 |
|
|
|
|
מוכרחים להיות שמח |
|
|
|
|
|
1956: חיים טופול מספר על הופעה אחת זכורה במיוחד מול חיילים שפופים וכאובים
10/5/2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להקת הנח"ל הייתה בדרך כלל צמודה לצנחנים. בימי פעולות התגמול היינו באים אליהם לפני שהם היו יוצאים או יום אחרי שחזרו מהקרב, אבל הפעם הראשונה שממש נקראנו היתה בשנת 1956 במבצע סבחה.
זה היה כוח משולב של צנחנים וקורס מ"כים של הנח"ל ושל גולני והם יצאו לסבחה. אנחנו הופענו בדיוק בניר יצחק בנגב המערבי בפני יחידה אחת וברקע שמענו את הפיצוצים והקולות והירי. לפני שיצאנו מניר יצחק קיבלתי הודעה לנסוע למחנה נתן, שם התאסף הכוח אחרי הקרב.
כשהגענו אליהם הם היו די חפויי ראש, כי הלכו חמישה חבר'ה, ארבעה מהנח"ל ואחד מגולני. הייתי אז מפקד הלהקה ואמרתי מה אנחנו יכולים לעשות? כי באמת הכוח שחזר היה אז שפוף.
היתה מן רמפה כזאת, חלק מהחיילים ישבו לידה, חלק לא רצו לשבת, מצב הרוח היה עגום מאוד. פגשתי שם את קוקלה מהצנחנים, שלימים היה מפקד אגף מבצעים במוסד. עמדנו שם ככה ואמרנו מה אנחנו עושים? ואז אמרתי תראו חבר'ה, כבר שתיים לפנות בוקר בואו נתחיל להופיע. ואז אמרתי לגבי עמרני בוא נשיר את 'הלך הוא יום אחד בדרך לבאר שבע', כי אי אפשר היה להתחיל בהורה ממטרה כי לא היה מצב רוח לזה.
ואז ישבנו וגבי התחיל ועברנו לשיר כמו יא משלטי ועוד מהשירים הרציניים של הלקה ולאט לאט הקהל התאסף סביבנו והתחילו לשיר איתנו. הם ידעו את כל השירים ועברנו לאט לשירים היותר שמחים ולפנות בוקר הם כבר רקדו ושרו וקוקלה, ניגש אלי ואומר תשמע, פעם ראשונה שאני מבין מה זה להרים מורל.
באמת הצלחנו איכשהו לחמם את הקהל ולהוציא אותם מהרגשות העצובים האלה ושברון הלב. אני עד היום חושב על ההופעה הזו, כי זו היתה ההופעה, אם אפשר בכלל לקרוא לזה כך, הכי חשובה של להקת הנח"ל, שמלאה את תפקידה בצורה הכי, איך נאמר, אפקטיבית.
כי באמת החיילים חזרו שבורים, כולנו היינו שבורים. חמישה חבר'ה היה אז הרבה מאוד, אחד היה אז הרבה מאוד וזו היתה מכה נוראית. זה בעיני היה הרגע הכי חשוב של להקת הנח"ל במחזור שלי לפחות.
| |  | |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 | |  | | יליד 1935. השחקן הישראלי המצליח ביותר בחו"ל שאף זכה ב"גלובוס הזהב". הצטרף ללהקת הנח"ל בשנת 1954 ובהמשך שימש כמפקד הלהקה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
