 |
/images/archive/gallery/128/370.jpg נעמי שמר
צילום: פלאש 90  |
|
|
|
|
| יום העצמאות של המדינה השמחה שלנו הוא הזדמנות מצוינת להיזכר ב-57 אירועים שמשום מה נשכחו או ישכחו במהרה מדפי ההיסטוריה והאתוס הציוני |
|
|
|
 | דפדף ברכילות |  | |
שלומי לאופר וגם קצת nrg מעריב
11/5/2005 19:51 |
|
|
|
|
|
|
|
1. אחרי שמדינה
שלמה עצרה מלכתוהפכה את "ירושלים של זהב" רשמית להמנון השני של מדינת ישראל, הגיחה לה האמת המכוערתוקלקלה את החגיגה. אז מה אם זה שיר עם באסקי, היא הרי הוסיפה לו טוויסט משלה. ומה עם המילים, גם הן באסקיות? וחוץ מזה את הניצחון הגדול בששת הימים אי אפשר לקחת מנעמי שמר. אתם מבינים, האתוס הגנוב הזה הוא אחד מאלה שעליהם נבנתה המדינה. כמו החרסים שמשה דיין שכח להחזיר.
2. גל פרידמן עבד שנים וקרע את התחת להגיע למדליית זהב באולימפיאדה. הגיעה לימור לבנת ובדורסנות הליכודניקית שלה, גנבה את הפריים כשנדחפה בבהמיות לדוכן המנצחים. זה מה שעושים כשהזיכרון היחיד מהכהונה שלך זה פיטורי אלפי מורים.
3. פה מלוכלך. הימים, ימי מלחמת יום הכיפורים העקובה מדם. בערוץ הראשון והיחיד עורכים ערב אמנים להעלאת המורל הלאומי. עליזה קאשי, סוג של מיני סטאר דאז, סיימה לשיר ופלטה בלייב "כוסאמווו על כל הערבים האלה". העם היה בשוק. אבל נטה להסכים איתה.
4. באותם ימים הוזמנה גם חיה ארד, זמרת מפעם, לתת את החלק שלה לעידוד העם. יחד אתה הוזמן הפלייבק שלה אבל הגיע הפלייבק לא נכון. ברגע האמת פתחה חיה את פיה אבל העם שמע את אבי טולדנו שר שיר לגמרי אחר. אל האומה נשלח אהוד מנור להסביר שהכל בסדר, וקוראים לזה פלייבק ועכשיו חיה תשיר מחדש. עם הפלייבק הנכון.
5. אורלי ויינרמן, מגה בייב מהז'אנר הצהבהב קונה את עולמה ועולמנו עם דיבור ילדותי וזוג שדיים. אחרי כמה שנים במדורי הרכילות וב"שמש" היא נעלמת יום אחד ללוס אנג'לס כשלפחות רופא שיניים אחד טוען שהיא עוד חייבת לו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הרב בא-גד וליצן
|
|
|
 |
|
 |
|
בא-גד, ירדנה וניסים סרוסי
|
|
|
 |
|
|
|
6. בחירות 1992 הסתיימו אמנם במהפך של השמאל ורבין עלה לשלטון אבל בסיעת "מולדת" של רחבעם זאבי, הצטופפו לא פחות משלושה חברי כנסת. גנדי בראש, תחתיו שאול גוטמן ובמקום השלישי והמכובד הרב יוסף בא גד, אשף הפרובוקציות ומועמד מטעם עצמו לראשות הממשלה. את הפדיחות שהוא עשה שם ארבע שנים אפילו רוחמה אברהם לא תצליח לדחוק.
7. מלחמת המפרץ, לא נעים להגיד, היתה די כיפית. הניינטיז עשו טוב לתל אביב ולא ניתן לכמה סקאדים להרוס את הכיף. הפחדנים בינינו הטיסו והסיעו את עצמם דרומה לאילת שהיתה אז אזור ז' הלא מסוכן. ראש העיר שלמה להט (צ'יץ') קרא להם עריקים ועשה יופי של כותרות. גם גל אוחובסקי, אז עורך "העיר" עשה כותרת עם חץ אחד לכיוון אילת ומי שפונה ימינה מגיע ישר לאימא'לה. איזה סקנדל זה עשה.
8. ירון לונדון נולד טרחן-דעתן-מתנשא וקול. בסבנטיז העליזות הוא הגיש כמה תוכניות בערוץ ההוא ובאחת מהן, טנדו, הוא אירח את הכוכב העולה ניסים סרוסי, עם הלהיט "איני יכול". נכון, סרוסי אכן נמוך קומה ורחוק מלהיות יפה, אבל לא בטוח שצריך להטיח את האמת בפניו. סרוסי הנעלב עזב את הארץ ובאותה נשימה הפך את לונדון לסמל הצבר האשכנזי המתנשא מעל המוסיקה המזרחית וזמריה. הסיפור הזה תידלק במשך שנים את רגשי הנחיתות של כל מיני פעילים "חברתיים".
9. יולי 1985, מלחמת לבנון מאחורינו והעם זקוק למלחמה בזירה האזרחית. שנתיים קודם לכן אירע האסון, עפרה חזה עקפה את ירדנה ארזי בנקודה ונסעה לאירוויזיון. מקץ שנה חל מהפך ותואר "זמרת השנה" נלקח מעפרה אחרי ארבע שנים ונדד אל ירדנה. כעת, בקיץ, ניטש קרב דיוות על תואר זמרת השנה שיחולק בספטמבר. במהלך הופעה של ירדנה בגני התערוכה מתקרבת אליה מעריצה פנאטית של חזה ואקדח מים מלא דיו בידה. היא יורה ומכתימה את השמלה הלבנה ומחנה שלם. להיסטוריה, אגב, הומור משל עצמה. לא די שארזי שוב נבחרה כזמרת השנה, אותה מעריצה חצתה את הקווים.
10. מרד הנעורים של הסיקסטיז עשה עליה רק כעבור כמעט עשור. בלהקת הנח"ל, מעוז ההווי והבידור הצה"לי וקן פריחתם של "כוורת" ו"שוקולד מנטה מסטיק", התחיל להישבר הזין מרודנותו של יאיר רוזנבלום, המנהל המוסיקלי. באמצע אחת החזרות התפוצץ ויכוח בנושאי סולו (ראובן גבירץ מול גידי גוב), שעות חזרה ואיכויות קוליות והלהקה עברה למצב מרד. רוזנבלום עזב את הנח"ל, המפקד הודח והוחלף על ידי ירדנה ארזי. המרד דעך והתעורר מחדש אצל אבי נשר בסרט "הלהקה". כולה לֶבֵּן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עשה הרבה שמח בשביל מדינה. פלאטו שרון
|
|
|
|
|
|
|
הרגליים של שולה אלוני והדולרים של לאה
|
|
|
|
|
|
|
11. שמואל פלאטו שרון הוא לא רק דוד חביב עם מבטא צרפתי והוא גם לא סתם איש עסקים חובב אמנות. פלאטו הוא ללא ספק דמות מרתקת ופדחנית בישראליות הרכילותית. את ביקורו הקצר בכלא הוא חתך באמצעות תחפושת בגוון בלונד פלטינה וכרטיס בריחה לישראל. מאז הוא כאן. פדיחות אופייניות: פרסומת לאוכל מוכן, עושר מופגן ובחירות 1977 בהן הוא קיבל שני מנדטים אבל היה בסיעה שלו רק מועמד אחד.
12. זה אולי כבר נדוש אבל חשבון הדולרים של לאה רבין היה אייטם מעולה לכל מדור שמכבד את עצמו. בעקבות הפרשה החליט רבין להתפטר מראשות הממשלה. היום גם על חקירות סבוכות מאלה אף כסא לא זז.
13. מקלט פלילי. מאיר לנסקי היה בחור יהודי נחמד מאמריקה ובסך הכל אחד המאפיונרים הגדולים בתולדות ארה"ב. בשלב מסוים הוא החליט לעשות עלייה (מטעמים ציוניים, בטח) וחיפש מקלט במדינת היהודים. השלטונות של אמריקה לא השתגעו מהרעיון ואפילו עו"ד יורם שפטל (החבר של דימאניוק), לא הצליח לשנות את המצב.
14. שולמית אלוני תמיד היתה מאוד דעתנית ולא פחדה לומר מה שבא לה. גולדה מאיר לא מתה על זה. קורה. חילוקי הדעות בין המנהיגה הקשישה של מפא"י הבלתי מנוצחת לבין חברת הכנסת הצעירה והבלונדינית הביאו לקרע שהוליד את ר"צ תוך 48 שעות אבל עד היום אם תשאלו את הוותיקים הם יגידו לכם שהכל בגלל שגולדה לא סבלה את הרגליים היפות דאז של אלוני.
15. הפנתרים השחורים עשו הרבה רעש (טוב, מרוקאים) ומהפגנות רחוב הם הגיעו עד לחברות בכנסת. בין לבין הם הצליחו לסדר לעצמם דייט עם גולדה. היא לא התעלפה מהם. "הם לא נחמדים", זה מה שהיה לה להגיד בסופו של לילה סוער. טוב, גם היא לא היתה משהו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אריק המלך. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
הגענו לפנינה
|
|
|
|
|
|
|
16. עכשיו כבר אפשר להגיד, אריק איינשטיין תמיד היה קצת חריג בנוף. על תרומתו לרוק הישראלי יש רק מילים טובות להגיד אבל איפשהו גם כשהוא היה צעיר הוא היה זקן נודניק חובב תה עם לימון. אחרי שגידל עשרות יוצרים משלום חנוך ועד מיקי גבריאלוב, הופיע, הקליט, מכר וכבש פסגות, הוא החליט שדי. אחרי המופע "חמוש במשקפיים" (1981) הוא ירד מהבמות ולא משנה כמה ניסו לשכנע אותו, זה לא עזר. באסה.
17. אבא אבן (אוברי, בשבילכם) היה אחד המדינאים הכי טובים שהסתובבו כאן, אבל זה לא עזר לו בקרב הסכינים מול רבין אנד פרס ושות'. אחרי שנים של סגנות ראש הממשלה ואחיזה במשרדי החוץ והחינוך, הגיעו בחירות 84' וכל מה שהיה להם להציע לו זה איזה משרד זוטר לאיכות הסביבה. הוא העדיף את ועדת החוץ והביטחון. מקץ ארבע שנים הם זרקו אותו מהשמיניות אל מקום לא ריאלי, מהסוג שמשאיר אותך מחוץ לחיים הפוליטיים. ואז בא רענן כהן.
18. לא תמיד היו דץ ודצה סימן למהפך, טיף וטף ותחרויות יופי. עוד בימי האירוויזיון שלהם סבלו השניים מקיפוח ולעג. דווקא בימיהם הראשונים כ"קולים" הצליחה הדצה ליצור פדיחת-על כשבאמצע תצוגת אופנה נפל לה החלק העליון והפיטמה הדצית כיכבה בשערי העיתונים. ג'נט ג'קסון זה סתם חיקוי עלוב.
19. דודו טופז הוא הצעיד את תחום הפאדיחה לעולמות חדשים. לא משנה אם זה "צ'חצ'חים", נישואים נוסח גירושים או נשיכה "שובבה" לנטליה אוריירו. אי שם בימי הזוהר שלו כראשון בבידור של הערוץ המסחרי הוא הגיע לשיא. פגישה אקראית עם מבקר הטלוויזיה המיתולוגי של מעריב, מאיר שניצר, נגמרה במשקפיים שבורים כי גם ככה הוא לא רואה כלום.
20. עוד בימי חתונת המילניום שלהם, עתירת הנוצצים וההליקופטר, כולם ריכלו על פנינה רוזנבלום והנער מאילת משה חיים. זה לא יחזיק, הם אמרו, אין שום סיכוי. אבל מאז ועד שלשום, קרמים רבים עברו במפעל. בשנה שעברה העסק הזוגי-עסקי התפרק, לגיטימי, אבל רוזנבלום כמו רוזנבלום מצליחה לעשות דרמה גם בשממת רבנות עם עובש. מקץ שבועיים וז'קלין ליכטנשטיין, היא נישאה מחדש עם אותו משה חיים רק בשביל לשחרר הצהרות עקרת בית ("די לפוליטיקה"), לקבל כותרת ראשית בשני העיתונים ולהתגרש מחדש. היום היא כבר עם הרוני הזה שלה. הוא אבא טרי מטעם דקלה ורק אנחנו שואלים, מתי הם הספיקו את כל זה?
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תשבי תשבי תשבי. צילום: יניב אדרי
|
|
|
|
|
|
|
שמעון פרס? לוזר?
|
|
|
|
|
|
|
21. נועה תשבי פרצה לחיינו כביצ'ית התורנית ב"רמת אביב ג'". לא שהיא עוררה כזו סערה כבר אז, אבל נניח. מקץ כמה שנות פרובינציה החליטה העגלגלה הלאומית לעשות ירידה לארה"ב לצורך עליה להוליווד. היא נתקעה איפשהו באמצע בתפקיד גופה ב- csi. מתאים לה?
22. תשבי היא לא השחקנית היחידה שלא כבשה את הוליווד. אקי אבני שיחק מחבל, אלי דנקר חטף שם כמה מטוסים בלעז ומעל כולם – ששון גבאי שהראה לסילבסטר סטאלון איך נראה המידל-איסט מקרוב. היו מתים להיות טופול.
23. עד היום קשה להסביר מה עבר על צוות השיפוט של קדם אירוויזיון 1993 כשהוא החליט ששרה'לה שרון, האישה והשירון, יכולה לייצג את ישראל באירופה. מילא שלחו את קיפי בן קיפוד, את ריטה בת פרס, אפילו על טראומת פינג פונג אפשר להתגבר, אבל שרה'לה? עם יצירת המופת של שייקה פייקוב? אין מספיק מקום להרחיב על תתי פדיחות שהיו שם כמו הריב עם הבמאי וזמרת הליווי שנדחפה לפריים, השורה התחתונה מדברת בעד עצמה. מקום 23 מתוך 24. אאוץ'.
24. שמעון פרס הוא אולי מדינאי מוערך ומנהיג אהוב אבל בחירות זה לא הצד החזק שלו. הפולני היחיד שיש לואמא ערביהמעולם לא צלח בשלום מערכה אלקטורלית. ב- 1977 הוא הוביל את "המערך" להפסד הראשון של שניהם. אחר כך הוא היה אמור לנצח ב-1981 ולא יצא, לקח בנקודות ב- 1984 אבל התחלק בשלטון, ניסה ב- 1988 אבל נגרר בשולי שמיר, תכנן תרגיל מסריח וקיבל כיסא באופוזיציה, הפסיד את "העבודה" לרבין, הפסיד את המדינה לביבי, רצה להיות נשיא המפלגה וגמר במשרד לפיתוח אזורי. השיא – הניצחון הבטוח בבחירות לנשיא המדינה שנגמרו עם גילה גילה בוצ'ה בודי. בקיץ הזה הוא ימצא את עצמו במקום החמישי בפריימריס של העבודה והוא לא יתייאש. זה פרס, מה, הוא לוזר?
25. מאז שהמציאו את הוידאו אנחנו מתים על קלטות לוהטות. בכיף היינו מדברים על הקלטת שלא היתה לביבי או על זו שאסור לפרסם את דבר קיומה אבל הקלטת המפדחת היא זו של מיכל ינאי בה, לטענת מי שראה, היא מקשקשת חופשי על סקס סמים ורוק אנד ערוץ 6. היה שמייח.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פופאי או בזוקה ג'ו? צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
המיצובישי של גולדפרב
|
|
|
|
|
|
|
26. מינויו של ג'ו בראל כמנכ"ל רשות השידור הוא פדיחה אחת, אבל למה להסתפק באחת כשאפשר למנות אחת לאחת את הפדיחות הנלוות? מיכל זוארץ מנחה תכנית בשישי בערב, "שירה בשידור" עם יוני רועה, הדחתה של גאולה אבן ממבט וכמובן "גילוי נאות" עם חנן עזרן, האיש שבכל ערוץ טלוויזיה בעולם היה יכול לקבל תוכנית בפריים טיים אבל בחר רק בערוץ הראשון. האח, הידד.
27. דקה אחרי ה"קומדי סטור" וכמה שנים טובות לפני ניצנים, היה צביקה הדר כוכב נולד בעצמו. "טלעד", זכיינית בלי עתיד, החליטה להמר על הטאלנט ולהפקיד בידיו את משבצת שישי בערב היוקרתית. קראו לזה "שישי שואו" ואפילו צביקה הדר בעצמו לא טרח לראות את הזוועה. משם החלה הנפילה הגדולה שכללה גם את "כשצביקה פגש את חנה", הפלופ הבימתי שלו ושל חנה לסלאו. עד שהגיע "עפולה אקספרס" ושיקם לו את הקריירה.
28. הקהל הישראלי תמיד היה קצת, מממ, אחר. תרבות היא כן מילה גסה, על איכות אין מה לדבר וסאטירה, אם אין בה דמות של עוזי כהן, לא מצחיקה אותנו. חנוך לוין הקדים את זמנו ומלכת האמבטיה הקדימה את הקהל. היו שם צעקות ומכות, הצגות פוצצו והמבקרים רצחו. בכל זאת, מלכת האמבטיה, אפילו שירדה אחרי הצגות ספורות,לא היתה פדיחה. הפדיחה היא שלנו (וגם המסרים עוד רלוונטיים היום בדיוק כמו אז).
29. אלכס גולדפרב היה עוד חבר כנסת מהסוג שלרוב נעלם בתוך דפי ההיסטוריה ואתר האינטרנט של הכנסת אלמלא מצא לעצמו שני פטרונים פוליטיים. הראשון, רפול שבכלל הכניס אותו למשכן והשני גונן שגב טרום ה-m&m שהכניס אותו לממשלת רבין תמורת המיצובישי של סגן שר השיכון. הימין לא ישכח לו את זה לעולם אבל מצד שני, איזו עוד דרך היתה לו להישאר בתודעה של מישהו?
30. פסטיבל ערד היה מגניב. ממש מגניב. ההופעות היו החלק הקטן באירוע הזה שנמשך ארבעה ימים של קיץ, מוסיקה, אהבה ושרוואלים. בשנת 1995 היו שם כל ההוז אנד הוז וגם משינה בסיבוב הופעות הפרידה. בכניסה להופעה, עוד כשטיפקס עשתה חימום על הבמה, נמחצו שם למוות שלושה בני נוער באסון מיותר שלא היה צריך לקרות. יחד איתם מת גם הפסטיבל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סמל מין של הסיקסטיז, גנרל דיין
|
|
|
|
|
|
|
סרנגה מגלח, דיין מפלח
|
|
|
|
|
|
|
31. משה דיין היה גיבור לאומי, דמות נערצת ופדחן לא קטן. לא מדובר רק על הקוויקים שלו עם פקידות לשכה מזדמנות, אלא על חיבתו לעתיקות. דיין היה מגה סטאר ישראלי בסוף הסיקסטיז ולכן עשה מה בראש שלו. חוקי או לא חוקי, זאת לא השאלה. כמו כל דמות טראגית גם דמותו הציבורית של משה דיין איבדה את גדולתה והוא גמר עם ארבעה מנדטים ורחוק מהתהילה או ראשות הממשלה.
32. שלומי סרנגה הוא גבר-גבר. הוא שר ביוונית, עושה שמח במועדונים הכי קשוחים ולא פוחד מכאב האהבה. או מכאב השעווה. דווקא סרנגה נבחר לפרסם חברה להסרת שיער בלייזר כמו איזה אוחץ' צפון-תל-אביבי מצוי לפני שיזוף יוני-אוגוסט. המטרו האלה, הורסים לנו את הגברים.
33. אם יש תואר הפדחן הלאומי אזי הוא של יהודה ברקן, אלוף סרטי המתיחות הזולים והגסים. לא שיגאל שילון יותר טוב ממנו אבל להבדיל משילון של השנים האחרונות, ברקן התחרע בעיקר על האזרח הקטן ונעזר בדמויות מופת כמו מושון ודנוטה. זה לא באמת הצחיק וטעם רע כבר מזמן פאסה אבל כולנו אכלנו את החרא הזה וחייכנו למצלמה.
34. נחמה הנדל היתה אחת הזמרות האהובות כשהיינו מדינה קטנה מוקפת אויבים ואורי זוהר. הנדל עם קול הפעמונים היתה כוכבת להקת הנח"ל ובצל ירוק אך בסוף שנות השישים עשתה את הלא-יעשה בעיני התקשורת הפוריטנית של אז. היא נישאה לגיטריסט הגרמני אנטול רנייה, שהגיע לארץ כמתנדב, שינתה את שמה להלנה ועברה לגרמניה. בישראל לא סלחו לה במשך שנים, גם כששבה מקץ מקץ ארבע שנים היא הבינה שהיא פרסונה נון-גרטה ועברה לאוסטרליה. היא נפטרה בישראל בשנת 1998. לא יודעים לפרגן בארץ הזאת.
35. אף אחד לא זוכר את זה וסביר שגם אילנה אביטל בעצמה תכחיש אבל איפשהו באמצע שנות התשעים, בתקופה שאף אחד לא רצה לשמוע עליה וגם "מרי לו" היה עוד שיר נידח של הזמר הנשכח צביקה פיק, אילנה אביטל הוציאה קלטות וידאו לעקרת הבית. במילה אחת: פדיחה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מירי אלוני עם רייטינג השיא שלה. צילום: נעם וינד
|
|
|
|
|
|
|
נפלו לסם, ביג טיים
|
|
|
|
|
|
|
36. מירי אלוני היא פדחנית עם רזומה. היא פידחה בעשרות ראיונות כשלכלכה על כל מי שרק עבר לידה, היא התקוטטה עם לאה רבין על זכויות יוצרים מגרסת המוות של "שיר השלום", היא התחתנה עם שמוליק אומני, מה יכול להיות יותר מביך מזה? יחד הם התפרצו לא אחת למשרדיהם של מנהלי רדיו וטלוויזיה ועשו סקנדלים. בסוף הם נסעו לגרמניה. בשנת 2002 מצאו אותה שם שרה ברחובות ויש אומרים שאף יותר מזה. היא חזרה לארץ, חפשו אותה במדרחוב.
37. לא מעט אמנים נתפסו עם סמים לאורך השנים. רשימה חלקית: אריק איינשטיין, אורי בנאי, יעל לוי, מיכה שטרית, הדג נחש, חנה לסלאו וריקי גל אחת, אבל רק שניים מעולם הזוהר היו באמת חזק בקטע. זוהר ארגוב ורבקה זוהר. רבקה זוהר היתה כוכבת על, האישה הראשונה שהוכתרה כזמרת השנה (1969), סולנית להקת חיל הים וזמרת מדהימה. ב- 1974 היא ובעלה ביל נסעו לאמריקה ובמשך עשר השנים שעברו מאז ועד ששבה לישראל היא היתה מכורה לסמים קשים. ב- 1985 היא חזרה לישראל, ניצחה בפסטיבל עם "הדרך אל הכפר" ונישאה למדריך הרוחני שלמה קאלו.
38. וזוהר ארגוב מה? הוא היה נקי, תשאלו את מני פאר. ב- 1987 הוא התראיין אצלו והצהיר קבל עם וטכנאים שהוא כבר לא נוגע בסמים. אחר כך הוא קצת שינה את דעתו, קצת הגיע למעצר ואת הסוף הטראגי כבר ראיתם בסרט או במחזמר.
39. תגידו, פוליטיקאים שמסתבכים בפלילים זה נחשב פדיחה? כי אם כן אז קבלו במחיאות כפיים סוערות את אשר ידלין, יאיר לוי, גונן שגב, אריה דרעי, אהרון אבו חצירא, יאיר פרץ, ישראל סדן, שמואל פלאטו שרון, שלמה בניזרי, שמעון שבס, נעמי בלומנטל, רפאל פנסחי, איציק מרדכי ובהרכב הנוכחי של הכנסת עוד היד נטויה.
40. יעקב מרידור היה שר הכלכלה בימי בגין, הוא היה ממפקדי האצ"ל ואולי אפילו אישיות חשובה בתולדות המדינה. הוא גם אבא של מיקה בשן. אבל אתם זוכרים אותו בתור זה שיאיר את רמת גן בנורה אחת. בתחילת שנות השמונים הופיע מרידור בטלוויזיה ופרסם מודעות ענק בעיתונות לפיהן הוא גילה המצאה שבעזרתה תיפתר בעיית האנרגיה של המדינה כולה וכך לדוגמה יהיה אפשר להאיר את רמת גן בנורה אחת. בשידור הטלוויזיה הנורה בקושי האירה את פניו המסמיקות של מרידור והוא הפך באחת לבדיחה לאומית. אחר כך הסתבר שאיזה מדען מוטרף בלבל לו קצת את המוח, זה היה מאוחר מדי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נתיבה'לה נזכרת בחצי מהפלמ"ח. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
עפר שכטר חושף ישבן
|
|
|
|
|
|
|
41. נתיבה בן יהודה היתה בלתי מרוסנת עוד לפני קום המדינה. היא זו שהעידה על עצמה שלו היתה יותר יפה היתה מזדיינת גם עם החצי השני של הפלמ"ח. ב- 1992 נתיבה התארחה בתוכנית הטלוויזיה של גבי גזית שעסקה בין היתר בביוגרפיה שפרסם אמנון דנקנר על חברה הטוב דן בן אמוץ. בן יהודה לא אהבה את החשיפות באותה ביוגרפיה ובשלב מסוים קמה ועזבה את השידור לתדהמת הצופים והמנחה. אחרי זה עשתה את אותו הדבר גם פנינה רוזנבלום אבל זה לא יצא אותו דבר.
42. החקיין החביב טוביה צפיר קיבל סוף-סוף תפקיד ראשי בטלנובלה. היה עליו לגלם מפיק עם התקפות פסיכוטיות בלתי נשלטות. בתסריט המקורי לא הופיעו סצינות אלימות אבל תארו לעצמכם שחקן טלנובלות מתפרץ כאחוז אמוק על הסט, שובר תפאורה ומכה עוזרת הפקה. שמישהו יכתוב את זה.
43. באופן מפתיע אירוויזיון 1999 היה הפקה מושקעת ואיכותית של ערוץ האגרה. מתחילתו ועד סופו של השידור הכל דפק כמו שעון, התפאורה היתה מדהימה, המנחים מצוינים והקהל אוהב. ואז עלתה לבמה דנה אינטרנשיונל להעניק את הפרס לשרלוט ניסלן הזוכה. רגע אחד ראינו אותה אוחזת בפרס ורגע אחד כבר לא. דנה והפרס נפלו. אופס.
44. "העיר" היה מותג-מושג ובית ספר לעיתונות. לאורך השנים עברו בו כל ההוז אנד הוז של עולם התקשורת. מדור הדגל שלו בשנים האחרונות היה ציפורה, האחות הגדולה של כל מדור רכילות. לפני חודש התקיימה הלווייתה במשרדים של יוסי קליין, העורך החדש. ציפורה, שבכלל נולדה ב"חדשות", המציאה את שפת הרכילות, שידרגה לרחל המרכלת את הצורה וסללה את הכביש עליו נוסעת הלימוזינה של גיל ריבה. יהי זכרך ברוך, הורסת.
45. הטלוויזיה הרב ערוצית הולידה תופעות מוזרות כמו למשל "כוכב נולד", טלנובלות או עפר שכטר. הגמד היפיוף מהשרון התפרץ לחיינו בגסות, כבש את הנוער ועצבן את הדוסים ממועצת הרשות השנייה. בהופעה בחולון הוא הראה לקהל את התחת, אחי שבוע הוא הפליץ בשידור ומכל המגניבות הזאת יצאה להם השעיה, כמעט הורדה מהאוויר והרבה יח"צ.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מעליבנית, לסלאו
|
|
|
|
|
|
|
חנה לסלאו עושה בושות
|
|
|
|
|
|
|
46. הניינטיז היתה התקופה שבה המשטרה פרצה ומצאה בביתה של חנה לסלאו כמות חמודה של סמים. עם או בלי קשר, באותה תקופה עשתה לסלאו בושות לעצמה, למנחים יאיר ניצני וגבי גזית ובעיקר לאשת הרמטכ"ל דאז, טלי ליפקין שחק. במהלך ראיון, שאלה ליפקין-שחק את לסלאו, עד כמה נמוך היא מוכנה לרדת בשביל לקדם את מוצרי האיפור שלה. לסלאו מיד ענתה: "גבוה, עד גובה חשבון הבנק. בעיני זה לא נמוך. זה עניין של בחירה... אני חושבת שמה שעשית בזמנו, היה הרבה יותר נמוך. אז הרמטכ"ל היה נשוי כשהתחלת איתו, או לא?!". ליפקין וגזית נותרו המומים, ולסלאו המשיכה לנגח: "גם את יאיר ניצני אפשר לאפר, וגם אותך טלי. כל אישה יכולה להיות יפה עם המוצרים של מייק אפ פוראבר. גם את, טלי". אולי אתם לא זוכרים אבל המדינה באותו זמן געשה.
47. עוד דבר שאתם לא זוכרים זה שפעם היה פה אדם בשם אברום בורג. הוא היהע נחמד, לבבי ובעיקר הצטלם טוב. הוא מאוד אהב לשמוע את התנגנות קולו באוזניו ואת המגע הרך של מושב יו"ר הכנסת. יום אחד הוא החליט לקום ולהודיע למדינה שח"כ פרופ' אמנון רובינשטיין הוא בכלל לא יבל"א אלא לגמרי ז"ל. רובינשטיין, שכל המדינה כבר הספידה אותו, בכלל ישן באותו הזמן (שזה דומה אבל פחות). הפדיחה היתה כשגילו שמקור התקרית בשיגוע טלפוני מטעמו של הקוקסינל לשעבר זלמן שושי. הפדיחה האמיתית היתה כשבאותו רגע בורג לא נפרד לעד מהמגע הרך של מושב יו"ר הכנסת.
48. עד שסוף סוף גם לעם היהודי היושב בציון יש טלוויזיה משלו, היא משדרת לעולם בשני צבעים. המחיקון, אותו פטנט מבית מדרשם של ג'ו בראל וחבריו (הוא לא באמת תמיד היה מנכ"ל רשות השידור, זה רק נדמה לכם) מצליח להוליד את האנטי מחיקון, הפטנט הלאומי לחובבי צבע. בסוף נכנסו האייטיז והרבה צבע נוסף לחיינו.
49. רק אצלנו קדם אירוויזיון יכול להגיע לבית משפט. דובי זלצר טען שאבניני גזל ממנו את הניצחון עם "בלב אחד" (הם גמרו בתיקו). המלוות של פנינה רוזנבלום דרשו לשמור על מקומם על הבמה (והפסידו) אבל השיא היה כשענת עצמון גררה את דפנה דקל לבית המשפט רגע אחרי קדם 92' בגלל ש"זה רק ספורט" ארוך ב- 17 שניות מהתקנון. היא הפסידה. שוב.
50. היו ימים שבהם מתי כספי היה רק גאון מוסיקלי ואמן מוערך והיו ימים שהוא היה בעיקר כוכב רכילות ולא מחמיאה במיוחד. מאז שעזב את ישראל ב- 1993 רצו סביבו שמועות בשפע החל מהתנצרות שהיתה או לא היתה ועד לביגמיה בה הוא הואשם לאחרונה. כמוסיקאי, אגב, קרנו ירדה ולא רק בגלל הרכילות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
התגעגענו, שרה
|
|
|
|
|
|
|
מוקה, שחור, לבן
|
|
|
|
|
|
|
51. כאשת ראש הממשלה היתה שרה נתניהו מוקד בלתי נלאה לפדיחות, שערוריות וסקנדלים. לא מדובר רק בסיפור הנעליים או בתביעה שלה נגד "כל העיר" (היא נצחה), אלא ברצף של בלגנים שהתפוצצו בתקשורת. שרה היתה כוכבת מדורי רכילות (לעתים ביוזמתה), התפרצה על יעל דן בתוכנית טלוויזיה שצונזרה, הותקפה על ידי דוד בר אילן בראיון לניו-יורקר (הוא הכחיש) והזמינה סטודנטים בשביתת רעב לאכול פיצה. אחד השיאים היה מאבקה בדורון נויברגר, בעלה לשעבר, שביקש לפרסם ספר על חייהם. בבריטניה היו קוראים לזה רב מכר. בארץ הסיפור הושתק מהר.
52. פיני גרשון בתור אדם עליון וברמה גבוהה, החליט לדרג את העולם על פי לבן, שחור ומוקה. וזה לא משנה שחבורה של שחורים ומוקות עשו לו את הקריירה בזמן שהלבנים הושבו על הספסל. רק במקום מטונף כמו ישראל של היום, אפשר לעשות ממנו גיבור.
53. פסטיבל הזמר של 1970 היה בכלל לא רע אבל אין ספק שהשיר הכי מדליק שיצא ממנו היה "מים לדוד המלך" ולא רק בגלל שהגששים הם גששים, אלא גם בגלל החצאיות, הכוריאוגרפיה והתחתונים. בסיום השיר, כשהקהל בכה מצחוק, עלה לבמה המנחה הזעוף יצחק שמעוני והרס לכולם את הכיף. "אני מזכיר לכם שאנו בוחרים בשיר הזוכה ולא בתלבושת הזוכה" אמר וחירב להם את הסיכוי לנצח. אז שלמה ארצי זכה. סו וואט?
54. שנות השישים. בבריטניה פועלת בהצלחה יחסית להקה צעירה בשם "החיפושיות". היו להם כמה להיטים ידועים ובכלל הם היו להקה לא רעה של צעירים מוכשרים המנגנים גיטרה. להקה זו, אשר הצליחה במרוצת השנים לכבוש לבבות של בני נוער בכל רחבי העולם, ביקשה להופיע גם במדינת ישראל בפני נוער יהודי חדור ציונות ערכית. למרבה המזל, מנכ"ל משרד החינוך יעקב שניידר וראש הממשלה לוי אשכול מנעו את ההופעה והגנו על הנוער הישראלי מפני המסרים הלא חינוכיים של ג'ון לנון והחברים ארוכי השיער שלו. איזה מזל, בגלל זה היום אנחנו כאלה מחונכים.
55. טקס חתימת הסכם השלום עם ירדן תם ונשלם. ביל קלינטון מחה את הדמעה ונסע למוניקה, המלך חוסיין חזר הביתה שמח וטוב לב, שמעון פרס הוסיף עוד פרק בביוגרפיה ויצחק רבין שב אל לשכת ראש הממשלה ובדרך קשקש קלות עם פואד על ההופעה של בייגה שוחט בתכנית של דן שילון. רק לאה רבין לא היתה רגועה, משהו היה חסר שם. אוי ואבוי, היא קטעה את שיחתו של יצחק, איפה הסיכה שלי? באותו זמן במקום אחר היו חיילי פלוגת גבעתי בשעת ת"ש. אחד מהם עוד צפה במשדרי החדשות המסכמים את טקס חתימת ההסכם ומשמעותו ההיסטורית. שעה מאוחר יותר היו החיילים באתר הטקס, גחנו על ארבע ועשו כל מאמץ (מדיני ומלחמתי) למצוא את הסיכה של לאה. כוססססאוחתו ההסכם, קילל החייל שצפה בטקס בטלוויזיה, כבר עדיף מלחמה.
56. מאיר אריאל היה טרובדור, זמר ומשורר, כחול עיניים ושחור תלתלים בלה בלה בלה. מבלי לפגוע בפסטיבל המוות, תחביב ישראלי ידוע, את הפדיחה שלו הוא עשה. יום אחד ליהג המאיר לכלך קשות על הקהילה הוורודה, מבלי לקחת בחשבון את ההפגנות שיחכו לו, במקום קהל, בהופעות הבאות. הקהילה לא שתקה והקריירה לא המריאה. ואז הוא מת. גם אריאל זילבר ניסה את השטאנץ אבל לשטויות שלו אף אחד לא שם לב.
57. אי שם על כביש ת"א-חיפה, ליד עין-הוד, הוכרז לפני ארבע שנים בדיוק על מופע מרהיב של פירוטכניקה, תאורה מדהימה, סאונד שטרם נשמע כמותו, רקדניות, מופע אש ותקליטן-על אחד, פול אוקנפולד, שיעשה שמח. האמת היא שאם לא היו שם שניים-שלושה אנשים שהיו מזהים שהכפיל-אוקנפולד הזה צנום יותר מהאמיתי ובעצם לא עושה שום דבר מלבד פוזה על העמדה לצלילי הגלובאל-אנדרגראונד העכשווי דאז, כנראה שלא היינו מספרים את הסיפור הזה מפני שהאירוע היה עובר חלק. אחרי הכל כן מדובר בבחור שהגיע בלימוזינה לבנה, מוקף בטבעת מאבטחים ובעל לוק אוקנפולדי קלאסי (כמעט) שכולל קוצים ומשקפי שמש. נכון שיש גם גרסה שניה ועל פיה התרמית נתגלתה אחרי ש"אוקנפולד" הכפיל התגלה בתור תקליטן בשקל שניגן אמנם בעצמו,אך בהבדלי איכויות אדירים עם מיקס גרוע, רק עם קומפקטים, עם סאונד מחורבן ואפקטים מחתונה אייטיזית של ערסים. זו גרסה הגיונית הרבה יותר אבל תמיד נוח להאמין באגדות אורבניות ובטמטום ישראלי שמנציח את עצמו בכל פעם מחדש.
(את האחרון כתב בולצמן)
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
