 |
רן דנקר, כוכב "השיר שלנו": " אולי הקבלה היא אופנה, אבל יש אופנות שנשארות. כמו ג'ינס. הנה, אופנה שנשארה.
"אני בן אדם רוחני מעצם היותי", אומר דנקר, שהגיע לערב הקבלה בחסות מדונה, "גם כדי לראות אותה, גם כדי לדעת יותר על קבלה, וגם כי זה היה אירוע למען הילדים וזה. הקבלה זה משהו יפה, זה מסורתי, זה הכל ביחד. אני לא מבין הרבה,
אבל אהבה לעניין יש בי, זה מצלצל לי נכון.
אני גם לובש חוט אדום על היד, להגנה מעין הרע, למרות שבתכל'ס, עדיין לא הרגשתי את האפקט המגן. אני עדיין לא מתמצא בקטעים הטכניים של העניין, אבל אני כן מרגיש שיש שם משהו מואר מאוד. יש כאן דרך מסוימת להתקרב לאני העצמי שלך, לדת היהודית, וזה סבבה ".
ארקדי דוכין: "עם כל הפלאפונים והבלגנים של העולם המודרני התחלתי לחפש משהו רוחני", מסביר דוכין, שלומד ב"בני ברוך", קבוצת לימוד קבלה. "יש אצלי איזה חוסר סיפוק. חור בבטן כזה שהיה לי, ומהמקום הזה התחלתי ללמוד.
"אנחנו נמצאים בעולם שבו הרבה מאוד דברים שהיו אמורים לתת תשובה להירגעות, לאושר, לא נותנים את התשובה. היא לא נמצאת בחומר. הוצאתי תקליט וזה לא הספיק, פתחתי מסעדה וזה לא הספיק, נוצר אצלי חוסר סיפוק רגשי.
"פה זה השמחה, לא החומר, אלא הרוח, ההתחברות הרוחנית לאנשים, מעל כל המטרות הקטנות שהצבתי בחיים. אני קורא בתורה, ממש קורא כספר מוצלח לכל דבר, ומחפש שם, בדברים הפשוטים, האמיתיים, את התשובה".
אורנה פיטוסי נמצאת עמוק בענייני הקבלה כבר שנים: "70 פנים לתורה, ויש תופעה כלל עולמית של התעניינות בכל פניה. ההתעוררות קיימת גם אצל האנשים הרגילים, ועל אחת כמה וכמה אצל אמנים.
אני נחשפתי לראשונה לקבלה בהרצאה שרוזאן בר עשתה בארץ ונכחו בה כמעט כל 'חברי הטובים הסלבריטאים'. הרגשנו שיש כאן איזו אמת פנימית. היום יש בעולם כאוס, מלחמות, עוני, שחיתות, התעללות, פדופיליה, אונס, אנשים שאין להם מה לאכול, רוע, תאונות דרכים.
הפתרון לכל זה הוא הקבלה. אני יודעת שזה חלק מטרנד, מאופנה, וקראתי שכתבו על מדונה בציניות. אפשר להסתכל על זה בציניות, אבל עובדה שהטרנד מתפשט. למה לבוז לבן אדם שכן מצא את הדרך? תדע לך שהחוזרים בתשובה צדיקים יותר מכולם - אורי זוהר לדוגמה.
להתייחס לזה בציניות זה סוג של אלימות, והיא קשה ומעייפת, אין לך שום נקודה להיאחז בה. הקבלה עוזרת לשחקנים לשרוד במקצוע, לראות מעבר לאגו. עכשיו אני אומרת לעצמי 'אורנה תעצרי', תזכרי מה נכון ומה חשוב. ואם הדרך של אנשים להתחבר לקבלה ולהתנתק מהאגו זה לקשור חוט אדום מסביב לפרק היד, אפילו שיש מלא אנשים שאפילו לא קושרים אותו על פרק שמאל, שזה הצד הנכון, אז למה לא?".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הכט הקבליסט
|
|
|
 |
|
 |
|
יש עליך כמיהה לאלוקות, סאנשיין?
|
|
|
 |
|
|
|
"החוט זה עניין פנימי", מסנגר העיתונאי חיים הכט, שהולך עם הרדיד האדום על פרק היד הנכון "כבר שבע או שמונה שנים. זה משהו שבא מתוכי, שמקורו בקברי צדיקים. בלי קשר לאופנות האלה של הקבלה, משהו שבא מאמונה אישית".
הזמר אהוד בנאי, ששלוות המיסטיקן היהודי שלו כנראה מקרינה על בני משפחתו, לא שולל את הכמיהה לאלוקות של מי שמכונים אמנים. "זה טבעי שלאנשים יוצרים יהיה עניין באמונה", הוא מסביר בנחת, "באופן כללי הם מחפשים יותר להעמיק מבחינת פילוסופיות וחיפושי דרך וחיבוטים בנפש. אני עצמי לומד יהדות, שזה עץ עם הרבה ענפים, וקבלה זה אחד מהם. אני רואה את זה מסביבי הרבה מאוד".
"יש טרנד כזה אצל סלבריטאים של קבלה, של התחברות לשורשים בכלל", מאשר השחקן גולן אזולאי (פרקש מ"טירונות"), שלומד באסכולת לימוד היהדות של ימימה, "ו-וואלק, הכי קל להציג אותו בצורה זולה, אנשים רדודים שמחפשים אמונה בשקל. אבל זו לא האמת. תמיד זה נראה קטע, צחוקים, סתם אופנה. מאמינים יוצאים שטחיים ודבילים. אבל יש כאן משהו מעבר, אצלי זה דרך חיים.
"יש לנו כאלה שורשים הרי, גם קבלה, גם מהכיוון של פיוטים". הוא נאנח אנחה גדולה: "אח, תאמין לי, רבי יהודה הלוי, אבן גבירול, זה אהבה, זה הכל. אז כן, אתה יכול לעשות קטע מגניב, להגיד 'הכל חארטה'. אבל מה האנשים האלה, מה שאתה קורא סלבריטאים, רוצים בסך הכל? למצוא משהו אמיתי, יא אללה, משהו אמיתי בעולם הזה".
רשימת הסלבז בישראל שמגלים עניין ברזי הקבלה, או לפחות מתהדרים בחוט אדום על פרק היד, עוד ארוכה. להלן רשימה חלקית: אברי גלעד, אפרת בוימולד, סנדי בר, אקי אבני, יעל אבקסיס, איגי וקסמן, אביתר בנאי, אהוד בנאי, שירי מימון, נינט טייב, שלמה ארצי, מלי לוי, רן בכור, בטי רוקאווי, עופר שכטר, מירי בוהדנה, איגי וקסמן, סשה דמידוב, עדי טרר, מיה דגן, עדי כהן ואליענה בקייר.
| | | | | |
|
