אחותי, שיחקת אותה
קמרון דיאז מרוצה מהחיים. היא מרוויחה מיליונים, היא מבסוטה מהחבר הצעיר שלה ומרגישה בעצמה כמו נער בן 14. רק צרה אחת יש לה, אצבעות הרגליים שלה מכוערות. אכן, מזעזע
סרטה החדש, "בנעליה", הוא קומדיה על שתי אחיות שהמכנה המשותף היחיד ביניהן הוא מידת הנעליים. דיאז מגלמת חובבת מסיבות חסרת אחריות, בעוד אחותה (טוני קולט) היא עורכת דין. את הסרט, המבוסס על רב מכר מאת ג'ניפר וויינר, ביים קרטיס האנסון, ואת סבתן של האחיות מגלמת שירלי מקליין.
נפגשנו לראיון במלון ריג'נסי בוורלי ווילשייר והתחלנו בנעליים: מה יש בהן שרק נשים, כנראה, באמת מבינות. לדיאז היה הסבר משובח. "נעליים הן עיצוב ארכיטקטוני מדהים שמציג לראווה חלק מאוד חושני של הגוף", היא אומרת. "כף הרגל היא אזור ארוגני, היא ארוטית, ובין הבוהן לעקב מיוצגים כל חלקי הגוף. הנעליים הן חלון הראווה של האישה. הן מאזנות ומקרקעות, מעניקות גובה ומעמד, מאפשרות לטפס על הר או להלך בקלילות.
"יש לי בבית את כל סוגי הנעליים. רבות מהן אצלי כבר שנים אבל אני לא יכולה לזרוק אותן. לפעמים אני קונה נעליים שאני יודעת שלא אנעל, רק כדי שאוכל להסתכל עליהן כי הן יפות כל כך, ואז אני נועלת כפכפים ב-30 דולר או הולכת יחפה".
כיצד את ניגשת לדמות?
"עם האינסטינקטים שלי כלפי הדמות. אני אוהבת לעבוד עם הבמאים ולשמוע מה הם חושבים, ולוודא שאנחנו על אותו גל".
הדמות שלך בסרט, מאגי, מתנהגת באופן אנוכי ובוגדני כלפי אחותה. איך התחברת לזה?
"יש לי אחות גדולה. בזכות העובדה שהיא היתה שם לפניי והיתה ילדה טובה כל כך, ההורים שלי נתנו לי חופש רב. היא אהבה אותי ודאגה לי, ובזכות מערכת היחסים הזאת, הבנתי מה זה להיות אחות קטנה, אבל לא את האנוכיות של הדמות ואת התחושה שמגיע לה הכל. הרבה מזה נבע מהאובדן שהיא חוותה כילדה".
איך הבנת את מערכת היחסים בין האחיות?
"הספר לא מבוסס על אף אחד, אז לא יכולתי להיפגש עם הדמות. מאגי איבדה את אמא שלה בגיל צעיר, אבל לא צעיר מכדי לראות ולהפנים את ההתנהגות שלה. היא ידעה שיש בהתנהגות הזאת משהו לא הגיוני וחששה שזה נמצא גם בה. לא חשבתי שמשהו אצלה לא בסדר, אבל היה לה תירוץ לא לקחת אחריות על שום דבר בחייה. היא מעולם לא נאלצה לקחת אחריות וככל שהיו לה יותר תרוצים,
"הפגם שלה הוא שהיא חשבה שהכל מגיע לה, והיא השתמשה בכל מה שיכלה כדי להשיג את מבוקשה. אנחנו פוגשים אותה בתקופה שהשיטה כבר לא עובדת. היא הגיעה לקצה גבול יכולתה, היא ניצלה את כל האפשרויות שהיו לה, שרפה את כל הגשרים ולא נשאר לה כלום, אפילו לא האחות שלה. היה כיף לצאת איתה למסע ולהיות עדה לפקיחת העיניים שלה".
מה פוקח לה את העיניים?
"היא הגיעה לנקודה בחיים שבה התירוצים לא הועילו יותר והיה צורך למצוא את הדלתות שאותן היא מסוגלת לפתוח בעצמה ולא את אלה שטורקים לה בפנים. באותו הזמן מישהו אמר לה שהיא חכמה, ונוצר לה מרחב לגדול בתוכו. היא היתה מוכנה, אבל היה קשה לשכנע אותה לנסות".
היא ניסתה לחיות על פי התווית שהדביקו לה?
"את רוב התוויות שלנו אנחנו מדביקים לעצמנו. גם אנשים שחיים איתנו, שקרובים אלינו מהילדות עושים זאת, ולפעמים בא לנו להגיד להם: 'רד לי מהתווית'. יש אנשים שלא זכו לכך שיהיו בקרבתם אנשים שיגידו להם בפנים שהם טועים. מאגי ידעה תמיד שהיא מסוגלת אבל פחדה לנסות לפרוץ את הגבולות שלה. בכל פעם שהיא ניסתה לזנק מעבר לעצמה, היא איבדה את הביטחון".
אילו תוויות את מדביקה לעצמך?
"אצבעות הרגליים שלי מכוערות, אז אני אדם בעל אצבעות רגליים מכוערות", היא צוחקת. "אם נכנסים לפסיכולוגיה, יש תוויות שאדם מדביק לעצמו ויש כאלה שאחרים מדביקים לו. התוויות הפוגעות ביותר הן אלה שאנחנו מדביקים לעצמנו. אני לא אחשוף אותן, כי זה הדבר האחרון שאני רוצה שיידעו עליי. אנשים ממילא מדביקים עליי תוויות, ואני לא יכולה להיות מוטרדת מזה יותר מדי".
מה את מחפשת בפרויקט?
"אני תמיד מחפשת במאי טוב, כי בעיניי הוא הדבר החשוב ביותר בסרט. אני מתפקדת היטב כשאומרים לי מה לעשות, אף שעובדים, כמובן, בשיתוף פעולה. סרט שעובדים בו במאי ושחקנים טובים גורם לי לרצות לתת את המירב. אני לומדת כל הזמן ורואה בשחקנים שלצדי מורים".
איך זה להיות בין השחקניות שמרוויחות הכי הרבה כסף?
"זאת תעשייה משוגעת ואנשים מרוויחים בה הרבה כסף. אם המפיקים מוכנים לשלם, זה אומר שהם מרוויחים הרבה יותר ממה שהם משלמים. אני מתייחסת לסרט כמו אל שותפות עסקית ואני מנסה לספק את הסחורה שמצפים ממני. זאת לא עמדת מוצא נוחה בכל סרט, אבל זה קרה ב'מלאכיות של צ'ארלי' וידעתי שגם הסרט הזה הוא מאותו סוג, אז היה לי נוח להיכנס לשותפות".
את אישה בעמדת כוח.
"אנשים שרוצים להיות בעמדות כוח הם לא אנשים מאושרים. בשבילי זה שונה. לקבל את הכוח שלי כאדם, כאישה, כשחקנית בעיר הזאת, משמעו היכולת לעשות מה שאני בוחרת לעשות. אבל לא נוח לי עם כוח. אני לא מפעילה אותו רק משום שאני יכולה".
זה מגביל אותך?
"פרסום מגביל בדרכים רבות, אבל אתה מוגבל רק במידה שתבחר. מאתגר למצוא דרכים חדשות, וזה מרגש, עולים ויורדים, אבל זה הנתיב של הדבר המשוגע והמטורף שנקרא חיים".
השמועה שאת מאמינה באמונות טפלות נכונה?
"רק באחת, להקיש בעץ. אני עושה את זה כל היום וכל הזמן. אני יודעת שזה חסר היגיון לחלוטין, אבל אני לא יכולה להפסיק".
את בת 33, והחבר שלך, ג'סטין טימברלייק, בן 24. איך מסתדרים עם הפער הזה?
"הגיל הוא בראש. מבחינתי, אני נער בן 14, אז אין לי בעיה עם זה. אני נהנית להתבגר, כי אין דרך טובה יותר להכיר את עצמך מאשר לעבור את חוויות החיים ולהתבגר. לא אכפת לי שהוא צעיר יותר וזה לא משהו שמעסיק אותנו".
קשה לנהל מערכת יחסים כשאת כל הזמן בכותרות.
"אין לי מה לעשות בנוגע לעול הזה, לחודרנות של העין הציבורית. בכל כמה ימים איזשהו מגזין מפרסם שאנחנו נפרדים, אחר מפרסם שאנחנו עוברים לגור יחד ואחר מכריז שאנחנו מתחתנים, ואז שאמא שלו שונאת אותי ואז שאנחנו משלימות, כי הלכנו לשחק גולף יחד. לאיזה סיפור הקוראים יאמינו? נראה לי שכל אחד מאמין למה שהוא רוצה. אנחנו יודעים את האמת אז זה לא פוגע בנו".
את יכולה לצאת נגדם, בייחוד נגד הפאפארצי.
"אנחנו מנסים למצוא את הדרך. כל אחד מוצא את הדרך שלו להתמודד, אבל כדאי שיימצא פתרון בקרוב כי המצב מעולם לא היה קיצוני כל כך. בשנים האחרונות זה הגיע לשיאים חדשים ובלתי נסבלים לכל המעורבים בדבר. אבל אנחנו ידוענים אז אנחנו לא אמורים להיות מוטרדים מזה. אם זה היה המצב לפני עשר שנים, כשרק התחלתי, לא הייתי נכנסת לעסק. אבל אז היה כבוד לפרטיות של אנשים, לגבולות שלהם ולא היה שוק שניזון מחיים של אנשים כמו היום".
את זכית בתביעה נגד צלם, שניסה לסחוט אותך.
"אני שמחה שזה מאחוריי. זאת לא היתה תביעה, לא היה תיק פלילי נגדו".
מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי?
"כל דבר שאני יכולה לעשות בחוץ, באוויר הפתוח. גלישה, סנובורד, גולף, כדורעף או סתם לטייל. אני משתדלת להיות בחוץ כמה שאפשר. כשאני בחוץ, אני פורחת".
נא להמתין לטעינת התגובות
