בכבוד רב
הוא ליווה את העיר כמעט מימיה הראשונים, הכיר כמעט את כל ראשי העירייה – אך נמנע בעקביות מלהתראיין. השבוע בראיון נדיר ל"זמן הדרום" מספר הרב יוסף שרביט, הרב הספרדי הראשי של אשקלון, על נפילת בנו מיכאל, מדבר על ההסתבכות של שני בניו ומצהיר על הסתייגותו מכפייה דתית. השרביט בידי הרב
רועי צאיג
,
11.01.08,
14:25
הרב יוסף שרביט
צילום: רועי צאיג
במשך 48 שנים מכהן הרב יוסף שרביט כרב הספרדי הראשי של אשקלון. הוא ליווה את העיר כמעט מימיה הראשונים, הכיר כמעט את כל העומדים בראשה והיה מעורב בכל האירועים המשמעותיים שאירעו בה. ובכל השנים הללו הרב שרביט נמנע מלהתראיין. בארכיוני המקומונים קשה למצוא ציטוט של הרב, לבטח לא ראיון מקיף. השבוע החליט הרב שרביט לשבור שתיקה. בראיון ל"זמן הדרום" מדבר הרב על נפילת בנו מיכאל במלחמת יום הכיפורים, על הסתבכותם של שני בניו ועל הכפייה הדתית בעיר.
בגיל 85 הרב שרביט עדיין פעיל. נכון, הגוף אינו כבעבר, הוא מתקשה ללכת, שמיעתו כבדה – אבל מוחו עדיין צלול. מדי יום הוא מעביר שיעורי תורה בבית-הכנסת יד מיכאל, שנקרא על שם בנו, ושוקד על כתיבת ספר נוסף בסדרת ספרי השו"ת (שאלות ותשובות בנושאים הלכתיים). "הרגליים לא עובדות טוב, אבל הראש עובד מצוין", הוא אומר בחיוך.
הרב שרביט נולד בעיר פס שבמרוקו. אביו, הרב מכלוף שרביט, היה אחד מתלמידי הבאבא סאלי. כאשר משפחת שרביט ביקשה לעלות לישראל עם הקמת המדינה, נדחתה בקשת האב מכלוף בשל גילו. המשפחה נדרשה לשלם כסף רב כדי שהאב יוכל לעלות לארץ הקודש. המשפחה לא יכלה להשיג את סכום הכסף הדרוש, ובני המשפחה נאלצו להתפצל. האם והאחים הצעירים עלו לארץ. יוסף נשאר עם אביו במרוקו, ורק בשנת 1953 הם עלו יחדיו לארץ. שבועיים לאחר מכן נפטר האב.
את שנותיו הראשונות בארץ העביר יוסף שרביט כרב המושב גורן שבצפון. בהמשך הוא שימש כרב של בית-שאן. לאשקלון הוא הגיע בשנת 1960, לאחר מותו של רב העיר, הרב לוויתן פרג'ון זצ"ל. באשקלון חיפשו רב בעל שיעור קומה, וכך הגיעו לרב שרביט. מאז אותה שנה ועד היום הרב שרביט משמש כרבה הראשי הספרדי של אשקלון (לצד הרב האשכנזי יוסף חיים בלוי). הרב שרביט שימש גם כחבר במועצת הרבנות הראשית לישראל במשך 27 שנים. ביוזמתו נבנה באשקלון בית-דין רבני, ומי שעזר להקימו היה שר הדתות לשעבר, אהרון אבו-חצירא. "אמרתי לו (לאבו-חצירא) 'בית-הדין באשדוד נקרא בית-דין אשקלון, אז צריך שיהיה בית-דין גם באשקלון'", משחזר הרב שרביט.
בית-הדין הוקם בשנת 1980 ושרביט שימש כאב בית-הדין עד שנת 1992. כשהגיע לגיל 70 פרש מתפקידו. הרב שרביט הוא בעל אמונה יוקדת ביושב במרומים ובעם ישראל. האמונה הזו, שמלווה את הרב לאורך כל חייו, לא נסדקה גם כאשר הוא איבד את בנו, מיכאל, במלחמת יום הכיפורים. מיכאל, שלמד בישיבה התיכונית באשקלון, התגייס לחיל השריון בתום לימודיו. בשנת 1972 הוא השתחרר מהשירות הצבאי, והחל ללמוד במכינה האקדמית באוניברסיטה העברית.
חלומותיו של מיכאל לרכוש השכלה נגדעו כעבור שנה, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. מיכאל גויס לשירות מילואים ביחידת שריון בחזית הדרום. הוא עבר את קרבות הבלימה הקשים, אך נפל בקרב עם המצרים. מיכאל נקבר בבית העלמין בהר-הזיתים בירושלים.
"לפני שהלך לקרב הוא אמר לי 'אבא, אם אני לא אשמור על המדינה, מי ישמור?', וככה נפרדנו", נזכר הרב שרביט. 34 שנים חלפו מאז, והכאב לא נמוג. הרב שרביט החליט להנציח את בנו בבית-הכנסת שהקים על שמו, בו כאמור הוא מעביר מדי יום שיעורי תורה. "בעוונותיי הרבים נפגעתי ואיבדתי בן", הוא אומר. אך כמו איוב, שאיבד את כל עולמו אך לא את אמונתו באל, כך גם הרב שרביט ממהר להבהיר כי אמונתו לא אבדה: "הקדוש ברוך הוא יודע מה הוא עושה. אלה ייסורים על ארץ ישראל ונאמר שייסורים מכפרים. אנו מקבלים הכל באהבה".
מלחמת יום כיפור. הבן מיכאל נפל בחזית הדרום צילום: שלמה ערד, במחנה
"אני לא מתערב בפוליטיקה"
בשנים האחרונות נאלץ הרב שרביט להתמודד עם מועקה נוספת. שני בניו, משה ורמי, גרמו לו עוגמת נפש. הבן משה, שעבד במועצה הדתית, הורשע בקבלה במרמה של 86 אלף שקלים מאנשים שונים ובשורה נוספת של עבירות: גניבה על-ידי עובד ציבור, קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר לביצוע עוון, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה. הוא נידון ל-21 חודשי מאסר בפועל. לפני מספר חודשים הוא זכה לפרסום שלילי נוסף, לאחר שנטען כי תקף פקחית שעמדה לרשום לו דוח חנייה.
הבן רמי, שהיה מתווך דירות, זכה לפרסום שלילי לאחר שהקבלן דוד יפרח תבע אותו בטענה שנטל לכיסו כסף מעסקאות שתיווך בהן. תקופה ארוכה לא היה ידוע היכן הוא, וכשאותר נתבע להחזיר סכומי כסף רבים.
הרב שרביט ראה את ההסתבכות של ילדיו, והתייסר. "ודאי שהנושא הזה כואב לי", הוא אומר. "אבל בן זה בן. וכמו שאומרת התורה 'בנים אתם לה' אלוקיכם'. אני רוצה שכולם יילכו בדרך של יראת שמים. אני מגנה את האלימות שהבן שלי הפעיל, לא צריך לנהוג בצורה כזו". ובעניין חינוך ילדים מוסיף הרב כי "אדם צריך ללמד את הילד שלו דרך טובה של מוסר ולתת לילד את כל הכלים להיות אדם טוב. אבל בסופו של דבר, הילד מקבל את ההחלטות שלו לבד".
עבור תלמידיו, הרב שרביט הוא איש בעל ידע עצום. עד היום הוא חיבר ארבעה ספרים בתחום ההלכה. אחד, "נר מיכאל", נקרא על שם בנו שנפל. עוד שלושה ספרים נקראים אורחות יושר (ראשי תיבות של שמו), והם עוסקים בשאלות ותשובות בנושאים הלכתיים. בימים אלה הרב שוקד על כתיבת ספר רביעי בסדרה. הוא מוכן לדבר שעות על נושאי הלכה. על פוליטיקה מקומית קצת פחות. במשך עשרות שנים נמנע הרב שרביט מלהתערב בפוליטיקה המקומית. ואולי בגלל הישארותו בצד, שמו מעולם לא נקשר או שורבב בסערות פוליטיות. "אני לא מתייחס לפוליטיקה", הוא אומר, "שואלים אותי לגבי הבחירות הקרובות. אין לי מועמד מועדף. כולם מקובלים עליי, אני אוהב את כולם כמו את הילדים שלי".
ואם שמעון כהן, נציג ש"ס, יציג מועמדות לראשות העיר, תתמוך בו?
"אני לא מתערב בפוליטיקה".
גם אם הרב שרביט אינו מוכן להתבטא בפומבי בסוגיות פוליטיות, הרי שהוא ידע לטוות קשרים אישיים עם כל ראשי העירייה שכיהנו מאז החל לשמש בתפקידו. "עשיתי בריתות לילדים של אלי דיין ושל בני וקנין, אני באמת אוהב את כולם", הוא אומר.
בראש העירייה עומד כיום אדם דתי. עד כמה זה בא לידי ביטוי ביחס של הנהגת העיר לעולם הדת?
"יש לרוני מהצרי רגישות לנושאי הדת, ובמה שהוא יכול, הוא עוזר. יש לו בהחלט יחס טוב לנושאי הדת".
איזו מערכת יחסים יש בינכם?
"יש בינינו מערכת יחסים מצוינת. דיברנו מספר פעמים דברי תורה ולמדנו את פרשת השבוע. הוא אדם דתי ומבין את הרגישות של הנושאים הדתיים".
ועם יתר חברי המועצה הדתיים אתה שומר על קשר?
"כן. אני בקשר איתם והם עושים מה שהם יכולים לטובת קידום הנושאים הדתיים בעיר".
שרביט היה מעדיף, כך נראה, לנקוט בגישה פשרנית ופייסנית, ולהימנע מעימותים. זהו אולי אחד ממקורות הכוח שלו. אלא שרצונו לחזות בשלום בית לא התממש, שכן במציאות התרחשו בעיר עימותים קיצוניים בין חילוניים לדתיים. לפני שנתיים הייתה אמורה להגיע לאשקלון הזמרת מאיה בוסקילה. חוגים דתיים בעיר טענו כי התמונות של בוסקילה על שלטי החוצות הן פרובוקטיביות, ודרשו להסירן. העירייה נאלצה לפנות לחברת ההפקה כדי שתצניע את תמונותיה של בוסקילה בעזרת עיבוד מחשב. בחוגים החילוניים זעמו על המהלך של העירייה, ויצאו נגד הכפייה הדתית בעיר. אחד מחברי המועצה אף אמר אז: "זה ממש מגוחך. הכפייה הזאת היא בושה".
באותה תקופה נתלו בעיר שלטי פרסומת שבהם נראו בחורות כאשר הן מגלות טפחיים. השלטים נתלשו על-ידי אלמונים. הרב שרביט מסתייג מהשחתת השלטים על אף התמונות שהופיעו בהם: "אני לא בעד כפייה בשום מקרה ואני מתנגד לתלישת שלטים. מובן שאני לא בעד המסר של התמונות, אבל אני חושב שצריך לנהוג על-פי הפסוק 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'".
הרב יוסף שרביט. מעדיף להימנע מעימותים צילום: רועי צאיג
"אסור היה להתפנות מגוש קטיף"
מחלוקת נוספת בין דתיים וחילוניים בעיר הייתה סביב הפעלת היכל הספורט בשבת. לפני חצי שנה נערכה תחרות סיף באולם ביום שבת. למחרת, פנה הנציג החרדי במועצת העירייה, עמרם בן-דוד, לראש העירייה ומחה בפניו על קיום התחרות בשבת. מהצרי זעם על מנכ"ל החברה לתרבות, נוער וספורט, יגאל שרים, על קיום התחרות בשבת והורה שלא לקיים יותר אירועים בהיכל הספורט בשבת. הנושא העלה את חמתו של הציבור החילוני בעיר, שראה בצעד זה פגיעה בסטטוס-קוו שהתיר פעולות בשבת. "אני לא חושב שצריך לקיים פעילות כזו בשבת, אבל עם זאת חשוב לעשות את הדברים בדרכי נועם", חוזר ואומר הרב שרביט.
הרב שרביט נשמע מפויס ומוכן למחול לחילוניים על חילול השבת. אך בעברו, אי שם בשנות החמישים, הרב עלה על בריקדות כל אימת שנעשה ניסיון לחלל שבת. באותה תקופה הוא שימש כרבה הספרדי של בית-שאן וניהל מלחמת חורמה בבעלי העסקים שפתחו את חנויותיהם בשבת. "האבסורד הגדול הוא שאדם שהיה פותח את חנותו בשבת היה אומר שיש לו אישור, ואחר כך היה עולה להיות חזן בבית-כנסת בימים נוראים", אומר הרב בציניות.
כיום הרב שרביט רואה את הדברים בצורה אחרת, אך עדיין לא זז מאמונתו. "אני חושב שחנויות לא צריכות להיות פתוחות בשבת. רק מקומות כמו מלונות שמתארחים בהם אנשים יכולים לפעול בשבת".
אחד מנושאי המחלוקת במגזר הדתי באשקלון הוא הרכב המועצה הדתית. מסיבות שונות, שתקצר היריעה מלפרטן, אין הרכב מסודר למועצה הדתית. באחרונה העבירו חברים במועצה דרישה לקיים ישיבת מועצה שלא מן המניין בנושא. הרב שרביט לא ממש מתרגש מהמצב. "הקדוש ברוך הוא זיכה אותנו באישה מדהימה, אתי בר-ששת, מזכ"לית המועצה, והיא מנהלת את המועצה כמו דבורה הנביאה. היה כנס של רבנים מהעולם והיא ארגנה את זה מצוין".
לצד המחמאות למזכ"לית בר-ששת, אומר הרב שרביט: "אני חושב שצריך להיות הרכב מסודר בכל המועצות הדתית בארץ. אבל מי שאשם שהמצב הוא אחר זה לא מהצרי. הנושא הזה נמצא באחריות הממשלה והיא צריכה לפתור את הבעיה הזאת".
במשך שנים רבות עבד הרב שרביט לצדו של הרב האשכנזי הרב בלוי. היחסים בין שני הרבנים הם יחסים של הערכה וכבוד. הדבר מעורר לא אחת פליאה, בעיקר נוכח המתיחויות בין רבנים ספרדים ואשכנזים בערים רבות בארץ. "יש בינינו הערכה וכבוד הדדי", אומר הרב שרביט. "כשהגעתי לאשקלון, הרב האשכנזי של העיר היה הרב משה דוד ולנר. הוא כיבד אותי והציג אותי בבתי המדרש ובבתי הכנסת. תמיד נתתי כבוד לרב האשכנזי, אבל לא ויתרתי על דברים עקרוניים. דרשתי, למשל, משכורת שווה לשני הרבנים, ולא בגלל הכסף, אלא כדי שיראו שיש מעמד שווה לשני הרבנים. הרב ולנר היה מבוגר ממני וכיום הרב בלוי צעיר ממני. אבל זה לא משנה. גם אם לעתים ישנם חילוקי דעות, בסוף תמיד מיישבים אותם".
אבל יש נושא אחד שלגביו הרב מסיר את הכפפות ומתקשה לסלוח עליו והוא פינוי הישובים מגוש קטיף. שרביט מסתייג מכל ויתור על חלקי מולדת וכואב עד היום את עקירת יישובי גוש קטיף. "אסור היה לעשות את הדבר הזה", הוא פוסק בנחרצות. "אני לא מבין את המנהיגים איך הם רק נותנים ונותנים ולא מקבלים שום דבר בתמורה. הנה, יצאנו מגוש קטיף. המצב השתפר? מה פתאום, רק להפך".
בתקופת ההתנתקות, היו רבנים שקמו ואמרו שלא יהיה פינוי. רבים מתושבי הגוש האמינו להם ומצאו את עצמם מול שוקת שבורה לאחר הפינוי.
"בדורנו יש גאוני עולם ותלמידי חכמים גדולים מאוד, אבל אין נביאים. הנבואה ניטלה מעם ישראל אחרי חורבן בית המקדש השני. כל מי שמדבר על העתיד זה שטויות. ארץ ישראל מאוד חשובה לי, ואני לא מדבר סתם. תדגיש שאיבדתי בן שנלחם על הארץ הזאת".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
