צריך להפציץ אותם בכל הכוח
סא"ל במיל' שלום צור מאשקלון מכיר אולי יותר מכל אחד אחר את הפלשתינים. כמי שהיה המושל הראשון בבית חאנון וצבר אלפי שעות עם המנהיגים המקומיים, הוא יודע כי עם שכנינו הערבים לא יהיה שלום בדור הנוכחי. לכן, צור מציע להשקיע מאמצים גדולים בצד ההסברתי ובמקביל לתת לצה"ל לעשות את העבודה. רק כך תושבי שדרות יוכלו לישון בשקט
רועי צאיג
,
18.01.08,
16:41
שלום צור בביתו
צילום: אדי ישראל
שלום צור מתגעגע לעזה. קן הצרעות שישראל ניסתה ללא הצלחה להתנתק ממנו במשך שנים, היה ביתו השני של צור בזמן שהיה המושל הצבאי הראשון של בית חאנון. כתושב אשקלון צור מקבל לעתים דרישת שלום מהפלשתינים בצורת רקטות קסאמים וטילי גראד.
על אף השנאה המבעבעת בעזה כלפי ישראל, צור היה מוכן לעזוב הכל ולחזור למקום שעליו היה ממונה במשך שנתיים. יותר מ-14 שנים לאחר שישראל העבירה את אזור בית חאנון לאחריותה של הרשות הפלשתינית וביטלה את תפקיד המושל האזרחי, צור לא שוכח לרגע את העיר שבה העביר ימים כלילות. "אני מתגעגע לתקופה הזו, שהייתה רגועה, שבה כיבדו אותנו והכל היה נחמד", הוא אומר. צור, סא"ל במיל', חי ונשם את עזה במשך 30 שנה. החל משנת 1970 הוא שירת ברצועה, עד שנת 2000, בה סיים את תפקידו כקצין המחוז מטעם משרד הפנים במועצה האזורית חוף עזה. צור לא שוכח את השיחות עם אסמאעיל הנייה, אחמד יאסין ויאסר ערפאת. דווקא בשל היכרותו עם הצד השני, הוא יודע בדיוק מה צריך לעשות כדי להפסיק את ירי הקסאמים לעבר ישראל. "אם אנחנו רוצים למנוע ירי קסאמים, אנחנו צריכים להפגיז את כל האזור ממנו מתבצע הירי, בדיוק כמו שעשינו בלבנון".
צור (60) התגייס ב-1969. כעבור שנה הוא הגיע לרצועה כקצין צעיר, בימים שבהם עזה נחשבה למקום שקט. איש לא תיאר לעצמו שיום אחד תהפוך הרצועה לחבית חומר נפץ, שרקטות וטילים יעופו מתוך שטחה לעבר הנגב המערבי. ב-1974, לאחר שסיים תפקיד באזור אל עריש, חזר צור לעזה, שם שימש כקצין במינהל האזרחי. ב-1984 הוא עבר לשרת כקצין המינהל האזרחי בחברון, עד שבתחילת האינתיפאדה הראשונה, ב-1987, צור נקרא בחזרה לרצועת עזה, שם שימש כמושל הצבאי הראשון של נפת צפון עזה, הכוללת את בית לאהיה, ג'בליה ובית חנון. "אמרו לי 'אתה היחיד שמכיר את האזור'", נזכר צור. "היו לי סמכויות של מושל צבאי, והייתי אחראי על כל ראשי הערים".
בשנת 1989 ביקש צור לפרוש מהשירות, כיוון שאביו שכב על ערש דווי, והוא ביקש להיות קרוב אליו. ההידרדרות במצב הביטחוני ברצועה החזירה אותו לשם שנה לאחר מכן, הפעם כקצין המחוז מטעם משרד הפנים. צור היה אחראי על הרשויות המקומיות וראשי הערים. ב-1991 הוא החל לכהן כראש עיריית בית חאנון, המונה 35 אלף תושבים. באותה תקופה, בשיאה של האינתיפאדה, החליטו ראשי הערים במחוז להתפטר, וכך מצא עצמו צור בתפקיד הקשה. "אמרו לי 'אתה תהיה ראש העיר של בית חאנון, כי אף אחד מהערבים לא מוכן לעשות את זה'. המשמעות הייתה שמי מהערבים שקיבל על עצמו את התפקיד תחת השלטון שלנו, כאילו נגזר עליו גזר דין מוות".
מה אתה זוכר מאותה תקופה?
"הייתה בעיה של תעסוקה. ישראל תקצבה את העסקת התושבים בניקיון. הרחובות היו נקיים ומבריקים. זה עבד במשך שנה וחצי, שבה האלימות ירדה כי במקום לזרוק אבנים אנשים היו מנקים".
במהלך שירותו נפגש צור עם תושב אחר מאשקלון, אחד בשם אבי דיכטר. דיכטר, שהיה באותה תקופה רכז בשב"כ, ביצע פעולות רבות בבית חאנון לאיתור מחבלים. "מאוד נהניתי לעבוד עם דיכטר כי הוא היה מקצוען", נזכר צור. "הוא תמיד הוביל אותנו בדיוק לבית הנכון. הוא מעולם לא היה מפספס. היינו עושים את המעצר והולכים לישון. כבר אז אמרתי שאבי יגיע רחוק". ב-1993 הועברה השליטה על עזה לידי הרשות הפלשתינית כחלק מיישום הסכמי אוסלו. אך עבור צור הרומן עם הרצועה לא הסתיים. עד שנת 2000 הוא שימש כקצין המחוז והממונה על איכות הסביבה במועצה האזורית חוף עזה . לפני חודשים ספורים הוא פרש לגמלאות ממשרד הפנים, לאחר שבתפקידו האחרון שימש כממונה על האכיפה באגף כלי הירייה. צור אמנם עזב את עזה, אך עזה לא עזבה אותו. בשל ניסיונו הוא מונה ליועץ לחוג הקצינים של ח"כ יובל שטייניץ, בכהונתו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
אתה חושב שזו הייתה טעות לתת נשק לכוחות הביטחון הפלשתינים, במסגרת הסכמי אוסלו?
"בדיעבד אולי זו הייתה טעות, אבל אתה לא יכול לתת למישהו לשלוט באזור מבלי לתת לו אמצעי הרתעה. אז זה נראה נורמלי לתת נשק לכוחות הביטחון הפלשתינים. אל תשכח שראינו בהם בעלי ברית".
בעלי ברית או לא, היום הם יורים עלינו קסאמים וגראדים. הופתעת מהיכולת שלהם לייצר רקטות?
"צריך לזכור שירו רקטות עוד לפני פינוי הגוש, אבל בהחלט הופתעתי מהיכולות שלהם לייצר נשק בכמויות כאלה. בכל מקרה, התחזקות ירי הקסאמים לא נבעה עקב פינוי רצועת עזה".
שלום צור על רקע בית חנון. ''הפלשיתנים מתגעגעים לשליטה הישראל צילום: שי גבריאלי
אבו סברי בפעולה
מה צריך לעשות כדי לשים סוף לירי הבלתי פוסק מכיוון הרצועה?
"אנחנו פשוט צריכים להפגיז את כל צפון עזה. משם נורים הקסאמים. אנחנו צריכים לחלק לתושבי האזור כרוזים, כמו שעשינו בלבנון, שבהם הם מתבקשים לעבור לדרום ומרכז עזה ולהסביר להם שאם הם לא יעשו זאת - האזור פשוט יופגז. צריך להבהיר להם שמי שיישאר שם ייקח על עצמו את האחריות. בדרום לבנון עשינו את זה, ובירות נחסמה מרוב אנשים שברחו לשם. יש פתרון נוסף, והוא כניסה לתאי שטח, כמו שהיה בג'נין במבצע חומת מגן. הדבר החשוב ביותר הוא לצאת מהשטח לאחר שאתה מנקה אותו".
ההתנתקות מעזה הייתה מהלך נכון?
"לדעתי, הפינוי היה צריך להתבצע. גם בני, שהתגורר בניסנית, פונה במסגרת ההתנתקות. אני יודע שיש שם מיליון ערבים ושהשטח לא מספיק לריבוי הטבעי שלהם, אז להחזיק את המקום עולה הרבה כסף. אחרי שראיתי את הרצח של טלי חתואל וארבעת בנותיה, הבנתי שאנחנו צריכים לצאת מעזה. הישיבה שלנו בגוש קטיף לא פתרה את בעיית ירי הטילים ולא הייתה פותרת אותה".
ומה לגבי יהודה ושומרון?
"זה סיפור שונה לגמרי. על יהודה ושומרון אסור לוותר".
בתקופה שבה שירת צור בעזה, הוא זכה לכינוי אבו סברי, שפירושו "אבי הסבלנות". "הייתה לי סבלנות לשמוע את הפלשתינים ולהאזין להם", הוא אומר. "למדתי כלל חשוב אחד – אם אני צריך לעצור אנשים שלא עשו כלום, אני עושה עוול למדינה. כי המשמעות של הדבר הזה היא שהיהודים לא מבדילים בין אדם טוב לאדם רע. חוץ מזה, כשאתה מכיר אנשים באופן אישי, המצפון שלך לא ייתן לך להעניש אותם ללא סיבה".
במהלך עבודתו בעזה יצר צור קשרים עם כמה מראשי ההנהגה הפלשתינית, בהם אחמד יאסין, ממנהיגי החמאס שחוסל על ידי צה"ל. "אני הראשון שהכיר את יאסין", מספר צור. "הכרתי אותו עוד לפני שידעו מיהו. בשנת 1980 סיפרו לי שיש אדם שמארגן פעילויות עוינות נגדנו. זימנתי אותו למשרד שלי. הוא הגיע אליי, אבל מכל מיני סיבות לא יכולתי להגיע לפגישה. זה קרה פעמיים. כשלא הגעתי לפגישה השנייה, העוזר שלי אמר לי 'שלום, התנהגת לא יפה. מדובר בבחור על כיסא גלגלים'. הייתי בהלם, כי חשבתי שמדובר בבחור צעיר".
צור החליט לבקר את יאסין בביתו. "הוא אירח אותי בסבר פנים יפות. כשהייתי מגיע אליו הביתה, נהגתי לרחרח אם ישנה התארגנות נגד ישראל". יאסין, כמו שכולם יודעים, לא היה אדם תמים. בשנת 1987 הוא הקים את ארגון החמאס, ששילב אידאולוגיה לאומנית פלשתינית עם אידאולוגיה איסלאמית. החמאס לקח חלק נכבד באינתיפאדה הראשונה. ב-1989 הורה יאסין לחסל פלשתינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם צה"ל והשב"כ. מאוחר יותר הוא פיקד על חטיפתם ורציחתם של שני החיילים, אבי סספורטס מאשדוד ואילן סעדון מאשקלון. יאסין נשפט בישראל על עבירות אלה ונידון למאסר עולם, אולם הוא שוחרר ב-1997 כחלק מהסכם בין ישראל לירדן לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל של המוסד בחאלד משעל. מי זוכר היום שלפני 20 שנה צה"ל עודד את פעילות החמאס כדי להחליש את אש"ף, שנחשב אז לאויב העיקרי של ישראל. "באותה תקופה באה קבוצה של אנשים שאמרו 'אנחנו נגד פת"ח'. כשאתה שומע שיש קבוצה של פלשתינים שהם לצדך נגד הפת"ח, אתה לא רוצה להפריע לה".
אבל במבט לאחור, זו הייתה טעות.
"לאחר מעשה אני אומר שהם התפללו כדי לחסל אותנו".
ואת יאסר ערפאת הכרת?
"בוודאי. בוא נגיד שערפאת הכיר אותי, כמו שכל יתר ההנהגה הפלשתינית הכירה אותי. אין מישהו מהנהגה שלא מכיר אותי, וזה כולל גם את ראש ממשלת החמאס הנוכחי, איסמעיל הנייה".
איך מדינת ישראל התייחסה לתושבי עזה בימים ששלטנו שם?
"עד האינתיפאדה הראשונה ב-87', הרצועה הייתה גן עדן. היה מעבר חופשי לישראל. הם בנו ושיפצו, ואפילו הגיעו אנשים מקטאר לעזה כי היא הייתה עשירה".
ואיך תושבי עזה התייחסו לישראל?
"הם היו בטוחים שאנחנו נלך מפה. היו לי ויכוחים איתם. הם היו אומרים לי 'האנגלים והתורכים היו פה והלכו, וגם אתם תלכו'. הייתי משיב להם שלתורכים ולאנגלים היו מדינות ללכת אליהם ולנו לא. זה כל ההבדל".
בית חאנון תחת הפגזה. ''בדור הזה לא יהיה שלום'' צילום: אי-פי
לא חמאס ולא אידאלים
אחד הסיפורים שצור אוהב לספר במטרה לתאר את יחס תושבי עזה לישראל, מתייחס לימיו הראשונים ברצועה. "לאחר מלחמת ששת הימים ניתנה הוראה שכל בעל חנות יתלה שלט על החנות שלו. אחד מבעלי החנויות כתב שלט בגיר. אחד הקצינים שאל אותו 'למה כתבת עם גיר? בחורף זה יימחק'. הערבי ענה לקצין: 'מה, אתם נשארים פה עד החורף?'. הם כל הזמן היו בטוחים שאנחנו נצא משם".
היום, כשהתנועה היחידה בין ישראל לרצועת עזה היא של קסאמים מצד אחד ומטוסי קרב מצד שני, קשה לזכור את היחסים הטובים שהיו קיימים בין היהודים לערבים. עד תחילת האינתיפאדה, תושבי גוש קטיף נהגו להסתובב באין מפריע בעזה, בחאן יונס ובכפרים הסמוכים. הם ערכו קניות ברצועה ולמדו נהיגה אצל מורים ערבים. מערכת היחסים קרסה בבת אחת בתשעה בדצמבר 1987. האינתיפאדה, שהדהימה את ראשי מערכת הביטחון, התאפיינה בהפגנות אלימות. ישראל, מצדה, חיסלה לא מעט מבוקשים. צור וחבריו נאלצו להשקיע מאמצים רבים כדי להשקיט את המהומות. "אפילו תכננו את הלוויות של המחבלים בשעות בין הערביים או בשעות החושך כדי שיהיה פחות בלגן".
בשנים האחרונות צור רואה את עזה בעיקר על מסך הטלוויזיה, והדברים שהוא רואה מקוממים אותו לא אחת. "לצערי אין מספיק הסברה מצד ישראל", הוא אומר. "צריך להקדיש יותר שעות שידור בערבית, ולהבהיר להם בצורה מפורשת שאם הם ימשיכו לירות עלינו, הם ישלמו מחיר כבד. צריך לומר להם בפירוש: עד עכשיו היו לכם אלף הרוגים, אם תמשיכו בירי יהיו עוד אלפי הרוגים".
אתה מאמין שיהיה שלום בינינו ובין הערבים או שלנצח נחיה על חרבנו?
"בדור הזה בטוח שאי אפשר לעשות שלום. כל עוד הדור הנוכחי חי, אין סיכוי שיהיה שלום. אחרי הכל, מדובר באנשים שטוענים שהיו להם אדמות ברחבי הארץ. הלכנו לקראתם 20 אלף פעמים, אמרנו להם שאנחנו רוצים שלום, ואנחנו לא יכולים לתת יותר. כל עוד הם לא יבינו את זה, לא יהיה שלום".
אתה בקשר עם אנשים מעזה?
"כן, אבל אני לא רוצה להזכיר את שמם כדי לא לשרוף אותם. אני מדבר עם אנשי אש"ף, ביניהם בכירים, אבל אסור לשכוח שהחמאס שולט כיום בעזה. הם מתגעגעים לימים שבהם שלטנו על עזה, כי כיום הם עובדים תמורת שכר זעום. צריך להבין שאת תושבי עזה לא מעניין החמאס ולא האידאלים. הם רוצים קודם כל לחיות ולהביא אוכל הביתה".
מי אשם בכך שהמצב בעזה יצא מכלל שליטה?
"כל המצב הבלתי יציב נוצר בגלל השחיתות. אם יעקרו את התופעה הזו, המצב יכול להיות טוב. היום, בעידן החמאס, השחיתות דווקא פחתה. דווקא הרשות הפלשתינית הייתה מושחתת. "היה אדם ששימש הסוכן הבלעדי של דובק והפיץ סיגריות בעזה. הוא הרוויח כסף רב, אז יום אחד הגיעו האנשים של יאסר ערפאת ולקחו ממנו את הבלעדיות. הם נתנו את הזיכיון להפצת הסיגריות למוחמד דחלאן. לזה אני קורא שחיתות".
לדעתך מדינת ישראל צריכה לשבת בציר פילדלפי?
"ישבנו שם וזה לא עזר. אי אשר להרוס את כל הבתים שם. אחרי הכל, יש משמעות גם ללחץ העולמי. הערבים חופרים ומגיעים מלמטה. צריך למצוא לעניין פתרון הנדסי".
אנחנו יכולים לסמוך על המצרים שיילחמו בחמאס?
"לא. הם לא עושים מספיק כדי להילחם בחמאס ולמנוע הברחות. דמות השוטר שנואה בעולם הערבי כי הם לוקחים בקשיש על כל דבר. מבחינה זו, המצב אצל הערבים לא טוב. ראיתי באל ג'זירה תוכנית שבה אמר אחד המרואיינים שכל עוד בעולם הערבי לא חוקרים ראש ממשלה, כמו בישראל, הם לא ינצחו את היהודים".
באופן כללי, צה"ל איבד את כושר ההרתעה שלו?
"כן, וזה משפיע על תושבי עזה ועל יחסם לישראל. מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, הקים מנהרות בלבנון, וכשירינו עליו הוא לא נפגע. עצם העובדה שלא הכרענו כמו שצריך את המלחמה בלבנון, למרות שהיו להם 1,500 הרוגים, נתפסת אצלם כניצחון. הם חושבים שצה"ל הגדול, שניצח בכל המלחמות, לא הצליח בלבנון. אבל צה"ל עדיין חזק ויכול לחסל את המחבלים".
אם יציעו לך להגיע לבית חאנון בסיור מאורגן, תיסע לשם?
"בכיף, איזו שאלה. אני מתגעגע לתרבות ולמנהגים שלהם. זו הייתה תקופה יפה".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
