הנני כאן - נתניה - זמן מעריב

הנני כאן
אחרי עשר שנים של שתיקה דיסקוגרפית, יהודה אליאס (41), הכישרון הנתנייתי של "קום והתהלך בארץ", מחמם מנועים לקראת הקאמבק שלו עם העיבוד המחודש לשיר "אל תשכחי אותנו". הוא חולם להופיע בקיסריה, ובינתיים מדבר על המשברים ("בכיתי בלילות ואמרתי שאלך לדבר אחר"), על הרצון להמשיך לשיר בכל מחיר וגם על תופעת הכוכבים הנולדים ("אני לא מאמין בבומים"). ודבר אחד הוא מבקש: תפסיקו להשוות אותו ליהורם גאון

עדי לרנר , 02.01.08, 12:23

יהודה אליאס
צילום: יוסי אלוני

לאחר עשר שנים של שתיקה יהודה אליאס (41) מנסה להגשים את החלום הגדול שלו: להופיע ולהצליח בקיסריה, ומשחרר סינגל ראשון, ביצוע חדש לשירו של מיסטר הארי "אל תשכחי אותנו". הסינגל הוא הסנונית הראשונה מהאלבום שאמור להחזיר למרכז הבמה את הכישרון הנתנייתי שסומן עוד כשהיה סולן להקת פיקוד צפון, כאחד מהקולות הכי יפים ומוערכים בארץ.

בסוף שנות השמונים, הרבה לפני "כוכב נולד", ואחרי עידן הרמטכ"ל רפול שמחק אותן, חזרו הלהקות הצבאיות לחיים. הלהקות, שבמשך עשרות שנים, מאז קום המדינה, היו הקרקע הפורייה ביותר להצמחת אומנים גדולים, ואולי כמעט היחידה, התכוננו לעשות קאמבק. מיטב הכותבים מיהרו לכתוב שירים ללהקות הנח"ל, פיקוד המרכז, הצפון ולהקות החילות השונים, שהשיבו לעצמן את הסומק ללחיים. כמה שירים שנכתבו אז הפכו לנכסי צאן ברזל בשירה הישראלית. מלבד השירים, מבין כל הצעירים שהופיעו בלהקות בלטו כמה שמות, ומעל לכולם - שמו של בחור צעיר מנתניה, יהודה אליאס. אליאס, שהיה סולן להקת פיקוד צפון, הוא זה שחתום על השיר "קום והתהלך בארץ", והוא זה שבזכות קולו המיוחד שדומה מאוד לזה של יהורם גאון, סומן כמועמד הכמעט ודאי להצלחה גדולה לאחר שחרורו מהלהקה.

אליאס השתחרר מהלהקה, אך ההבטחה הגדולה מעולם לא מומשה. ועכשיו, אחרי עשר שנים של שתיקה, מסתער אליאס (41) על ההזדמנות להפוך להיות גדול, כפי שניבאו לו רבים.

עברו עשר שנים מאז האלבום הקודם שלך, מה קרה?
"העבודה על האלבום הנוכחי, שאמור לצאת במרץ השנה, לקחה לי יחסית הרבה זמן, שנתיים וחצי בערך. אלה שנתיים וחצי לא רק של עבודה באולפן, אלא של מחשבה מה אני עושה, איך אני עושה ועם מי אני עובד. ואז אחר כך, כשבאה ההחלטה וחברתי למשה דעבול, שהוא בעצם אחראי על ההפקה המוזיקלית והעיבודים, הרגשתי הרבה יותר נוח ובטוח, כי ידעתי שאני בידיים טובות מבחינת הוסט (אירוח, ע"ל) מוזיקלי. בנוסף לדעבול, האלבום נעשה ביחד עם סולו יורמן, המפיק שניהל אומנותית, עזר בבחירת החומרים ואיסופם, הביא ותרם רעיונות משלו, כשגם השיר הספציפי הזה, 'אל תשכחי אותנו', היה רעיון של סולו. אני דווקא נרתעתי ממנו בהתחלה, מכיוון שאני מכיר את השיר מילדות ולא כל כך התחברתי אליו. חשבתי שאולי זה נדוש לעשות עוד פעם קאבר, אבל ככל שהתקרבתי לשיר יותר אהבתי אותו".

נפגשת עם יוצר השיר "מיסטר הארי" (יוסי הארי)?
"נפגשתי איתו וסיפרתי לו שאנחנו מתכננים לקחת את השיר כחלק מהאלבום, והוא אמר שלדעתו זה יישב עליי טוב. עשינו סקיצה, ואיך אומרים, ישנתי עם הסקיצה הזאת. פתאום אמרתי לעצמי: 'זה מדבר אליי, זה נוגע בי', באתי לסולו ואמרתי לו: 'עושים את השיר'. הקלטתי את השיר והשאר היסטוריה".

למרות הלבטים, ההתחבטויות וההחלטה הסופית, אליאס היה זקוק לעוד חיזוקים כדי לדעת שהבחירה נכונה ומתאימה לו. בכל זאת, לא כל יום עובדים על קאמבק גדול. כדי לוודא שהשיר תופס הוא השמיע אותו לחברים מהתחום. אחת מהם, שהתלהבה מהביצוע, היא המלחינה נורית הירש, שאיתה שמר אליאס על קשר במשך השנים: "את נורית הירש הכרתי כשנסעתי להופעות באמריקה בשנת 1988", מספר אליאס. "חברים אמרו לי שהיא נמצאת בניו יורק, אז הזמנתי אותה להופעה. לפני ההופעה נפגשנו אצלה בדירה, כששאלתי אותה מה היא עושה בניו יורק, היא ענתה שהיא עושה משהו מאוד גדול אבל לא יכולה לדבר עליו. היא הבטיחה שכשאגיע לארץ, היא תספר לי. סיימתי את הסיבוב וחזרתי לארץ. אחרי חצי שנה אני מקבל טלפון ממנה, והיא מבקשת ממני להגיע ביום זה וזה לאפקה, כי אפרים רוצה לראות אותי. שאלתי 'איזה אפרים?', והיא ענתה: 'אפרים קישון'. הגעתי לבית של קישון באפקה, ואיך שאני נכנס נורית כבר יושבת על הפסנתר. לפני שאני מספיק להגיד שלום היא אומרת לי: 'יהודה, תשיר'. היא ניגנה על הפסנתר ושרנו שיר, שבסיומו ניגש אליי קישון ואומר לי: 'אתה תהיה שמעון'. עוד לא הבנתי מה הם רוצים ממני, ובטח שלא עיכלתי שבעצם הייתי באודישן, בדיעבד הם הסבירו לי שמה שנורית עשתה בניו יורק היה לכתוב את המוזיקה למחזמר 'סאלח שבתי'. וקישון בחר בי לשחק את שמעון שבתי, בנו הבכור של סאלח שבתי שגילם זאב רווח. שלוש שנים וחצי רצנו עם ההצגה, והגענו ליותר מ-600 הצגות. לכן גם הפעם השמעתי לנורית את הביצוע, היה חשוב לי לשמוע את דעתה, והיא התלהבה ממנו".

יהודה אליאס. סומן עוד בלהקה הצבאית צילום: יוסי אלוני

קיסריה, וכמה שיותר מהר

ועדיין, עשר שנים אחרי האלבום האחרון שהוצאת, מאיפה הגיע הדרייב לאלבום נוסף?
"לעניות דעתי, כשאתה נמצא במצב של עשייה ואתה עושה אלבום שמצליח אתה נדרש ומחויב למעריצים שלך, לתחנות הרדיו, וגם לך עצמך להוציא אלבום נוסף, כי כשהעגלה כבר זזה אתה חייב לתת לה עוד דלק. האלבום האחרון, 'הבטחת שתאהבי אותי,' לא גרם לי להגיע למצב כזה, ואמרתי לעצמי: 'בוא נעשה חושבים, מה לא עשיתי בסדר באלבום הקודם. אולי האנשים שהלכתי איתם לא טובים לי, אולי צריך חומרים אחרים'. ותוך כדי יש לך את החיים השגרתיים שלך, הופעות, עשייה של דברים אחרים. בגלל כל זה הזנחתי, אני מודה, את העשייה של האלבום".

ואולי דווקא היה זה פחד שקינן, מזהיר מכישלון נוסף?
"זה לא עניין של פחד, כי כפי שאמרתי אני מאמין בעשייה, במיוחד בענף שלנו, שבו אם אתה לא עושה במשך חודשיים-שלושה מתחילים לשאול 'לאן נעלמת?', ולך תסביר לאנשים שאתה תמיד כאן. ואתה מנסה להסביר שאתה כל הזמן נמצא, אבל פשוט לא לנגד העיניים שלכם. אני עשיתי ועושה עבודה קשה כדי לקדם את עצמי. אני נוסע להופעות בסוף העולם, עובד ונהנה. את 'סאלח שבתי' חידשנו פעם נוספת, הפעם בבימויו ובכיכובו של זאב רווח, גם זה רץ שנתיים. אלה דברים שלוקחים זמן. אבל נכון, יש פחד מסוים מכישלון, שהאלבום חלילה לא יפגע שוב. האלבום הראשון שעשיתי, 'לו', עם מיקי גבריאלוב, יש שם שירים שהתפרסמו, כגון 'ארץ אחת', 'לו', שעל שמו נקרא האלבום, ו'ילד של שמש'. בכל זאת גם מהאלבום הזה לאלבום השני עבר פרק זמן, אמנם לא כל כך גדול. אבל זה לא שאתה נמצא בסחף של עשייה שמביא אותך להוציא אלבום כמעט כל שנה, שנה וחצי. השאיפה שלי היא שהאלבום הנוכחי ייתן לי איזושהי תפנית, וייאלץ אותי להוציא כל שנה-שנתיים אלבום".

באלבום השני שיתפת פעולה עם יוני רועה, תושב נתניה, ומני בגר, תושב בית יהושע. יש קליקה של תושבי האזור שעובדים ביחד, באלבום הבא תגיע גם מרגול?
"ממש לא" הוא צוחק, "ההיכרות שלי עם יוני היא מנתניה משנים עברו, עוד לפני שהוא נהפך ל'יוני רועה'. מטבע הדברים, כשאתה מתחיל לעבוד על משהו אתה ניגש לחבר קרוב, מתייעץ, שואל ואז בא הרעיון. את מני דווקא פגשתי אצל יוני במשרד והוא אמר לי: 'תשמע, יש לי דברים שלדעתי יתאימו לך'. הוא התחיל להשמיע לי דברים עד שהגיע ל'גשם ספרדי' ובאותו רגע התאהבתי בשיר. בהמשך לקחתי ממנו גם את 'הלילה לבד' והוצאתי אותו כסינגל. אני לא מתחרט על אף שיר שביצעתי. גם בהופעות כשאני עושה קאברים אלה שירים שאני מתחבר אליהם, למשל אין מצב שאופיע במקום ולא אשיר את 'עפרה', ולמה? כי אני מקבל על זה פידבקים. היו מקומות שבהם שרתי את 'קום והתהלך בארץ' פעמיים בהופעה. הכול זה עניין של טעם אישי".

רוב ההופעות שלך הם לוועדים, עיריות, מתנ"סים. למה לא להמר על צוותא?
"יש בזה צדק, אבל בשביל זה צריך לעשות צעד, לבוא עם בשורה חדשה שלפי דעתי התחלתי אותה כבר עכשיו. מבחינתי זה אלבום ושירים חדשים, הם יושמעו ברדיו, יהיה עניין, הקהל ישמע ויידע עליהם, ואז יש מקום להגיד: 'אני מופיע הערב בצוותא'. יבואו 20 איש, 50, 100, אולי אפילו מלא. השאיפה שלי בגדול היא קיסריה ואין לי שום צל של ספק שאגיע לשם".

מבחינת בחירת השירים לאלבום הנוכחי, על מה שמת דגש?
"בעיקר על ההגשה של השירים עצמם. למשל בסינגל הראשון השירה שונה, וכאן ייאמר לזכותו של סולו יורמן שאמר לי לשיר קצת אחרת, באתי למיקרופון כדי להתקיף אותו, לפתוח את הגרון ולשיר, וסולו הרגיע אותי ואמר לי לשיר יותר נמוך. בהתחלה הרמתי גבה, אבל אחר כך כששמעתי את זה פעם-פעמיים באולפן זה נשמע פתאום רחב ויפה".

כמה שירים מקוריים יש באלבום לעומת קאברים?
"הרוב הוא מקורי, אבל יש למשל קאבר שבחיים לא נגעו בו בשם 'אוריה', שסולו התעקש ואמר שאת זה חייבים לעשות. יש גם מנגינה של שיר צרפתי שתורגמה לעברית שסוגרת את האלבום, אבל מלבד זאת ישנם שירים מקוריים שאת חלקם כתבה אהובה עוזרי. כשהיא שמעה את התוצאה הסופית היא מאוד התרגשה מאיך שזה יצא. דרך אגב, היא נתנה לי אתמול (יום ראשון, ע"ל) שיר חדש למילים של יהונתן גפן, אבל אותו כנראה שאוציא באלבום הבא".

נינט. אליאס: ''קשה לי לקבל את שיטת כוכב נולד'' צילום: ברק פכטר באדיבות רייטינ

עולה במדרגות

יהודה אליאס השתייך לדור "הלהקות חוזרות". הם היו חברי הלהקות שחזרו אחרי תקופת היובש שכפה רפול. מיטב הכותבים בארץ התנדבו לכתוב להם שירים. רבים כבר דמיינו איך עוד אורי זוהר, שלמה ארצי, רבקה זוהר ורוחמה רז צומחים מהלהקות. כולם דחפו, עודדו ופירגנו, בעיקר לסולן של להקת פיקוד צפון, הבחור הנתנייתי שהוביל את "קום והתהלך בארץ", הבחור שחותם קולו הכמעט זהה לזה של יהורם גאון העניק לו את התואר "היורש של", אחד בשם יהודה אליאס. רק מעטים מאותן להקות הבליחו: יואב צפיר, שהפך לבמאי טלוויזיה מוערך, החתום על כל שלאגרי הכוכבים הנולדים למיניהם, על "הקומדי סטור" ועוד, ומיכל צפיר ויסמין גמליאל, ששירתה עם אליאס בפיקוד צפון, אשר לימים הפכו לחלק משלישיית מנגו. וכמובן הייתה גם אחת בשם דפנה דקל, ומלבד זאת, כלום.

נדמה היה שהציפיות היו גדולות כמו האכזבה מהן. אליאס לא מסכים עם זה: "אנשים הלכו לכיוונים אחרים. דפנה הלכה לכיוון של הילדים, יואב לתחום שלו ואני נותרתי בקטע של ההופעות. רק שים אותי ליד הבמה ואני כבר אדע מה לעשות. זה לא שהשאר נעלמו, פשוט כל אחד הלך לכיוון שלו. איתי בלהקה היה אחד בשם אלי לוי שהיה קומיקאי. לאחר השחרור הוא החליט לנסוע למיאמי לנהל רשת של מסעדות, וכל פעם שאני מדבר איתו הבן אדם מבסוט. בוא אגלה לך סוד - היו ימים שאמרתי לעצמי שהנה אני פורש מהמקצוע, היו ימים שאכלתי את הכרית, בכיתי בלילות כי אמרתי 'די, אלך לחפש דברים אחרים'. נלחמתי לשרוד. מה שנתן לי את הכוח להישאר זה רק הקהל. היו ימים שלפני שעליתי לבמה הייתי ממורמר ועם דמעות בעיניים, אבל עליתי, שרתי הכי טוב שיכולתי וקיבלתי מחיאות כפיים מהקהל. כשאתה יורד מהבמה אתה חושב: 'אוהבים אותי', וזה מה שנתן לי את הכוח ודחף אותי קדימה".

ועדיין, כפי שציינת, לא נעלמת ואפילו הופעת בתיאטרון, אבל כולם חשבו שנעלמת. יכול להיות שרק דרך הרדיו והטלוויזיה פורצים היום לתודעה?
"קח לדוגמה את השחקן המדהים מוסקו אלקלעי. לצערי לא ידעו מי זה עד לתפקיד שלו בטלנובלה 'האלופה'. אני לא מאמין באינסטנט. הרי מה זה 'כוכב נולד'? לוקחים אנשים מכלום, שהם מוכשרים, אחלה. נותנים להם במה ואם 'בטעות' הם מצליחים, אז מעיפים אותם ישר לקומה האחרונה בבניין הכי גבוה. הבעיה עם בן אדם כזה שהוא לא יידע אחר כך איך לרדת במדרגות. בן אדם שהפך למגה סטאר בן לילה, מפספס הרבה חוויות בדרך, אותן חוויות הן אלה שהופכות אנשים למה שהם. קצת קשה לי לקבל שבן אדם שהיום הוא ב'כוכב נולד' מחר מופיע בסדרת טלוויזיה, על מה? הוא שחקן? יש שחקנים שלמדו משחק ולא מגיעים לשום סדרה, ופתאום לוקחים לטלוויזיה ילד משום מקום. התרבות שלנו הידרדרה, אין משקל לאיכות ולצערי הרבה אומנים מתפשרים על האומנות שלהם, לטובת תרבות הרייטינג, וזה נורא עצוב.

"אנחנו מדינה של סחבקים, וברגע שאתה מגה סטאר אתה לא נוגע בקהל שלך. פה בארץ יש מצב שמישהו יעלה לבמה באמצע ההופעה ויגיד לך: 'אחי, תשיר לי את השיר הזה והזה', זה לא אמריקה שיש דיסטנס, אבל זה היופי פה. אתה צריך להרגיש את הדבר הזה כשבסופר ניגש אליך בן אדם, נותן לך מכה על הכתף ואומר לך מה דעתו על השיר שלך. אסור להתרחק יותר מדי מהקהל, צריך להרגיש את הנשימות שלהם. צריך לזכור שאני הרי באתי בבום. אני זוכר שכשהקלטתי את השיר 'קום והתהלך בארץ' והוא יצא לרדיו והושמע כל כמה דקות, באו אליי אנשים וסיפרו לי כל הזמן: 'תראה, השיר שלך שוב מושמע'. ואני רק חשבתי איזה יופי, כי לא ידעתי שלא ככה זה צריך להיות, הייתי נאיבי מאוד ואף אחד לא הסביר לי. פתאום לא יכולתי ללכת ברחוב, ואני מאוד אוהב את הרחוב. כחייל נסעתי באוטובוס, והייתי שומע אנשים מתלחשים מאחוריי ומתווכחים אם זה אני או לא. הקטע המצחיק היה שכשהשתחררתי המשכתי לנסוע באוטובוסים ואנשים שאלו אותי 'לא קנית ב.מ.וו?'"

אתה חושב שהיום היית משתלב בתעשייה אם היית זמר מתחיל?
"אני חושב שאני מיוחד בשירה ובקול שלי. השירה שלי היא בל קנטו (באיטלקית: שירה יפה, שירה המתמקדת בעיקר בקולו של הסולן, ע"ל), כלומר זמר שעומד ושר מול קהל. הציבור היום בא לשמוע זמר ששר ולא זמר ששר ליד הצלילים. לא פעם עשיתי שלום בית בין זוגות ולא ידעתי. אתה שר להם שיר ופתאום שניהם מתחברים אליו ושוכחים את הריב הקטן שהיה בבית, ואני מרגיש בזה מעין שליחות. כשאני שר לבן אדם וזה עושה לו טוב - דייני".

יהורם גאון. אליאס: ''עברו שנים רבות מאז ההשוואה לגאון'' צילום: רענן כהן

קוראים לי יהודה, לא יהורם

אומרים שקול הזמר היום לא חשוב כמו הגימיק שיוצרים עבורו היחצנים, אתה מסכים?
"אני בטוח שהקהל מעריך אנשים שיש להם יכולת ווקאלית איכותית ומספקים מאה אחוז מוצר. דבר טוב ינצח".

אבל אולי עדיף להוריד טיפה את האיכות בשביל למכור טיפה יותר?
"זאת השאלה המסחרית, ואני לא עושה מסחר אלא אומנות. השאיפה שלי היא למכור כמה שיותר מבלי להתפשר".

ואתה חושב שזאת שאיפה ריאלית?
"להגיע לכולם עם האמת האומנותית שלי? לא ריאלית, אבל נכונה מבחינתי. כשאתה נאמן לעצמך החומרים נראים אחרת, וכשאתה מתפשר אתה מזלזל ומאבד את הקהל הנאמן שלך. באלבום הקודם תירגמנו שירים מיוונית, זאת לא הייתה התפשרות, אלא ניסיון. לעשות ניסיונות כאלה בדיעבד זה קצת יקר, אבל עובדה שאהבו את השיר 'מנדובלה'. גם הזמרת גליקריה נורא התלהבה. פנטזיס (זמר יווני ידוע, ע"ל) התקשר לאמרגנים שהביאו אותו לארץ לספר להם שהוא אהב לשמוע אותי, ומאז כשאנחנו מדברים בטלפון הוא לא קורא לי יהודה אלא 'מנדובלה'".

אמנם אליאס כבר לא טירון בתחום, והוא כבר עשה דבר או שניים, אך כיום הוא צריך להתמודד עם המסנן האולטימטיבי, אותם צעירים שיושבים בתחנת רדיו ספציפית בשם גלגל"צ וחורצים גורלות בשם הפלייליסט. וכבר נקודת הפתיחה של אליאס היא לא מעודדת, כפי שהוא מגלה: "לי יש כיום סוג של מלחמה עם גלגל"צ. הם לא משמיעים את יהודה אליאס. פעם כן, היום לא. אבל אולי בהמשך העבודה על התקליט החדש אשבור מחיצה כזו או אחרת, כי בסך הכול יושבים שם חבר'ה טובים שעושים עבודה נהדרת ומתווים קו וערוץ מסוים של מוזיקה".

אתה בוגר להקה צבאית. כיום, כשהמוטיבציה של אומנים ושחקנים לשרת בצה"ל אינה מהגבוהות, אתה חושב שתחנה צבאית כמו גלגל"צ צריכה לתת העדפה ליוצאי צבא, או רק לשפוט אנשים לפי המוזיקה שהם עושים?
"אני לא יכול לשפוט כי קטונתי, אבל במקרה של גלגל"צ וגל"צ, אלו תחנות צבאיות בסופו של דבר, ואולי שם ורק שם ישימו דגש על זה, אבל קטונתי מלהחליט".

לקראת סיום, אי אפשר שלא לחזור לאותה השוואה שכאילו רדפה את אליאס במשך השנים: ההשוואה ליהורם גאון. רבים ניבאו שהוא יהיה ממשיך דרכו של גאון, רבים אף ציפו שגאון יאמץ אותו כיורש, דבר שלא קרה. אך נראה שגם אליאס לא מתלהב מההשוואה הזאת: "עברו שנים רבות מאז ההשוואה לגאון. לי זה לא חדש כי כבר מגיל עשר אמרו לי את זה. אבל אני נמצא במקום אחר היום עם תקליט חדש וגישה אחרת. אפילו ההגשה באלבום הזה היא שונה, הנגיעה בשירים היא אחרת, אני חושב שאפשר לתת ליהודה אליאס את הבמה וזהו".

אז לא לקוות לדואט של יהורם ויהודה?
"למה לא? הוא אחד מאבות המזון. שיתופי פעולה אומנותיים זה דבר שיכול רק להוסיף לתרבות הישראלית, אבל מבחינתי לעשות דואט עם שלום חנוך או עם מירי מסיקה זה היינו הך. כל זמן שאתה עומד ליד זמר או זמרת בעלי קול טוב, שווה לעשות שיתוף פעולה, מצדי אפילו עם אום כולתום הייתי עושה דואט".

מה השאיפה הגדולה ביותר שלך כיום?
"באופן עקרוני יש לי מטרה מוגדרת מול העיניים שלי, ואין לי ספק שאיישם אותה, וזה לעמוד בקיסריה ביום מן הימים, הלא רחוקים. בגדול אני רוצה לעשות ולעשות כל הזמן, לייצר ולהקליט, זה הדלק שלי. אני חושב שכל גבר שיקנה את האלבום שלי לחברה שלו, יעשה לעצמו שירות נהדר".

למרות רצונו להתרחק מתדמית יהורם גאון מגיעה לבית הקפה מעריצה כבת שישים ואומרת לאליאס: "רציתי רק להגיד לך שאתה זמר נפלא ויש לך קול מהמם, יותר טוב מיהורם גאון". וכאילו רוצה לתת את אקורד הסיום שואלת: "אבל לאן נעלמת?"