 |
/images/archive/gallery/141/841.jpg בולצמן
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| סטפן בולצמן התחרמן טיל מהספר החדש של שוש עטרי וחזר עם כמה תובנות מעניינות וציטוטים רותחים |
|
|
|
 | דפדף ברכילות |  | |
סטפן בולצמן
28/9/2004 16:19 |
|
|
|
|
|
|
|
הכי מרגש בעולם לקרוא ספר של אלילת נעוריך ולבחון את תוך עולמה. והכי מרגש זה לגלות שעולמה מלא בתכנים כאלה מגניבים, ותיאורים כאלה ציוריים. אבל בטח עוד יותר מגניב לגלות כבר על פי קריאת הכריכה האחורית שהספר הזה הוא בבואה מסוימת של הכותבת שלו.
וזה לא רק שהוא אמיתי וכן ורגיש ומקסים לפרקים (הוא אמנם לא אוטוביוגרפי אבל יש בו המון אלמנטים כאלה, החל מהרקע הביוגרפי של הדמות
הראשית בו, ועד לתיאורי הסקס הנוטפים שמה אנחנו לא יודעים על שוש עטרי), אלא הוא להיטי ופולחני, ועונה להגדרה המדוייקת של טראש צרוף, שבשבילו מוכנים לוותר על רמת כתיבה נמוכה, שפה עילגת ומטבעות לשון זולות.
וכמובן, ברגע שאתה חושב על זה שאלוהים מה קורה כששוש עטרי מחרמנת אותך, עולה לך חיוך פרוורטי על הפרצוף.
עמ' 205 מתוך הספר "סודות ושקרים" מאת שוש עטרי:
"הוא הניד בראשו לשלילה: 'עוד לא, אני רוצה שתתחנני...', לחש.
-'שכח מזה... בבקשה', התחננתי. ואז הוא חדר אלי, לאט לאט תוך שהוא נאנח אנחה אחת ארוכה הוא נכנס לתוכי עד הסוף ודחף עוד ואחר כך עוד קצת... עד שחשתי כאב. שמעתי אותו אומר 'תפקחי את העיניים, הסתכלי עלי'.
-'אני לא יכולה....'
-'את כן יכולה. הסתכלי עלי כשאני מזיין אותך...', הוא נשם נשימות כבדות והחל לעשות בי כבתוך שלו אבל הוא היה בתוך שלי, משחק בתוכי, מתעמר בי, וכל נעיצה שלו הולמת בכל גופי ועוצרת את נשימתי. זיעתנו התערבבה ושנינו היינו רטובים עד העצם.
"ואז יצא פתאום והפך אותי על בטני, מעמיד אותי בדוגי-סטייל וכמעט נכנס שוב, אבל נעצר ממש ליד הפתח שלי, מענה אותי בכניסה, מסובב את אגן ירכיו, כך שבכל פעם אני חושבת שהנה הוא נכנס אבל אז הוא מתרחק שוב כשאני רודפת אחריו, רוצה שייכנס כבר. לבסוף הפסיק לנוע והחדיר אותו שוב מהתחלה, מפלס לו דרך בתוך רקמותיי הלחות, יצא ונכנס שוב וזיין אותי כל כך חזק עד שהשמעתי קולות כאב בכל פעם שהוא נדחף פנימה.
"ראיתי את השדיים שלי מתנדנדים וקיוויתי שהוא לא יכול לראות אותם אבל הוא תפס אותם ולחץ אותם כל כך חזק שכמעט בכיתי. ואז הפך אותי שוב, הניח את רגלי על כתפיו והסתכל לי למטה.
'את זולגת, את כל כך רטובה....', אחר כך הביט לי אל תוך העיניים ונכנס בי חזק
'ת-ס-ת-כ-ל-י איך אני ד-ו-פ-ק...', הוא הגיע לשיאו בשניה זאת. הוא ממש צעק כשהוא גמר והרגשתי את זרימתו בתוכי..."
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עטרי ואוזניות
|
|
|
 |
|
 |
|
"יקירתי, זה עתה זויינת"
|
|
|
 |
|
|
|
האמת היא שגם ברגעים המעייפים יותר והבנאליים יותר היא מבריקה. היא לא מבריקה רק בגלל התיאורים העשירים והמפורטים שלה, היא מבריקה מפני שהיא הופכת אקט רגיל, פשוט, אפילו נדוש, לפואטיקה של ממש. מה יכול להיות מבריק יותר מסימפוניית שלוש נקודות כמו זו?
"הוא הפקיר את ראשו לליטופי כמו חתול מרוצה. כך שכבנו על הספה אצלי בסלון, כשהוא שכוב עלי, ראשו בחיקי וחום גופו עוטף אותי ועובר ממנו אלי. הרגשתי שעומד לו אבל הוא לא זז... והרגשתי... הרגשתי מאוד גם את המזוודות שהחבאתי בחדר הארונות.
"אני לא רוצה לחשוב על זה עכשיו. קודם כל אני רוצה להתעלל בו מינית, לזמן רב, אם יעלה בידי... ואם יעמוד לו כוחו... ואם יעשה בי ככל העולה על רוחו... ואם תכנס בי הרוח... ואם ינשים אותי מפה לפה... ואם יבוא בשערי... ואם ירד לעומקי.... וישים את כל הביצים בסל אחד... ולא ייתן לי מנוח... ויתיש את כוחי... ויתגבר עליו יצרו... ויבוא עד צוואר... ויבוא אל המנוחה ואל השחלה... ויבוא על סיפוקו... ויחדיר מים שקטים עמוק...
-'שירה?'
-'מה?'
-'את נורא שקטה...', לחש כשהוא עדיין רועד ואיברו עוד מתעוות בעוויתות סופיות ומרוקן את מיציו האחרונים אל תוכי."
הכריכה האחוריתשל הספר היתה כל כך מגניבה עד כדי כך שהחלטתי להתייחס אליה על ידי הערות ספורות בצידה. "סודות ושקרים" (חתיכת שם בחרה לספר, סוחף לפחות כמו הדרמה הקולנועית הידועה של מייק לי. השם אניגמטי אם כי מעט קלישאתי) הוא רומן הביכורים של שדרנית ומנחת הטלוויזיה (תפקיד השיא של חייה!) שוש עטרי. ובכריכה אתם מוזמנים לעיין במסע המיוחד במינו אל תוך חייה של שירה מילר, גיבורת הספר, עם כיתוב אדום מזעזע "ראו הוזהרתם".
שירה מילר נולדה (ואף אחד לא יגלה מתי, למרות שבספר כתוב כמה פעמים שהיא נולדה בשנת 58') בשם עשירה לוי בשכונה ברחובות (שעריים, למתעניינים). מאז היא גדלה, בלי עין הרע (אין, אבל כבר כאן ברור לגמרי שהספר הזה הוא הכי שוש עטרי בעולם), להיות אישה יפהפיה, שנונה, מצחיקה, סוערת, מרגשת ונוגעת ללב.
בכל דף ברומן העסיסי הזה (מה יותר עסיסי מתיאורים מיניים מרתקים כמו אלה?, "יקירתי, זה עתה זויינת!", עמ' 206) נפרשים בפנינו חיים גדושים ועשירים ("התיישבתי על הספה וגיליתי לשמחתי שצימחתי גן קסום על רגלי.... וחוץ מזה, אני גם נוחרת") ודמויות בלתי נשכחות כמו דניאל מור האהוב, איתו מנהלת שירה מערכת יחסים רבת תהפוכות במשך שנים רבות; תמרי, אחותה הקטנה, היפה והשברירית; ויקטור, טייקון פורנו אימפוטנט מניו יורק – וזה ממש לא הכל (בטח לא הכל, יש לה גם אח חרדי סוטה מין כולל שתי סצינות אונס נועזות!!!). שירה פורקת מעליה, בהדרגה ובנחישות, שקר אחר שקר, סוד אחר סוד, מאלה שנשאה עימה כל השנים.
שוש עטרי מפתיעה עם הגיבורה המסעירה שרק היקף המותניים מבדיל בינה לבין סקרלט אוהרה (הו!!), ועלילה מפותלת, רבת תהפוכות ומותחת (חי חי, היא אמרה תחת!!), שמטלטלת את הקורא בין צחוק לבכי, בין בדיחות בשרשרת ודרמות טרגיות, שלמרבה הפלא – כולן מהחיים. בחיי שלא הייתי מאמין שבחיים האמיתיים בכל שני עמודים יש תיאורי סקס Too Explicit. אבל זה מגניב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עטרי
|
|
|
|
|
|
|
איפה המצעד הבריטי, לכל הרוחות?
|
|
|
|
|
|
|
עמ' 211, מתוך הספר "סודות ושקרים":
"פתחתי את הדלת, הוא דחף אותי פנימה, סובב אותי בגבי אליו, התיר את מכנסיי, הפשיל אותם. כופף אותי וחדר אלי באבחה אחת חזקה וקשה. הייתי כבר רטובה ומוכנה לקראתו, איברו היה קשיח כאבן, והוא תחב אותו לתוכי בנעיצות ארוכות וחדות, גמרתי בשתי שניות והוא גמר בתוכי שניה אחרי.
"הוא השמיע קול צעקה כשגמר ואני חושבת שגם אני השמעתי צליל כלשהוא, חשתי את התכווצויות אברו, שעה שזרימתו הרותחת פרצה בעומק גופי, ברכיי רעדו כשהגעתי לשיא והוא היה שעון עלי בכבדות רועד אף הוא, ממשיך לפלוט את אונו בתוכי. זו היתה אורגזמה ארוכה מהרגיל ואני חושבת שהיא היתה אפילו מה שאנשים מכנים... טוב... סימולטנית."
בקיצור יש לי חבר שקוראים לו גיא שהשפה המשותפת בינינו היא סטטיסטיקות של מצעדי פזמונים. סיפרתי את הסיפור הזה לגיא, ואמרתי לו שאדוני יש לנו פה ספר מנצח. הוא שמע שמדובר בשוש עטרי ושאל בצורה הכי טבעית והכי ספונטנית, בטח מתוך מחשבה שמדובר באוטוביוגרפיה, אם יש בספר נספח של ארכיון המצעד של רשת ג'.
אמרתי לו שוואלה אין אבל לך תדע אם לא יצרפו את זה למהדורה הבאה של הספר (אם יש כזו בכלל...). ואז הוא רטן: "אני שונא את המדינה הזאת! אפילו על סטטיסטיקות של מצעד הפזמונים בארץ לא חשבו לעשות פה...". כאילו שאין בעיות בטחוניות וכלכליות הוא הוסיף, "בחיי שבגלל זה בא לי לרדת מהארץ!"
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
