"החינוך הבדואי קורס" - נגב

"החינוך הבדואי קורס"
מחסור חמור בכיתות לימוד, בתי ספר שיאנם מחוברים לכבישים ושיעור נשירה המגיע ל-80 אחוז. בכירים במגזר הבדואי מאסו בקיפוח ארוך השנים והחליטו לצאת למאבק על עתיד החינוך

אפרת זמר , 23.04.08, 11:02

העיר רהט
צילום: אדי ישראל

בתי הספר הבדואים בנגב נמצאים כבר שנים ארוכות במלכוד. חלקם בנויים ביישובים שלא מוכרים על ידי המדינה, אך גם אלה שמוכרים סובלים ממצוקה הולכת וגוברת. נתונים חדשים שרוכזו על ידי אנשי חינוך ופעילים חברתיים במגזר הבדואי מצביעים על שורה של כשלים בהישגים החינוכיים במערכת החינוך הבדואית בדרום, המונה כ-47 אלף תלמידים.

הנתון המבהיל ביותר נוגע לאחוז הנשירה של התלמידות, המגיע ל-80 אחוז עוד לפני התיכון. בקרב הבנים האחוזים משתנים, אך עומדים על כמה עשרות אחוזים.

"לנשירה העצומה יש השלכות אורך ורוחב על כל החברה והמדינה", אומר עו"ד מורד אלסאנע, מנהל סניף עמותת עדאללה בנגב, "במקום לרכוש השכלה הבנות מתחתנות בגיל 16, יולדות עשרה ילדים, ונשארות מובטלות. כך מונצח המעגל של העוני וחוסר ההשכלה, מעגל שהחברה רוצה לשבור, אך המדינה לא מאפשרת לה".

עו"ד אלסאנע מסביר כי עיקר הנשירה נובעת ממחסור בתיכונים בכפרים עצמם, ההופכים את הנסיעה לתיכון רחוק לבעייתית יותר עבור בנות. ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי הם מודעים לבעיה, ומשקיעים משאבים רבים למאבק בנשירה. במשרד מדגישים כי לאחרונה דווקא חלה ירידה באחוזי הנשירה במגזר.

נתון בולט נוסף הוא ירידה באחוזי הזכאות לבגרות, הנמוכים מלכתחילה. על פי נתוני משרד החינוך, ציוני המגזר הבדואי במבחני הבגרות הם הציונים הנמוכים ביותר בארץ. 83 אחוז מתלמידי י"ב אמנם ניגשים לבגרות, אך בארבע השנים האחרונות ישנה מגמת ירידה באיכות התעודה. נתוני הזכאות לבגרות ירדו מ-30 אחוזי זכאות ל-28 אחוז בלבד.

במשרד החינוך מודעים לכך ועורכים פעילות פדגוגית בנושא באמצעות יחידה הממונה על החינוך הבדואי. נתון נוסף שנאסף בעמותת עדאללה מצביע על כך שפחות משני אחוזים בלבד מאלו שהצליחו לסיים תיכון במגזר מצליחים להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה. אנשי החינוך בפזורה הבדואית בנגב נערכים כעת לקרב משפטי לשיפור מצב החינוך.

"החלטנו להיאבק"

בשבועות הקרובים מתכוונים פעילים לעתור לבג"ץ בדרישה שהמדינה תחבר את בתי הספר הפזורים בנגב אל הכבישים הראשיים. במקביל תוגש עתירה שתדרוש לחייב את כל הרשויות המקומיות להעניק הזנה לתלמידים הבדואים, ולפקח על המחירים הנגבים עבור השירות. עתירה נוספת הנוגעת למחסור ביועצים חינוכיים למגזר כבר הוגשה וכעת תלויה ועומדת בבג"ץ. יש לציין כי נושא התשתיות נמצא באחריותן של הרשויות המקומיות.

"אני רוצה שלתלמידים שלי יהיה מה שיש לתלמידים בעומר", אומר מנהל בית ספר בדואי בנגב, "זה מאוד קשה ללמוד כשיש חשמל רק בחלק מהשעות, בגנרטורים שמתקלקלים ומתחממים. אין מחשבים, אין טלוויזיה, פה לומדים כמו בימי הביניים".

ד"ר עוואד אבו פריח, רכז פורום החינוך הערבי בנגב ומרצה במכללת ספיר, הוסיף כי "התרגלנו לאי קיומן של הבטחות ולכן אנחנו יוצאים למאבק ציבורי. הממסד האטום לא רואה את הדברים, ואם הוא לא יתעשת יהיה מאוחר מדי". לגבי העובדה שברוב המקרים מדובר בכפרים לא מוכרים בהם התיישבו בדואים בצורה לא חוקית אמר אבו פריח כי "את בתי הספר המדינה הקימה. הזכות לחינוך היא בסיסית, לא משנה איפה הילד גר. תנו לו חינוך, זאת זכות שוויונית בסיסית".