טובי בנינו
הנוער חי בבועה? חושב רק על עצמו? לא אם שואלים את הצעירים מורן ישראל, הילה בן מאיר, הראל בוליבר ונוי סעדיה מחולון. הם ובני נוער נוספים התגייסו למלחמתו של עומרי עטייה בסרטן הדם וארגנו מבצע ענקי של התרמות כספים, שהגיע אל שיאו במופע מיוחד לכבודו. "קודם בכלל לא הכרנו את עומרי", הם מספרים
שירלי מורה
,
20.12.07,
16:36
עומרי עטייה במבצע ההתרמה -
צילום: נאור רהב ורונן
המדינה כולה התרגשה השבוע כשעומרי עטייה בן ה-13 מחולון הצליח למצוא בין כל תורמי הדם דגימה אחת שתתאים בדיוק בשבילו. בזכות אותה התרומה אפשר שחייו של עטייה, שלקה בסרטן הדם, יינצלו. מעטים יודעים כי מאחורי איסוף חלק מהכספים, שבלעדיהם אי אפשר היה להוציא את המבצע אל הפועל, עומדת קבוצה של בני נוער בגילים 15 - 18 מחולון, שהוכיחו שיש בישראל גם נוער אחר. חיים בבועה? מתעניינים רק בעצמם? לא מדויק. הנערים, למרבה הפלא, כלל לא הכירו את עומרי עטייה עד שנודע דבר מחלתו. על המקרה שלו, אגב, הם שמעו באקראי.
בשיתוף עם עוד בני נוער מחולון, לפני כשבועיים וחצי הצליחו חברי תנועת הנוער חצ"ב (חולונים צעירים בפעולה), הפועלים במתנ"ס קליין בשכונת תל גיבורים, להפיק ערב התרמה שכל הכנסותיו קודש להצלת חייו של עטייה, תלמיד כיתה ח' בבית הספר נבון בעיר.
הילה בן מאיר, תלמידת כיתה י"ב בתיכון קציר בחולון, הייתה אחת האחראיות, יחד עם הראל הוליבר, ליצירת הקשר עם מורן ישראל, רכז תנועת חצ"ב. כך נולד הרעיון לקיים את ערב ההתרמה: "לי באופן אישי לא היה קשר ישיר עם עומרי, והוא הכיר אותי רק כמה ימים לפני האירוע. באופן כללי שמענו על עומרי משכונת בן גוריון, ידענו שהוא אח של מישהו שאנחנו מכירים".
ההיכרות השטחית עם הנער שזקוק לעזרה לא מנעה מבני הנוער להתגייס לעזרתו, אלא להפך: "אני ושלושה חברה נוספים - דניאל טויל, חן סלמן וקובי בן מאיר - החלטנו ביוזמה פרטית שלנו לאסוף בשבילו כל מיני תרומות, ובמקביל גם אספנו 3,000 שקלים בבית הספר. אבל רצינו לעשות משהו ממש גדול שיכול לעזור, וילדה מהכיתה הציעה לי להתקשר למורן. דיברתי אתו ופתאום יצא מזה מופע."
הופתעת מההד שזה יצר?
"האמת היא שלא חשבתי שנוכל לעשות משהו בסדר גודל כזה, אבל באמת זה הכול בשביל עומרי. כשראינו איך שהוא שמח בערב הזה, הבנו שכל המאמצים וההשקעה היו שווים. עומרי רצה להיות מעורב באירוע מההתחלה ועד הסוף, הוא בא לפגישות שלנו והוא אפילו בחר את השם של המופע: 'לב רחב'".
מה את יכולה לספר על עומרי מההיכרות הקצרה שלך אתו?
"כשהגיע יום המופע הוא כל כך התרגש וזה כל כך נגע לו ללב. הוא בכלל לא חשב שהערב נעשה בגלל המחלה שלו, אלא פשוט כי אוהבים אותו. הוא לא התייחס למחלה בתור 'סרטן', אלא ככל מחלה שתעבור לו. הוא אמר לי את זה. אפשר להגיד שממש הפכנו להיות חלק ממשפחת עטייה, שממש מעריכה את מה שעשינו עבורם. אין יום שאבא של עומרי, אלי, לא מתקשר אלינו ואומר: 'אני מודה לכם', 'אני מעריך את מה שעשיתם'".
גם נוי סעדיה, תלמידת כיתה י' בגימנסיה הרצוג, הייתה מהפעילים הבולטים בהפקת ערב ההתרמה. סעדיה: "גם אני לא שמעתי על עומרי לפני כן, אבל כשמורן שאל אותנו בחצ"ב איך אפשר לעזור לגייס את הכסף, העלנו את הרעיון של מופע ההתרמה. עומרי בא אלינו למתנ"ס, וסיפר על המחלה שלו ואיך זה התחיל. זה היה ממש מרגש. הכי כיף היה לראות איך הוא לוקח את הכול בצורה אופטימית, ושהוא לא בדיכאון או משהו כזה. התחלנו לגלוש בכל מיני אתרים ופורומים של אומנים וניסינו להשיג את הטלפונים שלהם, גם אנשים שמכירים קצת עזרו לנו".
ואיך העבודה התבצעה בפועל?
"התחלנו להרים טלפונים לכל מיני סוכנים של זמרים, וקיבלנו גם סירובים מאומנים שאמרו שהם מקבלים אלפי בקשות כאלה. היו כאלה שהיו להם הופעות באותו היום, והרבה גם אמרו שאם הם היו יכולים הם היו באים. רן דנקר, למשל, אמר שיש לו צילומים לסדרה חדשה באותו היום, אבל הוא ינסה לעזור כמה שיוכל. אושרי כהן, שבא לתרום בקניון חולון, אמר שהוא מתחיל בדיוק הופעות במחזמר נרניה, אבל הוא הצטלם בשביל עומרי וזה היה נחמד".
נשמע שהיה לכם קשה.
"אחרי שקיבלנו בחינם את תאטרון חולון והאומנים שמעו שלא מדובר בסתם אודיטוריום במתנ"ס, הם התחילו להגיד כן. והאמת, האומנים היו יותר נחמדים מהסוכנים שלהם. שבועיים לפני המופע הגיעו יותר ויותר בקשות להופיע, בעיקר אחרי שעומרי התחיל להופיע בתקשורת".
פזית ועומרי עטייה צילום: נאור רהב
"היו לנו דמעות בעיניים"
בראשית השבוע דווח באמצעי התקשורת בשמחה רבה שבאופן יוצא דופן נמצא תורם עבור עומרי ועבור עוד חמישה חולים. כבר בבדיקת קבוצת 700 בדיקות הדם הראשונות, נמצא התורם של עומרי, שזהותו תישאר חסויה במשך השנה הקרובה, וההשתלה צפויה להיערך במהלך השבועות הקרובים.
בני הנוער חשים סיפוק מתרומתם הצנועה בדרך להחלמתו המלאה של עומרי. סעדיה: "שמעתי בתקשורת שדיברו על זה שמצאו לעומרי תורם, וממש היו לי דמעות בעיניים. אני מאמינה שיש לי חלק בזה, כי בכל אופן כל בדיקה עולה המון כסף,ואנחנו אספנו סכום מאוד יפה. אני מאמינה שזה עזר איכשהו וברור שזה ממש לא היה לשווא". בן מאיר: "אחות של חבר שלי התקשרה ואמרה לי שמצאו לעומרי תורם. התחלתי לבכות מרוב התרגשות. אני לא יודעת אם יש לי חלק ספציפי בזה, כי אני מרגישה שלכל מי שעזר ונתן יד וקנה כרטיסים למופע יש חלק גדול מאוד במציאת התורם. לנו יש קשר קטן לזה".
מורן ישראל מצטנע: "השבוע הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל, כמעט כל החברים שהיו מעורבים בהרמת הערב התקשרו אליי, וגם כאלה ששמעו על המופע שהיה וידעו על ההקשר צלצלו. זה היה מרגש מאוד. החבר'ה לא הפסיקו לבכות מרוב התרגשות. אני מעדיף שלא לדבר כרגע על התוצאות עד שעומרי יחלים לגמרי, אבל אין ספק שכשאתה עושה משהו ורואה תוצאות זה גורם לסיפוק. אי אפשר להגיד שזה בזכותנו, כי זה הרבה בזכות עמותת 'עזר מציון'. אנחנו עשינו משהו מאוד קטן יחסית, ואם הצלחנו ולו במקצת להגביר את התודעה ולגרום לעוד אנשים לתרום ולהירתם, אז אשרינו. בסופו של דבר, את העבודה המסיבית עושים ב'עזר מציון' ביום-יום ולא רק כאירוע נקודתי חד פעמי כמו שאנחנו עשינו, ולכן כל הכבוד להם".
בזמן האחרון מדברים הרבה על איכות הנוער בימינו. איכות שנמצאת במגמת ירידה. אפשר לומר שאתם מבטאים אנטיתזה לאמירות הללו?
בן מאיר: "בני הנוער של היום הם דווקא ההפך ממה חושבים. אני יושבת ומדברת עם נערים בגילנו. אני בעצמי הייתי בשוק מכמות רוכשי הכרטיסים למופע. חשבתי לעצמי שבעצם אף אחד לא שמע על עומרי ועל ההתרמות שעשינו בבתים ובבתי הספר. אני חושבת שבני הנוער של היום הם באמת אחלה של בני נוער. זה לא שבני הנוער רק שותים ולוקחים סמים, אלא צריך להסתכל על המאה אחוז, לא תמיד רואים את התמונה הכוללת".
ישראל: "בתור אחד שעובד הרבה עם נוער, אני חושב שיש לנו נוער מעולה. אני רואה בני נוער יום-יום, נמצא אתם, מדריך אותם ואני יכול להגיד שהמשפטים האלה ש'הנוער של היום זה לא הנוער של פעם', נאמרים כנראה כי אנשים רואים רק את הכותרות בעיתונים ואת הכתבות הקצרות בטלוויזיה. כשמקלפים את הקליפה החברתית, מגלים שבני הנוער הם אי של שפיות. הם היחידים שעוד יכולים לעצב ולהרים אירוע מעין זה שערכנו. הם בעלי היכולת לעשות כל מה שהם רק יחלמו וירצו לפני שהחיים 'ינחתו' עליהם, לפני שהם יתאכזבו ויפסיקו להאמין בעצמם, הם נמצאים בשלב שהם עוד מאמינים. אם הייתי לוקח קבוצה של בני 30 או בני 40, אני לא בטוח שהערב הזה היה קורה, זה היה נתקע איפשהו באמצע.
"באופן מצחיק, פנו אליי לאחר האירוע ושאלו אותי אם יהיו עוד אירועים שאנחנו מפיקים. אמרו לי: 'אתם הרמתם חצי מדינה על הרגליים, הבאתם מלא אומנים', וזה לא מובן מאליו. אם זה לא היה בארגון בני הנוער זה לא היה קורה, לפחות לא בסדר הגודל הזה. הם עשו את הכול, הרימו טלפונים, מכרו כרטיסים ובעיקר הם האמינו בעצמם".
עומרי עטייה בחדרו בבית החולים צילום: יהונתן שאול
"כשעם מתגייס אלוהים שומע"
משפחת עטייה קבלה את מחוות בני הנוער בהתרגשות. אביו של עומרי, אלי, אמר כי "מה שעשו בני הנוער הוא דבר אדיר. פנו אלי שתי נערות והגו רעיון שהן רוצות לעשות מבצע התרמה שישתתפו בו אומנים. זה היה נראה לי גדול, אבל אני הייתי עסוק בהמון דברים והם ארגנו את הכל לבד בעזרת תנועת חצ"ב. כשהגעתי לשם הייתי נרגש כולי. כמובן שעומרי שמח מאד, והם גם יצרו איתו קשר מאד מיוחד, הם באים אליו הביתה ומדברים איתו."
גם אלי עטייה סבור שיש לתת לנוער מעט קרדיט ולא רק לבקרו חדשים לבקרים: "חשוב להדגיש שלא הכל שחור לגבי בני הנוער, צריך רק לכוון את בני הנוער לדבר טוב, זה הכל. אני חושב שכל דבר שנעשה במהלך התקופה הזאת, ששידר אהבה לעומרי, חיזק אותו ונטע בו את התקווה והאופטימיות. ראוי לציין גם את כל ההתגייסות והעזרה של תאטרון חולון, של ראש העירייה ושל ראש מנהל החינוך שתומכים בנו, גם הם היו מרוגשים מאד מהערב, הם לא ראו דבר כזה אף פעם. זה מראה שכשעם ישראל כולו מתגייס, אלוהים מלמעלה נשמע למרות כל הסיכויים שהיו נמוכים מאוד".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
