סיפור שהיה כך היה: ירון לונדון מגיע ביום ראשון האחרון לצפות בסרט "אני, רובוט" בקלונוע רב חן ברחוב דיזנגוף בת"א. במהלך הצפיה הענוגה חש לונדון מאנצ' קל והחליט כי הפיילה הענקית של הפופקורן של שכניו ירוקה יותר וכי המושב נוח מכדי לקום ולקנות פופקורן משלו.
הושטת יד קלילה לעבר הפיילה של השכנים והופ - החלה הבליסה המאסיבית. בעלי דלי הפופ-קורן נשארו פעורי פה לנוכח המקרה ועוד יותר כאשר קיבלו את המשפט הבא: "הרי גם ככה לא הייתם גומרים את כל זה לבד".
ירון, שמעת פעם על דחיית סיפוקים? "אוי נו באמת, ישבתי ליד בחור שהוא סטנדאפיסט מוכר שפעם הופיע אצלי בתכנית ונקשרה בנינו ידידות. הכל שטויות, אני לא מתנפל על מזונם של אחרים שאני לא מכיר".
ומה הוא שמו של הסטנדאפיסט המוכר? "אני לא כל כך זוכר את השם שלו".
לפחות היה טעים? "זה פופקורן של מזנוני קולנועים, מה כבר יכול להיות?".
פופקורן שגירה אותך מספיק חזק. "אז שלחתי את ידי וחפנתי לי כמה גרגרים, אז מה".
