עובד בשביל עצמו
עובד מחפוד במשבר. הטאלנטים עוזבים אותו, הוא מלכלך על התגלית שלו שירי מימון, והוא בעצם כבר לא כל כך מתחבר לכל השואוביז. אבל מה לעשות, שזה מה שהוא עושה הכי טוב
"אני לא יכול להסביר לך מה אני מרגיש אליה השנה, אני יכול לבכות מזה", הוא אומר. "קיבלתי אותה לפני 11 שנה. לפני שלושה שבועות גילו לעדנה מחלת לב, בדיוק אחרי תקופה שהיתה מאוד אינטנסיבית בשבילי ונשבר לי הלב עשרות פעמים. הרופא אמר שהדבר היחיד שמחזיק אותה בחיים זו שמחת החיים שלה, ואז הבנתי שזה גם הסיפור שלי".
במחצית השנייה של שנות ה-90 התוודענו ל"מחפודיה". כך נקרא קובץ הטאלנטים, עוד מונח שיובא לכאן באותה תקופה ממש, תחת ניהולו האישי של עובד מחפוד, האיש שחשף את תפקיד הסוכן האישי לאור הזרקורים. מסיבות פרועות ויחסים שגלשו מהתחום המקצועי סוקרו בהרחבה בידי מדורי הרכילות, ומחפוד, אז רק בן 23, נגע בשמים.
עשר שנים אחרי הפריצה הגדולה, חמש האחרונות נטולות ראיונות עיתונאיים, המצב נראה אחרת לגמרי. בשיחה איתו, מחפוד אפילו רומז על הרהורי פרישה. "התקופה האחרונה מסומנת בהמון פרידות", הוא מודה. "לפני כמה חודשים הייתי בנקודת שבירה ואפילו חשבתי לפרוש. אני נמצא במקום מאוד אמביוולנטי כלפי המקצוע שלי. לצערי, זה הדבר שאני עושה הכי טוב אבל זה תחום מאוד קשה ואכזרי. לפני עשר שנים לא היתה לי את המודעות שיש לי היום על החיים, ונראה לי שבמתכונת של היום אני רגיש מדי למקצוע. הלב שלי כואב מדי".
במה זה מתבטא?
"אז פיתחתי סוג של אטימות כדי לא להיפגע והיום הלב שלי פתוח ללא הכרה, כמו שהמדקר שלי אומר. היום, הדבר שהייתי הכי רוצה בעולם זה ילד ואני עובד על זה. חשוב לי שזה יבוא ממקום של אהבה ולא ממקום של מבחנה. אני עובר שינוי גדול עכשיו, שקשה לי להסביר אותו כי אני באמצע התהליך. אבל בסוף זה יהיה לטובה".
גם אם תרחיש הפרישה לא יתממש ככל הנראה בזמן הקרוב, עדיין אפשר להבין מאיפה נחתו פתאום המחשבות הקיומיות האלה על מחפוד. אחרי הכל, ממש כמו הליכוד, גם משרדו של הסוכן לקה באחרונה בגל עזיבה מתוקשר.
אמנים כמו מיטל דוהן ואפרת בוימולד, מוותיקות המשרד, עזבו, ומיוצגים חדשים יותר כמו מיכל טראוריג, אסי עזר, איגי וקסמן, דקלה קידר, והחזאי דני דויטש מצאו את דרכם החוצה. בנוסף, השנה נפרד מחפוד גם ממי שהיתה שותפתו לעסקים, עטרה צחור-דיין.
"היא היתה הנפש התאומה שלי. אני הייתי האקסטזי והיא כדור ההרגעה", הוא מסביר, ומנסה מיד לצייר את המצב בגוונים מרוככים: "לפעמים גם צריך לדעת ממי להתגרש. אנשים מפרשים פרידות כמשהו רע וזה לא בהכרח ככה. אני צעיר, אני בן 33, ודברים הם לא לנצח".
בכל זאת, היה גל עזיבה לא מחמיא בתקופה האחרונה.
"בכל הסוכנויות בארץ באים והולכים עשרות בכל חודש, אבל תמיד בסוכנות של עובד מחפוד עושים מזה הרים וגבעות. אני מתמחה בלגלות טאלנטים ולבנות אותם, ואין מה לעשות, באיזשהו מקום אתה גם יוצר מפלצות".
ואז הם עוזבים?
"הם לא עוזבים. אנחנו מתחילים לא להסתדר כי דורשים ממני לעבוד בניגוד למה שאני מאמין. פעם יכולתי לסבול את זה, היום אין לי כוח, אני מוותר, אני לא מוכן להיות כמו הסוכנים האחרים, אני לא מסתפק בלבנות לוח זמנים לשחקן. כמו שהתפקיד שלו זה לעשות אודישן ולהצטלם לסרט, התפקיד שלי זה לכוון את הקריירה שלו שזו יצירה בפני עצמה ודורש שיתוף פעולה. מנהל אישי בחו"ל הוא יוצר אבל פה בארץ זה פקידי הסתדרות. את המקצוע שלי אני עושה הכי טוב בארץ ולפעמים אני חושב שסוג הניהול האישי שלי לא מתאים לאמנים פה".
מה היו הסיבות לפרידות?
"מכל אחד נפרדתי מסיבה אחרת. עם אפרת בוימולד, אחרי שמונה שנים, אנחנו כבר לא מדברים באותה שפה. לא הרגשתי שהיא באמת מעריכה את העבודה שלי, וזה תסכל אותי נורא. למשל, היה לי בלגן עם אתר אינטרנט שכתב שאפרת פוטרה מ'צלילי המוזיקה' בגלל איכויות קוליות לא טובות. בפועל, הלו"ז לא איפשר לה, בגלל 'השיר שלנו'. זה היה שקר שפוגע בפרנסה. אז הלכתי ונלחמתי את המלחמה שלה, ואת חושבת שהיא העריכה את זה? מישהו מבחוץ העריך? את מנסה לעזור ויוצאת הבן אדם הלא טוב.
"מיכל טראוריג עשתה לדעתי דברים שלא הולמים את המקצוע. רוב הפעמים אני זה שיזמתי את הפרידה, מלבד אולי במקרה של אסי עזר, שהיה לגמרי על רקע אישי. אחרי שהכנסתי אותו ל'אקזיט' ועזרתי לו לצאת מהארון, הוא אמר עליי דברים...אחרי שהוא שלח לי מכתבים שהוא מודה לי על כל מה שעשיתי בשבילו
טראוריג , עזר ובוימולד סירבו להגיב על הדברים. עזר הסכים רק לומר ש"אם אי פעם פגעתי בעובד, אני מצטער". חשוב לציין כי מרבית העוזבים שאליהם פניתי נרתעו מאוד למשמע סיבת הפנייה. "אני אשכרה מפוחד. אני לא רוצה להסתבך איתו ולשמוע ישר מעורכי הדין שלו", אמר לי אחד מהם, שגם סיפר על יחסים תלותיים ואישיים מדי שנרקמו ביניהם וכללו בילויים משותפים ומתנות, כמו גם התערבות טוטאלית בכל תחומי החיים כמו בחירת חברים ושיחות נפש לפנות בוקר.
"הוא יצר אצלי תלות ונורא פחדתי לעזוב", מספרת אחת העוזבות. "לכל דבר שרציתי לעשות נזקקתי לאישור, ואם לא הייתי מבקשת הוא היה נפגע. הוא היה משחק לנו על המצפון. כשיצאתי משם הרגשתי שיצאתי מכת".
מחפוד נולד בבית מסורתי בנתניה, לאהרון, עובד משרד החינוך ומנהל להקת מחול, ויונה, עקרת בית, שעד היום שולחת לו ג'חנון בכל שבת. הוא הקטן מבין ארבעת הילדים. מגיל 13 למד חמש שנים משחק אצל הלל נאמן ועם שחרורו מצה"ל נסע לווינה ללמוד תיאטרון, התנסה שם בליהוק וחזר לארץ עם חלום חדש.
בגיל 22 פתח מחפוד את סוכנות הכוכבים הראשונה שלו, "עדן", שפעלה מבית הוריו בנתניה. על עמדת הפקידה הראשית הופקדה דנה אשכנזי. שנתיים לאחר מכן, עברו מחפוד ומשרדו לתל אביב וסייעו בהצמחת כוכבים כמו נטלי עטיה, ליאון רוזנברג, מיטל דוהן, קארין מגריזו וקארין אופיר.
"כשהגעתי לתעשייה", הוא מסביר, "היו ארבע סוכנות, כולן בגילאי 70-40, ופתאום בא ילד בן 22 וממציא את מקצוע הניהול האישי. הייתי מלא אמביציה ויכולתי לבלוע את העולם. באתי מרקע של לימודי משחק, ולכן הבנתי את נפש האמן ומה שנכון לו".
אלה היו ימי הזוהר של מחפוד הצעיר, שנהג להלך כטווס ברחובות תל אביב, בחליפות בצבע בז' ומותגים מובילים. "לדעתי הוא יותר יפה מאלוהים", אמרה דנה אשכנזי בכתבה שהתפרסמה על מחפוד ב"תרבות מעריב" בשנת 1998. "זה הרבה יותר גדול מסוכן טוב או מנהל טוב. זה לא חיבור שחוויתי אי פעם", הוסיפה נטלי עטייה. "העבודה עם עובד גורמת לשיאים רגשיים בגדול, כולנו משחקים בעצם בסרט שלו", סיכם באותה כתבה ליאון רוזנברג.
מחפוד הצעיר קיבל תיאבון והחליט לביים ולהפיק מחזה רוק בשם "לאהוב את רונה", שעתיד היה לעלות בקולנוע "גורדון" בתל אביב ששופץ והותאם למעמד. ההשקעה הגדולה, לטענתו היה מדובר בשלושה מיליון דולר, הפכה במהרה לחובות כבדים וכפתה עליו לחבור למלהקת דאז עטרה צחור-דיין, שנכנסה כשותפה לעסקים ובהמשך קנתה גם את חלקו בסוכנות. מחפוד, שקוע בחובות, נענה להזמנת אחיו, אלון, ששהה אז באוסטרליה.
"שקלתי 40 ק"ג, ברחתי מהעולם התחתון שרדפו אחרי, ופשוט החלטתי לנסוע עד שאוכל להחזיר את החובות. ידעתי שאם אני אעבור את זה אוכל לעבור כל דבר בחיים", הוא מסביר. חצי שנה הוא עבד שם בליהוק, ומשם המשיך לפראג לחצי שנה נוספת. עם חזרתו לארץ, הוא שב לגור בבית הוריו והחל לעבוד בסוכנות שהיתה פעם שלו ועדיין נקראה על שמו.
"היו מי ששמחו לאיד מהנפילה שלי", הוא משחזר. "איך נפלתי מהפנטהאוז. צלמים רדפו אחרי כדי להראות שאני נוסע באוטובוס 605 לנתניה. בפראג הבנתי את החיים האמיתיים, מצאתי אושר מדברים מינימליסטיים. שם איבדתי את האגו, חזרתי רגוע יותר. היום, מאוד קשה לי להתחבר לבן אדם שהייתי לפני הנפילה".
מחפוד סיים עם החובות, שכר דירה משלו ועדיין לא ידע שקט. לפני שנתיים שוב פקד אותו משבר, וכדי להמחיש את בסיסו הוא מצטט מניטשה: "הוא אומר שכל בן אדם שיש לו את ה'למה?' שלמענו הוא חי יוכל לשאת כל 'איך?'. בשנים הראשונות היה לי את ה' למה' במקצוע הזה, ליצור, לשנות דברים. הייתי צעיר, היה לי פול דרייב. היום אני חושש שאיבדתי אותו. גיליתי שאין לי את עובד ואני צריך להמציא אותו מחדש".
בדיוק בעיתוי הנכון הגיעה עוד הצעה מאחיו, שנכנס בינתיים לעסקי המוזיקה בלונדון, והציע לו להצטרף אליו. מחפוד, לא היסס לרגע. "אח שלי תמיד חשב שאני יותר מתאים לחו"ל. בלונדון הקמתי סניף של הסוכנות, ליקטתי טאלנטים, הכרתי אנשים מהשורה הראשונה והרווחתי את הביטחון העצמי שלי בחזרה".
ביוני השנה קנה מחפוד בחזרה מצחור-דיין את יצירתו תחת המותג "עובד מחפוד אינטרנשיונל 2005". "זה סימן שניצחתי את הנפילה", מכריז הסוכן, שנוהג לחלק את חייו ללפני הנפילה ולאחריה. "אחרי שש שנים חזרתי להיות עובד מחפוד. אחרי השהות בלונדון הצלחתי להתנתק מההרגשה של 'מה חושבים עליי' או 'מה אומרים עליי', והתחלתי לעשות דברים לעצמי. כנראה זאת הסיבה שגם נפרדתי מהמון אנשים מאז שחזרתי. אני לא יכול היום לעבוד עם מישהו שאני לא מתחבר אליו, אין לי כוח יותר לילדות קטנות שרוצות להיות כוכבות".
מחפוד חזר לעמדת הפנטהאוז, התמקם במשרדים חדשים ופתח את מחלקת המוזיקה שהפיקה באחרונה את הקליפ החדש של מיכל אמדורסקי. הוא גם גילה רכש חדש, זמרת בשם רוית הראל (28), ששמה עלה לכותרות אחרי שטענה כי שירה של שירי מימון באירוויזיון, "השקט שנשאר", נכתב במקור בשבילה וכי יש לה חלק בזכויות היוצרים שלו.
היחסים בין מחפוד ושירי מימון החלו הרבה לפני שהאחרונה נשלחה לאוקראינה. "אני גיליתי את שירי במועדון באילת כשהיא שרה ורקדה כמו נערת גוגו", הוא מספר. "כשהיא שמעה שאני במועדון, היא הקדישה לי שיר, ירדה ודיברה איתי במשך שעה. הבאנו אותה מאילת לתל אביב, עשינו לה תיק צילומים, שכנעתי אותה ללכת ל'כוכב נולד' וגייסנו לה אלפי קולות. יום לפני הגמר היא עזבה את הסוכנות. פשוט נעלמה. אבל באותה תקופה הייתי לפני הנסיעה ללונדון וזה לא ממש עניין אותי. בחיים לא תבעתי טאלנט שלי על זה שהוא עזב. היא בחורה מאוד תחרותית שדורכת על כולם בדרך להצלחה".
מנהליה האישיים של שירי מימון מסרו בשמה כי "אין לנו עניין להגיב על מעשיותיו של עובד מחפוד, אנו מאחלים לו בריאות ובהצלחה".
כשמחפוד קנה את הסוכנות מצחור-דיין היו מיוצגים בה כ-150 אמנים . כיום, מיוצגים בה כ-50 בלבד , ביניהם מיכל אמדורסקי, אליענה בקייר, אפרת כהן, דליה שימקו, דודי לוי, רמה מסינגר ואילנה אביטל. ביניהם מחלק מחפוד את שעות היממה, כ-20 שעות במקרה שלו, והוא דואג למה שיגידו ולאיך שייראו.
"אנשים עוזבים תמיד, פשוט זה נורא בולט בסוכנות קטנה, כשרוב השחקנים בה מוכרים", מנסה להסביר גם צחור-דיין, "בעיניי זה ממש לא אומר כלום. נשמע לי מצחיק שעושים מזה עניין. בדיוק בגלל זה עזבתי את התחום, מתוך תחושה שהוא נגוע בצהוב וחסר עיסוק מהותי-תרבותי ונתינה חברתית. כל מה שמעניין זה מי סלב ומי לא, והרגשתי שאני במקום שהוא לא נכון לי. אצל עובד, יש תקופות שאוהבים לאהוב אותו, ויש תקופות שלא. זה חלק מהמשחק. זה גם מה שאני אומרת לשחקנים, וגם לאיגי (דיין, בעלה - ר.ח.ב), אי אפשר להצליח תמיד, זו ירידה לצורך עלייה. אבל עובד רגיל, לא נראה לי שהוא מתרגש. הוא צריך את השינויים האלה, הוא אוהב את זה, חי את זה".
מיכל אמדורסקי, לקוחה ותיקה ומרכזית של מחפוד, מחזקת: "אני כבר עשר שנים איתו ואנחנו כמו משפחה. יש בינינו המון רגש, הוא מעורב בהכל. שולח אותי לשיעורי פיתוח קול, דואג מה אני אלבש ואיך אני אראה, ומשמש כפסיכולוג. הוא אחראי על המותג מיכל אמדורסקי לא פחות ממני. אין דבר כזה שאין לו זמן בשבילי. הוא אפילו מעורב ביחסים שלי בבית, יש לו הרבה שיחות אסף. עובד הוא אדם מאוד אמוציונלי, הכל אצלו עובד על רגש. כנראה בגלל זה הוא נפגע כל הזמן, כי הוא מתאהב ונקשר לאלו שנכנסים למשרד. אין לו חיים אישיים, אנחנו החיים האישים שלו, איתי הוא מבלה בסוף השבוע ובא לשתות קפה אצלי בבית".
ממה נובע גל הפרידות?
"לעובד יש דרך עבודה מסוימת, ומי שלא מתאים לו יכול ללכת הביתה. הוא צריך שחקנים שיתחברו אליו רגשית-רוחנית כי הוא אדם כזה. אני יודעת שכל הפרידות באו מיוזמתו ומי שאומר אחרת משקר. כשיש נתק רגשי הוא פשוט לא יכול לטפל בו יותר".
"אנחנו סוכנות בוטיק", מסביר גם מחפוד, "אני בונה את הטאלנטים בתוכנית עבודה מדויקת ובעשר אצבעות ולכן מספר האנשים שאני מייצג קטן יחסית. בכל הסוכנויות האחרות יש 1,000-400 אמנים והסוכנים בקושי זוכרים את השמות. בועז בן ציון זה לדעתי פיקציה מוחלטת, אני לא יכול לקרוא לו סוכן בכלל, הוא לא מארגן עבודות לאנשים. לעומת זאת, רוברטו, אמנם אני לא מתחבר למה שהוא מייצג לא מנטלית ולא אינטלקטואלית, אבל אני נורא מעריך אותו כאיש מקצוע כי הוא טוטאלי לטאלנטים שלו ואוהב אותם באמת".
בועז בן ציון בתגובה: "אם הוא לשכת עבודה שימשיך להיות לשכת עבודה, ואם אני אצטרך להגיב לכל שטות שמישהו אומר לא יהיה לי זמן לעבוד. חוץ מזה, לא תופסים אנשים בצערם".
השמועות ביחס לסיבות לגל העזיבות נעו בין תרבות ניהול לוחצת, שהתבטאה לטענת חלק מהלקוחות בהתקפי זעם, איומים תכופים מצדו בתביעות משפטיות ואפילו שקרים, דרך תעריף גבוה לכאורה שהוא גובה ועד לעזיבה לצורכי גיוון גרידא. בנוגע לתעריף מסביר מחפוד: "זה כמו להשוות בין חולצה בשוק הכרמל לחולצה בכיכר המדינה. כשאני רוצה חולצה של מעצב יוקרתי אני משלם ולא מתלונן על המחיר".
ועדיין, למרות הנזק הכלכלי הבלתי מבוטל, דומה כי מה שפגע במחפוד יותר מכל היה העלבון שחש לאור היחסים הכל כך קרובים, רגשיים וטוטאליים שהוא קושר עם בני טיפוחיו. "אתה בונה טאלנטים בצורה הטובה ביותר, מגלה אותם, מלמד אותם, מקיף אותם באהבה", הוא אומר, "ואז בחלק מהמקרים מקבל חרא לפרצוף. הכמיהה שלהם להצלחה בהרבה מהמקרים גדולה מהאהבה שלהם למקצוע. היום אני כבר לא יכול לעבוד עם אנשים שלא מתאימים לי, כמו... אני לא רוצה להעליב אף אחד. אבל למשל, עם נטלי עטיה הייתי עובד גם היום.
"אבל אין לי יותר ציפיות. אני לוקח דברים יותר בפרופורציה", הוא מצהיר ומסכם: "היום הכל חיקוי. אני רואה סטייליסטים שמנסים להיות ראובן כהן, רכילאים שמנסים להיות גיל ריבה והמון מנהלים אישיים שמנסים להיות עובד מחפוד. משקיעים ביחצנות במקום בתסריט טוב ומילת המפתח להצלחה היא מזמן לא כישרון אלא קשרים. נהיינו סוג של ערב הסעודית. כל התעשייה הזאת, כולם רוצים להיות כוכבים. כל אלה שביקרו אותי ואת הכוכבים שלי ובעטו במדיום הטלוויזיוני מגיעים לפריים טיים. איפה האמת שלכם כאנשים? מה הצביעות הזאת? אם היית שואלת את מאור כהן אם הוא יעשה טלנובלה, הוא היה צוחק לך בפרצוף תוך כדי שהוא שותה בירה ב'פרילנד'.
"בשורה התחתונה, מה כולם רוצים? כולם רוצים להיות כוכבים. כולם. כולל העיתונאים שכותבים ביקורות. פאק דה חרטא. זה פשוט נהיה סלט גדול ומלוכלך. בגלל זה בשנה האחרונה אני מסתגר בבית, כבר לא אוהב אירועים המוניים, וכל השואו-ביז, אני לא מתחבר לזה יותר, זה לא אני".
אבל אתה הרי היית מהממציאים של כל תרבות הכוכבים הזאת.
"כן. אבל אני לא אוהב את עובד של אז, אני לא מחובר אליו. לא עושה דברים רק כדי שיאהבו אותי ולא נמצא בחברת אנשים שלא עושים לי טוב. אני הרבה יותר שומר על הלב שלי. כשהייתי ילד בן 22 שהגיע לתל אביב והכל נפל עליו, אז הלכתי אחרי הזרם. בחמש השנים האחרונות התגבש עובד החדש ועכשיו אני חוזר עם האמת הפנימית שלי, כי גם טראש צריך לדעת לעשות. אז שיגידו עליי שאני מתפוצץ, משוגע, מגלומן, אבל את העבודה שלי אני עושה הכי טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
