נגמר להן הסוס?

אחרי 50 שנה ו-34,269 הופעות , עובר מועדון הלילה "קרייזי הורס" לידיים בלגיות. הבעלים החדשים כבר מחפש רקדניות ישראליות שיפזזו על הבמה בחוטיני, אבל מנסה להרגיע: "אנחנו לא נשנה כלום"

אור הלר, פריז | 7/8/2005 15:46

"אולי אתה מכיר מישהי מישראל שתרצה להצטרף ל"קרייזי הורס" ? אני יודע שהנשים בישראל יפות
מאוד. יש לנו רקדניות יפהפיות מ-15 מדינות , אבל מישראל אין לנו רקדניות וצריך מישהי. תמצא לי בחורה טובה".

תמצא לי בחורה טובה? עד לפני דקה דיברנו על גלובליזציה ועל החברה הצרפתית, ועכשיו יאניק קלנטריאן, ברנש בלגי ממוצא ארמני שהדהים בשבוע שעבר את הצרפתים כאשר רכש את מקדש העירום הפריזאי קרייזי הורס, מגייס אותי להיות סרסור חשפניות שיאתר עבורו את רקדנית הקרייזי הורס העברייה הראשונה? אבל למה להצטדק, אני חייב להודות שמיד עלו בראשי כמה שמות, ואפילו עוד לא דיברנו על אחוזי תיווך.

אם אתה רוצה שאני אביא לך רקדניות, תגיד כמה אתה משלם להן.
"התשלום לרקדניות הוא טוב מאוד. מה זה חשוב כמה בדיוק? אני לא נותן מספרים. רק תמצא לי בחורה טובה מישראל. תפרסם בעיתון שלך שאם יש להן את המידות הנכונות, שזה בין 1.68 ל-1.72, כי על הבמה כל הרקדניות צריכות להיות באותו גובה, ואם יש להן עשר שנים ניסיון בריקוד ג' ז או בלט קלאסי ובלי ניתוחים פלסטיים בכלל בגוף - אז שיפנו". קל יותר כנראה להתקבל לקורס טיס או לגלי צה"ל מאשר לפזז בתחתונים קטנים מאוד על הבמה בפריז: מתוך 30 אלף רקדניות מרחבי העולם שפונות לקרייזי הורס, רק 300 נימפות מתקבלות. לרקדניות יש משטר אימה. כל בוקר הן עולות על המשקל כדי לוודא שלא השמינו גרם אחד. יש שיאמרו כי קוראים לזה קרייזי הורס ( " סוס משוגע" ) בגלל שבודקים אותן כמו סוסים.

קלנטריאן הזדעזע לגלות שאני גר כבר כמה חודשים בפריז, ועדיין לא ביקרתי בקרייזי הורס. ביום שלישי הוא שלח אותי להופעה של שעה 11 בלילה, הופעה מספר 34,269 מאז היווסדו של המוסד הצרפתי המפואר שעובר בימים אלה ממש לידיים בלגיות. כדי לקבל חוות דעת נשית על מופע העירום לקחתי איתי את ידידתי הישראלית ס' העובדת בפריז, והגענו יחד לכמה מסקנות: 1. לא , היא לא היתה רוצה להיות רקדנית הקרייזי הורס העברייה הראשונה. 2. כל הרקדניות הן מתפוצה צ'כית או רומנית. 3. רמת הסקס במועדון נמוכה יותר מאשר בעצרת מתנגדי ההתנתקות בכפר מימון. 4. כצעד ראשון צריכה ההנהלה הבלגית החדשה להעיף את הקוסמים המעצבנים.

אחת הרקדניות, זולה זאזו, הזכירה לס' את דודתה נעמי, לפחות בצעירותה. אני חשבתי שריטה קזבלנקה (או בשמה האמיתי ז'ניה פשטרושקה) צריכה ללכת ללמוד משהו פרקטי, למשל אנגלית, כדי שתוכל לעשות עם השפתיים את שירי שנות החמישים האמריקניים בצורה משכנעת יותר.

פריזאים אמיתיים לא הולכים לקרייזי הורס, כמו שהם לא הולכים למגדל אייפל. ביום שלישי ב-11 בלילה המקום היה די ריק, מלא בעיקר באנשי עסקים איטלקים ובזוגות תיירים שניסו לעורר את עצמם. הצופות המהופנטות ביותר במופע היו שתי נשים מוסלמיות שיצאו ל"ערב בנות", מכוסות מכף רגל ועד ראש בבגדים מסורתיים, שתו סבן-אפ כאילו אין מחר ולא הורידו את העיניים מהרקדניות. אולי כדי ללמוד.

מומלץ, בעיקר לערבי בנות מוסלמיות. רקדנית בקרייזי הורס ארכיון

האינדיאנים זועמים

הקרייזי הורס ממוקם באוונו היוקרתית ז' ורז' סאנק שברובע השמיני של פריז, ליד השאנז אליזה. המופע הראשון שלו עלה לאוויר ב-19 במאי 1951, כאשר פריז ניסתה להחיות את חיי הלילה שלה אחרי ארבע שנים של כיבוש נאצי ושל שיתוף פעולה מחפיר עם הגרמנים במלחמת העולם השנייה. "זו פנטזיה שהיתה לי מאז הילדות המוקדמת", סיפר בשעתו המייסד הצרפתי אלאן ברנאדין.

הוא הפך את המועדון ל"מכה של חיי הלילה" בעיר האורות, כאשר בחר את הרקדניות היפות ביותר שיכלה פריז להציע, תוך הקפדה על רמת מופעים גבוהה. נשים יפות מאוד שלבשו מעט מאוד, בדרך כלל פאה צבעונית ותחתונים קטנים שתמיד, אבל תמיד, הקפידו להישאר על הגוף המושלם. ברנאדין נהג לערב עסקים ותענוגות והתאהב עד מעל לראש בחשפנית ושמה לובה מור. הוא התאבד בירייה בשנת 1994, אחרי שגילה כי חלה בסרטן. בצוואתו הוריש את האוצר המשפחתי לשני בניו, דידיה ופסקאל, ולבתו סופי.

ברנאדין סיפר כי הוקסם מאמריקה של המערב הפרוע, מהסלונים, מהקאובויים ומהאינדיאנים, לכן קרא למועדון על שמו של המנהיג האינדיאני הנודע מהמאה ה-19. קרייזי הורס, או בשמו האמיתי טאשונקה וויטקו, נולד בדרום דקוטה בשנת 1842. הוא לחם בצבא האמריקני שביקש לדחוק את בני עמו ממולדתם, אך בסופו של דבר נעצר ונרצח בדקירות סכין בכלא, במה שתואר אחר כך כ"ניסיון בריחה". מאז מותו בשנת 1877 הוא נחשב בעיני הילידים האמריקנים לאחד הסמלים של המאבק. מייסד הקרייזי הורס רצה להעניק כבוד למורשת האינדיאנית, אבל ברוח הפוליטיקלי קורקט של ימינו

זה רק עצבן את שרידי השבטים החיים היום בארצות-הברית.

באוקטובר 2004 פנתה להנהלת הקרייזי הורס קבוצה של פעילים אינדיאנים בדרישה תקיפה לשנות לאלתר את שמו של מועדון החשפנות. הם טענו כי העובדה שמועדון פריזאי שבו מפזזות נשים עירומות קרוי על שמו של מנהיגם הגדול דווקא מבזה את המורשת האינדיאנית. השבט שהוביל את המערכה נגד החשפנות הפריזאית היה סיוקס אוג'אלה ובראשו "הוורי וייט וומן", צאצא ישיר של דודו של קרייזי הורס, ליטל הוק. "המשפחה שלי נעלבה מהעובדה שההופעה לא מכבדת את התרבות שלנו ובמיוחד לא את המנהיגים שלנו", טען . "מדובר באיש שהנהיג את בני עמנו במהלך המאה ה-19 ואשר נלחם בגבורה כנגד הצבא האמריקני כדי שנוכל לשמר את תרבותנו".

מה שהרגיז את האינדיאנים במיוחד הוא שבקרייזי הורס לא הסתפקו בשמו של מנהיגם הנערץ, אלא גם העלו מופע מיוחד של חשפניות לבושות בתלבושות אינדיאניות. תלבושות? בקושי כמה נוצות, אבל האינדיאנים ראו בכך עלבון צורב. "אני רוצה שהילדים שלי יזכרו אותו כלוחם גדול ולא כמועדון לילה בפריז", הסביר אז אחד מצאצאיו של קרייזי הורס. משלחות של צ' יפים אינדיאנים הציפו את הקרייזי הורס, ואף איימו ללכת לבית המשפט.

"הם רק רוצים לעשות פרומושן לספר החדש שלהם", אומר השבוע הבעלים הבלגי החדש בראיון ל"מעריב". " עורכי הדין שלי אמרו לי שאני לא צריך להיות מודאג לגבי זה". מי שכן צריכים להדאיג אותו הם לא האינידאנים אלא הצרפתים, שלא מוכנים לקבל בקלות את ההשתלטות הזרה על סמל חיי הלילה של פריז.

דרעק או גזענות צרפתית?

העידן הצרפתי של הקרייזי הורס הגיע לקצו בשבוע שעבר, כאשר המועדון נמכר לקבוצה של בעלי מניות שהתאגדו מאחורי שני אנשי עסקים בלגים: פיליפ להום ויאניק קלנטריאן, הידועים בארצם כמשקיעים בתחומי הבידור והתקשורת. לא סתם ידיים זרות אלא בלגיות, רחמנא ליצלן. שלושת ילדיו של המייסד ברנאדין הודיעו שפשוט נמאס להם להתעסק עם החשפניות בתחתוני החוטיני.

הם קיבלו הצעה טובה וזהו, מכרו את הנכס המשפחתי המפורסם והמצליח שאותו הקים האב המנוח. "אנחנו נלווה בחודשים הקרובים את הבעלים החדשים של המועדון, כדי לוודא שהמעבר עובר חלק וללא בעיות", אמרו השבוע האחים למשפחת ברנאדין, שכנראה מסתירים הרבה מריבות על כסף.

הצרפתים שונאים שמישהו בא מבחוץ ומנהל להם את העניינים, בטח כשמדובר במוסד שכל כך מזוהה עם חיי הלילה של עיר האורות. כמו בעסקים אחרים, מעדיפים הצרפתים להפסיד כסף ורק שלא יהיה רוכש זר. אבל כנראה שאנשי העסקים הבלגים הציעו למשפחה הצעה שהיא לא תוכל לסרב לה. הבנים של המייסד כבר בשנות השישים לחייהם וחושבים על פנסיה ופרישה לאיזה אי בקריביים, אולי עם הרקדנית זינה בלוג'ה.

כמעט כל העיתונות הצרפתית גינתה בתוקף את מכירת המועדון לבלגים. עיתון השמאל "ליברסיון" כתב ביצירתיות כי "צרפת התפשטה מהקרייזי הורס שלה. הקרייזי הורס הוא כבר לא כחול-לבן-אדום", כשהכוונה היא לצבעי הטריקולור, דגלה של צרפת. ערוץ הטלוויזיה הפרטי הפופולרי TF1 ( טה-אף-אה) הכריז: "הקרייזי הורס בידי הבלגים". אפילו לה-מונד, המאופק בדרך כלל, יצא בכותרת זועמת: "הקרייזי הורס הוא כבר לא צרפתי". כאשר הלה-מונד קובע שמשהו "כבר לא צרפתי", זו דרך אחרת לומר שהוא פשוט דרעק.

"זה לא לגמרי נכון מה שכתבו בלה-מונד", מתגונן קלנטריאן בן ה-54. " אני ארמני ובלגי. העם הצרפתי אומר את זה עלינו בגלל שאני בלגי והפרטנר שלי הוא בלגי, אבל אנחנו עובדים עם בנק צרפתי. אני הולך הרבה לפריז. לצרפתים יש בעיה ולא לי. אני אירופי וזה לא בעיה בשבילי. זה הכל ביזנס. אנחנו פותחים'קרייזי הורס' בסינגפור ופותחים בלאס-וגאס, וזה הופך לחברה בינלאומית. זו חברה עם היסטוריה צרפתית".

בקרוב בלאס-וגאס

הקרייזי הורס, המולן רוז' בפיגאל, פולי ברז'ר והלידו היו אטרקציות לדורות של תיירים בפריז. מכירת הקרייזי הורס באה לצרפתים בתקופה של עגמומיות גדולה שסופה לא נראית באופק. זה התחיל ב"לא" במשאל העם על החוקה האירופית בסוף מאי ונמשך בהפסד ללונדון במרוץ על אירוח האולימפיאדה. ענקית המשקאות האמריקנית פפסיקו רוצה לקנות את מלך היוגורט הצרפתי דנונה, ועכשיו הבלגים משתלטים על הקרייזי הורס.

לצרפתים יש הגדרה מוזרה לנכסים לאומיים אסטרטגיים. זה לא האייפל ולא הלובר, אבל בכל זאת מדובר בסמל פריזאי מובהק, שעובר לבעלות זרה. הגלובליזציה הכל כך שנואה על הצרפתים מכה בהם דווקא במועדון החשפנות ליד השאנז-אליזה.

הצרפתים מפחדים שתשנה את הקרייזי הורס.
קלנטריאן: "הצרפתים מפחדים מהרבה דברים, בעיקר משינויים, אבל שום דבר לא ישתנה. אני רוצה לשמר את מה שיש. זה לא אני שרוקד שם על הבמה. מעניין אותי לייצא את הקרייזי הורס שהוא מועדון ידוע בכל מקום בעולם היום. לצרפתים אין שום סיבה לפחד, אני לא אקח את הקרייזי הורס לבלגיה. בבלגיה אי אפשר לפתוח קרייזי הורס. אין מספיק תיירים. כאשר אתה קונה חברה בפולין אין להם בעיה, אבל כאשר פפסיקו האמריקנית רוצה לקנות את דנונה הצרפתית זה בעיה לצרפתים. אני גר בבריסל, שעה ו-20 דקות מפריז, וכל שבוע אני נוסע לשלושה לילות לפריז.

"הקרייזי הורס היא חברה נפלאה. זה כמו יהלום, אבל היהלום לא מלוטש. זה יהלום קשוח. שלושת הילדים מנהלים את זה מאז 1994 וזה קשה מאוד למשפחה לעבוד יחד ולפתח. אני אוהב את השואו ביזנס. אני קונה את הקרייזי הורס עם הלב שלי".

במסגרת תוכנית ההתרחבות שלך אתה מתכוון לפתוח קרייזי הורס גם בישראל?
"ישראלים ויהודים הם אנשי עסקים טובים, וארמנים גם. אם יהיו לי שותפים טובים, אני אשמח לפתוח גם קרייזי הורס בישראל. יש בהחלט אפשרות לעשות את זה בישראל. פעם הלכתי עם חבר לקלאב-מד באילת. אולי שם. צריך למצוא את השותף עם המנטליות הדומה. אני לא רוצה לעשות מקדונלד'ס. לא רוצה 200 סניפים בכל העולם אלא לפתוח קרייזי הורס אחד או שניים. אחרי סינגפור אנחנו נפתח קרייזי הורס בשנחאי ובטוקיו. הם משוגעים שם על קרייזי הורס, והכוח של הפיתוח באסיה הוא בלתי ייאמן".

המייסד של הקרייזי הורס התאהב ברקדנית והתחתן איתה. מה אשתך אומרת על הרכישה החדשה?
"יש לי אישה יפהפייה ואני לא צריך להתחתן עם רקדנית. אשתי אמרה לי שזו הופעה יפה והיא שמחה מאוד עם הקנייה. זה לא כמו עוד הופעה. זו האמנות של העירום. אני מבטיח לא לפטר אף רקדנית. הן רקדניות מושלמות. לוקח שישה חודשים להכשיר אותן, ויש הרבה מאוד נשים שרוצות לרקוד בקרייזי הורס. אין ולא יהיה שום שינוי. אנחנו נהיה השומרים של המקדש. לשנות משהו אחרי 50 שנה של הצלחה זו טעות גדולה".