פולגת ג'ינס. סוף הדרך
ישראל פולק מתהפך בקברו - המפעל שהקים בעשר אצבעותיו נסגר השבוע. בשיא פעילותו ייצא פולגת ג'ינס סחורה בעשרות מיליוני דולרים. הוא זכה בפרס הייצוא וסיפק פרנסה למאות עובדים. אבל בשנים האחרונות נקלע ענף הטקסטיל בארץ לקשיים, ההזמנות פחתו, ההפסדים גדלו וגזר הדין היה בלתי נמנע. אברהם מלול סוקר את תולדות המפעל בקריית-גת שאחראי על גינס הליווי'ס שאתם לובשים (או לבשתם בעבר)
אברהם מלול
,
11.01.08,
13:03
מפעל פולגת בקריית גת
צילום: אילן אסייג
כאשר אימפריות שוקעות, הן עושות זאת לאטן. איש לא יכול לשים את האצבע על נקודת הזמן בהיסטוריה שבה האימפריה הרומית, שכבשה פעם חלקים נרחבים בעולם, החלה לקרוס. איש גם לא יכול לנקוב בתאריך המדויק שבה האימפריה הבריטית, שהשמש לא שקעה בה מעולם, החלה להתפרק. מהאימפריות הללו נשארו רק הזיכרונות.
זהו המצב, גם אם בזעיר אנפין, של מפעל פולגת ג'ינס בקריית-גת שנסגר השבוע. נעילת שעריו של המפעל היא תוצאה של המשבר שפקד את תעשיית הטקסטיל, שפעם היה הענף המוביל בעיר. אלפי עובדים הועסקו סביב השעון בטוויה, תפירה, עיצוב, גזירה, עיבוד בדים – כל מה שצריך כדי להפוך בד לבגד.
שינויים כלכליים ועליית הגלובליזציה, עלייתה של סין כמעצמת התעשייה והייצור העולמית, המעבר של ישראל מכלכלה המבוססת על תעשייה מסורתית לכלכלת היי-טק ובאחרונה גם המשבר המתמשך בדולר – כל אלה הפכו את תעשיית הטקסטיל לבלתי רווחית. ואת המחיר הזה שילמו עשרות אם לא מאות מפעלים שפעלו באזור הדרום. ספינת הדגל של תעשיית הטקסטיל הייתה פולגת. המפעל שהוקם על-ידי איש העסקים ישראל פולק (ועל שמו נקראה החברה), העסיק בשיאו 6,000 עובדים – המעסיק הגדול ביותר בעיר. אולם עם השנים המפעל ירד מנכסיו, רוב העובדים פוטרו, והשבוע כאמור נפל דבר: מפעל הג'ינס של פולגת נכנס לדפי ההיסטוריה.
הכלכלה המקומית בקריית-גת מזוהה היום בעיקר עם מפעל אינטל, אחד המפעלים הגדולים מסוגו בעולם והמעסיק הגדול בעיר. אלפי עובדים מייצרים שבבים ורכיבים זעירים שיותקנו במחשבים ברחבי העולם. מדינת ישראל נלחמה במשך שנים, עוד בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש הממשלה, כדי לשכנע את מנהלי חברת המחשבים העולמית להקים את מפעלה בעיר הדרומית.
לפני 40 שנה, כאשר מחשבים אישיים עוד היו בגדר חלום, ניסה פנחס ספיר, שר התעשייה והמסחר המיתולוגי לפתח את כלכלתה של קריית-גת, שרק נוסדה באותן שנים. ספיר, שחיפש משקיעים בארץ ובעולם, פגש בצי'לה בשנת 1959 את ישראל פולק, תעשיין טקסטיל ונשיא הפדרציה הציונית בארצו. פולק למד בצעירותו בבית-הספר לטקסטיל בצ'רנוביץ שברומניה ועבד לפרנסתו במפעל סריגה. בגיל 25 כבר הקים מפעל טקסטיל. לאחר מלחמת העולם השנייה היגר לצ'ילה והקים שם מפעל גדול.
במאי 1960 ביקר פולק בארץ. "אתה מוכרח לבוא לישראל ולהקים בה מפעלים", דרש ממנו ספיר. האגדה מספרת שבשעה 5:00 בבוקר העיר צלצול טלפון את פולק ואשתו, ששהו במלון דן בתל-אביב. "סלח לי על השעה המוקדמת. אני רוצה לקחת אותך למקום שנקרא קריית-גת", אמר לו ספיר שכבר המתין בלובי.
לפי אותה אגדה, ספיר בחר בשעת בוקר כה מוקדמת כדי לשכנע את פולק כי קריית-גת קרובה לתל-אביב. בשעה 6:00 בבוקר יצאו פולק וספיר מתל-אביב, ונהגו של ספיר דהר על כבישי הדרום הריקים והגיע לקריית-גת במהירות שיא של חצי שעה. גדעון נאור, שהיה אז ראש המועצה המקומית קריית-גת, קיבל את פניהם בשעה 6:30 בבוקר.
ספיר שכנע את פולק כי קריית-גת תהיה "בירת הטקסטיל" של ישראל והבטיח לו כי המדינה תעמוד מאחוריו ותעניק לו הלוואות. נאור הסכים להקצות אדמות, ופולק נענה להצעה והקים בשנת 1960 את תשלובת הטקסטיל פולגת – שילוב של השמות פולק וקריית-גת. בתחילה היה פולק הבעלים והמשקיע בלבד, אולם עם עלייתו לארץ בשנת 1966 שימש גם כמנכ"ל התשלובת בסיועו של אחיו, חיים. בשנת 1972 החל המפעל לייצא בגדים לאנגליה, והפך לספק של רשת מארקס אנד ספנסר. 7,000 עובדים עבדו במפעל בשיאו, בחמש חברות הבת של התשלובת: אומן, בגיר, ליידי בגיר וליגת. שליש מהבתים בקריית-גת התפרנסו מהמפעל. לצד פולגת פעלו עוד מפעלי טקסטיל, שהפכו את העיר לבירת הטקסטיל של ישראל.
אך האימפריה לא זכתה להאריך ימים. פעילות הייצור בתחום הטקסטיל עברה מישראל למדינות אחרות שבהן שכר העבודה נמוך בשיעור ניכר. מדובר במצרים, ירדן, סין והודו. התהליך הזה לא פסח גם על פולגת.
בשנת 1988 מכר פולק את התשלובת לקונצרן כלל. 11 שנים מאוחר יותר, נמכרה פעילות ייצור בדי הג'ינס לאיש העסקים האמריקאי-יהודי אייזק דבח, שהקים את חברת פולגת ג'ינס. המפעל התמחה בטוויית חוטים, אריגה, עיבוד וגזירת בדי ג'ינס. בשנת 2005 נמכרה תשלובת פולגת, שכוללת את פולגת טקסטיל ובגיר, לאיש העסקים צביקה בארינבוים.
פולגת ג'ינס זכתה להערכה רבה ואף קיבלה את פרס הייצוא מטעם משרד התעשייה והמסחר, אך כל זה לא הצליח למנוע את שקיעת המפעל. השבוע החליט דבח להפסיק את פעילותה של חברת פולגת ג'ינס בעקבות ההפסדים הכספיים הגדולים שספג.
מפעל פולגת. פנחס ספיר לקח את פולק למקום בשש בבוקר צילום: אילן אסייג
שבבים והיי-טק במקום ג'ינס
בסוף החודש יידומו מכונות הייצור במפעל פולגת ג'ינס. בדי הג'ינס, שנמכרו לכל העולם ומהם ייצרו את המותגים המובילים, כמו ליווי'ס ודיזל, יהפכו לחסרי שימוש, ו-70 עובדי המפעל יילכו הביתה. "פעם קריית-גת הייתה ספינת הדגל של הטקסטיל בישראל. נותרנו רק ספינה, בלי דגל", אומר השבוע בני כהנים, מזכיר האיגוד המקצועי בקריית-גת עיר עם קבלת ההודעה על סגירת המפעל.
ההחלטה של דבח להפסיק את פעילות המפעל התקבלה בהבנה על-ידי העובדים ונציגיהם. איש אינו כועס על דבח. כדי להמתיק את הגלולה המרה, הוחלט לקיים מסיבת פרידה באחד מאולמות השמחה בעיר, שבה ישתתפו העובדים והנהלת המפעל.
בחודשים האחרונים השקיעה הנהלת המפעל מאמצים רבים כדי למצוא תעסוקה חלופית לעובדים שיפוטרו. ואכן, 80 אחוזים מהעובדים קיבלו הצעות עבודה לאחר הפרסומים על סגירת המפעל. מפעלי טקסטיל בקריית-גת ובקריית-מלאכי הביעו נכונות לקלוט באופן מיידי את מרבית העובדים, אלא שהם סירבו לקבל את ההצעות. "אין לנו כוח לעבוד שוב בטקסטיל. אנחנו מעדיפים לקבל את מכתבי הפיטורים ולחתום בלשכת העבודה לפחות בששת החודשים הבאים. אחר כך כבר נראה", אמר אחד העובדים.
ועד העובדים, מצדו, אסר על העובדים לדבר עם העיתונאים והסתפק בהודעה לקונית לתקשורת: "אנחנו חושבים שהמפעל נסגר בצורה מכובדת לעובדים ולהנהלה. אנחנו מודים להנהלה על האופן שבו סגרה את המפעל". חבר מועצת העירייה, שלום שינדלר, לשעבר עובד פולגת והיום מזכ"ל התאחדות הטקסטיל בהסתדרות, מסתכל על המציאות בעיניים מפוכחות: "התעשייה בישראל מתקדמת. היום הבנים של פועלי פולגת עובדים באינטל". שינדלר תיווך ופעל במטרה להביא לכך שהעובדים המפוטרים יזכו לפיצויים מוגדלים. ואכן, בעקבות המשא והמתן בין ההסתדרות לנציגי הבעלים סוכם כי העובדים יקבלו פיצויים מוגדלים בין 115 ל-170 אחוזים.
שינדלר: "ייאמר לזכות הנהלת המפעל שהם יצאו מגדרם כדי לא לפגוע בעובדים. הם עמדו בכל התשלומים לכל הקרנות עד האגורה האחרונה. יתרה מזאת, הם ניהלו משא ומתן הוגן מאוד על פיצויי הפיטורים. הם יכלו לומר לנו כי המפעל נסגר ועל כן פיצויי הפיטורים יעמדו על 100 אחוזים בלבד, כמתחייב בחוק. אבל הם הסכימו לתת יותר".
מעבר לאחוזי הפיצויים, הנהלת המפעל לא קיזזה משכר העובדים את ימי החופשה שלהם על אף שבשנה האחרונה נשלחו העובדים לחופשה עקב מיעוט בהזמנות. אך ברור כי לא המיעוט בהזמנות הכריע את המפעל. בחודשים האחרונים מצב הרוח של העובדים נע על-פי תנודות שער הדולר. בכל פעם ששער הדולר ירד, צנח מצב רוחם של העובדים, שהבינו כי רווחיות המפעל תלויה בכך ששערו של המטבע האמריקאי יישאר גבוה. ככה זה כשהשוק הגדול ביותר הוא בארצות-הברית: כל עוד הדולר – שהוא המטבע שבו קונים הלקוחות האמריקאים את הבד – נותר גבוה ושכר העובדים משולם בשקלים, הבעלים של המפעל מרוויח. אבל מרגע שההכנסות בדולרים מאבדות את ערכן והתשלום לעובדים נותר בשקל ששומר על כוחו, ההפסדים לא מאחרים להגיע. האמריקנים אומרים על כך: זאת הכלכלה, טיפש.
מפעל פולגת ג'ינס נאלץ גם לספוג את העליות הגדולות בהוצאות. כך למשל, אומרים בהנהלה, רק על השקעה בתשתיות הביוב נאלץ המפעל לשלם בשנה האחרונה 800 אלף שקלים, שלא לדבר על הוצאות ארנונה והוצאות נוספות.
ליוויס צילום: יחצ
השקל הרג את הדולר
שינדלר, לשעבר יו"ר ועד העובדים בפולגת, נזכר השבוע בערגה בימים שהמפעל היה בשיאו והיה הלב הפועם של העיר. "פולגת דרש עוד ועוד עובדים מכיוון שההזמנות זרמו", הוא אומר. "העיר התפתחה סביב פולגת. זה היה מפעל שהייתה לו עיר. בשנות השיא לא רק מפעל פולגת ייצר טקסטיל, אלא עוד 50 מפעלים קטנים לייצור סריגים, מהם נותרו אולי ארבעה מפעלים כאלה".
בשנת 2001 זכה המפעל לפרס הייצוא מטעם משרד התעשייה והמסחר. בהודעה שפרסם המשרד באותם הימים נכתב: "משנת 1999 ועד היום החברה נמצאת במגמה מתמדת של צמיחה. החברה הצליחה לחדור לשוקי יצוא חדשים וכיום כל תוצרתה מיועדת לייצוא. בשנת 2001 ייצאה החברה בסכום של 26.6 מיליון דולר לעומת 17.3 מיליון דולר בשנת 2000. מספר העובדים בחברה צמח מ-104 עובדים בשנת 1999 ל-170 עובדים כיום.
"במקביל לפעילות התעשייתית, מקפידה החברה לטפח את עובדיה ואת הקשר עם הקהילה. פעילויות ואירועים חברתיים הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית בפולגת ג'ינס. כמו כן, החברה תורמת בקביעות למספר ארגונים ומוסדות בקריית-גת. מפעל החברה פתוח בפני תלמידים וסטודנטים להכרת התעשייה. מפעל פולגת ג'ינס מתכוון להמשיך ולהתפתח, לקדם את היצוא, את קריית-גת ואת התעשייה בישראל".
אלא שהמחמאות נשארו על הנייר ואילו בשטח המפעל החל לאבד כדאיות כלכלית. בחודשים האחרונים העובדים הבינו כי רק נס יוכל למנוע את סגירתו של המפעל. אמנם פה ושם הופיעו פרסומים על משקיע מסתורי שהביע עניין לרכוש את פולגת ג'ינס ולהעסיק את העובדים, אך במבחן המציאות הכל נשאר בעינו. באחרונה דיברו במפעל על משקיע מצפון הארץ, שמנהל משא ומתן רציני ואף הבטיח להגדיל את פעילות המפעל באופן מיידי בחמישים אחוזים. "המשקיע הזה סיפר על מערכת יחסים טובה שיש לו עם תעשיינים מצריים ועל כך שהוא יוכל להביא הזמנות חדשות בהיקף גדול במיוחד", אומר אחד העובדים. אלא שאותו משקיע החליט בסופו של דבר למשוך את ידיו מהעסקה כיוון שתחשיביו הראו שאין סיכוי להביא להתאוששות המפעל.
בהנהלת פולגת ג'ינס קיוו כי הקשר של אותו משקיע עם אנשי עסקים מצריים יוכל אולי להציל את החברה. אחרי הכל, קשרים בין מפעלים בישראל למפעלים במצרים אינם נדירה בתעשיית הטקסטיל. מדיניותה של ארצות-הברית לעודד שיתוף פעולה בין ישראל למצרים באמצעות פטור ממסים היא הדבר היחידי שמנע את גוויעתה של תעשיית הטקסטיל בישראל. "הפטור האמריקאי הוא הסיבה שיש עוד טקסטיל בארץ שמעסיק 18 אלף עובדים", אומרים בכירים בענף. "ללא הפטור הזה רק מאות עובדים בודדים היו נשארים בתחום".
תעשיית הטקסטיל בארץ אינה יכולה להתמודד, למשל, עם רמת השכר הנמוכה של עובדים בתעשיית הטקסטיל בסין. "מעסיק בסין משלם לעובד משכורת של 100 דולר, ואילו בישראל עלות כל פועל היא 1,200 דולר לפחות, אז ברור שמחירי בדי הג'ינס בארץ כבר לא אטרקטיביים מול המפעלים הסינים ואפילו מול הירדנים", אומר גורם בענף.
מנכ"ל מפעל פולגת ג'ינס, גידי לקס, אומר כי לא הייתה כל אפשרות להמשיך להפעיל את המקום. "כל התוצרת שלנו הייתה מיועדת על-פי הסכם ליצוא לשוק האמריקאי", הוא מסביר. "אבל שער הדולר יורד וכך יורדת הרווחיות ב-20 אחוזים, בעוד שההוצאות עולות. ניסינו לעניין שתי קבוצות משקיעים, אבל הן ערכו את התחשיבים שלהן והגיעו למסקנה שאין ברירה אלא לסגור את המפעל".
בקריית-גת אין הרבה שמבכים את סגירת מפעל פולגת ג'ינס. "על מה בדיוק לבכות? על מפעל ששילם לעובדיו משכורות מינימום?", שואל רטורית אחד העובדים. "גם בימים הטובים של המפעל היינו צרכים לעבוד הרבה שעות נוספות כדי שתהיה לנו משכורת סבירה".
את מקומה של תעשיית הטקסטיל בקריית-גת תפסה בשנים האחרונות תעשיית ההיי-טק. בעיר מתגאים במפעל השבבים של אינטל, שבזכותו התפתחו מפעלי היי-טק נוספים. "זהו תהליך מבורך", אומר שינדלר. "אבל אסור לשכוח שגם בטקסטיל יש היי-טק".
כהנים חושב שאינטל לא תרמה הרבה לעיר. "כמה מתוך 3,500 עובדי אינטל, הם תושבי קריית-גת? אחוזים ספורים. תושבי קריית-גת שעובדים באינטל הם עובדי קבלן שעובדים בתחבורה והספקת מזון לעובדי אינטל. עובדי אינטל שעוסקים בהיי-טק גרים ברובם המכריע מחוץ לעיר, או שהם מגיעים ממרכז הארץ בהסעות או שהם גרים במושבי הסביבה. לא כולם יכולים לעבוד בהיי-טק. העיר חייבת גם תעשיות מסורתיות כדי לספק תעסוקה לעובדים שאינם יכולים לעבוד בתעשייה עתירת ידע".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
