודשית.
האחוזה אכן מדהימה והכל מתקתק, רק שאי אפשר שלא להבחין שהסיור מתנהל באופן סולידי הרבה יותר מדי, כאילו מדובר היה במעונו של קשיש שעשה את הונו בעסקי המזון או הנדל"ן ולא מהפיכתה של איזו בימבו מאוקלהומה לנערת פברואר.
במשך מספר שעות אנחנו נחשפים לכל הפסיליטיז הבאמת מרשימים שיש ל"מנשן" להציע, אבל המוניטין המפורסם שיצא לה אינו מוזכר כמעט בכלל. ובעברית: איפה הסקס? זאת למעט רגע אחד, מפתיע ומביך מאוד, שבו אתינה מגלה את גליון ינואר, שבו היא מככבת, מונח על שולחן בחדר המשחקים. היא ממהרת לדפדף ולהציג לנו את עצמה, רוכבת עירומה על איזו ספת עור. תזכורת קטנה לכך שהסיור הזה הוא לא באולפני יוניברסל.
ר' וא' שומרים במהלך הסיור על פאסון נלהב אך משועשע, כולל לא מעט בדיחות בעברית מעל ראשה של אתינה. הישראלי שבהם בוקע רק לאחר ארוחת הצהריים ולקראת סיום הביקור. מאי שם נשלף לו שלט קטן עם מסר לחבריו של א' ליחידת הבילוש: "אתינה אומרת שחבל שלא הייתם כאן". אתינה וא' מצטלמים איתו ועם תמונות העירום שלה. שנייה לפני שילמדו אותה לומר "Ani ochelet batachat" אנחנו מתחפפים מה"פוסי ה?בן" הזה.
פילאר מנפצת את סטראוטיפ השפנפנה לא פחות מעמיתתה הישראלית נגה שחר. היא רהוטה וחמודה, דתייה ( ! ), באמתחתה שני ספרים שקשורים - אם הבנתי נכון - ליחסים בין גברים לנשים, והיא עובדת על תוכנית טלוויזיה ובמקביל מנסה את דרכה כשחקנית. ייתכן מאוד שמדובר בשפנפנת המגירה הייצוגית ששומרים לראיונות עיתונאיים כדי לנקות את התדמית של פלייבוי, אבל עד שזה לא יוכח רשמית אנחנו בעדה.
פילאר, בדומה למרבית נערותיו של הפנר, היא מה שהיו מכנים באמריקנית "אף אחת משום מקום". בת למשפחה חד-הורית קתולית מטקסס ושחקנית ממש בתחילת דרכה. "האופציה להצטלם ל' פלייבוי' צצה כשמודעה של סרט שהשתתפתי בו הופיעה על השער האחורי של מגזין הוליוודי", היא משחזרת.
"זה היה סרט חוף, אז הייתי בביקיני. התקשרו לחברת הפקה ושאלו אם אני מעוניינת. בפעם הראשונה אמרתי לא. הייתי לחלוטין נגד עירום, לא הסכמתי לעירום בסרטים שבהם השתתפתי. רק אחר כך התחלתי לחשוב שאולי זו הזדמנות טובה. ועדיין חשבתי שאין סיכוי, כי אמא שלי לא תסכים וכי היו כמה בלונדיניות איתי במודעה.
אני אף פעם לא ראיתי את'פלייבוי' וחשבתי שכל השפנפנות צריכות להיות בלונדיניות עם עיניים כחולות וגוף מדהים. חשבתי שכשאני אכנס יגידו'התכוונו לבחורה שעמדה לידך, לא אלייך'. אבל התכוונו אלי".
ואיך שכנעת את אמא שלך?
"זה היה ממש קשה. התגובה הראשונה היתה לא. היא אפילו לא פתחה את זה לדיון. הסברתי לה שזו הזדמנות עצומה בשבילי, אבל היא היתה החלטית ואמרה שזה נגד הדת שלנו ונגד הערכים שהיא חינכה אותי עליהם. ניסיתי להסביר שאני אוכל לעזור לה כלכלית ושזה יעזור לקריירה שלי. בסוף אמרתי לה'אמא, אני אעשה זאת עם ברכתך או בלעדיה, ואני תמיד אהיה בתך בין אם תאהבי את זה ובין אם לאו, אז בבקשה תני לי את ברכתך'. אז היא הסכימה, אבל רק בתנאי שאני אצטלם פעם אחת בלבד".
ולא חששת מהרגע שבו אנשים יראו אותך עירומה?
"ידעתי שכולם יראו אותי עירומה, אבל מה שהיה הרבה יותר חשוב לי זה שידעתי שמתי שהוא גם הילדים שלי יראו את התמונות האלה, ואני אצטרך להסביר להם למה עשיתי את זה. אני אחנך אותם להיות מאוד פתוחים, למרות שאם הבת שלי תגיד שהיא רוצה להצטלם ל'פלייבוי', כאמא אני אגיד לה לא. כמו שאמא שלי עשתה לי".
ואיך "פלייבוי" מסתדר עם הדת שלך?
"זה לא משהו שהכנסייה תיתן את ברכתה עליו. למרות שלא פגעתי באף אחד ואפילו לא עברתי על עשרת הדברות. יום אחד כולנו נצטרך להתוודות בפני אלוהים ואני לא פגעתי באף אחד. אם כבר, פלייבוי עוזר לכל כך הרבה אנשים. אני לא חושבת שבגלל פלייבוי אלוהים לא יכניס אותי בשערי גן עדן. הוא סלחן".
את לא מרגישה שפלייבוי מנצל ומבזה את גוף האישה?
(הופס, הרמה להנחתה. האופן הפרטני שבו פילאר עונה לשאלה מבהיר אחד משניים: או שהיא נשאלה על כך הרבה מאוד פעמים, או שהיא למדה את התשובה בעל פה) "אני חושבת שבכל דבר, לא משנה מה אתה עושה, לכל אחד תהיה דעה. אני מאוד בעד זכויות נשים, אבל אני לא מוצאת פה חוסר כבוד.
כולנו מבוגרות, כולנו יודעות היטב לאן אנחנו נכנסות, אף אחת לא עושה שום דבר שהיא לא רוצה לעשות.
"אני חושבת שהחוויה הכוללת של פלייבוי נתנה לי כוח ובנתה לי את האישיות ואת ההערכה העצמית. בגלל פלייבוי הבנתי שאני אדם חזק, שאני אשת עסקים חזקה, שאני אישה שאפתנית מאוד. פלייבוי נתן לי את התמיכה לעשות כל דבר שחלמתי. אני לא מרגישה שמה שאני עושה רע. אני לא פוגעת באף אחד, לא פגעתי בעצמי. אם זה פוגע במישהו, הוא צריך פשוט לא לרכוש את המגזין".
סליחה על הנבערות, אבל מה זה אומר בעצם להיות שפנפנה חוץ מהצילומים החד-פעמיים?
"רק לפני חצי שנה זה הכה בי. להיות שפנפנה זה להיות חלק מההיסטוריה. כל מה שהפנר יצר - זה גאוני. גם כשהוא ילך אנשים ידברו על יו הפנר ועל החברות שלו ועל האימפריה שהוא בנה. זה דבר גדול להיות חלק מההיסטוריה. אני אהיה מיס אוגוסט 2004 לכל החיים. להגיע לאחוזה פעם בשבוע, להסתובב עם הף והחברות שלו, ליהנות מהחיים, לטייל ולפגוש אנשים - אף פעם לא הייתי עושה את זה אלמלא הף. זה באמת כבוד, יש רק 12 מאיתנו בשנה".
אבל מה את עושה כשפנפנה ביומיום?
"אה. אני עובדת בחברת כרטיסי אשראי".
ומפילאר מהמנשן לר' מאשקלון, האיש המאושר שהגורל זימן לו זכייה מפתיעה ועוד ביום הולדתו. ר', סוג של ישראלי טיפוסי, הוא בהחלט הבן אדם שידע ליהנות כמו שצריך מנסיעה כזו.
בפרס הוא זכה כמובן לגמרי במקרה. "התכוונתי בכלל לבטל את המנוי", הוא מתוודה, "ובשיחה עם הוט החלטתי בסוף להוסיף את החבילה הארוטית, ואז מסתבר שנכנסתי להגרלה. כנראה שאמרו לי משהו, אבל בדרך כלל אני מסנן מידע כזה. ואז התקשרו והשאירו לי הודעה, אחר כך התקשרו שוב ולא יכולתי לדבר. בסוף תפסו אותי ואמרו לי שזכיתי. זה היה ביום ההולדת שלי והתחלתי לצחוק. הייתי בטוח שעובדים עלי. ואז התעקשו שאני אבוא לקבל את הפרס ".
ר' אמנם זכה בפרס היוקרתי, אבל לדבריו - שאני מרשה לעצמי להטיל בהם ספק מסוים - ערוץ פלייבוי הוא לאו דווקא כוס השמפיין שלו. "אני לא יודע אם כדאי שתכתוב את זה כי זה יזיק להם, אבל זה די משעמם הרבה פעמים. נו מה? כמה אתה רוצה לראות אנשים מדברים בטלפון? אתה מגיע בלילה, יש לך או לראות סרט או לראות קומדיה, אתה מזפזפ ואתה נופל גם על הערוץ הזה. אני לא זוכר את עצמי נמצא שם יותר מחמש דקות רצופות".
יאללה , סכם את הביקור.
"מה שמרחף מעל הכל זה שהבן אדם יודע ליהנות, וזה עושה טוב לראות שדבר כזה יפה שייך לבן אדם שיודע להעריך אותו ושגם יודע לחלוק את זה עם אחרים. הוא לא פגש אותנו, אבל האחוזה פתוחה למבקרים. ומה בעצם היה לנו שם? לבוא לגן החיות הפרטי שלו, לחדר המשחקים, לגנים היפים שלו. הבן אדם, רבאק, רוצה לחיות. הוא בן 79 וחי. חי טוב. אירחו אותנו ברמה מאוד יפה, דאגו שיהיה לנו נעים. בסוף הגענו לארוחה נהדרת עם אווירה מצוינת. מה צריך יותר? ".
ומה חשבת על הבחורות?
"בוא נאמר שאתינה לא הכי מבריקה, וגם רואים שהיא קצת חדשה בביזנס, היא לא ידעה איך להתנהג, לחייך עכשיו, לא לחייך עכשיו. בעצם מה שהיה שם זה ליווי. היא לא רגילה לליווי וקצת התרגשה. לאט לאט נתנו לה להרגיש יותר חופשייה. בקיצור, מעניין לא היה איתה. פילאר מאוד מעניינת. היא קצת יותר מבוגרת, קצת יותר מיושבת בדעתה. היא הרבה יותר נעימה, הרבה יותר קואופרטיבית, הרבה יותר - וואללה, חברה אפשר להגיד".
ר' אף זכה בסיור אקסקלוסיבי שנמנע מהתקשורת העוינת על סט צילומים של תוכנית ריאליטי בהנהגתה של כוכבת הפורנו ג' נה ג' יימסון. "אתה רואה שזו תעשיית טלוויזיה מתוקתקת עם חדרי עריכה ובקרה", אומר האיש שחזר מן הכפור. "אתה רואה שעובדים שם אנשים מקצועיים כאחד האדם, רק שבמקום לערוך תוכנית חדשות הם עורכים תוכנית שעוסקת בארוטיקה.
מעבר לזה, התייחסו אלינו בצורה מאוד יפה והציגו אותנו לאנשים הכי בכירים בתעשייה שם. אחר כך הושיבו אותנו עם הקהל של התוכנית, שהזכירה לי את'כוכב נולד', רק שבמקום צביקה הדר היתה ג' נה ג'יימסון. בתוכנית בוחרים את כוכבת הסקס הבאה של אמריקה באמצעות אס-אם-אסים ושופטים. מכיוון שזה לא ערוץ הילדים הן לא צריכות להפגין כישורים בשירה, הן מפגינות את הגוף שלהן ואת עצמן, וכל אחת מסבירה למה היא טובה".
נשמע כמו שוק בשר.
"זה לא היה שוק בשר, זו היתה תוכנית ריאליטי. כמו תחרות מלכת היופי. אז מה, גם הן קורבן? במובן מסוים כן ובמובן מסוים לא. עדיין אני חושב שהם משכילים לעשות את זה בטוב טעם".
ועמדתך בנוגע לפלייבוי?
"קודם כל, מרשים אותי לדעת ולראות איך הם עושים מזה תעשייה מתוקתקת היטב. זה ביזנס, זו חברה נסחרת בבורסה. זה לא סליזי, לא סתם סקס. יו הפנר גאון, הוא לקח דבר שהוא טאבו והפך אותו למיינסטרים. אנשים רוצים להתחכך בנושא הזה, רוצים להיות מחוברים לכל מה שקשור לפלייבוי, רוצים לבקר באחוזה, הולכים עם חליפות עם סיכה של פלייבוי על הדש. זה בהחלט יפה.
"מדהים איך אתה הולך ורואה מסביב שזה כמו כל תוכנית בידור אחרת, כאשר הנושא הוא לא פוליטיקה ולא'כוכב נולד'. אתה רואה גם את ההתייחסות. נפגשנו עם שתי השפנפנות באחוזה, וגם כשהצטלמנו ביחד, לא היה שום דבר סקסי בסיפור. הדוניסטי כן, הרבה יותר מאשר סקסי. אם סקס זה דבר טוב, אז וואללה, בוא נעשה מזה בידור".
דווקא אחרי הפרשנות של ר', אולי הלקוח האולטימטיבי של פלייבוי, אני מבין בדיוק מה סוד הקסם של המותג רב הזרועות, ומבין גם מדוע הכוונה המקורית - דיווח נוטף עסיס על הסליז האמריקני - היתה דפוקה מלכתחילה. פלייבוי הוא לא באמת על סקס, הוא לא על הדבר האמיתי, אלא אך ורק על פנטזיה על סקס.
במגזין ובערוץ, בדיוק כמו בסיור באחוזה, אין שום סקס. אין שם תאוות בשרים, אלא סתם בשר. יו הפנר מוכר בסך הכל דימוי פלוס הצצה חטופה ופוריטנית למדי לחדר המיטות שלו. ואת היתר אתה צריך לדמיין בעצמך.
לכן הסליז לא נמצא בחצרות אחוריות ובגנים נטושים, אלא בראש של כל אחד ואחד מאיתנו. הוא לא נמצא אי שם, במרחק טיסה טרנס אטלנטית, לבוש בחליפה מבריקה או עונד שפנפן מעונב על הדש. הוא נמצא אצל ר' הציניקן מאשקלון בדיוק כפי שהוא נמצא אצל השפנפנה אתינה, בדיוק כפי שהוא נמצא גם אצלי. או כמו שהיתה אומרת הגב' אריסון, הסליז מתחיל בתוכנו. וזו, אם יותר לי, מסקנה מאוד מאוד מטרידה.
נא להמתין לטעינת התגובות
