אירוע מוחי
350 אלף שקל גרפה הילה קורח בשעשועון "המוח", ועכשיו היא מתפנה לספר למה ההתעסקות בציצי הקטן שלה מעצבנת אותה ומה כל כך מפחיד בטוקבקיסטים
מנמקים למה לא מגיע לך?
"יש תאוריית קונספירציה חדשה, היא לא מדברת על רבין, היא מדברת על למה הילה קורח זכתה בתוכנית 'המוח'. שבגלל שחייכתי בשתי שאלות זה אומר שידעתי את השאלות מראש, ושבגלל שהשאלה האחרונה היא שאלה נשית, מי כתבה את 'גאווה ודעה קדומה', אז זה היה מוטה לטובתי.
"ומה עם זה שהיתה שאלה על השם המקורי של פלה? אלוהים ישמור, למה שאני אדע כזה דבר? או כל מיני אנשים שמתחילים לעשות חשבונות כמה יורד לי מס. הכי אהבתי את 'זה שני חדרים בטייבה, וגם זה עוד לפני מס הכנסה'. או שהגעתי לשם בגלל שאני משתתפת בתוכנית בוקר עם אברי. יש תאוריות מדהימות, באמת".
ונעלבת?
"להגיד לך את האמת? אני נורא לוקחת את זה אישי, ואני יודעת שאני לא אמורה. כשיש איזה טוקבקיסט שמתחיל להגיד 'מה יפה, מקסימום קופה', את לא אמורה לקחת את זה ברצינות. אבל את יושבת בבית, וחושבת, מישהו אשכרה טרח לשבת מול המחשב ולכתוב את זה, כתגובת נגד לכל אלה שפירגנו. וזה מעליב אותי שמישהו טרח. זה העניין, אני חושבת".
יש איזשהי תגובה שלמדת ממנה משהו?
"פה ושם היו שם הערות מאוד מצחיקות, שנונות. גם לרעתי, אגב. הכי אהבתי את... אויש , אני לא זוכרת את הניסוח וזה יהרוס את כל הפאנץ', אבל זה משהו שקשור ל'עכשיו יהיה לה כסף לתקן את החיוך', משהו עם אורתודנט" ('באמת חמודה. עכשיו היא גם תוכל לחייך - יש כסף לאורתודנט' - נ.י).
בחודשים הקרובים כנראה תיאלץ קורח, כולה 21, ללמוד לקחת את הטוקבקיסטים קצת יותר בקלות. בנוסף לפינה היומית שהיא מגישה כבר שנה ב"כל בוקר", תוכנית הבוקר של לינוי בר-גפן ואברי גלעד בערוץ 10, הכוללת דיווח משועשע על מבחר אנקדוטות מן העולם, תתחיל קורח להגיש בסוף החודש, פעמיים בשבוע, תוכנית בת שעה בערוץ המוזיקה הישראלי (24), "הארכיון".
בין לבין הספיקה לשחק במערכון ב"היכל התרבות", לדחות הצעות לשמש ככתבת אצל גיא פינס ולהשתתף ב"פיק-אפ", והיד עוד נטויה. כל זה לא משנה את העובדה, שקורח, לפחות לפי שעה, בקושי מסוגלת לראות את עצמה בטלוויזיה.
"הגמר של 'המוח' היה הפעם הראשונה שהסכמתי לראות את התוכנית עם אנשים, וגם היה צריך לשכנע אותי. זה כל כך מביך אותי, שבכל התוכניות, חוץ מבאחרונה, הכרחתי את ההורים שלי ללכת לראות את זה
יש רגעים בתוכנית שפידחו אותך במיוחד? שהיית מעדיפה למחוק?
"לא לזהות את הכריכה של 'עשו'. זה היה לי על המדף, וגם קראתי את זה. או מי כתב את 'שיר הרעות', הביך אותי שלא ידעתי. אבל כל אחד והשאלות הטריוויאליות שלו. יש אנשים שמומחים למחזות. חוה, חמוטל, תשאלי אותן כל שאלה על ספרות קלאסית. יש בנים, לא נזכיר את שמם, שפחות חזקים בזה, אבל מן הסתם הם יקרעו אותנו בדברים אחרים".
את בטח מתכוונת ליאיר, שהגיע איתך לשלב האחרון בגמר, ושאמר שאת "גאווה ודעה קדומה" כתבה גיל הראבן.
"תשמעי, כל אחד והידע הכללי שלו, וליאיר יש ידע עצום, פשוט עצום, בהמון תחומים. אני, למשל, רק תשאלי אותי שאלות של ערוץ הבידור".
אבל אם את כזאת מומחית בערוץ הבידור, מה זה היה הקטע הזה בגמר, שאמרת שאת אנני מ"הרומן שלי עם אנני" שיחקה ג'וליה רוברטס?
"או-קיי, זאת שאלה מביכה. סבבה, מקבלת, זו השאלה".
למה בכלל הלכת ל"המוח"?
"אהממ...אין לי תשובה ברורה לזה. אני לא יודעת. ממש התלבטתי. למה הלכתי בסופו של דבר? גם בגלל החוויה וגם בגלל האפשרות של להרוויח כסף יחסית קל".
והחשיפה, כמובן.
"להפך, החשיפה הרתיעה אותי. זאת אומרת, אני עובדת בטלוויזיה, אני יודעת, זה נשמע קצת אבסורד, אבל זה נורא מלחיץ. למזלי הרב, אם מזהים אותי ברחוב, ובקושי מזהים אותי ברחוב, זה רק בגלל התוכנית בערוץ 10. ואני יודעת כי אומרים לי 'ראינו אותך היום בבוקר'".
וכמה שתצליחי, זה יקרה יותר.
"אני בנאדם שבאופן כללי מאוד לא שומר על פרטיותו. זאת אומרת, אני מסוגלת לדבר עם זרים מוחלטים, לפתוח את לבי בפניהם, וגם להצטער על זה לפעמים, אבל אין לי מחסומים. אני מטבעי מאוד בוטחת בבני אדם. שואלים אותי שאלה, אני עונה. לא עשיתי שום דבר שאני מתביישת בו ואין לי מה להסתיר. כשאמרו לי שהולך להתפרסם עלי משהו ב'ליאורה' (ידיעה שפורסמה שלושה ימים לפני הגמר ושבה נחשף שקורח היא הזוכה - נ.י), דיברתי עם הסוכנת שלי ואמרתי לה, 'מה זה יכול להיות?'. אז היא אומרת לי, 'תחשבי, השתזפת בעירום בזמן האחרון?'. אז אמרתי, 'איילה, יכול להיות שתפסו אותי משחקת בדוקים, או גג בסופר'. אז היא אומרת לי, 'אז השתזפת בעירום בסופר?'".
היית משתתפת בעוד "המוח", או ב"רצים לדירה", או במשהו מהז'אנר?
"אלוהים ישמור לא. לא, לא, לא, לא, לא. זה גם לא אותו דבר, כי זה לא ריאליטי כזה שהייתי צריכה לאכול חרקים. הייתי צריכה לענות לשאלות, שאגב, זה לא הרבה פחות גרוע בעיני, במובן מסוים".
טוב , בתוכנית האחרונה זה לא היה רק לענות לשאלות. הייתם צריכים להתלבש כמו כוכבי "ארץ נהדרת", ולענות , מחופשים, לשאלות של קיציס.
"בואי לא נדבר על זה. הייתי מאוד מתוסכלת. במקום לאפר אותי כמו פנינה רוזנבלום איפרו אותי כמו מריאנו מאופר לפנינה רוזנבלום. חוה, בתור מאיה בוסקילה, לפחות לבשה בגדים שהחמיאו לה מאוד לגוף, אבל אני לבשתי מין פרווה ורודה כזאת, עם ז'קט מגוחך, ופשוט הרגשתי כמו קוקסינל. מה שהם בעצם אמרו זה, שחווה דומה לעלמה זק ושאני דומה למריאנו. מעולה".
קורח גדלה בצפון תל אביב, הצעירה בין שלוש אחיות. אמה מורה לחינוך מיוחד ואביה מהנדס בתעשייה האווירית. בצבא שירתה בגלגל"צ ובגל"צ, שם הגישה, בין היתר, את "צו 9", " גל עברי ירוק", "לא רוצים לישון" ו"קולה של אמא".
לפינה בערוץ 10 הגיעה דרך המלצה של מפקד הקד"צ שלה בגל"צ, עומר בן-רובי. "ממש לא תכננתי להמשיך בכיוון של תקשורת. הייתי אמורה לנסוע לטיול ארוך באוסטרליה ובניו זילנד עם חבר מאוד טוב. כבר היתה לי עבודה מועדפת מסודרת בבית מלון כדי לחסוך כסף לנסיעה, ופתאום הגיע הסיפור הזה עם ערוץ 10. גם עכשיו אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, וזה לא שאני אדחוף את עצמי לכל אודישן וכמה שיותר חשיפה חשיפה חשיפה. אני מעדיפה לעשות דברים בדרך שלי ודברים שאני מרגישה שהם מתאימים לי".
בגלל זה דחית את ההצעה להיות כתבת אצל גיא פינס?
"זה משהו שבאמת רציתי לעשות כל חיי, כאילו, בתיכון ראינו גיא פינס וזו תוכנית מעולה. אבל באיזשהו שלב אמרתי, אני לא מסוגלת ששואלים אותי שאלות אישיות, אז שאני אשאל אחרים שאלות על החיים שלהם? זו תחושה לא נעימה בעיני. אז בשלב זה של חיי אמרתי לא. אם יהיה לי אומץ, אז פעם, אולי. או, למשל, כש'פיק-אפ' הציעו לי לבוא לאודישן".
את יודעת לשחק?
"כאילו,'פיק-אפ'?".
באמת שאלה מטומטמת. והלכת לאודישן?
"לא. אם אני ארצה להיות שחקנית אני אלך, אני אלמד משחק ואני אעשה את זה. אני פשוט מרגישה שאם אני עושה משהו אז עדיף שאני אדע מה אני עושה. אני מעדיפה לא לצאת דבילית. לאודישן ל'אקזיט', לעומת זאת, הלכתי, ולא עברתי. אבל לא הלכתי לשם בלב שלם. זה חוכמה גדולה להגיד את זה אחרי שלא התקבלתי, אבל באמת שזה לא אני".
בגיל זה את.
"בגיל זה אני, אבל כל הקטע המגניב, של להיות מגניבה, אני לא מגניבה. אני חנאנה".
מה זה חנאנה?
"וואי, אני חנאנה. קודם כל אני אוהבת לקרוא הרבה ספרים. התחלתי עכשיו ללמוד מדעי המדינה ופסיכולוגיה והתרגשתי לקראת תחילת הלימודים ברמה של איזה כיף. אופיס דיפו? אם זה היה פתוח ביום שישי בערב לשם הייתי יוצאת. ברמה הזאת. עטים. וואי, וואי, עטים! עטים מדליקים אותי. קניתי כל כך הרבה שטויות שאני לא אשתמש בהן בחיים. קניתי את הדגלונים האלה, שאת מסמנת איתם עמודים, בצבעים שונים, וקניתי חודים".
בטח היית גם מדריכה בצופים.
"הייתי רשג"דית, מרכזת צעירה. הארד קור לגמרי. בי"ב כבר נשארו לי מעט מאוד בגרויות לעשות כי את הרוב עשיתי בי"א, אז הייתי כל הזמן בצופים. כל הקטע של מורל? אני מתה על זה. אז עכשיו כבר עברתי את השלב שאני הולכת לאירועי תחילת שנה ומפקדי אש וכאלה דברים, אבל כשאתה כל כך בתוך זה, זה כבר נהיה חלק ממך. אני צופיפניקית בהווייתי".
באתר של "המוח" בחרה קורח לכתוב על עצמה את המשפט הבא: "חושבים שאני צפונית מפונקת, אבל זה ממש לא נכון".
"אני צפונית", אומרת קורח, "אני מודה בפה מלא שאני צפונית. אבל זה מרתיע כי יש לזה קונוטציות שליליות. אין לי בעיה שיגידו עלי צפונית בקטע של צחוקים. אבל בתגובות באינטרנט היה כתוב: 'ילדת השמנת קיבלה את הכסף, שתגיד תודה ותשתוק'. אז אל"ף, אני אומרת תודה ושותקת, ובי"ת, מה זה ילדת שמנת? אנחנו לא גרים בצריפון באני לא יודעת איפה, אבל ברגע שקיבלתי רישיון ההורים שלי לא קנו לי אוטו.
"האוטו הראשון שלי נקנה ממש לפני חודשיים בכסף שחסכתי חודשים, וגם, מדובר בפונטו 2000 עם גג מחליד. ההורים שלי לא פינקו אותי לשנייה, עד כיתה ט' גרתי עם אחותי בחדר, ועל הנייד הראשון שלי שילמתי בעצמי מבייביסיטר. כך שאני לא לגמרי במסלול של ילדה שתקועה לה כפית של זהב בתחת.
"בכלל, נורא קל ישר להיכנס לכל התיוגים האלה, גדלה בצפון תל אביב, אז יש לה פינה ולקחו אותה ל'המוח'. זה שטויות. אברי, בזמן שהוא היה עושה את המילה האחרונה בגל"צ, אנחנו כקריינים תורנים היינו שמים את המוזיקה, אבל זה היה ברמה של היי-ביי, וגם כשהגעתי לאודישן לפינה הוא בכלל לא זיהה את השם.לא היתה לי איתו שום אינטראקציה ואת ארז אף פעם לא פגשתי. עברתי מבחנים כמו כולם, לא עשו לי הנחות ולא חיברו לי שאלות במיוחד ".
אפרופו ארז ואברי, קראתי שאמרת באיזה מקום שאחד מהם מתאים לדעתך לסטוץ ללילה ואחד לכל החיים. לא הסכמת להגיד מי זה מי, אבל אני מניחה שארז הוא לכל החיים ואברי ללילה.
"לא אומרת.בכל מקרה, אחר כך הם שאלו אותי למי התכוונתי".
ומה ענית?
"אמרתי לשניהם ששניהם. מה שהם רוצים לשמוע, בקיצור".
היא קמה כל בוקר בשש וחצי, נוסעת לערוץ 10, מגישה את הפינה, משם ללימודים, ומשם בחזרה לערוץ, להכין את הפינה של מחרת. הביתה, להורים, לפי שעה, היא מגיעה בסביבות תשע, ורק אז נפנית גם לפגוש את החבר הטייס, יובל, 22.
"זה אולי לא נראה ככה, אבל אני מאוד מוותרת לעצמי, שזו תכונה רעה, אגב. אם הייתי באמת רוצה מאוד ללכת ולעבוד בתקשורת, אז בשנייה שהייתי יוצאת, אפילו עוד לפני, בחפש"ש...".
חופשת שחרור?
"כן. סליחה, השתחררתי רק לפני שנה. אז מי שזה באמת בדמו, משיג סוכן והולך לכל אודישן ונרשם לבתי ספר למשחק ונדחף. אני לא אומרת שזה דבר רע, להפך. אתה יודע שזאת המטרה, זו השאיפה שלך בחיים, אז אתה הולך בפול כוח ואתה לא מרפה ולא מקבל לא כתשובה. ואני, קודם כל הייתי שמחה לדעת לאן אני הולכת. כי אני לא מרגישה שאני יודעת. עד עכשיו כל מה שקרה אני מאוד מרוצה ממנו, והכל הסתדר על הצד הטוב ביותר, במיוחד עם 'המוח', אבל אני לא באמת יודעת מה יקרה הלאה".
מה האפשרויות?
"אופציה אחת זה להגיע למקום חמים ומבוסס בביצה, ברמה כזאת שאני אוכל להתפרנס בכבוד ולהחזיק את עצמי. הדוגמה היחידה שאני חושבת עליה, וזה לא אומר שאני רוצה לעשות את זה, זה הגשת חדשות. את צריכה להבין שהדבר שהכי מפחיד אותי, מעצם היותי פולנייה מזעזעת, זה שיש במקצוע הזה אלמנט של חוסר יציבות, זאת אומרת, רגע אחד יש לך עבודה, ורגע אחד נגמרת העונה. וזה קשה לי, כי אני רוצה להיות בורגנית. זה מה שאני רוצה. אני לא רוצה להיות עשירה מפוצצת טחונה בכסף, אבל אני רוצה שיהיו לי אפשרויות. שיהיה לי איזשהו מרווח נשימה".
ומה האפשרויות האחרות?
"אפשרות שנייה זה להמשיך עם חלטורות נחמדות, דברים קטנים ואיכותיים, להמשיך לתואר שני ולעסוק בסופו של דבר במה שאני אלמד, ואני חייבת להגיד שכרגע האופציה הזאת נראית לי די סבירה. אבל אם כבר אני נשארת בתקשורת, המודל שלי הוא עינב גלילי, בגלל השילוב הנדיר הזה של הומור ורצינות, גם תוכנית הבוקר וגם 'משחק מכור'. בכל מקרה אני מקווה בעוד כמה שנים להיות קצת יותר סגורה על עצמי. נראה לי גם שחלק מהעניין של ללמוד פסיכולוגיה זה לעזור לעצמי, בלי ללכת לפסיכולוג.למרות שידוע שכל מי שלומד פסיכולוגיה אחר כך משליך את כל מה שהוא לומד על עצמו, ואני, גם בלי ללמוד פסיכולוגיה, כבר יודעת שכל בעיה נפשית, יש לי".
תחשפי בעיה נפשית אחת.
"מאוד אכפת לי מה חושבים עלי. מאוד. אי אפשר לגרום לכל האנשים לאהוב אותך, אבל אני מעדיפה שהרוב יחבבו אותי. אני כל הזמן אומרת,לא אכפת לי לא אכפת לי לא אכפת לי,אבל אכפת לי.את יודעת,מה זה אכפת לי,זה לא שמישהו כתב עלי שאני קופה אז אני אלך לחתוך וריד, אבל אני מאוד לוקחת את זה אישי".
באמת יש המון התייחסויות בטוקבקים לאיך שאת נראית.
"תשמעי, הלוואי והייתי נראית כמו בר רפאלי...".
הלוואי והיית נראית כמו בר רפאלי?
"האמת, לא. אבל היו לוקחים אותי יותר ברצינות אם הייתי נראית יותר טוב, או פחות טוב? אני לא יודעת. אני לא מתעסקת בזה כי אין לזה סוף. אם אמא שלי, לעומת זאת, תתקשר אלי אחרי פינה ותגיד לי, 'הילה, החולצה שלך היתה מקומטת בצורה מחפירה', אני אתבאס רצח. וזה קרה. כי את יודעת, גם אם זה שני אנשים שרואים אותי בטלוויזיה, אני מעדיפה להיראות במיטבי. ותשמעי, עם הפרצוף אני לא יכולה לעשות כלום. כן, בסדר, יכולתי לעשות גשר. לא רוצה לעשות גשר, נחמד לי עם השן העקומה שלי, תודה רבה. יכולתי גם לעשות הגדלת חזה, אבל אני אוהבת אותם קטנים, חמודים. כל אחד והטעם שלו, אבל להגיד שאני לא יכולה להופיע להם על המסך בגלל שיש לי ציצי קטן, זה קצת היסחפות".
מישהו כתב לך כזה דבר?
"לא את זה ממש, אבל עצם זה שכל הטוקבקים בכלל מתייחסים לזה, כאילו יש איזשהו קשר בין המראה שלי לאם אני כן או לא יכולה לענות על שאלות טריוויה. ההתעסקות ההזו בחיצוניות אולי מתבקשת, אבל היא מעצבנת. זכיתי בכסף ועניתי על כמה שאלות, לא באתי ושאלתי אם אני יפה או לא יפה. ובמקום זה מתעסקים בכיוון השיניים שלי ובאם הציצי שלי קטן או גדול. אז יש אנשים שיחשבו שאני מלכת היופי, ויש אנשים שלא ייגעו בי עם לייזר, בטלפתיה לא ייגעו בי. אז כתבתם את זה בטוקבק. ישבתם מול המחשב וכתבתם טוקבק. מה אתם רוצים שאני אעשה עם זה? תגידי, נראה לך שהכתבה הזו תהיה גם באינטרנט?".
יכול להיות, כן.
"אוי ואבוי".
נא להמתין לטעינת התגובות
